שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מ"מרחק נגיעה" לבמות התיאטרון

רונית רוקאס, גלריה, הארץ
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רונית רוקאס, גלריה, הארץ

שלוש הצגות עולות בבכורה בפסטיבל ישראל לילדים, שמתקיים במדיטק, מרכז התיאטרון לצעירים בחולון; שלושתן עיבודים ליצירות מוכרות, אולי מוכרות מדי, מהספרות והקולנוע. ההצגה הראשונה, שהתקיימה בשבת, היא עיבוד ל"עץ הדומים תפוס"; ספרה של גילה אלמגור, שעובד ב-1994 לסרט בבימויו של אלי כהן, היה המשך ל"קיץ של אביה", שגם הוא עובד לקולנוע (שתי ההצגות האחרות, שיעלו בימים הקרובים, הן "פרח לב הזהב" ו"סוד הגן הנעלם").

התפאורה שעל הבמה כמעט מינימליסטית: עץ דומים מצד אחד, ומצד שני לוח עץ עם כמה חלונות ודלת, שמייצגים את חדר השינה של קבוצת הבנות בכפר הנוער הדסים, אי אז בשנות ה-50. בתחתית קיר העץ הזה נפתחים כמה חלונות שמהם יוצאות המיטות של הנערות. בהתחלה זה נראה כמו פתרון בימתי מעניין, אך בהמשך מתברר שהפתרון הזה מגושם מדי, חסר דמיון.

אבל גם המיטות שיוצאות ונכנסות, ושוב יוצאות, אינן מצליחות לפגום בסיפוריהן של הדמויות הצעירות, שהגיעו משם, ללא משפחה, ובהתמודדות של חברותיהן שבאו מכאן. על סמך מחקרים ועדויות, שקולם נשמע רם וברור יותר בשנים האחרונות, ילדים ובני נוער שעלו לישראל לבדם בתום המלחמה נאלצו לנהל כאן לא פעם מלחמת הישרדות חדשה - מול מוסדות אטומים ולעג של בני גילם הצברים.

כאב הזכרונותהאטימות והלעג אינם קיימים כלל בכפר הנוער הדסים, אולי כי רוב הנוכחים באו משם. במקומם יש התמודדות קשה, מרגשת, מלאת חמלה וכאב, עם עצמם ועם האחרים. המנהיג יורק וחברו זאביק נכנסו אל היער ילדים ויצאו ממנו שני זאבים, ועכשיו הם שכחו איך מרגישים; שרה איבדה את כל משפחתה ורק רוצה לשכוח; יולה מגלה שאביה חי בוורשה, אך נאלצת להתמודד שוב עם אובדנו; ומירה, התלמידה החדשה שבאה באמצע השנה, רבה וכועסת ולא מגלה דבר על עברה. לצדם חיה אביה, שנולדה וגדלה כאן אך אמה היא הניצולה היחידה ממשפחתה, וגם היא עוברת תהליך של גילוי, הנוגע בה ובמשפחתה.

יש בהצגה, במיוחד לקראת סופה, כמה ספיחים עודפים (בעיקר סיפור המשפט, שבו ניצול שואה תובע אבהות על מירה, ופתאום היא נזכרת בעברה ובמשפחתה האמיתית, ברגע שנראה מלאכותי ולא אמין). למרות זאת, רק מעט יצירות לבני נוער מצליחות להתמודד בעוצמה כזאת עם חוויית השואה והאימה שעברו צעירים במלחמה ההיא. ורק מעט יצירות מצליחות להעביר בדייקנות כזאת את כאב הזיכרונות והאובדן שדומה כי אי אפשר להתמודד אתם.

העוצמה והדיוק מתאפשרים לא מעט בזכות משחקם של רבים מהשחקנים הצעירים. במיוחד ראויות לציון גאיה טראוב ("מרחק נגיעה"), המגלמת את אביה, ועוד יותר ממנה - סשה גרישקוב המגלמת את שרה. גרישקוב, שהתגלתה באחת מתוכניות "כוכב נולד" והיה נדמה שתישכח, מעוררת השתאות ממש, בזכות הכאב העצור שעולה מדמותה והכוח האלים כמעט שיש בה. טוב יעשה משרד החינוך אם יאמץ את ההצגה ויאפשר לכל התלמידים, בני תשע ומעלה, לצפות בה. ההצגה תעלה שוב במדיטק החולון ב-3 ביוני.גשם שחור ומיניותה של האישה המוסלמית - כך ייראה השנה פסטיבל ישראלויש גם מלא מופעים בחינםגילה אלגמור סוגרת 50 שנות במהמרחק נגיעה סוגרת עונה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