אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פונדק הדרכים בעבדת הלך לכל הרוחות

אף שזכה לפרסים ולשבחים, פונדק הדרכים בעבדת נפל בין הכיסאות ובין הרשויות. מבעד לשלטים של ארומה ומקדונלדס בקושי אפשר להבחין באדריכלות הנפלאה

תגובות

אייקונים אדריכליים בסכנת הכחדה

למשך כמה שבועות בחורף 1963 זכה פונדק הדרכים בעבדת, שנבנה למרגלותיה של העיר הנבטית העתיקה, לשורת כותרות מחמיאות בעיתונות המקומית. זמן קצר אחרי מותו של האדריכל זאב רכטר החליטה משפחתו לייסד פרס לזכרו למבנים מצטיינים בישראל - והפונדק, בתכנונו של האדריכל נחום זולוטוב, נבחר כזוכה הראשון. "אדריכל צעיר ובית בעבדת זכו בפרס רכטר", בישר "מעריב" והוסיף כי זולוטוב, רק בן 36, זכה כבר בכמה פרסים. "בעצמי איני זוכר בדיוק כמה, בכל אופן - מספר זוגי", סיפר לעיתון.

זולוטוב סיפר אז, בצניעות המאפיינת אותו, כי מדובר ב"בית קטן וצנוע, בסך הכל תחנת דרכים". לדבריו הקושי העיקרי היה המרחק, שאילץ אותו לקום ב-4:00 לפנות בוקר כדי להתייצב בעבדת ב-7:00. את 3,000 הלירות שניתנו לו הוא ביקש "לבזבז על נסיעה חדשה", אחרי ששב מסמינר להנדסה בברזיל והספיק לבקר כבר במזרח הרחוק.

אבל 50 שנה אחרי, מי בכלל זוכר את הפרס ומי יכול להבחין באדריכלות הנפלאה של הבניין המקורי? פונדק הדרכים, שהצליח שוב ושוב ליפול בין כל הכיסאות ובין כל הרשויות, נהפך היום, לא להאמין, לסניף סתמי של מקדונלדס וארומה עם שלטים שמכסים כל זכר לקשתות העדינות ולחיפוי האבן. ברחבי הבניין נפרצו חלונות בניגוד לתכנון המקורי, הפאטיו נסתם ואילו הבטון החשוף נצבע בגוון קרם מדכא. לאס וגאס בלב הנגב. "אני לא נגד שינויים ותוספות בבניינים, אבל אני חושב שזה חייב להיעשות על ידי בעל מקצוע", אמר השבוע זולוטוב. "זה בניגוד לעמדה של הקולגות שלי, אבל לדעתי לבעל הבית מותר לעשות שינויים. לדוגמה, בניתי מלון ביערות הכרמל ואחר כך בא אדריכל ועשה שם תוספות - נאות בעיני. אבל לפגוע ככה בבניין שזכה בפרס זה לא בסדר".

זולוטוב מספר שהרעיון המרכזי שעמד מאחורי התכנון היה הניסיון להשתלב בסביבה המדברית המיוחדת. הנוף המרשים של התל ההיסטורי נוכח בבניין באמצעות שורה של חצרות פנימיות שנפתחות לעברו. הקירות חופו באבן שלוקטה מהחורבות (מה שבוודאי לא היה מתאפשר היום תחת השגחת רשות העתיקות) ואילו הגג עוצב כסדרה של קשתות עדינות "שנראו כצורה נכונה אל מול הצורה של התל", מוסיף זולוטוב. האיכויות הצורניות והפלסטיות של הפונדק לא חמקו גם מעיניהם של חבר השופטים - פרופ' אל מנספלד מחיפה, שולמית נדלר מתל אביב ודוד ברוצקוס מירושלים, שכתבו בהחלטתם כי המבנה "מאמת לא רק את שאיפתו של כל ארכיטקט ליצירה מודרנית, אלא מהווה המשך לשאיפותיו של רכטר: גיבוש הצורה הארכיטקטונית ופישוטה לאלמנטים עיקריים, חיפושים אחר דמות אופיינית הצומחת אורגנית מתוך הפונקציות של הבנין ומהאופי (המדברי) המיוחד של הסביבה, ביטוי כן ונאמן של המבנה הקונסטרוקטיבי והשימוש העקבי בחומרי הבנייה".

