מירה עווד עדיין מפחדת, אבל לא מתכוונת לשתוק

היא חלמה להיות רופאה אבל הפכה לאחת המוזיקאיות המסקרנות והדעתניות בארץ, שמסרבת לשתוק כשהתותחים רועמים ולא מבינה איך נהיינו עבדים של דת ולאום

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נגה גילעם

"שוב זה יוצא ככה שדיברנו קצת על המוזיקה, וישר עברנו לפוליטיקה", אומרת מירה עווד חצי שעה לתוך הראיון הטלפוני. בשבת הבאה (ה-7 בפברואר) היא תופיע במופע "מזרח ומערב" לצד רביעיית "פיצוויליאם" בפסטיבל אילת למוזיקה קאמרית, המתחיל ביום ראשון הקרוב. למרות התארים בהם היא אוחזת – מוזיקאית, שחקנית ומנחת טלוויזיה – תחומים שרוב העוסקים בהם לא ששים להתבטאות פומבית מפורשת בכל הנוגע למצב, עם עווד קל להיסחף לשיחה על הפוליטי, המדיני ודו קיום. הדיבור שלה קולח, החיוביות שבה מדבקת, והיא בעיקר נשמעת מאוד הגיונית.

» פסטיבל אילת למוזיקה קאמרית - המידע המלא

"אני רוצה לעצור על מה שאמרת", היא מבקשת. "אנחנו כל הזמן מדברים על המושג דו קיום, אבל את יודעת מה אני מרגישה לאחרונה? שככל שאנחנו משרישים את המושג הזה, יש תחושה שקיום הוא של שתי ישויות מאוד נפרדות. אנחנו הרי קיימים על פיסת אדמה מאוד קטנה - לא רק ארץ ישראל-פלסטין, אלא כדור הארץ, שהוא פיצי ומוגבל, ואנחנו רבים עליו כאילו אין מחר. אם נמשיך לריב עליו, אז באמת לא יהיה מחר".

ואת בכל זאת אופטימית?"זו עוד מילה שהייתי רוצה להחליש, כי היום קשה לייצר אופטימיות. אני מנסה להיאחז ביותר חיובי, אבל קשה לי לראות אור מול העיניים, אני צריכה להמציא אותו בוקר מחדש. כל הארמגדון הזה שאני מתארת דווקא מכניס אותי לפרופורציה. זה כמו שמחשבה על מוות לא גורמת לי לדכדוך, להפך - אני מודעת לפג התוקף שלי, וזה גורם לי לחיות כל יום כאילו הוא האחרון. אני רוצה להחליף את המילה אופטימיות בריאליות. אני ריאלית".

מה זה אומר?"שאף אחד לא ישכנע אותי שהסכסוך היהודי ערבי הוא בלתי פתיר. זה שקר גס שמתאים לאג'נדות התעמולתיות ולקולות של בוחרים - להפריד ולהפחיד אותנו. בטוח שיש לזה פתרונות קיימים, רק שאנחנו צריכים לרצות את זה, ואני חושבת שאנחנו עדיין לא מספיק רוצים. לא אכפת לי איזה מהפתרונות יבחרו, כל עוד בסופו של דבר מכבדים אחד את השני ויכולים לחיות באותו מרחב מבלי השנאה וההסתה, וכמובן שבלי הרצח והאלימות".

"אף אחד לא ישכנע אותי שהסכסוך היהודי-ערבי לא פתיר". עווד (צילום: ויקטור מופר)

את ספגת לא מעט אש וירטואלית במהלך הקריירה, בין היתר בשנה האחרונה בזמן "צוק איתן""ברור שהברומטר של האווירה משפיע גם על החיים הפרטיים והקריירה שלי. אני לא בבועה ואני גם לא אמן של בועה - מה שאני עושה ואומרת מאוד מחובר למה שקורה. אם הייתי כותבת (בפייסבוק, נ.ג) שקרה משהו בעזה, ישר היו אומרים - למה את לא כותבת על שדרות? ואם אני כותבת על שדרות, אז למה אני לא כותבת על עזה. היה אצל אנשים צורך שרק הנרטיב שלהם ישמע. זה היה חוסר הסובלנות הכי חמור שנתקלתי בו במדיה, וקראתי לזה סוג של טרור".

טרור?"זה לא מפחיד בקטע שייארבו לי ויירו בי ברחוב, אלא במובן של איזו חברה יש לנו. אנחנו צריכים לעשות שינוי מהשורש, לגדל פה דור של אנשים יותר סובלניים ולא להחליק את זה כאילו המלחמה לא הייתה. אחרת במלחמה הבאה, וכנראה שתהיה כזאת, זה יהיה עוד יותר גרוע - כי נתנו לזה לגיטימציה.

