אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מהבית הלבן ועד ליטל איזראל: מאחורי השירים של יונתן כנען

הפחד מהאבהות, המנגינה שלא יצאה מהראש וההשראה מג'קלין קנדי - לכבוד אלבומו החדש, "בדרך לסנטה פה", מספר יונתן כנען את הסיפורים מאחורי השירים

תגובות

האלבום החדש של המוזיקאי יונתן כנען, "בדרך לסנטה פה", ממש כמו שיר הנושא שלו, הוא אלבום דרך המורכב רובו ככולו מסיפורי מסעות בעולם. השירים מורכבים משברי חוויות אישיות, של אחרים או כאלו שהתחוללו רק בראשו ובפנטזיה שלו.

כנען גדל על ברכיו של הרוק והפולק האמריקאי ועם השנים התוודע למוזיקה הקלאסית והתאהב בה. במהלך השנים רכש השכלה מוזיקלית ותרבותית רחבה, הַחל מלימודיו בתיכון תלמה ילין ולימודי ניצוח תזמורת וקומפוזיציה באוהיו, וכלה בלימודי תואר שני באקדמיה למוזיקה באוניברסיטת תל אביב. מאחוריו רקע של עשייה מוזיקלית עשירה - זכייה בקרן תרבות אמריקה ישראל על הלחנה קלאסית שזוכה להצלחה בעולם, יצירה של המופע והאלבום "שירים באשדודית" אשר זכה בקרן רבינוביץ, ועוד. למרות כל אלה, לקח לכנען הרבה זמן להתחייב לחלוטין למוזיקה שלו עצמו, ולעמוד חשוף, עם שיריו האישיים, בקדמת הבמה. ב-2008 הוציא כנען את אלבום הבכורה בהפקתו המוזיקלית של אדם בן אמיתי, וכעת מוציא את אלבומו החדש בו מנגן כמעט בכל הכלים (למעט תופים ובס), בהפקתו של לואי להב. ב- 26/11 יארח כנען את המוזיקאי לני בן בשט ואת זמרת הפלמנקו הילה הורביץ, למופע אינטימי באוזןבר» יונתן כנען בהופעה - כל הפרטיםקצת יותר נראה לי שחלק מלהתבגר, לפחות בשבילי, זה להצליח לראות את הגוונים שנמצאים באמצע, בין שחור ולבן. לראות איך שינויים, בטח כאלה קיצוניים, בדרך כלל לוקחים הרבה זמן אם בכלל, ולרוב אפשר לשנות משהו באמת רק במינונים קטנים, בלי לשבור את כל הכלים. וגם, ששינויים עובדים לכמה כיוונים, יש מחיר ורווח בכל צעד. אני זוכר שניגנתי את השיר ללואי להב המפיק בפעם הראשונה, הוא מאד אהב אותו ושאל אותי: למה אתה קצת יותר מאושר? יותר מחובר? מה גרם לכל זה? הלכתי הביתה, התיישבתי ליד הפסנתר וחיברתי את הפזמון של השיר: "עכשיו אני מבין שיש בנינו צליל עדין, שמנגן שאת איתי, שמכוון לאט אותי..." סנטה פה עמדתי להיות אבא. אני זוכר את התחושה, יותר נכון את חוסר היכולת להבין מה זה אומר באמת. מרגש מאד, גם קצת מפחיד. קיבלתי ספרים, נתנו לי עצות אבל לא ממש קראתי או הצלחתי להפנים. עולות לך חששות כאלו כמו מה יהיה? איך נסתדר מבחינה כלכלית? כל מיני כאלה מחשבות. "צריך פשוט להאמין בעולם", אמרה לי בת הזוג שלי, "הוא ייתן לנו את מה שאנחנו באמת צריכים", (ואגב היא לא הטיפוס של רוחנית מהודו) "תראה, יהיה בסדר, בעצם יותר מבסדר, יהיה נהדר, כבר נהדר, רואה?" תינוקת חדשה בעולם, הרבה אהבה ואמונה, האמונה הקדושה, "סנטה פה".

עד שתתעוררי איזו חצי שנה הסתובבתי עם מנגינה קטנה וצמד מילים "עד שתתעוררי". כל פסנתר שנקלע בדרכי נאלץ לקבל הדגמה של "עד שתתעוררי" - בלי יכולת להמשיך את זה, להתניע את זה לאנשהו. שתי מילים וזהו. ככה הייתי שר לעצמי "עד שתתעוררי" - נתקע - וממשיך למשהו אחר. הבנתי שזה לא פשוט לא הולך, שיר כבר לא ייצא מזה, ניסיתי לשכוח מזה ולחשוב על שירים חדשים אבל זה כל פעם נדחף לי שוב לאצבעות, למוח, בקיצור לא נתן לי מנוח. יום אחד לקחתי דף, כתבתי "עד שתתעוררי" והתחלתי לקשקש כל מה שבא, בלי לחשוב - לא יצא מזה כלום! למחרת המשכתי לקשקש עוד. פתאום זה קרה! משהו נפתח, כמו דלת סתרים שנפתחה אל חדר סודי . עדיין היו שם המון שורות לא טובות, אבל ביניהן, שהסתכלתי טוב, ראיתי שהשיר שלי כבר בעצם שם, מחכה.

הבית הלבן (J.F.K) תמיד אהבתי סיפורי קונספירציה, בעצם מי לא? אחרי שראיתי את הסרט על ההתנקשות בחייו של הנשיא קנדי המשכתי לקרוא עוד על הנושא כי הוא ממש עניין אותי. מה היה המסלול המתוכנן שבו היה אמור קנדי לנסוע באותו יום של ה-22 בנובמבר 1963, למה בעצם הוא הוחלף בפתאומיות בנתיב אחר שאפשר את הרצח, ועוד הרבה שאלות טובות שאין להן באמת פתרון ברור. מה שבעיקר לא עזב אותי זו השאלה איך הוא בעצמו חווה את הבוקר הדרמטי הזה. האם הוא ידע משהו? חשד במשהו? אחד הדברים האחרונים ששמע, לפני שהתחילו היריות, שעוד כל ההמון הריע לו מצידי הכביש, היה מפיה של אשת המושל שישבה במושב לפניו בלימוזינה שאמרה: "אתה לא יכול להגיד שלא אוהבים אותך כאן בדאלאס". איזה משפט אה? לא שתכננתי לכתוב שיר בהשראת כל זה אבל פתאום בא לי המשפט הזה שכאילו קנדי אומר לאשתו ג'קלין: "ג'קי, היתה לי תחושה לא טובה לגבי כל העניין..."

ליטל יזראל באמצע העבודה האינטנסיבית על האלבום, עזבתי הכל ונסעתי לאיזה שבוע לניו יורק. פגשתי שם חברים ישראלים, שהכירו לי את החברים הישראלים שלהם שדיברו על ישראליות שהם מכירים, שעובדות אצל ישראלים, ובלילה יוצאות לבארים של ישראלים. בקיצור, אי אפשר לברוח מזה, יש ליטל איטלי, יש גם צ'יינה טאון, יש גם קוריאה טאון, אבל מזה כמה קוריאנים לעומת הישראלים בליטל יזראל.

*#