שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

היזידים היו נטבחים גם אם היו מתאסלמים

עידן בריר, בן 36, דוקטורנט בבית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב ועמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית. מתגורר בגבעתיים. איפה: בית קפה בתל אביב. מתי: ראשון, 8:30

צילום: תומר אפלבאום
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עידן בריר
עידן ברירצילום: תומר אפלבאום
צילום: תומר אפלבאום

איך נוצר והתחיל הקשר שלך עם היזידים?

הייתי צריך לכתוב תזה וחיפשתי נושא מקורי. על היזידים לא היה כמעט חומר, למעט מחקרים שנכתבו על הדת ועל מוזרויותיה, או חומרים של מטיילים שנסעו וחזרו ותיארו כל מיני אורגיות ליליות עם ציפורים וטווסים וכל מיני שטויות כאלה. זה נראה לי מעניין, הרגשתי שאני רוצה להבין לעומק מי אלה המוזרים האלה. אבל די מהר, למעשה אחרי שנסעתי לראשונה לגרמניה ופגשתי יזידים, מושאי מחקר, שהפכו מהר מאוד לחברים, הבנתי שהדת היא לא הסיפור, משום שהיא משחקת בחייהם תפקיד מאוד מינורי.

ובניגוד לסברה הרווחת — היזידים אינם מוסלמים. יש להם דת מאוד מיוחדת, מזכירה מעט את הדת הדרוזית.

זו לא דת הלכה. אין בה דינים ומצוות. אין ספרי קודש, זו דת שעוברת בעל פה. היא לא מחייבת שום פרקטיקות יומיומיות, אין תפילה מסודרת, בעצם יש רק טקסי מעבר — לידה, חתונה ומוות, וטקס מרכזי שדורש עלייה לרגל למקדש. אז מי שלא נמצא באזור פיזית, ולא יכול לעשות את זה, פטור. היזידים, באמת כמו הדרוזים, נולדים ליזידיות ומתים בתוכה. אין דלת מסתובבת בדת היזידית. התאסלמת כדי להתחתן עם מישהו ממוסול? אין לך יותר כניסה לקהילה שלך.

תסביר בכמה משפטים על האמונה היזידית. על המבנה החברתי הקסטאי.

כן, יש את השייחים, שזו השכבה הגבוהה והדקה ביותר. יש את דלת העם, ובאמצע שכבת ביניים שנקראת פיר. הדת עצמה היא דת מסופוטמית עתיקה מאוד. בגלל שהדת היא רק אוראלית, לא תשמעי משני יזידים את אותו הסיפור. בגדול אפשר להגיד שחוד'ה, הבורא, התגלם בדמותם של כמה מלאכים שמנהלים את העולם, ובראשם טוואסי מאלק, שסירב להשתחוות לאדם.

המלאך־טווס.

רוב היזידים אכן מאמינים שהוא מגולם בדמות של טווס, אף אחד לא יודע למה. זו דת שאספה לתוכה הרבה מאוד השפעות, גם מהאיסלאם, גם מהסופיות.

בוא נדבר רגע על גודל הקהילה ופיזור האוכלוסין.

פחות ממיליון בכל העולם. בעיראק מוערך מספרם כיום בכ–550,000, בשלוש מובלעות גדולות. סינג'אר, שייחאן ושתי העיירות בעשיקה ובחזאני שתושביהן הם היזידים היחידים ששפת אמם ערבית ולא כורדית. היזידים בעיראק הולכים ומתמעטים בגלל הגירה מסיבית. הריכוז השני בגודלו בעולם כרגע הוא בגרמניה, כ–120 אלף איש. גרמניה הפכה להיות המולדת השנייה של היזידים. בגלל האסונות שחוו בעיראק, עוד לפני אירועי 2014, הם זכו להגנה מיוחדת בחוקה הגרמנית של עם בסכנת הכחדה, והתוכנית הגרמנית לבלום את ההגירה עלולה להיות הרת גורל עבורם. בנוסף יש עוד שתי מובלעות יזידיות בצפון סוריה.

יש להם מסורת ארוכה מאוד של רדיפה, הרבה לפני שדאעש הופיעו על בימת ההיסטוריה.

