אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ניסינו לייבא שחקנים מעזה"

אורית אזולאי פותחת צוהר לעבודתה כמלהקת סרטים ומשחזרת את צעדיו הראשונים של הסרט הישראלי החדש והמבטיח "ביקור התזמורת" 

תגובות

עם ערן קולירין עבדתי בסרטו הראשון המלנכולי-עגמומי "המסע הארוך". הבנתי במהלך העבודה ש"המסע הארוך" הוא לא רק שם הסרט, אלא הוא התמה של הבמאי עצמו - ברנש עקשן ויסודי עם שפה פרטית שהלופים המחשבתיים שלו מבהילים כמו כניסה למחלף בלי שילוט.  

שוב ושוב יהפוך כל מחשבה ואמירה על פיה ויברר את סיפור המעשה מבראשית. יטיל ספק אפילו בכוונותיו שלו עצמו כשמרגיש שהלב זז מהמקום, או שמחשבה ניתקה ממקורה. כל זה חלילה לא מטרחנות אלא מתוך יראת קודש אותנטית של יוצר עדין ורגיש עד מאוד.

כעבור שלוש שנים אנחנו עובדים על "ביקור התזמורת". אותה תמה - רוקמים ופורמים עד שנחה דעתו. בתחילת הדרך עוד השתעשענו במחשבות על ליהוק שחקנים מצרים או ירדניים אבל אחרי התייעצויות וכמה טלפונים הבנו שלא אנחנו נביא את השלום.

היתה לנו תחושה שזרות ואותנטיות תרבותית תיתן תוקף דרמטי ממשי לסיפור, והיה אפילו ניסיון לייבוא שחקנים מעזה. אבל רמת הסרבול ואי הוודאות הפוליטית הביאו אותנו לצמצם את הפנטזיה ולהרחיב את גבולות הדמיון במצוי והאפשרי.

נכנסנו לשלב של חילוץ הניצוצות וירידה לשורשן של המילים המספרות את הסיפור של כל דמות עד שייעלו מתוכן הפנים שנשמתן היא מניגונו של הסרט. אני נזכרת ביום בו ששון גבאי עלה במחשבתי וסיפרתי על כך לערן.

נאמתי בלהט על איכויותיו הווירטואוזיות, האנושיות והנשמה, האצילות הכבושה, העצב וההומור בהבעת פניו, על ניגון קולו המיוחד והשארם הגברי הג'נטלמני מהסוג הנכחד. השתקפות כל איכויותיו של גיבור הסרט תאופיק.שארם גברי ג'נטלמני. ששון גבאי בעבודה על "ביקור התזמורת" (צילום: לימור אדרי)

עיניו הספיריות הבהבו. הוא אהב את הרעיון אבל חשש, שאם נקודת הפתיחה היסודית לא תהיה אמינה בפני הצופה בגלל זהותו הישראלית של ששון זה עלול להיות בעוכריו של הסרט.

כדי לבסס את הקייס שלפתי את אנטוני קווין שנחקק בליבנו לנצח כזורבה היווני, את מרלון ברנדו האגדי כדון קורליאונה, את מריל סטריפ שכזיקית מתעתעת בנו בהחלפת זהויות ואת שייקה אופיר הנדיר, שלחלוחית עיניו צורבת את נפשנו בכל מפגש עם הקלוז-אפ המיתולוגי ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי.

אז למה אנחנו עדיין לכודים בקטגוריות של זהות ואתניות? גם כשמדובר בשחקן מופתי כמו ששון גבאי שמתאים לדמות ככפפה ליד, שנולד בבגדד, דובר את השפה הערבית, נושא גנים מזרחיים, מכיר את התרבות, ופעמים רבות אף לוהק כערבי בסרטים זרים, מתגנבת לה החרדה המושרשת בנו. האם הסינתזה בין השחקן והדמות שמגלם, בינו ובין שאר הדמויות ומרכיבי הסרט הם לא העיקרון המהותי ביותר?

היה ברור לשנינו שזהו  רגע ההכרעה הנועז של הליהוק. ממנו יגזרו כל הדמויות והטון של הסרט. זה הרגע בו ערן היה צריך לבחור אם להיצמד לקרקע ודאית וריאליסטית או לפרוץ את המעטפת הפורמאלית ולהיענות לחופש האמנותי, לשפת הדימויים, להמיית ליבו, וללכת קצת לאיבוד כמו גיבורי הסרט.

ליהקתי סרטים רבים שהיה נדרש לחפש בהם פנים שלא נמצאו בנוף השחקנים הקיימים. שמות אנונימיים שפרצו לתודעת הקהל, ושתמיד מרגש לראות את רגע לידתם שהוא נטול מטען. בתולי.

בשעה שצפיתי ב"ביקור התזמורת" היה נדמה לי שאני רואה את ששון לראשונה בחיי. פניו המוכרים נשכחו ממני. בבואתו נבראה מחדש כמגדלור שהאיר את המדבר השומם, את בני האדם שבפשטות מבקשים לעצמם חלום קטן, נחמה, אהבה, והאיר את ליבי באור יקרות. 

*#