טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כדי להתאושש מהמכה, בפריז מוכנים אפילו להיות נחמדים לתיירים

לכתבה
תיירים מול מגדל אייפל בפריז, בשבוע שעבר. מהווים נתח משמעותי מכלכלת העירLUDOVIC MARIN/אי־אף־פי

טרור, אלימות נגד תיירים, הצפות, הפגנות ושביתות. בבירת צרפת מכנים את 2016 "השנה המקוללת" ומנסים לעשות הכל כדי שתיירי העולם יחזרו. אז מה אם מגדל אייפל מאובטח ומוגן מאי פעם?

תגובות

אודרה אזולאי, שרת התרבות הצרפתית, עמדה לפני שבוע על בימת האופרה גרנייה והצהירה בקול מעט דרמטי: "פריז היא בירת התרבות העולמית". 1,500 הנוכחים, גם ביציעים הגבוהים ביותר, הנהנו כאיש אחד.

האירוע באופרה היה חידוש גדול: בפעם הראשונה ציינו בפריז פתיחה משותפת של עונת התרבות בתחומי האמנות השונים — קולנוע ואמנות פלסטית, מוזיקה ותאטרון, מחול, אמנות רחוב, עיצוב, אופרה וספרות. עשרות תערוכות חדשות, הצגות בכורה והשקות בערב אחד, שבפעם הראשונה משווקות לעולם כחבילה אחת.

החידוש הגדול טמון גם בעובדה שבפעם הראשונה חברו ארבעה גופים — משרד התרבות אותו ייצגה אזולאי, לשכת המסחר הממשלתית המטפלת בתיירות אותה ייצג השר מתיאס פקל, ראש העיר אן הידלגו ונשיאת האזור של פריז רבתי, האיל דה פרנס, ואלרי פקרס. כולם שיתפו פעולה כדי לקדם את "עונת התרבות 2017", שאמורה למשוך תיירים ולאושש את העיר.

שוטר מצלם תיירים לבקשתם, פריז בשבוע שעבר
Christophe Ena/אי־פי

המאמץ האדיר הזה נובע מסיבה אחת: שנת 2016, שבפריז מכונה "השנה המקוללת". מה לא היה בה? פיגועי טרור נוראיים, אלימות נגד תיירים (השוד המתוקשר של קים קרדשיאן נחשב בעיר לפיגוע), הצפות, הפגנות ושביתות בתחבורה הציבורית.

איש מן הדוברים על בימת האופרה לא הזכיר אפילו פעם אחת את המילה "טרור", אבל הידלגו, האשה הראשונה שמכהנת בתפקיד ראש העיר פריז, אמרה בנאום המרגש ביותר באותו ערב: "סבלנו הרבה בשנתיים האחרונות. כאבנו. אבל העיר שאני אוהבת מוצאת את הכוח בכל יום לחדש את היצירתיות. זה הסוד שלנו. יש לנו עיר מושלמת, בואו קחו בה חלק". כל אחד מן הדוברים הזכיר בתקווה את המועמדות של פריז לאירוח המשחקים האולימפיים ב-2024, כאילו משם תבוא הישועה. פקל אפילו חזר על ההצהרה הוותיקה שעד שנת 2020 תגיע צרפת ליעד שהציבה לעצמה — 100 מיליון תיירים בשנה (20 מיליון יותר משנה ממוצעת). "אנחנו שומרים על תואר יעד התיירות הפופולרי בעולם", אמר והסתמך על המספרים שמעידים שגם בשנה המקוללת שמרה העיר על מעמדה.

תיירות כמוצא

כדי להבין את נחישות הדוברים בהשקת עונת התרבות צריך להבין את הרקע. התיירות בפריז ובסביבתה מספקת חצי מיליון מקומות עבודה, ונושאת על גבה שבעה אחוזים מן הכלכלה הצרפתית. 16 מיליון מבקרים פוקדים בשנה את העיר — המספר הגדול ביותר בהשוואה לערים אחרות בעולם. השאלה הגדולה היא למה הם מגיעים לעיר ומה יגרום להם לשוב ולבקר בה. בשנה האחרונה ירד מספר התיירים בעיר ב-11 אחוז, והערכה זהירה אומדת את ההפסד ב-750 מיליון יורו. כאשר מתבוננים במספרים אפשר להבין את הבהלה: מספר התיירים הסינים בעיר צנח ב-21 אחוז לעומת השנה הקודמת. המשמעות היא שיותר מרבע מיליון סינים העדיפו לנסוע למקום אחר. מעליב נורא. 41 אחוז פחות יפנים, 26 אחוז פחות איטלקים ו-27 אחוז פחות רוסים. גם במספר האמריקאים חלה ירידה ב-2016, אם כי נמוכה יחסית — רק שישה אחוזים.

