אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לחיות כגבר או לא לחיות

בין חניכות למפקדות בקורס צבאי, בין טרנסג'נדר לאמו: יחסים היא מילת המפתח בסרטים המצויינים "זרעי קיץ" ו"אמא לא הרגתי את הבת שלך"

תגובות

הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים ברחובות מקבץ השנה היצע מרשים של סרטים דוקומנטריים של יוצרות מקומיות. היום (שבת) מוקרנים במסגרתו שני סרטים תיעודיים מקסימים במיוחד – "זרעי קיץ" של חן לסקר ו"אמא לא הרגתי את הבת שלך" של אורנה בן-דור. סרטה של בן-דור יוקרן גם בסינמטק תל אביב ארבע פעמים החל מחמישי הקרוב. שני הסרטים עוסקים, כל אחד בדרכו, בתנודות של נשים ביולוגיות על הסקאלה המגדרית. שניהם רוחשים כבוד לגיבורים ולגיבורות שלהם, מביטים בהם במבט אמפתי, לפרקים אפילו אוהב. שניהם מציגים דמויות מורכבות ואקטיביות שהופכות את הצופה ממציצן לשותף סוד – לאדם שזה עתה היה עד לגילוי לב כן ומרגש.ב"זרעי קיץ" מצטרפת הבמאית לקורס מדריכות חי"ר והופכת לאחד ממרכיבי החיים בבסיס. היא משקפת את מרקם היחסים שנוצר בקבוצה שחבריה הן נשים בלבד. הסרט מתמקד בקשר שבין חניכות למפקדות, שהערצה רוויה באירוטיקה היא חלק בלתי נפרד ממנו. במהלך הסרט מתגלה סיפור הרקע ה"עסיסי" – לסקר מספרת שכאשר היא היתה מפקדת בקורס הזה בדיוק, היא התאהבה בפעם הראשונה, באשת סגל אחרת. "אמא שלי עדיין חושבת שאם לא הייתי באה לכאן, זה לא היה קורה", היא אומרת.הנשים של לסקר מתגלות במלוא חנן על רקע של תהליך חניכה המדיר את רגליה של "נשיות" מסורתית לטובת מדים מלוכלכים ותרגילי הסוואה וירי. ירדן היא נערה "צפונית" שנראית עדינה אך מתגלה כמורעלת אמיתית. סמדר היא מפקדת שבינה לבין הבמאית מתפתח מעין קשר אינטימי; לוטם סובלת מהתקפי חרדה לא מוסברים אך גם מגלה עניין רב ובלתי מוסתר בסמדר וביופיה. האם לוטם מאדירה אדם שנמצא בעמדת שליטה או שהיא פשוט מאוהבת? הקוד הצבאי מורה למפקדות לאמץ חיתוך דיבור אופייני וביטויים כמו "הכבוד שלך נמצא עכשיו מתחת לבלטות" ולפנות לקבוצת הנשים שעומדת לפניהן בקול נמוך ובלשון זכר. במקום ללעוג לסיטואציה המשונה הזאת, לסקר מאפשרת לצעירות שהיא מצלמת להביע עמדה. החיילות מאמצות בגאווה את משחק הדראג הכפוי אך ממטירות על הדמות הקשוחה שהן אמורות לגלם ארטילריה בלתי פוסקת של אירוניה ורוך. כך לדוגמה, אנחנו רואים תרגיל המדמה "הסתערות" תוך צרחות "אש-אש-אש!" ומיד אחריו – ריקוד עליז לצליליה של אותה קריאה ממש."אמא לא הרגתי את הבת שלך" מלווה את ליאור, טרנסג'נדר, בתהליך הפיכתו מאשה לגבר. ליאור מקיים בסרט דיאלוג כן עם אמו רבקה, שמרעיפה עליו אהבה אך לא מנסה להסתיר את הכאב שהיא חווה כאשר עליה להיפרד מהבת שהיא גידלה במשך 22 שנה.גם בן זוגו של ליאור, יובל, איש היי-טק גמלוני, נולד כאשה. בעוד שיובל נמצא כבר בשלבים המאוחרים של תהליך, ליאור מתמודד עם הוויתור על האפשרות להיות הורה ביולוגי ועם ההכרה שלעולם לא יוכל להגשים את החלום בשלמותו ולהיוולד מחדש כגבר. ובכל זאת, בשבילו אין דרך אחרת - "השאלה היא לא אם יהיה לי טוב בחיים, הבחירה שעשיתי היא בין להיות בחיים לבין לא להיות בחיים", הוא אומר לחבריו בקיבוץ שבו נולד.סרטה של בן-דור מצטיין, כמעט שלא נעים לומר - בערך חינוכי רב, כשהוא מציג שני בני אדם שעומדים על שלהם ומתעקשים לממש את זכותם לחיים מלאים, כפי שהם רואים אותם. הסרט מתעד גם את מאבקו המשפטי של יובל לרישומו כזכר במרשם האוכלוסין. מעניין לראות איך זרועותיו השונות של הממסד מעודדות נשים לאמץ באופן זמני סממנים גבריים, כאשר הן משחקות בלחימה במסגרת הצבא, ומאידך מתקשות לעכל החלטה אישית על רמיסה מוחלטת של גבולות הזהות המינית, כמו במקרה של ליאור ויובל.

*#