בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"בזמן שחולדאי העיף את תל אביב קדימה, בירושלים לא עשו כלום. זה משתנה"

עופר ברקוביץ', סגן ראש העיר ירושלים: "אנחנו עיר ענייה שקצב הגידול הטבעי בה גבוה, אבל יש כאן חוויה אחרת. זו עיר שדורשת משאבים אחרים. אנחנו לא כמו ראשון או גדרה"

92תגובות
עופר ברקוביץ'. "לא היו לנו כסף וניסיון פוליטי, אבל היה לנו חזון - להבטיח את העתיד הציוני והפלורליסטי של ירושלים"
אמיל סלמן

סגן ראש העיר ירושלים, עופר ברקוביץ', ספר על עצמך.

נולדתי וגדלתי בירושלים לאבא דוקטור למשפטים, מומחה למקומות הקדושים, ואמא מנהלת המחלקה לגיל השלישי, עובדת סוציאלית וקהילתית בעירייה.

היא הגיעה לעירייה לפניך.

30 שנה לפני. כנער חוויתי את ירושלים כמקום הכי טוב להיות בו. למדתי בתיכון ליד האוניברסיטה, הייתי פעיל בצופים, וביליתי ביציע המזרחי של בית"ר ירושלים. כך שהיו לי הרבה זוויות להסתכל על העיר הזאת, שמאפשרת לפתח זהות יהודית־ישראלית מורכבת. שירתתי שש שנים בצבא, וכשהשתחררתי בגיל 24 התחלתי בפעילות ציבורית.

זה היה לפני עשר שנים.

כן, ירושלים היתה אז במשבר קשה עם בעיות בכל מקום — היעדר מקומות תעסוקה, תרבות דלילה ללא תמיכה מהעירייה, תחבורה ציבורית במצב גרוע, מערכת חינוך בירידה. הציבור הכללי היה אדיש ולא יצא אפילו להצביע בבחירות, מה שהביא את אורי לופוליאנסקי לכיסא ראש העיר. זאת היתה דרך ללא מוצא. החלטתי לנסות להציל את ירושלים.

נשמע דרמטי.

אספתי עשרה אנשים, ויחד הקמנו את תנועת התעוררות, מתוך מטרה לבצע מהלך פוליטי. הבנתי שצריך מסר חברתי־אקטיביסטי. לא היו לנו כסף וניסיון פוליטי, אבל היה לנו חזון — להבטיח את העתיד הציוני והפלורליסטי של ירושלים. התחלנו לגבש אג'נדות של צעירים, היה לנו קונצנזוס מגזרי רחב — חילוני, דתי ומסורתי — כי לא התעסקנו בנושא המדיני.

כלומר בלי להתעסק עם מזרח ירושלים.

האג'נדה שלנו למזרח ירושלים היא שוויון זכויות וחובות. ברור לנו שמבחינה מדינית זו סוגיה ששייכת לממשלה ולא לעירייה.

ניר ברקת. "הוא עוד לא קיבל החלטה לגבי התמודדות בבחירות הבאות לראשות העיר, וזה רע לירושלים. ויש בעיה באמון הציבור כשחצי מהאינטרסים שלו נמצאים במקום אחר"
עמית שאבי

התארגנתם לקראת הבחירות לעירייה?

כן, חצי שנה לפני בחירות 2008. קנינו שלטים ב–50 שקל, עברנו בשיירות בעיר וקראנו לתושבים להתעורר או לעזוב את העיר. באותם ימים לופוליאנסקי חנך את גשר המיתרים, ובטקס הוא הורה לבנות להקת הריקוד מחולה לשים רעלות על הראש. אנחנו ערכנו טקס אלטרנטיבי שקיבל חשיפה בפריים־טיים בשישי בערב בערוץ 2. בהמשך עשינו מבצעים ומסיבות רחוב בשכונות ובשוק מחנה יהודה — והכל תחת הסיסמה "יוצאים מהאדישות, הולכים להצביע". חיברנו צעירים, נוער, חיילים וסטודנטים. כתבנו הכל בעצמנו בלי יועצים.

איך היו התגובות?

שררה סקפטיות כללית. אני זוכר שאבא שלי לא האמין שאנחנו יכולים לשנות, אבל כשהוא הרים טלפונים לחברים שלו ופתאום אנשים התחילו להגיד לו שמצביעים "התעוררות" הוא הבין שקורה משהו. בהמשך הקמפיין הוא כבר הסתובב במסעדות ובתי קפה וחילק עלונים שלנו.

ומה היתה התוצאה בבחירות?

