שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

תעשייה וטבע נפגשים בפארק רדינג

שילוב של טבע ותעשייה מאפיין את הפארק החדש שהוקם ליד תחנת הכוח רדינג בתל אביב. זוהי תמונת ראי למתרחש מצדו השני של הגשר, במתחם הבילויים הסואן

נועם דביר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נועם דביר

ביקור בפארק החופי החדש שנפתח לאחרונה בצמוד לתחנת הכוח רדינג שבצפון תל אביב, מספק חוויה קולית נדירה שאינה אופיינית לסביבה עירונית צפופה. מדי כמה דקות נשמעות קריאות "וואו" רועשות - בעיקר מצד ילדים (אבל לא רק) - כאשר אחד המטוסים של שדה דב או של בסיס חיל האוויר הסמוך מנמיך טוס ומתכונן לנחיתה. המטוסים חולפים בגובה של לא יותר מ-20 או 30 מטר מעל ראשי המבקרים, ברעש מחריש אזניים ובקירבה מהפנטת. לפסקול הזה מצטרף גם הזמזום העמום של טורבינות הגז של תחנת הכוח ורחש הגלים המתנפצים על סלעי המעגנה של חברת החשמל.

השילוב הייחודי הזה של תעשייה וטבע היה סגור בפני הציבור מאז שהחלו העבודות להקמת רדינג ב-1936. מנהל חברת החשמל אז, פנחס רוטנברג, כבר החזיק בשתי תחנות בנהריים ובחיפה, אבל ביקש להקים תחנת נוספת באזור המרכז בעקבות הפרעות שהתחוללו בצפון הארץ. עיריית יפו סירבה להצעה אבל ראש העירייה מאיר דיזנגוף ראה בתחנת כוח חדשה הזדמנות נהדרת לעיר. "כשחיפשו אתר לקחו את החוף הכי נידח ורחוק. אף אחד לא חשב אז שהוא בעצם קוטע את הרצף של רצועת החוף של תל אביב", מספרת אדריכלית הנוף רות מעוז.

אנחנו עומדים בחלקו הדרומי של הפארק החדש, בצמוד למבנה ההיסטורי של תחנת הכוח של רוטנברג, ומעוז מצביעה לעבר שארית של חומה מאסיבית. "לפני 74 שנים הקימה שם חברת חשמל גדר ושער ונעלה את השטח בפני הציבור. אני לא יכולה להסביר לך איזה התרגשות היתה לראות את החומה הזאת יורדת סוף סוף. לכן כשאני מדברת על הפרויקט הזה אני קוראת לו מ'עיר אסורה' לפארק חופי".

הפארק החדש, שמשתרע על פני שטח של 60 דונם, הוא החולייה העדכנית בתוכנית פיתוח החופים של עיריית תל אביב. יש לו חשיבות עירונית רבה משום שהוא יוצר חיבור בין נמל תל אביב לבין הטיילות הצפוניות של חוף תל ברוך. זהו חלק מרכזי בחזון של ראש העירייה רון חולדאי ליצור טיילת מתמשכת שתחבר בין הרצליה לבין בת ים. חרף הביקורת שנמתחת על פעילותו במספר תחומים (כמו היצע הדיור ועידוד המגדלים) אין ספק שבמהלך 12 שנותיו בתפקיד הצליח חולדאי להחזיר חלקים נרחבים מרצועת החוף בחזרה אל הציבור. גם בהוראות התכנון של הפארק הזה הוא היה מעורב באופן אישי.

