מפסטיבל ונציה ועד דודו טסה - חמש תחנות תרבות של זהר שטראוס - תיאטרון - הארץ

מפסטיבל ונציה ועד דודו טסה - חמש תחנות תרבות של זהר שטראוס

הסל המיתולוגי של דריק שרפ, ביסטרו פירות ים בבאר שבע, וגם זכרונות מפסטיבל קאן וונציה וספר שמנסה לבדוק מה מחזיק חברות - לרגל עלייתה של ההצגה "קן הקוקייה" מציג השחקן זהר שטראוס חמש תחנות תרבות שגרמו לו לעצור. בדרך, הוא גם מספר על מק'מרפי - הדמות שהוא מגלם, ואשר בגרסה הקולנועית גילם ג'ק ניקולסון

טל לוין, עכבר העיר אונליין
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
טל לוין, עכבר העיר אונליין

זהר שטראוס לא מפחד לקחת סיכונים. אחרי ששיחק נער ישיבה שמנהל רומן סודי עם רן דנקר,גילם את דמותו של ג'מיל - מפקד הכח ב"לבנון" של שמוליק מעוז ואפילו הצליח להגיע למקום השישי ב"רוקדים עם כוכבים", הוא מופיע בימים אלה בהצגה החדשה של תיאטרון באר שבע "קן הקוקייה". המחזה, כמו גם הסרט שהופיע ב-1975, מבוססים על ספרו של קן קיזי. שטראוס הוא מק'מרפי (אותו תפקיד עליו זכה ג'ק ניקולסון באוסקר), צעיר פרוע שנשלח לבית חולים פסיכיאטרי, המנוהל על ידי האחות רטשד האכזרית. המחזה הועלה כבר פעמים רבות בכל רחבי העולם, וגם בארץ כבר הספיק לקבל גרסה ראשונה, כאשר תיאטרון הבימה בחר ברמי הויברגר לתפקיד הראשי. קן הקוקייה - לתקציר ולכל מועדי ההצגות"זה תפקיד מאוד תובעני" מספר שטראוס "אני גם נונסטופ על הבמה, ומבחינת התוכן יש המון מניפולציות רגשיות, צעקות, מכות, ריקודים, השתוללויות, באמת מאוד דינאמי – אינטנסיבי. הדמות של מק'מרפי היא מאוד אנרגטית, הוא כל הזמן דלוק, לא יודע מה זה להיות רברס".  דווקא בשל כך, ובשל העובדה שהמחזה עוסק בשיגעון, הופך המעבר בין הבמה לחיים בסיום ההצגה למורכב יותר - "מצד אחד זה מאוד תובעני וקשה" שטראוס מוסיף, "אבל מצד שני זה מאוד מספק, מהנה וכיפי. אני אוהב לחכות לערב ההצגה, להתכונן אליו, אני שחקן כל ערב לחוות ריגוש בצורה אחרת".

בין היתר משחקים בהצגה גם שירי גולן כאחות המפחידה, ויוסי מרשק - ששטראוס קורא לו "אישתי החדשה", בשל השעות הרבות שהם מבלים ביחד על הבמה ובחזרות. על הבימוי אמון כפיר אזולאי, במאי צעיר ומוכשר שהחליט לשלב בהצגה עבודת תאורה אינטנסיבית, ווידאו ארט, מוזיקת טראנס ועוד. בית משוגעים על הבמה - "קן הקוקייה" (צילום: יוסי צבקר)

להחלטה של שטראוס לחזור לתיאטרון בכלל, ולזה הבאר שבעי בפרט סיבה כפולה - "בעקבות החילופים בהנהלת התיאטרון" הוא מספר, "הייתה החלטה לנסות ולפנות לקהלים צעירים יותר שאינם צרכני תיאטרון טבעיים. היה רצון משותף לעבוד ביחד, ונוצרה הזדמנות טובה להעלות את ההצגה הזו - שהיא בהחלט דינאמית מאוד, ומזכירה קצת טלוויזיה בקצב שלה. חוץ מזה, אני בן המקום, ההורים שלי עדיין גרים בבאר שבע, ואני כבר משתתף בהצגה אחת - "הביתה הביתה". לכבוד ההצגה החדשה, ביקשנו מזהר שטראוס שיבחר חמש תחנות תרבות שגרמו לו לעצור את התנועה. התוצאות לפניכן

 ספר: הנרות בערו עד כלות, מאת שנדור מאראי

"שני חברים, בגילאי העשרה המאוחרים שלהם, מאוהבים באותה הנערה. למרות החברות הקרובה מאוד ביניהם, מסתבך המשולש והם מנתקים את הקשר. אחרי הרבה מאוד שנים הם מחליטים להיפגש, ולדבר על אותה התקופה. באחד הקטעים הזכורים לי ביותר מהספר - הם דנים על מושג החברות בכלל. למרות שהיו מאוד פתוחים וסיפרו הכל, אחד מהם מסביר לשני שלפעמים להיות חבר, זה דווקא "לא לשאול את השאלה האחרונה". כלומר, שיש שאלה אחת, שהי אולי הכואבת ביותר, שהיא נשארת תמיד פתוחה, דווקא בשביל שהחברות תוכל להחזיק. אני חושב שזה נכון בהרבה סוגים של מערכות יחסים".לא חייבים להגיד הכל - מתוך עטיפת הספר "הנרות בערו עד כלות"

