שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הצדעה לחברה למאבק

עם מותה של לנה שילוני, שליוותה זה שנות דור את המוסף הזה ברשימותיה על ספרים צרפתיים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בני ציפר

לנה שילוני, פרופסור אמריטה לספרות צרפתית באוניברסיטה העברית שליוותה זה שנות דור את המוסף הזה ברשימותיה על ספרים צרפתיים, מתה בשבוע שעבר. לא תקעו בחצוצרות עם היוודע דבר מותה כנהוג בשעת מותם של מפורסמים. ואין בדברים האלה משום תלונה אלא להפך: כך אפשר להתאבל על לכתה באינטימיות הראויה ובכובד ראש. ומבחינתי האישית, להצדיע לראשונה בפומבי לזו שראיתי בה חברה למאבק.

מאבקנו המשותף ניטש על שמירת הגחלת של התרבות הצרפתית בחיינו. ואין הכוונה למופעים הוולגריים של התרבות הזאת בתחומי הקולינריה והאופנה. מדובר באותו אתוס שמקורו בעולם הקלאסי הרואה באיזון ערך עליון, הבז להגזמה ולהתפרצות הרגש ומהלל את הכושר להביט על החיים על כל תהפוכותיהם בריחוק מסוים. באתוס של הצרפתיות על פי הפרשנות הזאת גם כלול, בשם אותו איזון מקודש, סוג של הטלת ספק בכל דבר, כולל במה שאתה עצמך בטוח שהוא הדבר הנכון.

אפשר לומר שלנה שילוני הגיעה בעניינים האלה של הרתיעה מהגזמות והטלת ספק להתמחות מופלאה. לא רק ברשימות הביקורת שלה על ספרים היא שמרה תמיד על טון אחיד, יבש ובלתי מתלהב אלא גם בכתיבתה האינטימית — בספרה האוטוביוגרפי "גשר החלומות" (כרמל, 2006) היא מספרת את קורות חייה, שלא חסרים בהן רגעים טרגיים וטראומטיים, תוך הקפדה חמורה שלא לגלוש לרגשנות. והרי היו לה כל הסיבות שבעולם להציג את עצמה באורח רגשני. היא התייתמה מאביה בהיותה ילדה בגלות בוכרה בעת מלחמת העולם השנייה וחלתה שם בשחפת העצמות. מאוחר יותר יכלה להתלונן על היחס המפלה לנשים שנהג באוניברסיטאות באמריקה, שם כתבה את עבודת הדוקטור שלה, או לספר רכילויות־עבר אקדמיות ממסדרונות החוג לצרפתית עתיר התככים באוניברסיטה העברית בירושלים.

לנה שילוני, איור מאת ערן וולקובסקי
לנה שילוני, איור מאת ערן וולקובסקי

תחת זאת, היא כיוונה את הכאב האישי שלה למקומות המדממים של הספרות הצרפתית, כלומר אל המקומות שבה נפגשה הצרפתית עם היהדות במאה העשרים. ונקודות הטראומה הללו היו המומחיות שלה: הסופר האהוב עליה ביותר היה ז'ורז' פֶּרֶק, אותו ילד ניצול שואה שקיים כל חייו יחסי אהבה־שנאה עם הצרפתית והקדיש את חייו הספרותיים לניתוץ ולשבירה של השפה, של תבניות הדיבור והכתיבה והקלישאות שלה. אהבתה השנייה היתה המשורר היהודי המצרי הצרפתי אדמון ז'אבֶּס, שהיה חתרן לשוני, לא פחות מפֶּרֶק, בכך שניסה לברוא צרפתית־יהודית שמדברת בלשון הגמרא ומפרקת את השפה דרך פרשנות אין סופית. הוא הצליח להעביר הלאה את בשורת הפירוק — הדקונסטרוקציה — הזאת לז'אק דרידה.

קינאתי בה על שהיתה שותפה לבני הדור הזה של העקורים שאחרי המלחמה. את פרק עצמו לא פגשה אישית אך הכירה את אחד מבני חבורתו האוונגרדית, מרסל בנאבו. עם ז'אבס היתה חברה קרובה, וכן גם היתה ידידתה של הסופרת נטלי סארוט, אחת מגדולי המאסטרים של הסגנון המכונה "הרומאן החדש" שהיתה בת למשפחה יהודית רוסית בשם צ'רניאק.

בעוד שהספרות הישראלית הלכה והתמחתה בהתלהבות מעצמה ובביטחון עצמי מופרז בדבר מקומה החשוב כביכול בעולם, שילוני נמנתה עם כמה יוצאי דופן שדבקו בערכים ההפוכים ומתוך כך נחשבו למשביתי שמחה. מחביביה היחידים בספרות העברית היה הסופר דוד שחר, שעליו הגנה בכמה הזדמנויות, שכן בארץ לא היה מקובל על הקהילה הספרותית.

לנה שילוני כתבה את עבודת הדוקטור שלה על הסופר פרנסואה מוריאק, שהיה אבי אבות אוגרי הסודות, סופר שמרן וקודר שהעמיד פנים של אב משפחה ירא שמים ושהיה הומוסקסואל חבוי. למחקרה על מוריאק קוראים "הרומאן הסותר את עצמו": סגולה צרפתית בעליל.

דומני שאילו היו שואלים אותה היתה אומרת שהיא בסך הכל עשתה מה שחשבה לראוי: לשמור על סגנון מאוזן ומאופק בבואה לדבר על ספרות, ובד בבד להפריך את הקלישאה, שמדקלמים גסי הרוח כאן, שהיום חשוב יותר להכיר את התרבות האנגלית ולא הצרפתית כאילו יש סתירה בין שתי השפות. ושלישית, לטעת את המודעות לכך שאם נכון שהתרבות הצרפתית נמצאת בשקיעה הרי מחובתנו לשמור עליה בחיים מפני שבה גלומים באופן המרוכז ביותר ערכי המערב, לטוב ולרע. יש לומר שהמאמצים האלה שעשתה אין בצדם שכר גדול, וכלל לא התפלאתי לשמוע השבוע מבעלה שמעולם לא עיטרו אותה באיזה אות מטעם הממשלה הצרפתית על תרומתה רבת השנים להפצת התרבות הצרפתית בארץ.

הטקסט היפה ביותר שלה הוא אחד האחרונים שפירסמה במוסף זה: תיאור של מסע שורשים שעשתה באחרונה אל בוכרה, שם עברה עליה ילדותה ושם נקבר אביה. זהו טקסט של השלמה עם החיים ועם הגורל. בתמונה שצורפה לאותו טקסט רואים את לנה מלווה בבתה, פוסעת אל מצבת קברו של אביה בשקיקה של עולה רגל שהגיע אל תכלית דרכו.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