בדם לבו - מי היה משה גרשוני? - עיניים - מגזין לילדים - הארץ

בדם לבו - מי היה משה גרשוני?

הַצֶבַע הָאָדוֹם מַשְמָעוּתִי בָּעֲבוֹדוֹתָיו שֶל הָאָמָן מׂשֶה גֵרְשוּנִי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
'בְּדַם לִבִּי'. יָצַר: מׂשֶה גֵרְשוּנִי בִּשנת 1977 .
עוֹצמָתו האדוּמה של הדם מְעידה על חיבּוּר לַחיים
'בְּדַם לִבִּי'. יָצַר: מׂשֶה גֵרְשוּנִי בִּשנת 1977 . עוֹצמָתו האדוּמה של הדם מְעידה על חיבּוּר לַחיים
כתבה: דניאלה שלו

דמְיְינו שאתם נִכנסים לְחֶדר שחֲרִיצֵי קירותיו מְלֵאים בְּכַמוּיוֹת אדירות של צֶבע אדום, ושהוא נוזל על הקירות כאילו היו פצועים וּמְדַמְמים; דַמְיְינו חֶדר שֶעל רִצפָּתוֹ מוּנָחוֹת מאה וחמישים צלחות חרסינה לְבָנות שהוּכְתְמו בְּכִתמֵי צֶבע אדומים. אֶת עבודות האמנות האלֶה הִציג האמן היִשְׂרְאֵלי מֹשֶה גֵרְשוּנִי בִּשנת 1980 בָּאָרץ וּבָעולם, והצֶבע האדום בהן נִקשר בלי סָפֵק לדם וּלְמָוֶות.

בְּדֶרך כלל, עוֹצמָתוֹ של הצֶבע האדום שְמוּרה לְסִימָנֵי אַזְהָרה, לסִימָנֵי מְחָאה, לְסימוּן של גבול ואפילו לְזירה של רֶצח. צלחות מְגוֹאָלוֹת בְּצֶבע 'אדום דם' הן דַרכּוֹ של גֵרְשוּנִי להבּיע בְּרֶגש וּבִכְאֵב גדולים אֶת זיכְרון השוֹאָה וּלהזכיר יהודים רבּים כל כך שהָלְכו אֶל מוֹתָם. גֵרְשוּנִי מסביר: "האמנות היא לא החיים עַצמָם, וּבְאותה מִידה היא גם לא מְעַדֶנת אֶת מַכְאוֹבֵי החיים." אך הוא מוסיף ואומר: "בָּאמנות שלי יש קריאה של היחיד שנוֹאַש מִן האֶפשָרוּת שאמנותו תְשַנֶה אֶת מַהַלְכֵי החיים... ואִם אי אֶפשָר לִכְבּוש אֶת היֵיאוּש, אֶפשָר לפחות להבּיע אותו."

'חַיָיל! חַיָיל!'. יָצַר: מׂשֶה גֵרְשוּנִי בִּשנת 1981 .
מוּתָר לְהַבִּיעַ יֵיאוּש
'חַיָיל! חַיָיל!'. יָצַר: מׂשֶה גֵרְשוּנִי בִּשנת 1981 . מוּתָר לְהַבִּיעַ יֵיאוּש

זמן קצר לאחַר מִכֵּן יָצר גֵרְשוּנִי סִדרה של ציורים שֶהם מְרִיחוֹת של צֶבע, בעיקר אדום, וּבְמֶרכָּזם דְמוּתוֹ של חייל או כתובות קצרות לְצד הכתמים: "שלום חייל" או "מה שלומך חייל?" או "חייל! חייל!". בְּדֶרך זוֹ הִבּיע אֶת כְּאֵבוֹ ואֶת כַּעסוֹ, אֶת מְחָאָתוֹ ואֶת הַתְרָסָתוֹ ויותר מִכּול אֶת בִּיקוֹרְתו על מלחמות יִשׂרָאֵל ועל המחיר שהן גוֹבוֹת. מוּבָן שֶהשִילוב בין
חייל לְכֶתם צֶבע אדום מְסַמֵל בְּעֵינֵינוּ מָוֶות של חיילים וּמִלחמות, והחיבור לַשְכוֹל מַכְאיב וּמְצַמְרֵר.

