אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חוה ממשיכה למלא אולמות

גם אתמול היתה ההופעה של חוה אלברשטיין מלאה עד אפס מקום - ובצדק: בחן, ברגש, בהומור ובחכמה היא מתארת מסע של דור שלם

תגובות

פסק הזמן הארוך שלקחה חוה אלברשטיין מהופעות בארץ, יצר הילה של מסתורין סביב הופעותיה המתחדשות. השאלה מדוע לא הופיעה במשך שבע שנים בישראל איננה רלוונטית כעת, שכן חזרתה לבמה הפכה להיות הצלחה אדירה ומסתבר שהקהל פשוט המתין בסבלנות. האולם של תיאטרון בית לסין היה מלא אתמול עד אפס מקום בקהל מבוגר וצעיר כאחד, וכאשר חוה עלתה לבמה השתררה תחושה שמשהו מיוחד הולך לקרות. והוא אכן קרה.

חוה מתייצבת על הבמה, אוחזת בגיטרה ומתחילה לשיר את "אל תלכי בשדה" המרגש. לפתע היה נדמה לי שהזמן נעצר ומה שקורה בחוץ אינו רלוונטי. התחושה שנובעת מקולה הנוסטלגי והמיוחד נשמרת כל הערב. היא יודעת למצות את הרגש שבכל אחד משיריה גם אם מדובר בשיר הומוריסטי וגם אם מדובר בשיר מרגש. "בביקורת דרכונים" הנפלא הקהל צוחק כמו במופע סטנדאפ, בעוד חוה מתארת באופן תיאטרלי למדי את המתח העובר על כל ישראלי בשלב ביקורת הדרכונים בחו"ל. מתחת למעטה ההומור היא גם מצביעה על הפחד המתמיד שבלהיות ישראלי. בשיר "געגועים" היא מרגשת עד דמעות, כשהיא שרה על געגועיה להוריה ועל כמה שחשוב לה להיות "ילדה טובה" גם בגילה המבוגר. כך, לאורך כל המופע, משלבת חוה בין להיטי עבר לשיריה החדשים, תוך שהיא נעה מעלה ומטה בסולם הרגשות והצלילים.(צילום: אסף עברון)

מי שמקשיב היטב למופע שומע למעשה מסע של דור שלם בארץ ישראל - מהתמימות ועד האספרסו, מהחלום ועד הסיוטים, תחושות השייכות והניתוק הנוכחות בו-זמנית. הכל מושר בחן, ברגש, בהומור ובחכמה, אך בעיקר הכל נאמר בקולה הנפלא של חוה. לצידה של אלברשטיין ניצבים ערן ויץ על הגיטרות, אבי אגבבה על התופים וכלי ההקשה ועובד אפרת על הגיטרות והניהול המוזיקלי. יחדיו הם מנגנים מופע אקוסטי ברובו, כשהדגש כמובן הוא על השירה. בהמשך עובר ויץ לגיטרה החשמלית ואפרת לבס ואז מפגינה חוה את הצד הקצבי והמוצלח לא פחות שלה.

בסוף ההדרן נשארת חוה לבדה על הבמה, מניחה את הגיטרה על הרצפה וללא כל ליווי מוזיקלי, פוצחת באחד מהשירים היפים ביותר שקיימים בזמר העברי - "כמו צמח בר". קולה ממלא את האולם העמוס, מהפנט וחודר אל כל לב ולב באולם. הקהל מלווה אותה חרש, שבוי בקסמה. כשהשתררה דממה הקהל נעמד על רגליו והריע ארוכות. הסיום המיוחד הזה הותיר בי רושם עמוק ותחושה נפלאה שממשיכה למלא אותי גם ביום שאחרי ההופעה.

בקיצור: חוה אלברשטיין, בית לסין בת"א, שבת 6.10.07

כתבות שאולי פספסתם

*#