אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הוליווד מורידה את הכובע בפני רוג'ר קורמן, מלך סרטי ה-B

לאחר שהפיק 380 סרטים וביים 56, הוליווד מסירה סוף סוף את הכובע בפני מלך הקולנוע החסכוני רוג'ר קורמן. את "חנות קטנה ומטריפה" הוא צילם ביומיים

תגובות

על פניו, רוג'ר קורמן, בן 83, אינו נמנה עם היוצרים שאמורים לקבל פרס אוסקר. סרטיו לא זכו להערכה ביקורתית יוצאת דופן, הוא אינו נחשב ליוצר מחונן וכשסוקרים את פועלו הקולנועי חושבים בעיקר על כמות ולא על איכות - מסחריות ולא אמנות. ובכל זאת, בטקס חגיגי שנערך בהוליווד ב-14 בנובמבר, עלה קורמן לבמה וקיבל פסלון אוסקר של כבוד מידי תלמידו וידידו, ג'ונתן דמי. בטקס האוסקר הקרוב, שיתקיים ב-7 במארס, יציינו את ההכרה ההוליוודית שקורמן קיבל סוף סוף.

אז מה יש ביוצר הזה שבכל זאת גרם להוליווד להוריד בפניו את הכובע? ספק אם יש בעיר הסרטים מישהו שיצר יותר סרטים ממנו. הוא היה מחלוצי הקולנוע העצמאי האמריקאי, לצד ג'ון קסאווטס, והוכיח שיצירת סרטים מחוץ לאולפנים הגדולים אפשרית ואף יכולה להיות רווחית. הוא נחשב לחדשן, אמיץ ומקורי לא בזכות ההיבט האמנותי של יצירותיו הקולנועיות, אלא בעיקר בזכות שיטות שפיתח להפקה יעילה וחסכונית של סרטים, ויכולתו לקלוע לקהל הצעיר שאליו פנה.

מי שכונה "מלך ה'בי מוביז'" ו"הסנדק של קולנועני הגרילה" הפיק וביים בעיקר סרטים דלי תקציב, שהיו בעלי מטרה מסחרית מוצהרת ולא מתנצלת. הוא שלח ידו בז'אנרים מגוונים ואף המציא כמה מהם, כמו סרטי אופנוענים וסרטי סמים. לציון זכייתו באוסקר ראשון, עורכים החודש הסינמטקים בתל אביב, ירושלים וחיפה מחווה שמציגה מדגם מזערי מסרטיו: חמישה סרטים שביים ושניים שהפיק.

במסגרת החווה מוקרנים "חנות קטנה ומטריפה" (1960), "נפילת בית אשר" (1960), "הטריפ" (1967), "כנופיית האופנוענים" (1966) ו"ברנש ושמו קלי" (1958), סרט הגנגסטרים הראשון שביים קורמן - ובו צ'ארלס ברונסון הופיע לראשונה בתפקיד ראשי. כן מוצגים שני סרטים שהפיק: יצירות מוקדמות של הבמאים ג'ו דנטה ("פירניה", 1978) ופרנסיס פורד קופולה ("שיגעון 13", 1963).

נער שליח

קורמן, יליד דטרויט, למד הנדסה תעשייתית באוניברסיטת סטנפורד, ואת צעדיו הראשונים בתעשיית הסרטים עשה כנער שליח באולפני פוקס המאה ה-20. הסרט הראשון שהיה שותף לכתיבתו ולהפקתו היה "Highway Dragnet" (1954). שנה לאחר מכן ביים את סרטו הראשון, "Swamp Women". בחמשת העשורים הבאים התנוסס שמו על מאות סרטי מתח, מדע בדיוני, אימה או פעולה בבתי הקולנוע והדרייב-אין בארצות הברית.