קולנוע: פסטיבל קאן ופסטיבל ונציה "בשנה שעברה זכיתי להיות בשני הפסטיבלים האלה - עם "עיניים פקוחות" בקאן, ועם "לבנון" - שגם זכה באריה הזהב בונציה. הפסטיבלים האלה הם קצת כמו מסיבה באגדת ילדים, ברגע שלכלוכית מגיעה אליה. אירוע נוצץ, תלוש מהמציאות במידה רבה, לא קשור לעשייה היומיומית של הקולנוע בישראל בצבעים או בטעם. מצד שני אנחנו עם הסרטים הקטנים שלנו מצליחים להשתלב בעשייה הקולנועית הבינלאומי. אפילו לציניקן כמוני זה מאוד מרגש לראות את התעניינות ואת הכבוד. ככה, דרך הסרטים, אתה גם קצת "משגרר" על המדינה". קופצים מרוב אושר בפסטיבל ונציה. מימין לשמאל - זהר שטראוס, מיכאל מושונוב, שמוליק מעוז ויואב היימן (צילום: AP)

ספורט: הסל של דריק שארפ

בעונת 2003/2004, במשחק שהעלה את מכבי תל אביב בכדורסל לפיינל פור ביורוליג, עמד השעון על 2.2 שניות לסיום, ופיגור של שלוש נקודות. בשנייה האחרונה זרק גור שלף כדור משלושת רבעי מגרש לדריק שארפ, שבזכות האמונה שלו, קלע שלשה אגדית. תוצאת השוויון גררה הארכה שבסופה עלתה מכבי לפיינל פור ואחר כך גם זכתה בגביע אירופה. ברגעים כאלה, שנשארת שנייה על השעון, ורוב הסיכויים שהפסדת את המשחק - נפרדים המצויינים מהטובים מאוד. הווינרים נאבקים עד הרגע האחרון, עד הנוקאווט. אני בכלל משתדל ללמוד הרבה מספורטאים, על איך להתנהל במקצוע, איך להיות כל כולך בתוך הרגע. יש משהו מאוד דומה בין שחקן לספורטאי, מבחינה מנטלית ופיזית - אתה נדרש לתפקד ברגע נתון - עכשיו זה הגמר ואת אף אחד לא מעניין שאתה חולה או מוטרד".

מוזיקה: דודו טסה בהופעה

"דודו הוא קודם כל הוא חבר. שיחקנו ביחד ב"לבנון", שם הוא גילם דמות של שבוי סורי. לדעתי הוא מחזיק ברגע המשחקי הטוב ביותר בסרט – הרגע שבו החייל הישראלי עוזר לו להשתין. הוא פשוט עילוי ברגע הזה, כי הוא מצליח לשחק בצורה מושלמת את המורכבות הזו, בלי לעשות את זה קלישאתי.

אבל מעבר להכל, דודו הוא פרפומר אדיר. הייתי לא מזמן בהופעה שלו, והוא היה פשוט מדהים. חוט המוזיקלי שעבר לכל אורך הערב, עם שילוב כלים לא צפויים שאת חלקם אני אפילו לא מכיר - מייצרים חוויה מאוד מפתיעה. בכל דודו הוא קומבינציה מדויקת של זמר מצרי, מהמקוננים האלה, החצי מתפללים, לבין תל אביביות המדליקה, הקלילה, הנגישה. נורא כיף לראות את החיבור הזה, כי לו עצמו יש היסטוריה מאוד מגוונת ומצד שני הוא הכי מיינסטרים. זה יפה לראות איך בן אדם לוקח יצירה אישית והופך אותה לכזה קונצנזוס.

ומעשה שהיה כך היה - כשהיינו בפסטיבל ונציה התחשק לדודו לנגן. הלכנו לעיר כדי לחפש בר שיש בו גיטרה. בסוף מצאנו בר זנוח, מצאנו כמה אנשים מקומיים, והצלחנו לאתר גיטרה מאיזה נהג גונדולה הזוי. ביקשנו יפה שיתנו לא לנגן, והוא עשה הופעה שלא מהעולם הזה. הקהל המקומי הריע, למרות שלא הבינו מילה".

מסעדה: אקווריה – מסעדה חדשה בבאר שבע

במרכז הנגב, מול חדר מיון של בית חולים סורוקה, ממוקמת  "אקווירה" – ביסטרו פירות ים חדש. השף רוני וייס הוא פשוט אמן, ומוציא מתחת לידיים שלו אוכל מוקפד, במחירים הגיוניים לגמרי. בין היתר הוא מכין פסטה בעצמו, ואכן אחת המנות הטובות במסעדה היא רביולי טונה אדומה, עם כמהין ועוד הרבה הפתעות מדהימות. אקווריה - כל הפרטים

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