כשניסיתי להבין מהם ואיך הם רואים את הדת שלהם, המוטיב שחזר הכי הרבה היה "אנחנו נרדפים". היזידים מונים 74 פרמאנים, מסעות רדיפה והשמדה שבוצעו נגדם במשך השנים, ונצרבו בזיכרון הקהילתי בדמות מזמורים שמתעדים את אירועי הרדיפות. ב–1832, למשל, הסתיים מסע השמדה של אמיר כורדי בהריגת מאה אלף יזידים במוסול וזריקת גופותיהם לנהר. ב–1891, בצו הסולטן, נדרשו היזידים להתאסלם, גם זה הפך מהר מאוד למסע השמדה.

זכור גם הפיגוע הגדול שביצעו נגדם אל קאעידה.

אחרי נפילת סדאם, התפוצצו ארבע משאיות תופת ליד שתי ערים יזידיות. ב–2014, כמובן, הם הוסיפו למניין הזה את הרדיפה של דאעש. לי, כמובן, זה הידהד מיד. אמרתי להם שאני בוגר מערכת החינוך הישראלית, שגדלתי על מיידנק. אני עוד זוכר את הנסיעה לפולין כרגע מכונן, וכל הבילד־אפ שלפני, וכל מה שאחרי, את הפקולטה לטראומה. ופתאום אני קולט שאצלם זה אותו הדבר. שהחיווט אצלנו זהה.

מי יודע, ילדים, מי רצה להרוג אותנו בחג הפורים.

בדיוק. תולדות העם היהודי מהמן עד סדאם, דרך חמלניצקי והיטלר. היזידים מספרים לעצמם את ההיסטוריה שלהם באותו אופן. היסטוריה של פרעות ורדיפה. ליזידי בסינג'אר אין הרבה במשותף עם יזידי בסוריה או בגרמניה, למעט העובדה שהם קורבנות של שרשרת הרדיפות.

למה דאעש טבחו בהם? אני רוצה רגע לעשות סדר בדבר הזה, משום שאני רואה דיווחים סותרים. הרי נהוג להאמין שדאעש, בעת הכיבוש, מציעים לכופרים את האיסלאם או את החרב. להתאסלם או למות.

כביכול היזידים היו צריכים לצאת עם דגל לבן ולהגיד "אני מתאסלם", מי שסתם ישב בבית ולא עשה את זה, הוא בן מוות. היה סרט שדאעש שיחררו שבוע אחרי האירועים, הראו שם משהו כמו מאה יזידים, שנכנסים למסגד, והאימאם מסביר להם איך להתפלל, מדריך אותם, מקבל מכולם את השהאדה — את העדות שהם מתאסלמים. שאלתי את החברים היזידים — איך זה יכול להיות שמעט כל כך התאסלמו? למה לא עשיתם מה שעשו הרבה שיעים, מה שעשו היהודים בשעתו — תחיו בשקר, אנוסים. הם טענו שגם אם היו מתאסלמים, היו הורגים בהם. כראיה הם הביאו את המקרה של הכפר קוצ'ו. דאעש צרו במשך שבועיים על הכפר הזה, המוכתר של הכפר וכל הגברים הודיעו שהם מבקשים להתאסלם, ובכל זאת כולם נטבחו. הם גם אמרו לי שהסרטון עם מאה המתאסלמים היה פרופגנדה טהורה. והמצולמים שם נמצאים עמוק בקברי האחים.

זו נקודה שחשוב להדגיש, משום שאנשים נוטים לשפוט ולחשוב שאם בנסיבות כאלה הם העדיפו את טוהר דתם על פני חיי ילדיהם...

זו טענה חשובה והתשובה היא אכן שהיזידים היו נטבחים גם אם היו מתאסלמים. הם חיים במוסול, עיר סונית בתוך מדינה שיעית, מקום מאוד טעון, הכנופיות הג'יהאדיסטיות שלטו שם בלילה, והכנופיות של ממשלת עיראק ביום, מתח אדיר בין הקהילות השונות. את האיסלאמיסטים המטורפים שמסתובבים שם ואת אל קאעידה וגרורותיה הם מכירים כבר שנים, הם יודעים בדיוק מי הם ומה שווה מילתם. זה לא שדאעש היה המפגש הראשון שלהם עם הדבר הזה.

