אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אני פחות אוהב את ההחלטות העונה": חיים כהן חושף סודות מהמטבח של מאסטר שף

למה נזרקות המנות, איפה באמת מתבצעות הטעימות, איזה בדיקות עוברים השופטים ומה הוא חושב על החובות של אייל שני

תגובות

מבין שופטי מאסטר שף, לחיים כהן יש הכי הרבה זמן מסך. לתודעת הקהל הוא פרץ ב-1999 בתוכנית הבישול "שום, פלפל ושמן זית", אלא שרק בשלוש השנים האחרונות, עם הצלחתה של מאסטר שף, הפך כהן לכוכב לאומי אמיתי. כהן, המתגורר עם אשתו וילדיו בסביון, מפעיל היום ארבע מסעדות: דיקסי בתל אביב, דיקסי בראשון לציון, מסעדת יפו תל אביב ומסעדת פילדלפיה. אבל למרות ההצלחה, הוא מקפיד להישאר  עממי ונגיש, כנראה בשל הרקע ממנו הוא מגיע. "המשפחה שלי עשתה עלייה מאורפה שבתורכיה, והורי עבדו בכל פעם בשתיים־שלוש עבודות", הוא מספר. "אבא שלי היה יוצא לפנות בוקר ושובר את הגב שלו בתור עובד בנייה. אני עד היום זוכר איך כל יום בארבע וחצי בבוקר הייתי שומע את שקשוק הכפית נוקשת בכוס כשהוא היה מערבב חלב בדבש".» מאסטר שף - לכל הביקורות» יפו תל אביב - לשעות פעילות ולכל הפרטיםכמעט נשאר מחוץ לעונה. כהן (צילום: אורן זיו)לא כל המסעדות מצליחות

ב-1985 פתח כהן את מסעדתו הראשונה, קרן, בדרום תל אביב, בשוליים של המרכז. "כשאני מסתכל אחורה אני רואה שכל המסעדות שהיו לי היו תמיד בקצה, מעולם לא במרכזי הבילוי", הוא אומר, "קרן היתה בגבול יפו־תל אביב ואז היו שם מוסכים, נרקומנים וסמים. הדיקסי בתל אביב נפתחה לפני 19 שנה ואז לא היה פה כלום, אנשים אמרו לי שהשתגעתי. גם הדיקסי בראשון לא נמצאת באזור של בליינים".ממה זה נובע? אתה פוחד מהתחרות?"להפך, זה נובע אולי מכך שאני רוצה שיבחרו בי. כשאנשים יבואו אלי זה יהיה כי הם רוצים ליהנות מהאוכל שאני מציע, ולא יבואו אלי כי אני על הדרך. יש בזה משהו מיוחד שבאים במיוחד אלי".כל המסעדות שלך מצליחות?"הדיקסי בראשון לציון עדיין לא המריאה ואני לא מבין למה. זו מסעדה מדהימה. גם השקענו בה המון ועשינו אותה יפה מאוד, אבל נוצרה סטיגמה שהיא טובה פחות מהדיקסי בתל אביב וזה כל כך לא נכון".בטלוויזיה אתה עושה חיל. התחלת בתוכנית בישול שנמשכה עשר שנים."זו היתה תוכנית הבישול הכי אמיתית שיכולה להיות כי התכנים שלה באו מהבית, מההשפעה של אמא שלי. הראיתי מה זה בישול ביתי, אף על פי שאוכל של אמא זו קלישאה. צריך לזכור שפעם אוכל לא היה קשור בהשראה כמו היום, אז לא היה שפע של מוצרים ולא לכולם היה כסף. היו אילוצים כלכליים ואנשים היו מבשלים מה שיש במקרר. זה לא כמו היום שיש מלא אופציות ויש שינויים גנטיים שמאפשרים ירקות ופירות לאורך כל השנה".ואז הגיעה מאסטר שף שהפכה במהירות להצלחה מטאורית. כמי שהנחה תוכנית בישול במשך שנים הפכת בין לילה למנחה ריאליטי ופרצת לתודעת ההמונים ככזה."