אֶת ציורֵי החיילים צִייֵר האמן רָכוּן על ארבע, טובֵל אֶת אֶצְבְּעוֹתָיו בְּצֶבע וּמוֹרֵח אותו בכוח על המִשטָח. הוא אֵינו חושֵש להִתלַכלֵך ואֵינו רוצֶה להִצטַמְצֵם בְּמֶרחָב קטן אֶלָא להִסתַעֵר על הנייר החֲלַקְלק. כל גופו מִשתַתֵף בַּיצירה, וּבָרֶקע הוא מקשיב לְמוּזיקה קְלָסית הבּוֹקַעת מֵרַמְקוֹלים ענקיים — חֲוָויה רִגשית וְיִצְרית שמַזְמינה אֶת כל החושים להִשתַתֵף בה.

'בְּדַם לִבִּי'. יָצַר: מׂשֶה גֵרְשוּנִי בְּאֶמצע שְנות השִבעים.
בַּדם יש יופי מֵעֶצם חִיבּוּרוֹ לָאדם
'בְּדַם לִבִּי'. יָצַר: מׂשֶה גֵרְשוּנִי בְּאֶמצע שְנות השִבעים. בַּדם יש יופי מֵעֶצם חִיבּוּרוֹ לָאדם

הצֶבע האדום מַשמָעוּתי בעבודותיו של גֵרְשוּנִי, והוא שָלט בהן בְּמֶשך יותר מֵעֶשׂרים שנה. לַמְרות תְחוּשַת המָוֶות שעולָה מִיְצירותיו, גֵרְשוּנִי מִתעַקֵש שאף כי הצֶבע האדום מזכּיר דם, יש בו גם יופי מֵעֶצם חִיבּוּרוֹ לָאדם. ולכן מְרַגֶשת אותי בִּמיוחד סִדרה של ניירות שבהם יָצר גֵרְשוּנִי טֶקְסְט בן שתֵי מילים: "בְּדַם לִבִּי" על יְדֵי הַכְתָמה של ריבועים בְּצֶבע אדום. מַשמָעוּת המילים היא: בְּכוֹחותַיי האחרונים או בִּשְאֵרית כוחותַיי. מה ביקש האמן לַעשׂות בְּדם ליבו?

נִדמֶה לי שבְּדם ליבו ביקש גֵרְשוּנִי לִקשור אֶת הדם דַוְוקא לַחיים, לְלֵידה, לזרימה, לַחושים וְלַלֵב שלנו שפּוֹעֵם בְּהִתרגשות. בְּדַם ליבו הוא ביקש להדגיש אֶת מִשקַל הנֶגד לַמָוֶות שעולֶה בִּיצירותיו מִזיכָּרון של שואה וּמִכְּאֵב של מלחמה. עוֹצמָתו האדומה של הדם מְבַקֶשת להעיד, כמו בַּחיים עצמם, דַוְוקא על נוֹכְחוּת של יותר חַמְצָן, על חיבור לַחיים. בְּדַם ליבו ביקש גֵרְשוּנִי להפוך אֶת הנוזל האדום לִרְכִיב חי כמו הדם הזורם בִּכלֵי הדם שבְּגוף האדם, וְהאיבר שֶמְוַוסֵת אותו הוא
הַלֵב.

'בְּדַם לִבִּי'. יָצַר: מׂשֶה גֵרְשוּנִי בִּשנת 1977 .
עוֹצמָתו האדוּמה של הדם מְעידה על חיבּוּר לַחיים
'בְּדַם לִבִּי'. יָצַר: מׂשֶה גֵרְשוּנִי בִּשנת 1977 . עוֹצמָתו האדוּמה של הדם מְעידה על חיבּוּר לַחיים

מתוך "עיניים" - מגזין לילדים, גיליון 178 בנושא 'דם'

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