אז אם הם הבינו שלהתאסלם זו לא אופציה, והיתה להם שהות להתכונן, למה הם לא ברחו?

כמה סיבות. קודם כל, הם האמינו להבטחות של הפשמרגה, "צבא העם", שהבטיח להילחם עבורם עד טיפת הדם האחרונה. רק אחרי שהם ראו את החרב על הצוואר ואת הפשמרגה נסוגים, הם ברחו.

הם ידעו בדיוק מה עומד לקרות, נכון? זה לא שהם היו מנותקים.

בוודאי. הם אמנם גרו בבתי בוץ אבל לכולם היו טלפונים סלולריים והם היו הראשונים שראו את הווידיאו של דאעש שבו נאמר שהם הגרועים שבכופרים ושסופם מוות.

התיאורים מהדהדים לנו סיפורים מאוד מוכרים. הוציאו את הגברים. ירו בהם בחוץ. התחבאתי באסם. ראיתי איך הורגים את כל המשפחה שלי.

אין ספק שגם מבחינת תוכנית ההשמדה וגם מבחינת הפרקטיקה של איך זה התרחש בשטח, היו אינספור קווי דמיון לשואה. היו שם אקציות לכל דבר, יש סרט מדהים שבו רואים אקציה בבית ספר. זה כבר אחרי חיסול הגברים, מפרידים בין נשים ונערות יפות וצעירות, לבין נשים מבוגרות. מי תלך למוות ומי לשעבוד מיני. במהלך השבועות שבהם כבשו אנשי דאעש את סינג'אר, נשבו כ–7,500 נשים בגילים שונים, החל מילדות בנות תשע, ועד נשים הרות או נשים שנשאו את ילדיהן הקטנים, והן נלקחו לשוקי עבדים בערים שהיו בשליטת דאעש ונמסרו כשלל מלחמה ללוחמי דאעש. הילדים הקטנים, שגילם בין 3 ל–13, נלקחו על ידי דאעש למחנות אימון מיוחדים, כדי להפוך למה שכונה "הכפירים של הח'ליפות", לוחמים־ילדים שהוכשרו לקחת חלק בג'יהאד לפי התפיסה הדאעשית. את כמה מהילדים הללו ראינו בהמשך בסרטונים של דאעש כשהם לוקחים חלק בפעולות טרור נגד כוחות צבא עיראק והמיליציות השיעיות.

אחד הדברים העצובים באמת בסיפור הזה הוא בגידת השכנים.

זה יותר מבגידה, השכנים היו שותפים מלאים בביצוע רצח העם. דאעש נכנסו לאזור וכבשו אותו, אבל רבים מאלה שחטפו את הנשים או ערכו את האקציות היו השכנים בסינג'אר. רובם ערבים. חלקם כורדים.

למה, בעצם? פתאום הם נזכרו שהם מאמינים ברעיון הח'ליפות?

קשה לומר. כנראה תמיד היתה להם דחייה מהדת המוזרה הזאת, שהתקיימה לצדם. ניצולות מספרות שמי שחטף אותן ואנס אותן ורצח את כל המשפחה לא היה איש דאעש מתוניס אלא השכן שחי לידן. יש רשימות של אלפי שמות של משפחות שרצחו וחטפו ושיעבדו ואנסו ולקחו מעיר לעיר. הם פשוט ניצלו את ההזדמנות.

עם זאת, וכמובן מבלי לגרוע מממדי הזוועה, מספר הקורבנות היה נמוך ממה שניתן היה לשער.

בסך הכל נהרגו כעשרת אלפים איש, הפוטנציאל היה גדול הרבה יותר. הרבה ניצלו כי הם הצליחו לברוח.

עידן בריר
בריר. "היזידים הם הרבה יותר קהילת טראומה מאר שר קהילה דתית, אתנית או לשונית"צילום: תומר אפלבאום

סביב האירוע הזה בסינג'אר, אתה נכנס לתמונה, והופך מהאדם שחוקר אותם, לאדם שמנסה לעזור להם.

