אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"איפיגניה": טרגדיה יוונית נוסח מטריקס

בעזרת עיצוב כובש, בימוי חכם ושחקנים מצויינים, "איפיגניה" בהפקת תיאטרון באר שבע בהחלט מצליחה להנכיח את הקונפליקט של הטרגדיה היוונית בימינו אנו, או במילים אחרות, להיות רלוונטית

תגובות

דילמה קשה ניצבת בפני המלך אגמנון: הוא נדרש להקריב את בתו איפיגניה לאלה ארטמיס בכדי שזו תפיח רוח במפרשי ספינות יוון ואלו יוכלו לצאת למלחמת הנקמה בטרויה. ללא הקורבן, ללא מות בתו האהובה – הצי היווני אבוד וכך גם מלחמת טרויה וכבוד יוון. כיצד ינהג המלך הרם? האם יבחר בנצחון במלחמה או בבתו האהובה? זוהי עלילת המחזה "איפיגניה" מאת אוריפידס. מעין עקדת יצחק, רק ביוונית.בכל פעם שמעלים על הבמה מחזה יווני קלאסי זה או אחר, עולה באופן בלתי נמנע השאלה "מה הפעם?". כיצד יבחרו להציג לנו את מה שנראה כל-כך רחוק וזר (המחזה נכתב לפני 2500 שנה, בקרוב). כעת תיאטרון באר-שבע מציג את הגירסה שלו, בבימויו של גדי רול, שבאה לתת מענה הולם לשאלה הזו, או כפי שמצויין על-גבי התכנייה: "טרגדיה בלבוש מודרני".» "איפיגניה" - כל הפרטיםעוד בתיאטרון באר שבע:» "פרח השכונות": עדכני, מודע ומחאתי» האתגר של במאי התיאטרון החדשים» שלומי קוריאט: "אני בחיים לא אשחק את החתיך"

בהצגה הזו ה"לבוש" משחק תפקיד מרכזי ומכריע. העיצוב שלה הוא זה שמקנה את הערך המוסף לפרשנות של הטקסט ולמעשה כל המהלך הדרמתי כאן נשען בראש ובראשונה על הויזואליה. ההצגה מתרחשת כולה בבמת-קופסה לבנה ומבריקה, שעיצבה דינה קונסון, כאשר מאכלסים אותה, מלבד השחקנים, רק מספר כיסאות המאופיינים בלובן של איקאה, שתי מצלמות הניצבות על חצובות, סטנדים של מיקרופונים וארבעה מסכי פלזמה. בקיצור, חלל טכנוקרטי משהו. במהלך ההצגה המצלמות מצלמות במעגל סגור, כך שחלק מהמונולוגים של הדמויות מצולמים בקלוז-אפ בזמן אמת ומוקרנים על המסכים ואף על גב הבמה הלבנה (על ייעוץ והדרכת וידאו אמון רם גיל). התלבושות של פולינה אדמוב גם הן מאוד מוקפדות, שחורות וסימטריות וכוללות משקפי שמש שחורים ועקבים גבוהים. ההצגה הזו היא חלומו הרטוב של כל מעצב תאורה, ואכן פליס רוס מעצבת כאן תמונות-אור עוצרות נשימה. חלומו הרטוב של כל מעצב תאורה. "איפיגניה":

מה שמתקבל מהשילוב של כל המרכיבים הללו הוא טרגדיה יוונית נוסח מטריקס. נחמד לראות שמה שהיכה את עולם הקולנוע בתדהמה לפני יותר מעשור מגיע סוף-סוף גם אל הבמה של התיאטרון הרפרטוארי. יש לציין שהשימוש במדיה מצולמת בתיאטרון אינו נדיר היום, גם לא ברפרטוארי, אם כי נסיונות לערב את הוידאו כחלק מהשפה הבימתית ולא רק כאלמנט מקשט – נעשו בעיקר בפרינג'. והפרינג' מביא עמו את חסרונותיו, שנוגעים בהרבה מקרים דווקא בתחום העיצוב וההפקה. אז עכשיו הדבר הזה מגיע גם אל התיאטרון רפרטוארי – והוא חוגג את נצחונו. באמת שמגיע כאן שאפו גדול לכל הצוות המעצב על חוייה ויזואלית נהדרת.

הבימוי של רול, כאמור, יוצא מתוך העיצוב ומשתמש בו. ההתרחשות כאן היא קצבית ודינמית, הכל פועל על וולטז' גבוה. אין זמן להשתפכויות וקינות ארוכות, הדמויות יורות את הטקסט בצרורות, מהמותן. בתור כלי נשק משמש כאן, מלבד הטקסט, רק אקדח סיכות בודד וכמובן המצלמות והמיקרופונים המכוונים אל הדוברים.

בשורה התחתונה, ההצגה הזאת, על כל מרכיביה, בהחלט מצליחה להנכיח את הקונפליקט של הטרגדיה היוונית בימינו אנו, או במילים אחרות, "להיות רלוונטית". ובכל זאת מחשבה קטנה וטורדנית חייבת להידחק פנימה: עם כל הדברים הנהדרים שיש כאן, עיצוב כובש, בימוי חכם ושחקנים מצויינים, בתום ההצגה שתי הנשים המבוגרות שישבו לימיני הסכימו שכל המודרני הזה לא עובד במחזה קלאסי ושאי אפשר לעשות טרגדיה יוונית בלי שמלות לבנות. טוב, זה מילא. אבל הגברת שישבה לשמאלי פשוט ישנה בחלק לא מבוטל של ההצגה. כנראה שעייפו אותה קצת השמות היווניים המסובכים והטקסט המוזר שנאמר בהדגשה יתרה. והאמת, גם אותי קצת, אפילו ברגעים שהייתי מרותק. » "איפיגניה"- כל הפרטים

*#