קורמן. יכול לנהל הפקה של סרט מתוך תא טלפון ציבורי (תצלום: אי-פי)

הוא הקים חברת הפקה, עבד בקצב מסחרר, הפיק לעתים שבעה-שמונה סרטים בשנה והמציא שיטות להוזלת ההפקה. "חנות קטנה ומטריפה", שצילם ביומיים, קבע שיא במהירות הצילום של סרט מקצועי ב-35 מ"מ. "עשיתי זאת כמעט כבדיחה, פשוט כדי להראות שאני יכול", סיפר בראיון ל"אימג'ז ג'ורנל" ב-2000. "כשסיימתי, חברי בוב טואן אמר לי: ‘עשיית סרטים אינה תחרות ריצה'. עניתי לו: ‘אתה צודק. לעולם לא אצלם שוב סרט ביומיים'".

קורמן הצליח לצלם כמה סרטים נוספים בתוך פחות משבוע. במקרים מסוימים צילם שני סרטים באותו אתר, במקביל או בזה אחר זה, כדי להוזיל עלויות. לאחר שהסתיימו צילומי "העורב", הבין כי לא ניצל את כל ימי הצילום ומיהר לצלם על אותו סט - עם אותו הצוות ואותם שחקנים ראשיים - את הסרט "The Terror", בארבעה ימים בלבד. בדיחה הוליוודית מספרת שיכול היה לנהל הפקה של סרט מתוך תא טלפון ציבורי, לממן אותו באמצעות המטבעות באשנב העודף של המכשיר ולצלם את הסרט כולו בתוך התא.

ב-1970 הקים חברת הפקה והפצה, שבאמצעותה הפיץ גם סרטים חשובים של במאים לא-אמריקאים, כמו אינגמר ברגמן, פרנסואה טריפו, פדריקו פליני ואקירה קוראסאווה. כמה סרטים שהפיק קורמן בחברה נהפכו לסרטי פולחן (ביניהם "2000 Death Race" ו"פירניה"). ב-1971 פרש מבימוי והתמקד בהפקה.

                             קורמן אינו מהסס להודות שמבחינתו, קולנוע הוא עסק כלכלי שמחייב פשרות. "באופן לא מודע, אולי ראיתי בעצמי ‘אמן יעיל'. תמיד חשבתי שקולנוע הוא סוג של אמנות מתפשרת, בגלל הכסף שמעורב בו. ולכן ניסיתי ככל יכולתי לשלב בסרטים שלי יעילות ואמנות", אמר ל"טיים אאוט לונדון". לשאלה אם הוא מאמין שהקולנוע המודרני היה נראה אחרת ללא תרומתו, השיב בצניעות אופיינית: "לא ממש. ייתכן שהיתה לי השפעה כלשהי, כי גיליתי כמה אנשים והעברתי כמה רעיונות מסרטים דלי תקציב לסרטים עתירי תקציב. אבל זה היה קורה בכל מקרה".

כדי להבהיר לו כי השפעתו היתה משמעותית יותר משנדמה לו, בערב שבו הוענק לו הפרס הוזמן לבמה מעריץ נלהב: קוונטין טרנטינו. "לקוונטין הקטן, שנהג להסתכל בסרטים שלך בטלוויזיה, מאוחר בלילה", פנה טרנטינו לקורמן מעל הבמה, ומנה שמות של כמה סרטים נוטפי דם שלו. "בשביל אותו קוונטין, ששיכנע את אמי לקחת אותי לקולנוע כדי לראות את ‘בלאדי מאמא' שסווג למבוגרים בלבד, כי שמעתי שיש שם סצינה שבה בחור אחד יורה לעצמו בפרצוף עם רובה, ולפי החבר שלי צ'אק, ממש רואים את הקליעים נכנסים לפרצוף שלו; ובשביל קוונטין המתבגר שתיכנן לארוב לרוג'ר קורמן בחניון של ניו וורלד פיקצ'רס ולשכנע אותו לשלוח אותי לפיליפינים כדי שאוכל לעשות שם את סרט ‘כלא הנשים' שלי; ולכל הקולנוענים שנמצאים כאן הערב - זה חלום שמתגשם".