התיירות בפריז ובסביבתה מספקת חצי מיליון מקומות עבודה, ונושאת על גבה שבעה אחוזים מן הכלכלה הצרפתית

בפריז יש 75 אלף חדרי מלון, 8,000 מסעדות וחמישים מוזיאונים, כמה מהם מתגאים בתואר "הגדולים והטובים בעולם". הקשר בין תרבות לתיירות מעולם לא היה ברור ומוחשי יותר כמו בערב ההשקה באופרה. בפריז אומרים עכשיו במפורש: התיירים יבואו בזכות התרבות שאנחנו מציעים, כי אין כמוה בעולם. היבט נוסף שהתברר עכשיו באופן החד ביותר הוא כי כמה ממוסדות התרבות הנחשבים ביותר בפריז, הלובר למשל או ארמון ורסאי, מתקיימים בזכות הכנסה מתיירות. בלעדיה הם נדחקים אל הקיר. לעומתם יש אחרים, כמו מרכז פומפידו או הפילהרמונית, שאינם זקוקים לתיירים כדי לשרוד.

זוג תיירים בשער הניצחון, ביום חמישי. חלק מהאתרים תלויים לחלוטין במטיילים
Christophe Ena/אי־פי

הלובר הוא דוגמא טובה לכך. התערוכה המבטיחה ביותר, זו שאמורה להשיב את ההמונים לתורים הארוכים בפתח המוזאון, היא תערוכה יפה שנחנכה לאחרונה. האמן הוא יאן ורמיר, אמן הולנדי מן המאה ה-17 שצייר בחייו הקצרים רק 36 ציורים קטנים. תריסר מהם מוצגים עכשיו בלובר. אם יתגשמו תקוות מנהלי המוזאון, הם ישחזרו את ההצלחה של 2014, אז רכשו 9.3 מיליון מבקרים כרטיס למוזאון. ב-2016 צנח המספר ל-7.3 בלבד. שני מיליון מבקרים העדיפו את גלריה אופיצי בפירנצה או את מוזאון הפראדו במדריד.

גם באתרים אחרים לא רוו נחת — בדיסנילנד פריז הייתה צניחה של תשעה אחוזים וחצי. בוורסאי של 10 אחוז, במוזאון אורסיי של 13 אחוז. שנה מקוללת, כבר אמרנו. ובכל זאת, המספרים המעודדים מגיעים מן הרבעון האחרון של אותה שנה: בנובמבר ובדצמבר דיווחו בתי המלון על התאוששות מרשימה — עלייה של 12 אחוז לעומת 2015 וחזרה לרמות דומות לאלה של 2014, לפני אירועי הטרור.

בלוקבסטר אחד בשנה

במרכז פומפידו מציינים השנה 40 להקמתו. זאת סיבה טובה לחגוג, אבל מנהל המרכז סרז' לזבין מחייך ומסביר כי סיבה טובה יותר לחגוג היא נתוני 2016, שמחמיאים לפומפידו יותר מלמוסדות תרבות אחרים בעיר עם עלייה של תשעה אחוזים במספר המבקרים. לזבין מסביר שאת רוב התודה הוא חב לרנה מגריט; תערוכת הרטרוספקטיבה שערכו לו במוזאון משכה 700 אלף מבקרים ונחשבה ללהיט היסטרי. "אנחנו במצב מיוחד במינו", הסביר לזבין. "יותר משני שליש מסך המבקרים אצלנו הם צרפתים ופריזאים. רק שליש הם תיירים, ולכן קל היה לנו להתאושש. אבל גם לנו ברור שעם ירידה משמעותית של מבקרים מאסיה נהיה בבעיה. הכלכלה מדברת כאן. אנחנו חייבים להציג לפחות תערוכה אחת מושכת קהל, 'בלוקבסטר' מעולה בכל שנה. ב-2017 אני בונה על כך שתערוכת הרטרוספקטיבה הענקית של דיוויד הוקני תעשה את העבודה. יוצגו בה יותר ממאתיים יצירות של האמן הבריטי, בשיתוף פעולה עם הטייט האנגלי שיימשך מיוני עד אוקטובר. ההימור שלנו השנה מונח עליה".

