שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הזמרת שהיתה קולה של יהדות הדממה

נחמה ליפשיץ, שמתה בערב יום השואה בתל אביב, היתה כוכבת ענקית בשמי הארץ עם עלייתה ממסך הברזל ב-1969. "בידה האמצעים לשחרר את הדמעה החנוקה"

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נחמה ליפשיץ
נחמה ליפשיץצילום: ויקיפדיה

ב-1969 נערכה בהיכל התרבות בתל אביב הופעת הבכורה של נחמה ליפשיץ לאחר עלייתה מברית המועצות. להופעתה של זמרת "יהדות הדממה" הגיעו ראש הממשלה גולדה מאיר לצד שרים, אנשי רוח וקהל של אלפים. את הופעתה ליווה המעבד המוסיקלי החדש שלה, יצחק גרציאני, עם תזמורת של 16 נגנים. "היא לא רק זמרת. היא סמל של הציונות", אמר. מבקר האמנות של "הארץ", ד"ר חיים גמזו, כתב כי הופעתה "בלתי רגילה".

זאב רב-נוף כתב ב"דבר": "אני מבין סוף סוף מדוע התירו שלטונות ברית המועצות את יציאתה של הזמרת המהוללת מרוסיה". לדבריו, קולה "מעורר בקהל תגובה עמוקה וממושכת - לפיד יהדות, הנשאר בוער בלבו של כל יהודי ששמע אותה. לפיד שאינו כבה".

ליפשיץ נולדה בקובנה בליטא ב-1927 למשפחה משכילה. אביה, ד"ר יהודה ליפשיץ, היה רופא, מורה ונגן כינור. אמה, בתיה, "שרה עד אין סוף", כדבריה. במלחמת העולם השנייה ברחה המשפחה לאוזבקיסטן. אחריה שבה לליטא, שם למדה ליפשיץ בקונסרבטוריון בווילנה והחלה להופיע כסולנית מקהלת התזמורת הפילהרמונית של וילנה, באופרה הליטאית וברסיטלים.

ב -1957 החלה להופיע בתוכנית שכללה שירים ביידיש ובעברית אותם הכירה מבית הוריה וכעבור שנה ייצגה את ליטא בתחרות אומנים סובייטית בה זכתה במקום הראשון. "מי שנתמזל ועיניו נחו על מודעה נדירה המכריזה על קונצרט של בעיר מערי ברית המועצות, ושהצליח להשיג כרטיס, היה לפתע לעצם מעצמו של קהל יהודי צעיר, מחושמל, תוסס, מזוהה", כתב יעקב שרת ב"מעריב".

מבקר ישראלי בברית המועצות שנכח בהופעתה ב-1966 כתב: "היא עומדת ללא-ניע, רק קולה עובר גלים-גלים באולם, ומעורר הדי-רגשות...באולם שוררת דממה עמוקה, ואתה שומע כאילו רק את רחש הלבבות ההולמים בקצב אחד עם שירה", תיאר.

ליפשיץ הפכה במהרה לאחד הסמלים של התחייה הרוחנית והציונית של יהדות רוסיה. "בידה האמצעים, בקולה, בלבה, באישיותה, לשחרר את הדמעה החנוקה המבקשת פורקן מגרונו של יהודי שיהודיותו אנוסה", כתבה מרים בר ב"דבר".

שגרירות ישראל במוסקבה ניצלה את הופעותיה כדי להתקרב ליהודים המקומיים, שעתידים היו לעלות ישראל. "כל קונצרט של נחמה, הזמיר של יהודי ברית המועצות, היה מרעיד לבבות. ניצלנו את ההתלהבות בהופעותיה כדי ליצור מגע עם היהודים שם", סיפרה לימים אריה אליאב מהשגרירות.

ב-1969 קיבלה אישור לעלות לישראל. "עד היום אינני יכולה להסביר למה נתנו לי לצאת. יש לי מזל בלתי רגיל, כנראה", אמרה. בארץ חברה לאמרגן גיורא גודיק, שסידר לה הופעות ברחבי הארץ והעולם. בהמשך, בעקבות הידרדרות במצבה הבריאותי, ירדה מהבמה ולמדה ארכיונאות וספרנות בבר-אילן. הקריירה השניה שלה היתה בספרייה למוסיקה בתל אביב שם התקדמה לתפקיד המנהלת. אחרי פרישתה הקימה את הסדנה לשירה אמנותית ביידיש.

ליפשיץ מתה בערב יום השואה בתל אביב, והותירה אחריה בת, נכדים ונינים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