אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תקדים "איה": תקווה לסרט הישראלי הקצר

ההחלטה התקדימית של קולנוע "לב" להפיץ מסחרית סרט בן 40 דקות, פותחת פתח להחייאתה של תעשייה גוועת של סרטים שאינם באורך המקובל. במאבק בין שיקולים מסחריים ליצירת סרט עם מסגרת סיפורית ייחודית, יש כעת נטייה לצד של האמנות

תגובות

בתחילת החודש נפל דבר בעולם הקולנוע הישראלי. הסרט איה, יצירתם של עודד בן נון ומיכל ברזיס, נקנה להפצה מסחרית על ידי רשת בתי הקולנוע "לב" למרות שאורכו רק 40 דקות. כדי לא ליצור את המצב בו הקהל הישראלי יתלונן על רכישת כרטיס במחיר הרגיל, כלומר שקל לדקת צפייה, הכריזו בבתי הקולנוע על מחיר מיוחד של 26 שקלים. ייאמר לזכותם של בתי הקולנוע של "לב" שהם מקפידים לציין את עניין האורך באופן בולט מצד אחד, אך משתדלים גם להתייחס אל הרכש הטרי שלהם כשווה בין שווים, מאידך.» איה - כל הפרטים ומועדי הקרנה» ראיון עם היוצרים של "איה"

התגובה של הקהל לסרט, עד כה, מדהימה למדי – עוד כשנחשף לראשונה בפסטיבל ירושלים התחבב הסרט על הצופים והמבקרים כאחד. כנראה בזכות העדינות והרגישות בה מטפלים היוצרים בסיפורה של אשה מופנמת (שרה אדלר), שטעות בזיהוי בשדה התעופה מובילה אותה להיות הנהגת של תייר סקנדינבי (אולריך תומסן) שהגיע כאורח של מרכז מוזיקה וצריך להיות בירושלים. דרכו של "איה" הפיוטי אל הסינמטק, המקום הטבעי לסרטים שלא אמורים להיות מוקרנים מסחרית בבתי הקולנוע, הייתה קצרה. גם שם הוא עשה חיל, עד כדי כך שרשת "לב" החליטה לעשות מעשה ולהפיצו למרות אורכו. בינתיים נדמה שהמהלך משתלם להם, והקהל ממשיך לגלות עניין בסרט.מקסים לפחות כמו סרט באורך מלא. "איה" - הטריילר:

כדי להבין עד כמה חריג הצעד הזה, יש להיזכר בהיסטוריה הלא קצרה בכלל של סרטים קצרים בתולדות הקולנוע הישראלי. למרות שמספיק להתחיל מ"מבצע סבתא" של דרור שאול, סרט פולחן שרבים יודעים לצטט בשלומותו בעל-פה, אבל שהוצג רק על המסך הקטן. יש לקחת בחשבון גם את המציאות המשתנה של נוף הקולנוע הישראלי – הפורמט של דרמת טלוויזיה (50 דק') הולך ונכחד וכנראה ייעלם כליל עקב חוסר תמיכה תקציבית בשנים הקרובות. סרט באורך מלא, שקרוי גם פיצ'ר, צריך שיהיה מעל ל-70 דקות. סרטים קצרים מוגדרים ככאלה רק עם הם לא עוברים את מחסום 30 הדקות, כך שכל מי שבאמצע, כמו "איה", אמור באופן טבעי ליפול בין כסאות האולם. ובכל זאת, יש כמה סיפורי הצלחה.

סרט הגמר שהפך לקאלט 

אחד המרשימים והמפורסמים שבהם הוא זה של "המוסד הסגור", סרטו של אלון גור אריה וחבורת "היפופוטם" הקומית. מדובר בפארודיה משנת 2007, גם היא בת 40 דקות, על סוכן מוסד ישראלי (רון שחר) שנשלח להציל את שגריר ארצות הברית בישראל, שנחטף למדינת האויב הבדיונית סוג'יירה. הוא החל כפרוייקט הגמר של גור אריה כסטודנט לקולנוע ומצא את דרכו אל מסגרת המתאימה לאורכו בפסטיבל ירושלים: "היעד הכי גדול היה להגיע לפסטיבל ירושלים ואחר כך כלום. כמו כן הייתי בטוח שאם עושים משהו מספיק טוב, מיד מקבלים מליון דולר לפרוייקט אמיתי. מסתבר שזה לא ככה", משחזר הבמאי. "אבל אחרי ההקרנה אנשים התחילו לכתוב על הסרט, והמליצו לי להציע את זה לסינמטק תל אביב. הצעתי לפיני שץ, מנהל התכניה, לצפות בסרט, הוא אמר שאין לו זמן בתכניה אבל שאביא עותק בכל מקרה. יום למחרת הייתה לי הודעה בתא הקולי - ראיתי, צחקתי, בוא נדבר".

"המוסד הסגור" - טריילר:

הסרט חנך את המשבצת הקאלטית של הקרנת חצות, בתחילה כאירוע חד פעמי אבל בשל הביקוש זכה לקבע: "בהקרנה הראשונה היו 80 איש שחזרו הביתה כי לא נותרו כרטיסים. אנשים התחילו לצטט את הסרט ולהגיע עם תלבושות. כשהיה חשד שהסרט יורד היתה הפגנה בכיכר דיזנגוף. היום, אחרי חמש שנים יש אדם חי שצפה ב'המוסד הסגור' 75 פעם. אני לא חושב שזה טוב בשבילו". הסרט הפך לאירוע שלם, עם מערכונים של חברי "היפופוטם" מדי הקרנה. גור אריה מסביר את ההיגיון: "בגלל שהסרט קצר, במהלך השנים התחלנו להופיע עם מערכונים על הבמה כדי שאנשים לא יגיעו מקצה הארץ רק בשביל 40 דקות. יש קהל חוזר ולכן השתדלנו לגוון בכל פעם והיום זה הפך למופע במה שלם".