כל היעדים שלנו הושגו: החלפת ראש העיר באדם פלורליסטי (ניר ברקת), שינוי מאזן הכוחות במועצה והכנסת שני נציגים שלנו.

שני נציגים מתוך 31.

כן, עם תקציב של 100 אלף שקל. ואז התחלנו לחזק את התרבות, לעשות פעילויות בתחום הנוער ולשנות את צביון העיר, למשל, שתהיה פתוחה יותר בשבת. אחרי שמצב התנועה התייצב, התחלנו לסייע לכל מיני התארגנויות אחרות. למשל, חיברנו שפים לסבתות ויצרנו את פסטיבל הסיר, שאליו הגיעו 15 אלף איש.

זה לא קצת עיסוק בקוסמטיקה?

האסטרטגיה של העירייה נשענת על שתי רגליים: כלכלה ותרבות. היא צריכה להיות אטרקטיבית גם לשפים ולאמנים וגם ליזמים, וזה הופך את ירושלים למרכז אורבני מעניין. במידה רבה תל אביב עשתה את זה לפני 15 שנה.

אז מה בתחום הכלכלי?

הבנו שצעירים אקדמאים לא נשארים בעיר כי חברות היי־טק לא רוצות לבוא לכאן. אנשים עוזבים כי קשה לפתח קריירה כמו בתל אביב, לכן כל משרה בירושלים היא קריטית. סייענו להקמת אקסלרטורים, לארגון אירועי נטוורקינג, לגיוס מנטורים ומיתוג. התוכנית הזאת, שנדחפה על ידי הרשות לפיתוח ירושלים, הביאה לעלייה עצומה במספר מקומות התעסוקה בהיי־טק — מ–200 ל–512 חברות שפועלות בירושלים. 100 חברות חדשות בכל שנה. עשינו את הבלתי ייאמן ונהיינו חלק מהסטארט־אפ ניישן. זה לא סתם שמובילאיי נולדה בירושלים, איך זה לא בא מתל אביב?

מה היה אחרי חמש שנים, בבחירות 2013?

התעוררות הגדילה את כוחה לארבעה מנדטים ואני מוניתי לסגן ראש העיר. עדיין היה לנו תקציב זעום בקמפיין, 300 אלף שקל, כשברקת עם 15 מיליון שקל הביא את אותה תוצאה — ארבעה מנדטים.

שכונת באב אל חוטה. "לא משנה אם אתה ימני או שמאלני, צריך להבין שהגיע הזמן להשקיע משאבים במזרח העיר ולצמצם פערים. זו אחריות שלנו, עניין בסיסי ומוסרי של הריבון, וזה יעזור לעיר כולה"
אייל טואג

אתה עומד בראש התנועה מאז הקמתה? היו בחירות?

היו בחירות, ניצחתי את מירב כהן, גם היא מהמייסדים. בעוד כמה חודשים יהיו שוב בחירות.

ארבעה מנדטים זה הרבה?

אנחנו התנועה הכי גדולה במגזר הכללי, חילוני, מסורתי, דתי־לאומי. המפלגות היחידות שיותר גדולות מאתנו בעיר הן ש"ס ויהדות התורה.

מה עשיתם מאז?

עידכנו את החזון שלנו, התחלנו לקבל אחריות גם על ערבים וחרדים ועל מזרח העיר.

מה במזרח?

50 שנה לא עשו במזרח העיר את מה שהיה צריך לעשות. לא משנה אם אתה ימני או שמאלני, צריך להבין שהגיע הזמן להשקיע שם משאבים ולצמצם פערים: לסלול כבישים, לבנות כיתות, לדאוג לניקיון, למגרשי ספורט, לגינות משחקים וגם לאכוף חוק, לפקח על בניית מבנים שלא יסכנו את הציבור ולהקים תחנות משטרה. להיכנס לשכונות שמעבר לגדר זה בכלל אתגר בלתי אפשרי.

גדר ההפרדה?

כן, יש שכונות ירושלמיות מאחורי הגדר. הממשלה צריכה לתת את הכוח לעירייה כדי לקדם את השטח הזה. זו אחריות שלנו, עניין בסיסי ומוסרי של הריבון בשטח, וזה יעזור לעיר כולה. כשמזרח העיר תהיה טובה יותר, גם מערב העיר תהיה טובה יותר. זה גם מסר חשוב לעולם — להראות עיר שוויונית יותר. הגישה שלנו היא אבן אחרי אבן, עוד כביש, עוד בית ספר, עוד פעולת חינוך. יש חוסר אמון, אבל אני מרגיש את השינוי וגם את הרוח הגבית של העירייה. כיום אני עובד עם סגן ראש העיר מיהדות התורה ועם אקטיביסטים מכל המגזרים על ניקיון העיר, כולל במזרחה. אנחנו מפעילים תוכנית יזמות שם, מפתחים אזורי תעסוקה חדשים, יש לנו תוכנית לאזורי מסחר ארעיים בין שכונות ערביות ויהודיות. התעוררות היא בשורה של צעירים. עמנואל מקרון שנבחר השבוע לנשיא צרפת רק בן 39.