האהבה שלי זה לבשל אוכל, לפתוח מקומות שאליהם באים אנשים לאכול וליהנות. אם תסתכלי מה עשתה מאסטר שף לאנשים, אז תראי שזה בעצם אותו דבר. פתאום אנשים התחילו לבשל ביחד, הילדים הכריחו את ההורים לעשות ארוחות משפחתיות. לטלוויזיה יש כוח גדול והיא עוד כלי להשיג את מה שהמסעדות שלי משיגות - להושיב אנשים בחדר ולאכול. מעבר לזה אני נהנה להיות שותף ברגעים השמחים והעצובים של האנשים דרך האוכל. מאסטר שף זה לא ריאליטי רגיל. אין פה כסאח ויריבויות, האנשים סובבים סביב האוכל. בעונה הזו יש קצת יותר תחרות אבל את לא תראי ריבים או משהו בסגנון, יש המון פרגון".המטבח הוא מקום די אנונימי. לרוב באי המסעדה לא רואים את השף ופתאום אתה הולך לתוכנית ריאליטי, והופך מוכר. איך זה מרגיש?"מפני שאני אדם שאוהב אנשים קל לי עם זה. אני רגיל להיות בין אנשים, לחלוק איתם דברים, רגעים, כיף לי שמבקשים ממני ברחוב להצטלם, אני שמח נורא".ואם הפרסום ידעך פתאום זה יחסר לך?"בסוף היום אני חוזר למטבח ומבשל"."בחיים לא אעשה אוכל עם 37 מרכיבים, אני לא מאמין בזה".  יפו תל אביב (צילום: נועה מגר)"פחות אוהב את ההחלטות שמתקבלות" כהן כמעט נשאר מחוץ לעונה הנוכחית של מאסטר שף. בשנה שעברה הוא פתח את מסעדת יפו תל אביב ורוב זמנו הוקדש לה. במקביל, הוא נאלץ להיפרד מאחד האנשים היקרים לו - אלי לנדאו, איש האוכל שנפטר מסרטן לפני חצי שנה בגיל 62."מאסטר שף היא תוכנית מאוד תובענית, שמאוד מרוקנת רגשית", אומר כהן. "הרגשתי שעדיין לא נפרדתי מאלי, שלא הספקתי להתאבל עליו, והיה לי נורא קשה לבוא ולשמוע עוד סיפורים של אנשים וטרגדיות אישיות שלהן. לא היה לי כבר מקום לזה".אז מה גרם לך להשתתף בסוף בתוכנית?"אני פשוט אוהב את התוכנית. ברגע האמת לא יכולתי לומר לא".לפני הצילומים אתה עושה הכנות מיוחדות? בדיקות בריאותיות? "אני תמיד אומר ‘יאללה, לקראת הצילומים אני אוריד חמישה קילוגרמים’, ואז מגיע זמן הצילומים ואני משאיר את הדיאטה לעונה הבאה. לפני כל עונה יש ראיון עם רופא, בודקים לנו את הבריאות, אפילו שואלים אם מישהו קרוב הולך למות בקרוב כדי לוודא שזה לא יפריע לתוכנית במידה שאצטרך להיעדר"."יש לנו חילוקי דעות, בעונה הזו יש יותר עצבים".שופטי מאסטר שף (צילום: אלדד רפאלי) אתם השופטים חושבים על דברים כמו מי מכם יותר אהוב?"כולנו עוברים מסך. יש כאלה שאוהבים אותי, יש כאלה שאת אייל, את מיכל ויש כאלה שאת יהונתן. כל אחד מגיע לאנשים בצורה אחרת".אבל אתה מודע לכך שאייל שני מצטייר כקשקשן, מיכל אנסקי מצטיירת כבחורה יפה וסנובית ויונתן רושפלד כמפחיד."זה לא פייר לגבש דעות כאלה על השופטים כי כל אחד מתמקד במה שקל לו. אני לא חושב שרושפלד אוהב לשלוח אנשים הביתה, אך הואיל וזו תוכנית שמורכבת מאנשים, אין בה אמת מוחלטת".ואיך אתם מסתדרים ביניכם?“להגיד לך שאנחנו כל הזמן מסכימים? זה לא יהיה נכון. יש לנו חילוקי דעות, אנחנו מתווכחים ובעונה הזו יש יותר עצבים. אני פחות מחובר, אני יותר עצבני, פחות אוהב את ההחלטות שמתקבלות”.למה?"כי אני לא מסכים עם מה שמוחלט. חלק חשבו שאנשים מסוימים צריכים ללכת הביתה ואני לא”.