לוף למנה ראשונה, בשר-אדם לעיקרית

טריק דומה, שנועד להגדיל את זמן הריצה של הסרט ולהפכו לאירוע, אומץ בידי סרט קומי נוסף שהוקרן בסינמטק כסרט חצות – "מורעלים" של דידי לובצקי. מדובר בקומדיית זומבים צה"לית, במהלכה עובד רס"ר רכרוכי (דוד שאול) נאלץ להילחם במגפה שהופכת את חיילי הבסיס לאוכלי בשר אדם, עקב חיסון שהשתבש. ועוד בערב פסח, נוסף לכל הצרות. אל 43 דקות הסרט נוסף מתאבן בדמות סרט אנימציה בן 7 דקות וחצי בשם "לוף", שעוסק בנושאים דומים להדהים. דודי רובין ודניאל ששון, סטודנטים בבצלאל, אחראים ליצירת המופת הקצרצרה שהפכה את ההקרנה של "מורעלים" לאירוע. לובצקי מפרש את הזיווג: "את 'לוף' חיברו אלינו בפסטיבל אייקון TLV וכבר אז הכרנו ואהבנו את הסרט. זה פשוט היה חיבור כל כך טבעי ואני חושב שקהל שבא להקרנות חצות בשביל סרט ז'אנרי כמו 'מורעלים' יודע שהוא נכנס להקרנה לא קלאסית. 'לוף' נתן לזה עוד נפח"."מורעלים" - טריילר:

גם עבור לובצקי מדובר בסרט גמר, למרות שהוא בכלל חלם על סרט באורך מלא: "תהליך העבודה על 'מורעלים' התחיל במחשבה על פיצ'ר (יותר כבד ראש ואכזרי). אני עובד עם עורכת תסריט בשם יעל אורון, וכשהיא ראתה את העיכוב בתהליך הכתיבה היא אמרה שהסרט יהיה מה שהוא צריך להיות. הפסקתי לנסות להכניס שיקולים של כדאיות, ויצאו 40 עמודי תסריט, של קומדיה. לא היה מה להוסיף ומה לגרוע. אנחנו עובדים כקבוצה עוד משנה א' מהאוניברסיטה, והחברה התלהבו והחלטנו ללכת על זה כסרט גמר וזהו. פשוט לעשות את מה שאנחנו אוהבים ומה שיש לנו ביד". החופשיות בה מדבר לובצקי על שחרור מכבלי המסחריות מעודדת: "הכל היה מאד תמים, מהלב ומאהבה לז'אנר, לסיפור ולרצון לעשות דברים מהסוג הזה. עשינו טריילר שהתגלגל מעצמו בארץ ובעולם ויצא לנו בתקופה טובה של עשייה ז'אנרית בארץ עם 'כלבת' ו'חתולים על סירת פדלים', אז קיבלנו תשומת לב תקשורתית".

האורך לא קובע

האם סרט ראשון שאינו פיצ'ר יכול להוות נקודת פתיחה לקריירת בימוי? לא בטוח שיותר או פחות מסרט באורך מלא, אם לשפוט לפי שני המקרים הנ"ל. שמועות על הפיכת "המוסד הסגור" לסרט באורך מלא, למרות שהוא לחלוטין עומד בפני עצמו, תמיד היו. גור אריה מגיב: "הרעיון מלכתחילה היה ליצור סקיצה למשהו גדול יותר. התסריט לפיצ'ר כבר כתוב (מדובר בסיפור חדש), ואפילו קיבל פיתוח תסריט מקרן הקולנוע. אבל לא נמצאה הקרן שתרים את הכפפה ותשקיע בהפקה בקומדיה מטורפת כזו. למרות שבפיילוט צפו, מרצונם החופשי, מעל 40 אלף צופים, בשיווק מפה לאוזן וקבוצת "היפופוטם" בפייסבוק. אבל אם למישהו מהקוראים יש מליון דולר, אני מוכן לפרוש לתשלומים". לובצקי, מצידו, כבר חולם על הפרויקטים הבאים: "אנחנו ממשיכים עם פסטיבלים, מכללות ואוניברסיטאות (גם בחו"ל) ומוציאים די.וי.די בקרוב עם האוזן השלישית. וכמובן לנסות להמשיך עם הקו הזה של עשייה, כדי שאולי תהיה לנו טרילוגיית המפלצות שאני רוצה - זומבים, ערפדים, ואנשי זאב".

השנה היינו עדים גם לשני מקרים הפוכים, של סרטים שיצאו לדרך כקצרים, תקציבית לפחות, ותפחו לפיצ'רים – סביר להניח בשל שיקולי כדאיות של הפצה. מני יעיש יצא לצלם את המשגיחים עם מענק תמיכה של סרט קצר, וחזר עם פיצ'ר שהתקבל לפסטיבל קאן וזכה להצלחה גם בארץ, הן בקופות הכרטיסים והן בפרסי אופיר, שם ניכס לעצמו את שתי קטגוריות המשחק הגבריות. גם שרון בר-זיו צילם את סרט הביכורים שלו, חדר 514, עם תקציב של סרט קצר. אבל כיום, אחרי ההצלחה של "איה", יכול להיות שנוצר תקדים. הקולנוע הרי תמיד יסבול מן המאבק בין הכמיהה ללכת עד הסוף עם האמנות לבין הרצון להצליח מסחרית, כך שתמיד מעודד כאשר מטיל זהב נוסף מונח בצד האמנותי של המאזניים. והסיפור המופז של "איה" בהחלט שווה את משקלו בזהב.

*#