כן. זה היה באמצע צוק איתן ובדיוק חזרנו משנה בחו"ל, הפלישה התחילה ברבע לשש בבוקר, שעה לאחר מכן כבר התחילו להגיע טלפונים של יזידים, שסיפרו לי מה קורה. אני עומד עם הבת שלי באמצע הפארק, מאכילים ברווזים, והטלפונים לא מפסיקים. אנחנו בורחים, אנחנו עולים להר. לחלק גדול היה אוטו והם הצליחו לברוח לחלק הכורדי. להר ברחו החלכאים והנדכאים. די מהר התבררה התמונה שם — האנשים מתבצרים על ההר, דאעש מנסים לעלות, לפגוע באנשים ולחטוף עוד נשים.

ואתה שומע את כל זה בלייב? איך הכרת את כל האנשים האלה?

את רוב האנשים שדיברתי איתם ביום הזה לא הכרתי. הם היו חברים של חברים והם רצו שמישהו יעזור להם. הם היו משוכנעים שישראל תעזור להם. הם אמרו "לך עם התמונות לרשויות בישראל, הרי ישראל אוהבת את היזידים, לא?"

מה טיב הקשר הזה שהם חשים כלפי ישראל?

הם באמת מאמינים שיש קשר עמוק בין העמים. תראי, כשהגעתי לראשונה להאנובר, ב–2008, הקהילה היזידית לקחה אותי לסיור בברגן בלזן.

מה? למה?

כן. אחרי זה הקהילה במינכן עשתה לי את אותו התרגיל. שאלו אותי — אפשר לקחת אותך למקום שמאוד חשוב לנו? חשבתי שאולי הם רוצים לקחת אותי למקום של הקהילה או לאיזה טקס או חתונה, אבל הם לקחו אותי לדכאו.

הם אוהבים לבלות שם בשבתות.

לא בצחוק. הם באמת עושים את זה. הקהילה היזידית בגרמניה מאוד מעורבת במציאות הגרמנית וחשה את הדופק שלה. מצד אחד היא חיה ברווחה גדולה, אבל היא גם מאוד מודעת לעבר של גרמניה ונמצאת בתקשורת עם הצל הגדול של השואה. מבחינתם המחנות האלה מסמנים עתיד אפשרי עבורם.

נשמע די פתולוגי כל הסיפור הזה.

קהילות נרדפות מעצם טבען חיות בפתולוגיה. הפתולוגיה הזאת היא הדבק, בסופו של דבר. זה לטעמי הגורם שמחזיק אותם יחד כאשר הדת כל כך בלתי מחייבת, ושיש כל כך מעט תוכן דתי שכולם חולקים במשותף — פתולוגיית הרדיפות הזאת. אצלם, במידה רבה כמו אצלנו. התודעה הזאת, שלפיה "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו" והפחד המצמית שהיא נוטעת אצל הקהילות, מייצרת דבק חזק ויעיל לא פחות מאשר הדת. היזידים הם הרבה יותר קהילת טראומה מאשר קהילה דתית, אתנית או לשונית.

נחזור רגע לסינג'אר, לציפייה המופרכת, למרבה הצער, שישראל תושיט עזרה.

באותו הזמן היא לא נראתה מופרכת גם לי. זה אמנם נראה נאיבי בדיעבד, אבל היתה לי ציפייה שישראל תעשה משהו. לא יודע מה. כל דבר, חוץ מלנצל, כפי שנתניהו עושה עכשיו, את רצח העם היזידי בשביל להמחיש כמה ישראל מאוימת.

מתי הוא אמר את זה?

הוא הוציא סרטון באנגלית לפני חצי שנה, שבו הוא אומר "לחטוף נשים ולאנוס אותן, להרוג גברים, רק משום שהם יזידים. זה מזעזע, נכון? זה מה שישראל עוברת במזרח התיכון כבר 69 שנה". ראיתי את זה ופשוט התפוצץ לי המוח. היזידים שיתפו את זה בהתלהבות, בלי להבין מה הוא אומר. אמרתי להם, מטומטמים, מה אתם משתפים את זה? הוא משתין עליכם. כתבתי על זה מאמר בערבית. תקוותי לעזרה ממשלתית נגוזה שבועיים־שלושה לאחר הטבח, האנשים עדיין היו על ההר. פגשתי יועץ לראש הממשלה שלא אנקוב בשמו, באולפן טלוויזיה ואמרתי לו תן לי לספר לך מה קורה שם ותלחש על אוזנו של הבוס, שיעשה עם זה מה שהוא רוצה. נתתי לו בריפינג מסודר, וכשסיימתי הוא אמר — תגיד, מה אתה אידיוט? אתה עד כדי כך נאיבי לחשוב שישראל תעזור לערבים? לקחתי את התגובה שלו כתגובה רשמית של משרד ראש הממשלה.

