אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבשלום: הצגה שבאה מהלב ונכנסת לתוכו

השפה התנועתית של נעם מאירי ב"אבשלום" עושה כבוד גם לאוחצ'ות וגם לליצנים, וכריכת הבן והאם בתפקיד אחד טוענת את המחזה במטען עז

תגובות

לא מקובל להודות בכך, אבל מילן קונדרה ממש מעצבן. הביטחון העצמי שלו מצמרר, והוא משתמש בו כדי להיראות יותר חכם מכולם. הוא מטיף ומבקר באמירות חד משמעיות שנתפסות בראש להרבה שנים ולא מרפות, כי הוא באמת יותר חכם מכולם, אנעלאבוהו.אמירה אחת כזאת נשארה לי בראש מגיל 15. "החופש לא נולד כשההורים מתים", כתב קונדרה ברומן "החיים הם במקום אחר", "הוא מת כשהם נולדים". האמירה הזאת חזרה אלי בסוף ההצגה אבשלום, בסצנה שמייצגת מעין השתחררות מעול ההורים. אם להאמין לקונדרה, הרי ההשתחררות הזאת נידונה לכשלון, אבל קונדרה נודניק מטיפן, וגם פסימיסט, אז אולי מותר לא להקשיב לו?» אבשלום - כל הפרטים» אבשלום חולם להיות דיווההביטוי היפה ביותר של ההורים ככבלי אנוש הוא זה שבו נפתחת ההצגה. נעם מאירי עולה לבמה בשמלה שחורה נוצצת מזעזעת, גרבוני רשת, עקבים שחורים, מגבעת נוצצת ועגילי קליפס. ההצגה עלתה עד כה במרכז הגאה (היא תתחדש בעתיד באתר אחר) וחיזיון בין מגדרי כזה יכול לשאת שם משמעויות רבות. אנחנו כקהל לא מבינים בהכרח מדוע הוא לבוש כך. התוכנייה מספרת לנו: "אבשלום הוא אמן הקברט. החלום הגדול שלו – להיות דיווה", אבל עניין הדיווה לא עולה במפורש במהלך ההצגה. מדובר בהטעיה. עניין הדיווה לא עולה במפורש במהלך ההצגה. "אבשלום":החופש מאמא שום דיווה. החלום הגדול של אבשלום הוא להיות חופשי, והוא לא חופשי כי החופש מת כשההורים נולדים. הוא לבוש כאמא שלו, או בשילוב מטריד של אמא שלו ואיזה ממד קאמפ זוהר שנובע מתוך ההומואיות האותנטית שלו, זו שאמו לא יכולה לסבול, זו שבגללו היא זרקה אותו מהבית.אבשלום נסע רחוק, אבל אי אפשר באמת לנסוע רחוק, כי החופש מת. החופש מת מזמן, החופש מת עוד לפני שהחופש נולד, וגופתו הולכת ומרקיבה לאורך חיינו, עם דעיכתם של הורינו ועם התבגרותנו והכרתנו באמת שמאחורי חלומותינו הרומנטיים. הסצנה הראשונה בהצגה, אחת מהמופתיות שראיתי על במות הארץ זה זמן רב, היא של שיחת טלפון. מאירי מתיישב על שרפרף מסבאה, ליד הפסנתר שעליו מנגנת ורד דקל, ומנהל שיחת טלפון שהוא שני הדוברים בה. הדובר האחד הוא אבשלום שבפריז. הדוברת בעבר האחר היא אמו שבארץ. הוא שואל אותה מה היא מתכוונת לעשות בשבת, היא אומרת שהיא הולכת למסעדה. הוא שואל עם מי. היא אומרת שהיא לא יודעת. שהיא תתלבש ותחכה ואולי מישהו ייקח אותה למסעדה. היא שואלת איפה הוא, הוא אומר לה שהוא בפריז וקר שם. היא מתפלאת. מה פתאום קר? הוא עונה. אני בפריז. קר כאן. היא מתפלאת: אתה בפריז? ואחרי משפט אחד שואלת אם יבוא לסוף השבוע. לא, הוא עונה. למה, היא שואלת. איפה אתה? האם הלוקה באלצהיימר הרחיקה את בנה, אבל הוא לא יכול להתרחק ממנה. לא צריך להיות הומו שנדחה על ידי הוריו כדי להכיר את הטרגדיה הזאת, היא אינה מצומצמת לחוויית הדאגה להורים. כל מי שניסה להגר מן הארץ הזאת כי חש שהיא מקיאה אותו, יודע טוב מאוד במה מדובר. אי אפשר לעזוב אותה. היא נישאת על גבנו לכל מקום. מה חש אבשלום כשהוא מניח את השפופרת? ההצגה הקצבית, המצחיקה עצובה והמאוד מוזיקלית הזאת לא נותנת לנו להגות בכך בזמן אמת, היא תשאיר אותנו עם ההרהור הזה לטיול הלילי שאחריה, ולשיחה הבאה עם אמא שלנו.ככה עושים תיאטרון "כשהלב מדבר", כתב קונדרה, "הדעת חושבת שתנהג בגסות אם תתנגד לו". ההצגה "אבשלום" באה מהלב ונכנסת לתוכו. השפה התנועתית המיוחדת של מאירי, שיוצקת אוחצ'ה וליצן ועושה כבוד גם לאוחצ'ות וגם לליצנים, מפיחה חיים של אמת בדמות. הקצב שבו מתנהל הכל מהודק, סבלני וחכם, זה מגע שמאפיין את עבודתו של הבמאי והמעבד נועם בן אז"ר, והוא ראוי מאוד להתגאות בו. בשלב מסוים אומר מאירי, בתפקיד האם שאינה חשה בנוח עם עולמו היצירתי של בנה: "תקשיבו למה שאני אומרת: ככה לא עושים תיאטרון!". אז זהו, שככה כן.אבשלום (צילום: נורית אגוזי)בדבר אחד אין ספק, המעשה הפשוט של כריכת האם והבן בדמות אחת הוא שטוען את "אבשלום" במטען עז. מאחר שהשבוע הוזמנתי לעוד הצגה שיש בה תערובת מגדרית, אני מכריז בזאת על סדרה חדשה: הדראג בתיאטרון, והדראג כתיאטרון. בשבוע הבא תסוקר כאן ההצגה "מלכת הכמעט" בכיכובה של טלולה בונט, ואחר כך... נראה לאן יישא אותנו שובל השמלה. אבל רגע לפני כן, מילה קטנה אחרונה על האשה הממשית שעל הבמה ושמוסיפה כל כך הרבה ל"אבשלום". ורד דקל לא מלווה את מאירי, היא מנהלת איתו דיאלוג בלתי פוסק, קולח, חכם ומרגש. ההצגה היא קונצ'רטו לשחקן ולפסנתרנית וסולנית סופרן. זוהי ההצגה שנייה ברצף שמסוקרת כאן ושבה המוזיקה המקורית פשוט יוצאת דופן (הקודמת היתה "תהילה" בחאן, שדניאל סלומון חיבר את מוזיקת המקרה שלה). דור נפלא של מלחינים צעירים ומבריקים מלחין לתיאטרון בימים אלה. אם יש גורם שהיצירה המוזיקלית בארץ יקרה לו, מומלץ לו לצאת עכשיו ולהקליט את הפנינים האלה, לפני שיבלע אותם מסך של הצגה אחרונה.

» אבשלום - מאת נעם מאירי. עיבוד ובימוי: נועם בן אז"ר. מוזיקה: ורד דקל.

*#