ממציא ה"בי מוביז" טרם זכה להערכה המגיעה לו בישראל - אורי קליין

"העבודה עם קורמן היתה הזדמנות ללמוד קולנוע בחינם מרב-אמן", סיפר באחרונה סילבסטר סטאלון ל"אנטרטיינמנט ויקלי" על עבודתו עם קורמן ב"2000 Death Race". "זו היתה הפעם הראשונה שבה הרגשתי שאני במשחק האמיתי. לולא הייתי מגלם את התפקידים הללו, ככל הנראה לא הייתי כאן היום".

"סיפרו כמה מהר הוא מצלם את סרטיו, אבל לי זה לא נראה כל כך מהר", סיפר רוברט דה נירו. "אני לא זוכר כמה שילמו לי על ‘בלאדי מאמא', אולי 3,500 דולר, אבל לא היה לי אכפת, כי הרגשתי שסוף סוף אני משתתף בסרט הוליוודי".

ואילו ג'ונתן דמי אמר: "למדתי איך לעשות סרט תוך כדי עשיית סרט. ביקשתי מקורמן לביים, והוא אמר, ‘אוקיי, תכתוב סרט על כלא נשים'". כעבור שנים הכיר דמי תודה לקורמן כאשר שילב אותו כשחקן בסרטיו "שתיקת הכבשים" ו"פילדלפיה". כך עשו גם פרנסיס פורד קופולה ב"הסנדק 2" ורון הווארד ב"אפולו 13".

"לפני שנהפכתי לבמאי, הכרתי את הסרטים דלי התקציב של קורמן. הם היו שונים מבי-מוביז אחרים, כי נראה היה שעשה אותם מישהו שנהנה מהעבודה שלו", אמר מרטין סקורסזי. לימים הודה קורמן כי סקורסזי היה בין הבודדים שזכו לביים בעבורו מבלי שנדרשו קודם לכן לשמש כעוזריו. ב-1971 הציע לסקורסזי לביים את הסרט "Boxcar Bertha". "זה שינה הכל בשבילי. ממנו למדתי איך לבנות סרט. הוא גם לימד אותי על חוקי השוק: פה חייבת להיות סצינת מרדף, ושם צריך נגיעה של עירום. הוא לא התנצל על כך. זה הרי מה שאנחנו עושים".

בסרט התיעודי "סקורסזי על סקורסזי" סיפר הבמאי המוערך על עבודתו עם קורמן: "הוא נתן לי לקרוא את התסריט ואמר לי ‘תשכתב מה שאתה רוצה, אבל תזכור שאתה חייב להשאיר עירום אחרי כל 15 עמודים". בראיון ל"אימג'ז ג'ורנל" צחק קורמן כאשר נשאל על כך. "אני חושב שזה קרוב לאמת", אמר. כוכב הוליוודי אחר שחייב לקורמן את הקריירה שלו הוא ג'ק ניקולסון. "יש לי תואר בהנדסה, כך שכאשר עשיתי את צעדי הראשונים בקולנוע, למדתי מהר מאוד על צילום, עריכה ואספקטים טכניים אחרים. אבל על משחק לא ידעתי דבר", סיפר קורמן ל"טיים אאוט לונדון". "אחרי כמה סרטים, נרשמתי ללימודי משחק. גם ניקולסון למד שם, ואני מיד התרשמתי ממנו. הוא מעולם לא עשה סרט, היה רק בן 18-19 אבל הייתי משוכנע שיש לו כישרון בלתי רגיל. סדרת הסרטים שעשיתי אתו, כשחקן וככותב, היו בין המצליחים שלי".

כשמזכירים לקורמן את ג'יימס קמרון, הוא שמח לציין כי בבן טיפוחיו זה הוא גאה במיוחד. "הוא החל כבונה מודלים בסטודיו שלנו, ואשתו גייל הארד היתה העוזרת שלי", נזכר קורמן. "כשהזמינו אותי להקרנה מוקדמת של ‘שליחות קטלנית', שאלתי אותם: ‘איך עשיתם את הסרט הזה בתקציב כה נמוך' (6.4 מיליון דולר). קמרון ענה: ‘עבדנו כמו אצלך, אבל הפעם היה לנו קצת יותר כסף לבזבז'".

*#