למי עוד פנית?

ל–61 חברי כנסת, כולל דרך חברה די בכירה במשרד החוץ. אני יודע בוודאות שליברמן קרא את המכתב ששלחתי לו, מול עיניה ממש. כל ראשי המפלגות הגדולות — הרצוג, לפיד, כל חברי מרצ, כל מי שחשבתי שירצה לעזור, אם מטעמים כנים ואם מטעמים ציניים. אף אחד לא ענה. אחרי שנואשתי עברתי למודל אחר, של אקטיביזם. להעביר ולאסוף תרומות שיעדן עיראק זה דבר שכרוך במגבלות ובקשיים. אני מציע לאנשים בפייסבוק קמפיינים עם מטרה מאוד מוגדרת: סיוע לעקורים, שנשארו על ההר, למשפחות של הלוחמים במיליציה שבחורף הקפוא של סינג'אר אין להם כלום, אפילו פדיון שבויות עשינו כמה פעמים.

פדית שבויות? איך בדיוק התבטאה המעורבות שלך?

שיתפנו פעולה עם חבר מסינג'אר שסייע למשפחות לנצל הזדמנויות שהיו לקנות דרך מתווכים נשים שנשבו. בתוך הקהילה עשו מגביות כאלה, למול הצעות שהתקבלו — אפשר יהיה לפדות את הבת תמורת כך וכך כסף, וכאשר משיגים את הכסף המשפחה יכולה ללכת לפדות. התרומות שאני העברתי נועדו לזיוף מסמכים, לתשלום למי שיבריח, במרמה, את הבחורה החוצה. עשינו משהו כמו חמישה קמפיינים כאלה.

לפני כשנה פגשתי בחורה יזידית בבית החולים בלסבוס ביוון. היא ילדה תינוק.

קורבן של אונס?

ככל הנראה. לא היה אבא בתמונה.

עניין הנשים שנאנסו אילץ את הדת היזידית להתארגן מחדש כדי לתת מענה. זו הדת היחידה, ככל שידוע לי, בעולם, שכדת, לא כאקט של חילון, אלא ממש כדת, התירה הפלות. אשה שנאנסה והרתה לאיש דאעש, מותר לה להפיל. גם בשלבים מאוחרים מאוד של ההריון. יש בתי יתומים שהוקמו, בשיתוף פעולה עם רשויות החבל הכורדי, כדי שנשים לא יצטרכו לגדל, ביום־יום, את פרי האונס.

מחריד.

כן. זה נורא. גורלם של האמהות והילדים. אני מאחל למאות הילדים האלה שלא יספרו להם למי נולדו ובאילו נסיבות באו לעולם, שיגדלו ככורדים, שיגדלו כערבים, בכלל לא משנה, רק שלא ידעו את האמת. אם הם ידעו זה יהרוס אותם.

עם כמה יזידים אתה נמצא בקשר רציף?

מאות רבות. בשוטף צפוף עם כמה עשרות, בפייסבוק, בווטסאפ.

כמה נשים עדיין נמצאות בשבי?

מדברים על בין 3,000 ל–4,000 שהן עדיין בשבי, נשים וילדים. יש גם אמהות צעירות שנחטפו יחד עם הילדים. כמחצית ממספרן ההתחלתי — היתר נפדו או ברחו.

אז מה קורה כרגע עם ניצולי הטבח.

הרוב המכריע של היזידים מצויים במחנות פליטים בצפון עיראק וכורדיסטן. רוב קהילת סינג'אר במחנות פליטים. זו קטסטרופה מוחלטת במחנות הפחות מתוחזקים וקטסטרופה במחנות היותר מתוחזקים. הפסקות חשמל, התפשטות מגיפות, היה גל קשה ונורא של כולרה בשנה שעברה. אין חינוך, כמובן. דור שלם של ילדים איבדו לא רק את ילדותם אלא גם את הסיכוי שלהם ללמוד ולהתקדם בחיים, את העתיד שלהם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