איך את אישית מתמודדת עם טרור, כמו שאת מכנה אותו, מהסוג הזה?"מסננים, אין דרך אחרת. מה תעשי? מנסים לעשות פעולת קונטרה, ופעולת הקונטרה שאני מצאתי לנכון זה להדליק גפרור בתוך החשכה הזאת (פרויקט "Spread the Light", נ.ג)".

ואת באמת מאמינה שיהיה פה שינוי?"אני רוצה להאמין. אני רוצה לנסות להשפיע. זה מצריך מאיתנו ויתור על הרבה אגו. יש אנשים שאולי מייחסים לדת וללאום חשיבות עליונה, אני מרגישה שיחסית להרג ולשנאה הם תפלים לחלוטין".

איך זה שאת לא פוחדת להשמיע את העמדות שלך?"אוי ואבוי לי אם אני אפחד. אם אני אפסיק להביע את דעתי זה אומר שאני מסכימה שהעולם שלנו מחורבן, שהלך עליו ושאין תקווה, ואני לא מוכנה להסכים עם זה".

מה המחיר שזה גובה ממך בתור אמנית? כולנו ראינו מה קרה לאורנה בנאי, למשל"כן, אז לאורנה בנאי זה קרה פעם אחת באיזשהו פסיק בזמן, ולאנשים כמוני זה קורה כל הקריירה. יש דברים שנקבעים ואז מתבטלים מסיבות לא ברורות, יש פגיעה כלכלית ויש כמובן פגיעה רגשית. כל פעם כשיש הסלמה ויש לי בפייסבוק את הרעל הזה, אני חושבת שכמה שגידלתי עור של תנין, אני עדיין בנאדם וקשה לי לראות את זה".

זה לא מחיר גבוה לשלם?"מה האלטרנטיבה?".

תגידי לי את, מה האלטרנטיבה?"אם יש לי מה להגיד אני אגיד את זה, וכנראה שאני מוכנה לשלם את המחיר. אבל אני לא רק משלמת מחירים, אלא גם זוכה בקהל מדהים ומיוחד, שבא איתי לכל מקום. אני אמנם לא ממלאת את נוקיה, אבל הקהל שכן בא עובר תהליך ומעביר אותי תהליך כל פעם מחדש. זו החשיפה שנכונה לי".

מדליקה גפרור בחשיכה. מירה עווד (צילום: דניאל צ'צ'יק)

החיים על חבל דק

לפסטיבל אילת למוזיקה קאמרית הגיעה בעקבות פניית המפיקים, ולא היססה לרגע. "אני מתה על שיתופי פעולה שמוציאים אותי מהגבולות של עצמי", היא מסבירה. "אלה הדברים שתמיד הפכו למקפצה מקצועית. בהתחלה הסתכלתי ואמרתי איך אני אעשה דבר כזה? תמיד את הפחד הזה שאולי את לא ברמה".

הפחד הזה עדיין קיים?"תודה לאל שכן. כי מיד אחרי שעולה החשש, עולה הגיבורה שאומרת 'ברור שאת עושה את זה'. ומיד אחרי שאני אומרת כן אני מחפשת את המורים והאנשים שיעזור לי להתפתח ולהגיע הכי מוכנה שאפשר. ככה זה גם להופיע עם 'פיצוויליאם'  ולבצע שירי פרסל פתאום באמצע החיים. זה למתוח עוד קצת את גבולות המסוגלות וההשכלה המוזיקלית. חייבים להיות כל הזמן במגמת שיפור, אחרת משהו נהיה רופס, ואני לא רוצה להיות רופסת. נגיד את זה ככה - אני לא מתמסטלת מהריח של הבית שחי שלי. יש כזה משל בערבית".

נראה לי שבערבית זה נשמע טוב יותר"זה סוג כזה של בנאדם שעף על עצמו. אני לא עפה על עצמי. הכי הרבה ביקורת יש לי על עצמי והכי הרבה דרישות יש לי מעצמי. לאנשים אחרים אני סולחת הרבה יותר בקלות".

מה מצפה למי שיגיע למופע?"בפעם ראשונה אני נחשפת למוזיקה של פרסל ומבצעת כאלו חומרים, וגם הם יבצעו איתי שלושה שירים שלי. את עיבודי המיתרים לשירים שלי עשה חבר ילדות יקר מאוד בשם חביב שחאדה חנא, שבזכה בפרס אופיר על הפסקול של 'ביקור התזמורת'. מה שיפה זה שאחרי שהתחלנו ביחד בראמה התפצלנו כל אחד לקריירה שונה מאוד ומגוונת, פתאום אנחנו שוב יחד, הפעם באילת במקום בכפר. יש בזה גם את הפן המצחיק והסנטימנטלי של איחוד כוחות".

