שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כושי היא מלה יפהפייה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מרים ואהרון מתלוננים בפני משה אודות האישה הכושית אשר לקח
מרים ואהרון מתלוננים בפני משה אודות האישה הכושית אשר לקח
דורון קורן
דורון קורן

שישים ושמונה אלף שקלים פיצוי, לא פחות, השית שופט השלום אביים ברקאי בשבוע שעבר על מלצרית שהשתמשה במלה "כושים" בטופס הזמנה פנימי שהופנה לטבח, והתייחס לסועדים יוצאי אתיופיה. זאת למרות התנצלותה הכנה של המלצרית בפני הזוג הנעלב, שהדבר נודע לו במקרה, ולמרות שלטענת בעל המסעדה (שנקנס גם הוא ב–52 אלף שקל) המלצרית פוטרה בעקבות האירוע. בבסיס הפסיקה הזאת, המדהימה באי המידתיות שלה, עמדה קביעת השופט שתיאור התובעים ככושים "מהווה לשון הרע". וזו כבר פגיעה בעברית עצמה, לכן הגיע הזמן לדבר על המלה היפהפייה הזאת, "כושי", המתייחסת למראה האפריקאי לסוגיו ולגווניו הכהים היפהפיים, ועל המטען המעליב שצברה.

אבל קודם, עוד כמה פרטים על האירוע: טופס ההזמנה שהעבירה המלצרית למטבח במסעדה בבת ים (שבו, תחת הסעיף "תיאור השולחן", כתבה "כושים"), נדבק בטעות לתחתית הצלחת עם המנות וכך הגיע לידיעת הזוג המזמין — שהחליט לתבוע. השופט ברקאי הוסיף וקבע בפסיקתו, כי במעשי המלצרית והמסעדן התקיים "רכיב הפרסום הנדרש בחוק", שכן ההזמנה הוזנה למחשב המסעדה, ולכן המלה נחשפה בוודאי לעיני אנשי המטבח ואחראי המשמרת.

ואתה קורא ולא מאמין: בעידן שבו כינויים זדוניים ומעשים פוגעניים חמורים פי כמה נחשפים לעיני אלפים ורבבות ברשתות החברתיות ובטוקבקים, מחליט שופט לקנוס בעשרות אלפי שקלים שני עובדים שלא התכוונו להעליב, שהתנצלו בכתב, ושה"פרסום ברבים" במקרה שלהם כלל את אחראי המשמרת, עובד מטבח או שניים, ואולי גם מלצר או שניים — אם יש כאלה שמתעניינים בזמנם הפנוי בטופסי ההזמנה של עמיתיהם.

ובכלל, עד כמה חמור עוונם של הנתבעים במקרה התמים והנסתר הזה, כשמשווים אותו למשל לאירוע הגזעני המחפיר והפומבי הבא: באוגוסט 2009 התלוננה הסטודנטית י"ו, כי נהג אגד אמר לה בין השאר, לפני הנוסעים: "אני לא מעלה אתיופים שחורים, באתיופיה היה לכם אוטובוס? למה לא תלכי ברגל? אתם בכלל יהודים? הכושים האלה, צריך להחזיר אתכם". השופט, אחיקם סטולר, שלפי הכרעת הדין במאי 2012 "נתן אמון מלא בעדות המתלוננת", השית על הנהג פיצוי (מוצדק בהחלט) של 60,000 אלף שקל, ועל "אגד" פיצוי של עוד 10,000 שקל. וזה עדיין פחות מסך שני הקנסות שפסק השופט ברקאי על האירוע בבת ים, שהוא שולי לגמרי בהשוואה להשפלה המכוונת והמהדהדת כאן.

עד כאן באשר למידתיות. ועכשיו לעניין המלה "כושי". ראשית צריך להזכיר: "כוש" הוא שם של אזור גיאוגרפי ("מהודו ועד כוש", במגילת אסתר), ומבחינה זו, להגיד "כושי" זה כמו להגיד "אתיופי" או "צרפתי" או "קנדי" או "אפרו־אמריקאי". תאמרו: אבל אין היום ארץ כוש. נכון, אבל היתה פעם (חלק מאפריקה או אפריקה כולה). גם "אשכנז" אין היום, ובכל זאת יש אשכנזים, וגם ארץ מזרח אין, אבל יש מזרחים. אם כבר, אז דווקא במלה המקובלת "שחורים" יש צד בעייתי, כי היא מבליטה הבדל גופני, וממילא היא מין משיחת צבע גסה מדי: שחור אינו בדיוק צבע האפריקאים, כשם שלבן אינו צבע הלבנים.

נכון, ברבות השנים צברה המלה "כושי" משמעות של עלבון במציאות הישראלית (ולכן מובן גם עלבונם של זוג הסועדים בבת ים), כשהיחס אליה החל לחקות את היחס לכינוי האמריקאי המעליב באמת "ניגר" (כושון). אבל מי שנעלב היום מ"כושי" ייעלב מחר מ"אתיופי" ומחרתיים מ"ביתא ישראל" או מ"אפרו־ישראלי" — כי מקור העלבון הוא באפליה החברתית, לא במלה המזהה את המופלים. ברגע מסוים נדבק העלבון גם למלה, והוא יידבק לכל מלה חלופית לאחר שזו תיטען די זמן בעלבון הקיפוח והגזענות והבידול — כל עוד אלה יימשכו. ובישראל הם נמשכים, מהתעמרויות הרבנות ועד אלימויות השוטרים (וכאמור, יוצאים מכלל זה כינויים שמראש נועדו להעליב, כמו "ניגר" — שפירושו "שחור" ומקורו בספרדית ובלטינית — אשר שימש זמן ממושך ככינוי גנאי מרושע ונקשר בעבדות ובאפרטהייד).

בעברית, מכל מקום, "כושי" היא במקורה מלה תנ"כית עניינית, מדויקת, חושנית, אנטי־גזענית בכמה מהקשריה — ונזכיר שני הקשרים. האחד הוא הסיפור המופלא על משה והאשה הכושית שלקח לו, כמתואר בספר במדבר (פרק י"ב). כשהתנגדה מרים אחות משה לשידוך הזה (וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח), היא נענשה מידי אלוהים בצרעת לבנה כשלג שנמשכה שבעה ימים. כאילו: התנגדתְ לכושית? קבלי עונש לבן. ככה ייעשה למי שמפלה בין ברואי אלוהים לפי צבעם.

האזכור השני של המלה "כושי" הוא בפסוק מעמוס (פרק ט): "הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהוָה". שוב פסוק שוויוני למופת.

אבל השופט אביים ברקאי ("אֲבִיָּם" התנ"כי, אגב, היה נכדו של שלמה המלך, גדול השופטים) ראה כאמור בשימוש במלה "כושי" "לשון הרע". שלמה המלך הוא לא.

תגובות