הפארק, שתוכנן על ידי מעוז ושותפתה האדריכלית עליזה ברוידא, נולד לפני כעשור במסגרת המעבר של תחנת הכוח לפעילות בגז טבעי. חברת החשמל ביקשה להקים סדרת מגופים חדשים בשטח המעגנה ולשם כך נדרשה להוציא היתר בנייה חדש. "זאת היתה תקופה שהעירייה כבר היתה מודעת הרבה יותר לחשיבות של חוף הים ולחשיבות של הרצף והחליטה לעשות עסקה עם החברה. היא תתן את ההיתר והם יתנו את השטח לציבור וגם יממנו את הפארק" (בסוף המימון נחלק בין השתיים). השטח שהעבירה חברת החשמל היה מלא בגרוטאות אבל גם באוצר בלתי רגיל של צמחיית חוף ששיגשגה ללא מפריעה, ובעלי חיים שהפכו את האתר הנטוש לביתם. "אפילו שועל קטן פגשנו שם", היא מוסיפה. האגרונום המומחה שליווה את הפרויקט דאג לשמר פיסות מהאדמה המקורית ולאסוף את הזרעים כדי להבטיח את המשך הצמחייה. ספר הוראות מדויק נכתב בימים אלה בעבור עובדי התחזוקה של העירייה, על מנת שלא יעקרו בטעות את הצמחייה המקורית.

מראות מהפארק החופי החדש בצפון תל אביב. כעת חסר שם רק מוזיאון

המטרה של מעוז וברוידא היתה ליצור מעין תמונת ראי שקטה למתרחש מהצד השני של הגשר, בנמל תל אביב. במקום מסעדות, פאבים ומוקדי מסחר, להקים פארק שפותח בפני הציבור שורה של חללים טבעיים-תעשייתיים שונים שחלקם מאפשרים התבודדות כמעט מוחלטת. הגילוי של צמחיית החוף חיזק בקרב המתכננות את הרצון להתבסס על "חומרי הגלם הקיימים" באתר, למעט אזור אחד בדרומו של הפארק שחופה בדק עץ ובכמה מדשאות. כעת מתלבטים מה לעשות במבנה המגדלור ההיסטורי הסמוך שנבנה ב-1934 לטובת הספינות של נמל תל אביב.

האלמנט הבנוי הבולט ביותר בפארק הוא שטח המעגנה של חברת החשמל. הוא מביא לשיא את החיבור, וגם את הניגוד, בין האופי התעשייתי של התחנה לבין המרכיבים הטבעיים של הפארק. שובר הגלים של המעגנה, כ-200 מטר אורכו, פתוח כעת לציבור ומאפשר ללכת לאורך נתיב צר לעומק הים. כדי לקשר בין שתי הגדות הוקם גשר אלגנטי, בתכנונו של משרד בר אוריין, באורך של 160 מטר עם שיפוע עדין שמאפשר נגישות טובה גם לאנשים בעלי מוגבלויות.

מתחם הפארק לפני השיפוץ. "אפילו שועל קטן מצאנו" (תצלום: ברוידא-מעוז אדריכלות נוף)

ההישג של ברוידא-מעוז הוא לא רק בעיצובו המוצלח של הפארק ובחיבור העירוני שהוא יוצר, אלא גם ביכולת לנווט בין דרישות הגופים השונים שגובלים בו. כך למשל, בפארק לא ניטעו עצים מחשש שציפורים מקננות יפריעו לתנועת המטוסים. על הגשר עצמו אין עמודי תאורה אלא תאורה שקועה בשל מגבלות גובה שהציב הפיקוח בשדה דב - וזה מבלי להיכנס לדרישות התשתית של חברת הגז וחברת החשמל.

כעת, כשהפארק פתוח ומלא במבקרים, לא נותר אלא לייחל לשלב האחרון והמתבקש בפרויקט - פתיחה של המבנה ההיסטורי של תחנת הכוח לציבור. בחיבור הייחודי הזה שבין הטבע של הפארק, המסחר והמסעדות של נמל תל אביב והאופי התעשייתי של התחנה והמעגנה, מורגש מאוד חסרונו של מוקד תרבותי: מוזיאון, גלריה או אולם הופעות. אם להסתמך על הצלחתו של מוזיאון טייט מודרן בלונדון, שהוקם בעצמו במבנה היסטורי של תחנת כוח, לתל אביב יש עוד לאן לשאוף.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