ירטיטו את אילת. רביעיית פיצוויליאם (צילום: בנג'מין הארט, מתוך ארכיון הארץ)

הזכרת את הפריצה מהכפר לעולם הגדול. עשית כמה דברים לא מקובלים, והיום את מדברת הרבה על התפר. או במילים שלך – את מתהלכת על כמה חבלים דקים"אני חושבת שכל אדם הולך על חבלים דקים. אנחנו מתפקדים בין כל הדמויות השונות וכל התפקידים השונים שיש לנו בחיים. במקרה שלי זה התחיל מהעניין המגדרי כאישה בתוך חברה, וחשוב לי להדגיש שזאת לא חברה פרימיטיבית. אני באה מכפר מודרני ומערבי מאוד, אבל עדיין זאת חברה יחסית מסורתית. בגיל 18 הגעתי לאוניברסיטה בעיר הגדולה חיפה, והרגשתי מאד בנוח  כי פתאום הייתי בסביבה שלא שופטת אותי לפי המראה, לפי מה אני לובשת, עם מי אני מסתובבת, מה אני שותה ואוכלת. אבל אז הגיעה ההכרה השנייה של הזהות הפוליטית שלי - פתאום אני הערבייה, זאת שמגדירה את עצמה פלשתינית, מה שעורר המון שאלות. זה הוביל להכרה שאני מהלכת על עוד חבל מאד דק. בישראל אנחנו לא רק חיים באובססיביות את הזהויות הפוליטיות, אלא גם נורא מקדשים אותן. אנחנו שבויים עד כדי עיוורון בהגדרות של השתייכות לאומית פטריוטיות, מילה שמבחינתי קיבלה קונוטציה נוראית. בשיח של היום המשמעות שלה היא גזענות, אפליה ושנאה של האחר".

הדיון הפופולרי היום נוגע לציוני ואנטי-ציוני"גם ציונות זו מילה שנקלעה לתוך הגדרות מאד בעייתיות. יש את הציונים הקיצוניים שמאמינים בארץ ישראל השלמה, ושאין פה מקום לאף אחד אחר חוץ מהיהודים. ויש את הציונים שלפי חזון הקמת המדינה מאמינים בשתי מדינות לשני עמים ובהכלת האחר, בזכויות לכל המיעוטים".

ואם אני שואלת מה ההגדרה של ציונות בעיניך?"אני לא נכנסת לשם. באמת שאין לי מושג. בכל אופן הייתי רוצה את הציונות עם הקונוטציה היותר מכילה".

"הייתי רוצה את הציונות המכילה". עם אחינועם ניני באירוויזיון 2009 (צילום: AP)

אני נועדתי לשלום

עווד בת ה-39 נולדה לאב ערבי-נוצרי ולאם בולגריה-נוצרית, וגדלה על קו ראמה-חיפה-תל אביב. את תחושת הזהות שלה היא מגדירה כ"בת אדם וחווה, בת לאנושות", ובפרספקטיבה היסטורית היא לא מסתכלת על 70 השנה האחרונות, אלא על 700 או 70 אלף. "אז רצחנו אחד את השני על רקעים אחרים", היא מסבירה בקריצה. "שלא תביני אותי לא נכון - על טריטוריה, על ציד, על קנאה, אני לא יודעת על מה. באיזשהו שלב המצאנו משהו שנקרא דת, ואז המצאנו גם משהו שנקרא מדינה, ואז נהיינו עבדים של זה. מה זה לאום? זאת המצאה. לי יש זיקה רגשית למקומות שגדלתי בהם - לנופי הגליל ולרחובות תל אביב. יש לי גם זיקה, חיבה עמוקה, לשפה הערבית, וחיבה עמוקה לשפה העברית, ויש לי חיבה עמוקה למסורת ולשירים ואוכל, כי אלה הדברים שגדלתי איתם - הפלשתיניות שלי, הבולגריות שלי והישראליות שלי".

כשאת מסתכלת לאחור, על מירה עווד הילדה – את חיה את החלום שלך?"ממש לא (צוחקת). הייתי ילדה ביישנית ברמה קיצונית, ורציתי בכלל להיות רופאה. בגיל 9 עליתי על במה בפעם הראשונה, ופחדתי פחד מוות. יש לי אפילו פיסת עיתון מההופעה הזאת, כתבו על הילדה המוכשרת שעלתה ושרה שיר על השלום".

כמה צפוי"את מבינה? כאילו נועדתי. אגב, את יודעת מה הפירוש של המילה מירה"

תגידי לי את"שלום".

» פסטיבל אילת למוזיקה קאמרית - לכל הפרטים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