מי מהם?"אני לא יכול לומר".יש לך חרטות על מי ששלחתם הביתה?"אני לא יכול להגיד לך, אבל יש לי חרטה אחת שאני חושב שטעיתי וזהו".יש לך מועמד מועדף?"לא, אני למדתי לא לבחור מועמדים. יש אנשים שמתחילים מאוד גבוה ואתה חושב שזה הם, ואז הם נכשלים באמצע והולכים בגלל משימה אחת. יש אנשים שמתחילים באמצע ואז פתאום מתגלים כעילוי, כך שמניסיון שלי שום דבר לא בטוח ולא ניתן לבחור מראש באף אחד".כשופטים, לא קורה שאתם רוצים שמישהו מסוים יצליח?"כולם מקצועיים, לכל אחד יש זווית אחרת להסתכל על המנה וצריך להיזהר מזה כי בקלות מתאהבים באדם ולא ניתן להימנע מזה. להיות שופט זה לא פשוט ואנחנו גם עושים טעויות. יש רגע שמחליטים מי הולך הביתה ואז כשחוזרים הביתה אומרים ‘יא אללה, טעיתי’".זו טעות שיכולה להרוג חלומות של אנשים."נכון, כל טעות היא נוראה וזה לא פשוט בכלל, אבל גם אנחנו אנשים וחייבים להמשיך הלאה"."פעם אחת קרסתי בסט. הקאתי, שילשתי. נאלצתי לפרוש באמצע". המודחים (צילום מסך)באחד מהפרקים האחרונים אייל שני הכין תבשיל מ-37 מרכיבים והמתמודדים היו צריכים לזהות אותם. בעבר רושפלד עשה דבר דומה אבל אתה נמנע מכך."לי יש התנגדות לעשות משהו שאני לא עושה בחיי היומיום שלי. אני בחיים לא אעשה אוכל שמכיל 37 מרכיבים כי אני לא מאמין בזה. אני לא בא כדי לעשות טלוויזיה לשם טלוויזיה, אלא אני בא ממקום של האמת שלי והמטבח שלי. מנה רגילה לא תקשה על אנשים ברמת הזיהוי, ואני לא בא לעשות הצגות על המסך. כמו שאת רואה אותי על המסך ככה אני במציאות".ועדיין, אתה צריך לפעמים לקטוע לאנשים את החלום. איך זה מסתדר לך עם האופי?"זה לא סתם קשה, זה אפילו גיהנום. רוב האנשים שבאים לתוכנית מגלים במהלכה כי הם עוברים סוג של תיקון. כל אחד מרגיש שיש לו סוג של פספוס בחיים ולחלקם ההשתתפות בתוכנית היא ההזדמנות שלהם. לך עכשיו תגיד להם ללכת הביתה, בא לך למות. לי נורא קשה עם זה, אני מודה. אני גם אוהב את האנשים, אני מתחבר לרקע שלהם, עם חלקם אני מזדהה. זה לא פשוט לשים את כל זה בצד ולשפוט לפי המנה נטו".אולי בגלל זה עושה רושם שלפעמים הסיפור האישי של המתמודד הופך לעיקר, ולא יכולות הבישול שלו."אנחנו לא בוחרים באנשים. אנחנו מקבלים מההפקה 120 מתמודדים ומתוכם אנחנו בוחרים את הנבחרת. לכל אדם יש סיפור חיים מעניין. אנחנו גרים במדינה צעירה עם רקע של שואה, מלחמות, הגירות. סיפור החיים כן חשוב אך הוא לא קובע".מה אתם עושים כשהאוכל לא מוצלח? איך אומרים את זה לבן אדם שבוהה בך בעיני עגל מלאות תקווה?"נראה לי שמאוד קל לשפוט אנשים כשהאוכל שלהם טעים, אך כשהאוכל לא טוב שם הבעיה מתחילה. שופט לא יכול לומר זה לא טעים וזהו. צריך לנמק ושם כולנו מתפתלים כל אחד בדרכו. כשאייל מתפתל למשל אז הוא גם לא יודע איך לצאת מזה. הוא לא רוצה להיות המוציא להורג, אז אנחנו שומעים מונולוגים ארוכים, הרבה יותר ארוכים ממה שמראים בטלוויזיה. אבל אין מה לעשות, התוכנית בסופו של דבר היא תחרות ומישהו צריך ללכת הביתה. יש טובים יותר וטובים פחות".