לורן באיל, נשיא הפילהרמונית של פריז ומנהלה של "עיר המוזיקה בפארק בלה וילט", מסביר שמעט קשה לו להשיב עד כמה הם חשים את המשבר, כיוון שהאולם החדש שתכנן ז'אן נובל נחנך בדיוק עם תחילת המשבר ב-2015. "מאז שפתחנו, גם בתקופת הפיגועים, אנחנו מלאים לחלוטין. יש לנו תלות מעטה יחסית בקהל מחו"ל, רק כעשרה אחוזים, כך שהבעיות שלנו הן שגרתיות יותר. אנחנו מעלים כאן 500 קונצרטים בשנה והעומס עלינו גדול". את יוזמת עונת התרבות המשותפת מגדיר באיל כ"הצהרה פוליטית". הוא מבהיר שאפשר להבין זאת בקלות כי כמה ממוסדות התרבות המרכזיים, למשל הלובר, תלויים לחלוטין בתיירות.

את באיל מעסיקות שאלות אחרות — כמו הסכסוך המתוקשר שניהל עם האדריכל נובל, שסירב להגיע לפתיחה ומלא בטענות כלפי באיל והנהלת הפילהרמונית. השאלה המרכזית שלדעת באיל ראוי לעסוק בה היא בכלל עתיד התחבורה העירונית. האם גם בעתיד אפשר יהיה לנוע בעיר הענקית? האם התחבורה הציבורית מהירה מספיק? הפילהרמונית לדוגמא שוכנת ברובע ה-19, בצפון מזרח פריז, צמוד לכביש המקיף ולא במרכז העיר. "הפיתוח של פריז לאורך הסיין הסתיים" מבהיר באיל. "ראש העיר מצמצמת את נסיעת המכוניות הפרטיות במרכז וזה יחייב שינוים גדולים. אנחנו נהיה חלק מהם".

ספינת תיירים מול קתדרלת נוטרדם, אתמול בפריז
LIONEL BONAVENTURE/אי־אף־?

נשיאת מתחם ארמון ורסאי קתרין פגאר מתבוננת בתור הארוך שמשתרך על פני כמה מאות מטרים מן השער החיצוני, שם נערכת בדיקה ביטחונית, לאולם הכניסה ואומדת את משך ההמתנה בשעה. לדבריה, זה לא נורא והתור אפילו משמח אותה במידת מה — הוא מעיד שהאופטימיות לגבי שיבת התיירים מבוססת. עשרה מיליון מבקרים מגיעים בשנה "נורמלית" לארמון ורסאי ולגנים שמקיפים אותו (רק לשם השוואה, בישראל מבקרים שלושה מיליון תיירים בשנה). ב-2016 "נעלמו" עשרה אחוז מהם. "שלושה רבעים מן הקהל שלנו מגיעים מחו"ל", מסבירה פגאר. "השאלה שמעסיקה אותנו עכשיו היא מה המשמעות של פריז כאשר אתה מתבונן בה מארץ אחרת. איך אנחנו נראים? המסקנה היא שאנחנו חייבים לעבוד יחד ומכאן נולדה השותפות של עונת התרבות. תיירים רואים בנו חלק מפריז ורואים במוסדות התרבות של העיר יחידה אחת. אין טעם לשווק כל מרכיב בנפרד. אם רוצים למשוך תיירים חייבים לשווק את העיר כיחידה אחת ואנחנו בוורסאי חלק מן המכלול הזה. אלה הם ימי המבחן שלנו. בשנה האחרונה השתנה היחס של המבקרים — הם רוצים חוויות מיוחדות יותר, נוחות גדולה יותר, גיוון רב. ברור לי שאנחנו חייבים להתחדש".

פביליון דופו (Dufour) המחודש, סמוך לכניסה למתחם, הוא דוגמא מצוינת לחידוש, לדברי פגאר. הנשיא פרנסואה הולנד חנך אותו ביוני 2016. יש בו אודיטוריום גדול וגולת הכותרת, שמושכת רבים ומפורסמים: המסעדה החדשה Ore של השף אלאן דוקאס. ליאונרדו דה קפריו, קניה ווסט וקים קרדשיאן יקירת העיר כבר סעדו כאן.