שטיחים וסמריות

פונדק הדרכים בעבדת נבנה במקור בהזמנת יחיאל אבני, ראש מנהלת הנגב והערבה במשרד הפיתוח הממשלתי. המנהלת העסיקה את זולוטוב כיועץ בכמה פרויקטים בדרום הארץ, בין השאר בתכנון של בית ספר שדה בעין גדי ובמרחצאות בנוה זוהר. הפעלת אתר העתיקות והפונדק הועברה לידיהם של חברי שדה בוקר, שביקשו להרחיב את ענפי התעסוקה של הקיבוץ. לצד הסיורים המודרכים לקבוצות ויחידים הפעילו שם החברים קיוסק, תחנת דלק וחנות מזכרות. אביבה פופר, הארכיונאית של הקיבוץ, נזכרת שמכרו שם "שטיחים וסמריות (מעין מטפחות) בעבודת יד של התושבים באזור".

הפונדק בימים יפים יותר. מלחמת ששת הימים לא תרמה לעסקים (תצלום: ארכיון אדריכלות ישראל, באדיבות האדריכל נחום זולוטוב)

אבל האתר לא הוכיח את עצמו כמגנט לתיירות פנים. המסעדה הוחכרה ליזם שחלם להקים שם מסעדת יוקרה אבל התבדה תוך זמן קצר. תחנת הדלק נסגרה אחרי שנים ספורות בהעדר ביקוש ותחת הפסד כספי מצטבר. גם הנסיבות ההיסטוריות תרמו את שלהן: "אחרי מלחמת ששת הימים הנגב הפסיק להיות אטרקטיבי כי כל הישראלים רצו לראות את השומרון ואת השטחים החדשים שנכבשו", מוסיפה פופר. "ב-1973 בן גוריון הלך לעולמו ופתאום הצריף שלו נהפך למוקד אטרקטיבי. הקמנו קיוסק קטן למבקרים, מה שהחליש עוד יותר את הפעילות בעבדת".

בינתיים המצב של המבנה הלך והידרדר. ב-1989 נוסדה המנהלה לפיתוח התיירות בנגב שניסתה להחיות את הפעילות בפונדק הדרכים. "היינו במצב מביש מולם. הקיבוץ גם לא עשה כלום בפונדק, גם לא רצה לוותר על הבעלות עליו וגם לא היה מוכן להשקיע כסף בשיפוצים", היא אומרת. בסוף הוא נמכר ליזם ממצפה רמון שבקושי עמד בהחזר התשלומים. המבנה שוב החליף ידיים לפני כמה שנים ועבר לבעלותו של איש עסקים מהאזור. כיום, כאמור, משמש המבנה כסניף של רשתות ארומה ומקדונלדס וכתחנת דלק עם חנות נוחות. "ידענו שהמבנה של זולוטוב נחשב לנכס אדריכלי ולכן היה אסור לעשות שם שינויים או תוספות", מסיימת פופר. "אחרי הרבה שנים שאנשי שדה בוקר כבר לא עובדים שם, האוכלוסייה כבר כמעט לא מכירה את המבנה".

מצבו המטריד של פונדק הדרכים מבהיר את הצורך בגיבוש רשימת שימור של כלל האדריכלות המודרניסטית בישראל, שתצליח לתפוס גם מבנים איכותיים שאינם נמצאים בהכרח בתודעת הציבור או בתחום ההתייחסות הגיאוגרפי של פעילי השימור. קבוצה של אדריכלים ואנשי מקצוע פועלת בימים אלה לגיבוש רשימה כזאת, אבל הדרך לאישורה ולהכרתה - גם על ידי הרשויות - עדיין ארוכה. כאשר מתרקם מאבק סביב גורלו של בניין מודרניסטי בתל אביב, ירושלים או אפילו חיפה, קל יותר לגייס את הציבור ואת התקשורת. אבל מי יתגייס למען פונדק מרוחק ומאובק ליד שדה בוקר?

במועצה לשימור אתרים אישרו השבוע כי פונדק עבדת לא נכלל ברשימות השימור של אזור הדרום, בדיוק כמו שאר המבנים המודרניסטיים שנבנו לאחר קום המדינה. במועצה הוסיפו כי הפונדק ראוי לתשומת לב ולבחינה מעמיקה. אולי השנה, לרגל היובל להקמתו, הוא יזכה שוב להתייחסות הראויה.

*#