בתור אדם ישיר איך אתה מתמודד עם שופט כאייל שני, שנוהג לדבר המון בשפה שלא מובנת להרבה אנשים. זה לא מתיש?"לאייל שני יש מתנה גדולה של יכולת לספר סיפור בתמונות".שני חייב הרבה כסף לנושים שונים. דיברו אפילו על אפשרות של מאסר."זה יכול לקרות לכל אדם וזה לא דבר קשה להסתבך במדינה הזו. אני חושב שהוא עשה כמה טעויות בדרך, אבל זה בטח לא מתוך כוונת זדון. איזו טובה תצמח מזה שאייל ילך לכלא? אנשים צריכים לחשוב שאייל תרם תרומה קולינרית גדולה מאוד לארץ. הרבה מחקים אותו, הרבה מנסים לדבר כמוהו, במסעדות מנסים לעשות מנות כמו שלו. הוא טבח על, אז ברמה העסקית הוא עשה טעות. בזכות מאסטר שף יש לו הזדמנות לעשות תיקון, אך עדיין יהיו אנשים שרק ירצו לראות אותו על עמוד תלייה. זה לא יועיל לאף אחד".בתור בעל עסקים בעצמך, זה לא צורם לך שהוא חייב כסף לאנשים?"אני מודה שיש משהו צורם בכך שאדם חייב כספים ולא מסדר את העניינים שלו, ואז מופיע כולו זורח על המסך, אך המסך זה עולם חדש בשבילו. בסופו של יום תמצאו את אייל במטבח, שם הוא הכי אוהב להיות"."איזו טובה תצמח מזה שאייל ילך לכלא?". שני (צילום מסך)"אחרי הטעימות האוכל נזרק" הזמן שאתם מקציבים למשימות הוא באמת הזמן שלוקח להם להכין את המנות?"כן. על הדקה. לכל משימה מוקצב הזמן שלה והוא מדויק. זה היופי בכך, שהם מצליחים להרים מנות שכאלה בזמן המוקצב להם. אני מאוד בעד אוכל ביתי וזו בעיה שלהם שהם נלחצים ורוצים להגיש אוכל גורמה לשפים".אתם מצליחים לטעום את כל המנות כשהן חמות ובשיאן?"ברגע שאני אומר ‘רבותי נגמר הזמן’, המתמודדים עוזבים את המנות, לוקחים צעד אחורה ויוצאים מהחדר. אז אנחנו עוברים בין הצלחות, טועמים אותן כשהן חמות, והולך איתנו תחקירן שכותב מה אנחנו חושבים על כל מנה. אחר כך יש את הטעימה שמראים בטלוויזיה, ובה האוכל פושר, אבל אנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו הולכים לומר".מה עושים עם כל האוכל שנשאר?“האוכל נזרק”.היו מנות שלא רצית לטעום?"אני מאוד משתדל להסתכל על מנה מכיוון ה'למה' ולא ה'איך'. אני בא נקי למנה ולא חושב 'אוי ואבוי איך זה נראה', כי המראה זה לא מה שחשוב אלא הטעם. מה שכן אני לא אטעם אם המנה לא מבושלת. העונה היה את המקרה שבו הבצק היה חי אצל אחד מהמתמודדים, ואייל נאלץ לאכול את זה. אני לא הסכמתי לטעום כי זה היה מוגזם. בסך הכל היום של הטעימות הוא יום ארוך ולא קל".אל האודישנים הראשוניים ניגשים מאות אנשים שאתם לא יודעים מה הסיפור שלהם. אין לכם פחד לטעום משהו שלא ראיתם מי מכין אותו ומאילו חומרים?"זה בחיים לא עבר לנו בראש אבל לכי תדעי, תמיד קיים איזה פסיכי. זה הזוי לחלוטין אבל אין לנו טועמים או משהו כזה. אני יכול לומר שפעם אחת אני קרסתי בסט, הקאתי, שילשלתי ומה לא. נאלצתי לפרוש באמצע אך זה בהחלט לא משהו שנעשה בכוונה, זה קורה לפעמים".

*#