חיזור מיוזע

במשך שלושה ימים אינטנסיביים אירחו גופי התיירות והתרבות של פריז וצרפת 80 עיתונאים מרחבי העולם. המטרה היתה להבהיר שהתרבות עשירה ונהדרת, העיר בטוחה והתיירים מוזמנים. כל מה שנאמר אי פעם על חמיצות הפנים המפורסמת של הפריזאים, שכביכול לא אוהבים לארח, התפוגג והיה לאד לבנבן על נהר הסיין. עשר פעמים, בעשרה מקומות שונים, שאלו אותי המארחים במבט מעט מודאג אם העיר השתנתה. התשובה שלי היא כי מעולם לא חוויתי כאן מאמץ כה גדול למצוא חן ולהראות שהעיר מעניינת ומעוניינת. זאת תחושה נעימה אבל מעט מוזרה, ובמובן זה העיר אכן השתנתה. היא משתוקקת יותר מתמיד שיבואו להעריך את יופייה ואת העניין שבה. היא מחזרת. ויש גם את הבדיקות הביטחוניות — למשל בכניסה למתחם מגדל האייפל, שהפך מאובטח ומוגן מאי פעם.

אלא שבמהלך שהות קצרה בעיר, שבה מנסים להספיק ולראות כמה שיותר, אי אפשר להבחין בשינויים ממשיים. אפשר לראות כי בונים הרבה על גדת הסיין, את כרזות הבחירות שמתנוססות על קירות הבטון, את פסל החירות, הזהה לזה שבניו יורק, שהולבש בשמלה לבנה שאמורה לייצג את מאבק האיגודים המקצועיים. אבל בעיקר אפשר להבחין שפריז יפה באביב, עם אלפי נרקיסים צהובים וענקיים שפורחים בגינות, ובתי הקפה נעימים כתמיד, עד שכל הפרטים האחרים נראים שוליים.

כדי להוביל את העיתונאים מן המלון אל האופרה העמידו המארחים שורה של מכוניות דה־שבו צבעוניות בנות 50. הצטופפנו שלושה נוסעים בכל מכונית מקרטעת ודהרנו בגג פתוח בשדרות הרחבות. נראינו כמו חלק מסצנת מרדף בסרט "פנטומס" של לואי דה פינס. אודרה אזולאי ציטטה באותו ערב באופרה משפט יפה, שאיני זוכר מי הגה אותו: "פריזאי אינו מי שנולד בעיר, אלא מי שנולד בה מחדש".

גדות הסיין על רקע מוזיאון הלובר
Michel Euler/אי־פי

תערוכות בולטות ומעניינות בעונת התרבות 2017

1. אוגוסט רודן בגרנד פאלה — התערוכה המקיפה מציינת מאה שנים למותו של הפסל. מוצגים בה מאות פסלים של רודן לצד עבודות של פיקאסו, ברנקוזי ואחרים, שהושפעו מרודן. עד ה–31 ביולי. 

2. סיי טוומבליי במרכז פומפידו — רטרוספקטיבה ראשונה לצייר האמריקאי שמת ב-2011. 140 ציורים ופסלים מציגים את עבודתו המפתיעה שעוסקת הרבה במיתולוגיה היוונית. עד ה–24 באפריל. 

3. הנופים המיסטיים ממונה עד קנדינסקי במוזאון אורסיי — ציורי נוף של כמה מן האמנים המפורסמים ביותר ב–200 השנים האחרונות בהם גוגן, קלימט, ואן־גוך ומונק. עד ה–25 ביוני. 

4. הפורטרטים של סזאן במוזאון אורסיי — 200 דיוקנאות שצייר סזאן, מהם 26 דיוקנאות עצמיים. מה-13 ביוני עד ה–24 בספטמבר. 

5. ורמיר ואמנים נוספים בלובר — תריסר מציוריו של ורמיר, לצד ציירים בני תקופתו מן האסכולה ההולנדית. עד ה–22 במאי. 

6. פיקאסו הפרימיטיבי בקה ברנלי — תערוכה שבוחנת את הקשרים וההשפעות של אמנים אפריקאים, אוקייניים ודרום-אמריקאים על עבודתו של פיקאסו. עד ה–23 ביולי. 

7. דיוויד הוקני במרכז פומפידו — במלאת לו 80 תוצג רטרוספקטיבה מקיפה של האמן הבריטי בלב פריז. התערוכה תכלול יותר מ-160 יצירות מכל התקופות. מה–21 ביוני עד ה–23 באוקטובר.

הרשמה לניוזלטר

מחוברים לעולם התרבות, הבידור והפנאי? הירשמו כעת לעדכון היומי

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות