דו-קיום בפארק הירקון: תנים ובני אדם מסרבים להיות אויבים - טיולים - הארץ

דו-קיום בפארק הירקון: תנים ובני אדם מסרבים להיות אויבים

מערכת היחסים בין שני המינים בפארק שעל התפר בין רמת גן לתל אביב יכולה לשמש נושא למחקר מרתק. כך התנים ובני האדם התגברו על הפחד ההדדי ולמדו לחלוק טריטוריה משותפת

משה גלעד
משה גלעד
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
זה דווקא יכול להיות מחזה מפחיד בשיטוט בפארק
משה גלעד
משה גלעד

תן זהוב גדול ישב מולנו והתבונן בנו בעניין. ממרחק עשרה מטרים אפשר היה להבחין היטב בפרווה שלו, שבימי החורף נראית עבה וסמיכה. היה לו ברק בעיניים ומבט שנראה נבון. הוא היטה מדי פעם את ראשו לאחד הצדדים, כמו בוחן אותנו. הצלמת עירית דרוב הרימה לאט את המצלמה. התן הביט לצד השני ואז, לקול התקתוק הראשון, קם, עשה פרצוף שאמר "אתם והשטויות שלכם" והסתלק בין השיחים.

במשך כשעתיים ראינו לפחות עשרה תנים. כולם שוטטו ברדיוס קטן של כמה מאות מטרים באזור שבין "שבע טחנות" לגן הסלעים בפארק הירקון. הפארק, שחלקו בשטח תל אביב וחלקו גובל ברמת גן נראה לפתע שונה. שורות המגדלים אמנם נותרו שם, מקיפות את הפארק, אבל מגן עירוני נהפך הסבך שעל גדת הירקון למרחב מעניין פי כמה, שחיות בר משוטטות בו. מאזור פתוח, צפוף ודחוס, שמגיעים אליו להופעות המוניות, ושפעם ראינו בו את פול מקרתני מדלג כחגב זעיר בקצה המדשאה, נהפך הפארק באותו בוקר לסוואנה שכדאי לבלוש היטב מי זז בה בסבך הצמחייה. זה היה מרגש.

תנים בפארק הירקון

סיפור התנים בפארק הירקון הוא סיפור של הסתגלות. כמה עשרות מהם הסתגלו לקרבת בני האדם. תושבי הסביבה, ובעיקר המבקרים בפארק, הסתגלו לנוכחותם של התנים. מה שנראה בעבר כמפגש מפחיד ומאיים הפך לדו־קיום מסקרן. היללות באישון לילה עדיין נשמעות נורא, אבל לך תסביר לתן שהיללות מוציאות לו שם בעייתי.

כל מפגש עם חיות בר שאינן מאולפות או נתונות לשליטה של בני אדם הוא חוויה מרגשת. המפגש עם התנים בפארק הירקון מלווה גם בערך מוסף — תדהמה קלה על המיקום, על הקלות ועל הקרבה שנוצרת ביננו לבין חיות הבר בלב העיר. כדי לראות צבאים נסעתי עד לכוכב הירדן ליד בית שאן. כדי לראות ג'ירפות טסתי פעם עד דרום אפריקה. כדי לצפות בתנים, חוויה מרגשת באותה מידה, לא הייתי צריך להרחיק מעבר למרכז גוש דן, עשר דקות מהבית.

מערכת היחסים בין התנים בפארק הירקון לבני האדם שמטיילים בפארק או שחיים בשכנות לגן הגדול יכולה לשמש נושא למחקר מרתק. הכותרת שלו תהיה "איך מפיגים חששות ולומדים לחיות יחד". להקת התנים בפארק מונה כמה עשרות חברים. יריב מליחי, אקולוג המרכז ברשות הטבע והגנים, מעריך שבפארק חיות בין חמש לעשר משפחות. כל אחת מונה לדבריו ארבעה או חמישה תנים. בסך הכל חיים בפארק כשלושים תנים. מליחי "אחראי" על התנים האלה כיוון שהם חיות מוגנות במסגרת החוק להגנת חיות בר. הן הגיעו לאזור שבע טחנות לפני כשש שנים מחלקו המזרחי ביותר של הירקון. הם פשוט חיפשו מזון והלכו לאורך גדת הירקון ממזרח למערב, מסביר מליחי. בפארק יש להם מזון בשפע ולכן נשארו לחיות בו. המזון אינו בדיוק ציד פראי. רוב האוכל מגיע ממה שהמבקרים בפארק משאירים אחריהם בתום המנגל.

"זו אוכלוסייה כלואה ומבודדת שאינה חלק מהרצף הגנטי", מבהיר מליחי. "זו תופעה חברתית ולא אקולוגית, כיוון שמבחינה אקולוגית לא משנה לנו אם הם יהיו שם או לא. זה אינו מין שבסכנת הכחדה. השאלה הגדולה והמסקרנת ביותר היא אם התושבים רוצים לראות ולשמוע אותם בסביבתם הקרובה. הדעות בעניין חלוקות, אבל הרושם הוא שהמצב השתנה בשנים האחרונות. תחילה היתה התנגדות גדולה וקולנית לכך שיש להקת תנים שחיה בלב העיר. היום אין כמעט התנגדות לכך. התנים הסתגלו לחיות קרוב אלינו ואנחנו הסתגלנו לחיות קרוב אליהם. דו־הקיום הזה אולי מפתיע מעט, בגלל הדימוי הבעייתי שיש לתנים בקרב בני האדם, אבל הוא מעיד על התבונה וכושר ההסתגלות של שני המינים".

תן בוחן טרף אופציונלי בפארק הירקון

מליחי מציע עוד כמה דוגמאות של חיות בר שלמדו להסתגל לסביבה אנושית, כמו עורבים וחולדות. הוא גם מציע דוגמאות לערים אחרות שבהן יש מגע קרוב בין התושבים לבין חיות בר. בחיפה אלה עשרות חזירי בר שמשוטטים בין הוואדיות בכרמל לבין השכונות המיושבות, בעוד בירושלים אלה הצבאים שזוכים לאהדה גדולה מצד התושבים. להערכתו, אוכלוסיית הצבאים בסביבת ירושלים מונה 200-150 פרטים וחשיבותה גדולה כיוון שהיא כשישית מן האוכלוסייה העולמית של המין הארץ ישראלי. גם התנים הפכו עם הזמן לחלק בלתי נפרד מהמרקם העירוני. "לפני כשלוש שנים נעשה ניסיון ללכוד את התנים בפארק הירקון בעזרת מלכודות כדי להעביר אותם לאזורים פחות מיושבים. הפעילות הזו עוררה התנגדות גדולה אצל חלק מהתושבים ולכן הפסקנו אותה", נזכר.

ההשוואה שעורך מליחי בין התנים לחזירי הבר ולצבאים מוליכה לדיון אחר, על הדימוי השונה שיש לבעלי חיים. צבאים, למשל, תמיד ייתפשו כחביבים, אהובים, עדינים וכאלה שכדאי לחפש את קרבתם. הם שקטים מאוד, אוכלים רק עשב וחששנים גדולים. כל אלה עוזרים כנראה לשפר את הדימוי שלהם בעיני בני האדם. אף אחד לא יתנגד לנוכחות של להקת צבאים קרוב למקום מגוריו. לעומתם, תנים ניצבים בדרך כלל בקצה השני של הסקאלה. הם נתפשים כ"לא נחמדים". יש שסבורים שהם אפילו מסוכנים. בלילות הם נוטים לילל ומקימים רעש גדול. היללות משמשות לסימון טריטוריה, להדגמת הקשר הזוגי וגם לזיהוי של פרטים במרחב. הם שייכים לסדרת הטורפים, אבל מחצית מן המזון שלהם מגיע מהצומח. החצי השני כולל מכרסמים, נבלות, ציפורים וביציהן, דו־חיים וחרקים.

אין קול חשש

עירית דרוב מתעדת כבר שלוש שנים את התנים בפארק הירקון. היא גרה בקרבת מקום ומגיעה חמושה במצלמה כבדה מאוד כמעט בכל בוקר לאזורים שבהם אפשר לראות תנים וציפורים. כמה מצילומי התנים שלה זכו בפרסים. "אפשר לראות בצילומים את כל מגוון הרגשות שלהם. יש כאן מכלול חיים שלם — משחקי חיזור, כעס, ריבים, אהבה, הזדווגות, גידול גורים, שמירה על המשפחה. מבחינתי אין חיות רעות וטובות. כולן טובות, אבל אחרי שהתחלתי לצלם את התנים הבנתי שהם לא אהודים. מבחינתי זאת הפכה להיות המטרה — להראות כמה הם יפים. זכינו שיש לנו טבע קרוב כל כך לבית וחשוב ליהנות מזה".

עירית דרוב

ד"ר צבי גלין, וטרינר העיר תל אביב, מבהיר ששום סכנה אינה נשקפת לתושבים מן התנים שחיים בפארק הירקון. התנים חוששים מאוד מבני אדם ולא נוטים להתקרב אליהם. הם מחוסנים מכלבת בעזרת פתיונות שמפזרת העירייה. בדיקות מגלות שכל התנים נוגסים בפתיונות אלה ולכן מחוסנים. עיקר תשומת הלב בשיחה עם גלין מתמקד ביחס של התושבים אל התנים: "לפני כמה שנים היתה רתיעה גדולה מפניהם. השקענו מאמץ גדול כדי להעניק להם לגיטימציה. הצבנו שילוט שמבהיר מי הם, איך הגיעו לפארק ואת העובדה שלא נשקפת מהם סכנה. עשינו פעולות הסברה משותפות עם רשות נחל הירקון. יש חשיבות לכך שיש אוכלוסייה בריאה של בעלי חיים בעיר. מנקודת מבטי הנושא המשמעותי ביותר הוא שלא יאכילו אותם בשום פנים ואופן, ושימנעו מהם מזון שמגיע מפחי האשפה. אם יאכילו אותם ייווצרו הרגלים רעים. מספרם של התנים יגדל ואז הם ייכנסו לשכונות מגורים בחיפוש אחר מזון. אין לנו עניין בזה. כל עוד הם שוהים בפארק — המצב טוב".

עם זאת, תושבי האזור מבהירים כי המצב לא תמיד אידיאלי. רותי להט, תושבת רמת גן המתגוררת סמוך לפארק, מבחינה בין תקופות. בקיץ, כנראה בגלל המספר המבקרים הגבוה בפארק, יש לתנים כמויות אוכל גדולות. בחורף הם יוצאים מתחומי הפארק, משוטטים בחצרות הסמוכות ומחפשים מזון בפחי האשפה.

"בשלוש השנים האחרונות הבנו שזו בעיה כלל ארצית. תחילה רצינו שיעבירו את התנים לאזורים אחרים, מחוץ לעיר, אבל הבנו שזה לא אפשרי. למדנו גם שלא נשקפת מהם סכנה. מהניסיון שלי ברור לי שהם מאוד פחדנים ולא מזיקים. במובנים רבים שינינו את הגישה ולמדנו לחיות איתם. איני מכירה אפילו מקרה אחד שמישהו נפגע מהם. הדבר היחיד שעדיין מעורר חשש לפעמים הן היללות. שומעים אותן היטב, בלילה ולפנות בוקר. אי אפשר להתעלם מהן".

הווטרינר העירוני של רמת גן ד"ר שי מלמן מחדד את דבריה ומציין שחל שינוי גדול בתחושת הנוחות של התושבים מול התנים. "מובן לכולם שזה חלק מהטבע העירוני ושאין צורך להעביר או להעלים אותם. העירייה לא נוקטת שום פעולה כדי להרחיק את התנים, אבל מעודדת את התושבים לסגור פחים ולהרחיק מקורות מזון כדי למנוע שיטוט של התנים בתוך השכונות הבנויות". בסופה של השיחה מוסיף מלמן: "אם אפשר היה לשכנע את התנים לא ליילל בלילה הבעיה כולה הייתה נפתרת. היללות שלהם פשוט מפחידות. התנים צריכים לקחת דוגמא מהשועלים. יש בסביבת העיר יותר שועלים מתנים, אבל הם לא מייללים ולכן אף אחד לא מודע לקיום שלהם".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