עופר ברקוביץ'. "ירושלים עברה מהפכה בשנים האחרונות, והאוכלוסיה הכללית בה מרגישה טוב יותר מבעבר"
אמיל סלמן

מקרון? זה המודל?

זו רק דוגמה לכך שכשאנשים צעירים מחליטים להיכנס למערכת, עם אנרגיות לשינויים — יש הישגים. אנחנו מתעסקים עם עסקים קטנים, עם נוער, עם משפחות וסטודנטים. אנחנו פתוחים לעולם. אף אחד לא חושב שכל השכל אצלנו, פשוט האגו יותר נמוך, וזה מודל מדהים ומאוד משמעותי בתהליך שעברה ירושלים.

זאת בכלל תופעה בשלטון המקומי — הצעירים.

נכון, יש שתי מגמות בשלטון המקומי: ניקוי השחיתות ורשימות הצעירים. בכל הערים יש רשימות, יש חברי מועצה וסגני ראש עיר צעירים. יש רשימות שביקשו מאתנו להדריך אותן איך לעשות את זה.

גם צעירים מזדקנים. אתה לא תישאר צעיר לנצח.

אני עובד על הכנסת אנשים צעירים כל הזמן, ומדאיג אותי כמה אנשים צעירים יש אצלנו.

תמכתם בברקת בבחירות.

תמכנו בו. לזהות ראש העיר יש חשיבות, אבל לצלול לתהליכים — את זה ניר לא עושה, את זה אנחנו עושים, יום אחרי יום.

זה נשמע מעורר השראה, אבל ירושלים שאני שומע עליה היא עיר שחילונים עוזבים אותה כי הם כבר לא מרגישים בה בבית, עיר ענייה, מפולגת ונעזבת.

אני לא מסכים. ירושלים עברה מהפכה בשנים האחרונות, והאוכלוסייה הכללית בה מרגישה טוב יותר מבעבר. שינוי המגמה התחיל לפני שמונה שנים, כשאנחנו נכנסנו. לפני כן היו כאן 15 שנים חשוכות של אהוד אולמרט ולופוליאינסקי. ב–15 השנים שבהן רון חולדאי העיף את תל אביב קדימה, בירושלים לא עשו כלום, בנו רק את כביש בגין. טדי קולק עבד, כל האחרים לא עשו כלום. יש כאן אתגרים כבדים.

ואתה טוען שזה השתנה.

כן, בשנים האחרונות מסתכלים אחרת. נכון שעדיין יש תהליכים דמוגרפים לא פשוטים. ירושלים היא עיר ענייה וקצב הגידול הטבעי בה גבוה, אבל לפי המדדים שאני מכיר, 86% מהתושבים אוהבים את העיר. עובדה שרבים בוחרים להישאר. הם מבינים שהם לא הרוב ושיש שינוי במאזן הכוחות. אבל יש כאן משהו ערכי, אמיתי, עמוק וחוויה אחרת.

אתה לא יכול להתכחש לכך שחילונים עוזבים. לפני 20 שנה היתה בעיר אווירה אחרת.

לא כל החילונים עוזבים. מ–2001 עד 2009 התרחשה ירידה של 12% במספר התלמידים בבתי הספר הממלכתיים והממלכתיים־דתיים, אבל מאז היה שינוי מגמה וכל המגזרים צומחים. משפחות נשארות יותר מבעבר. ההגירה היא חלק מהמשבר הלאומי, העיר מיצתה את רוב הקרקעות שלה. גם החרדים עוזבים.

חרדים עוזבים כי אין להם כסף לקנות כאן דירות.

נכון, אבל עזיבת החילונים נובעת מאותה סיבה. חלקם עוזבים לצור הדסה, לגוש עציון, למעלה אדומים, כלומר נשארים בסביבת העיר. אני לא מתכחש לכך שצריך עדיין להשתפר, שתהיה עיר פתוחה וסובלנית לכולם. אבל תבדוק כמה גדלה בשנים האחרונות כמות המקומות והמתחמים הפתוחים בשבת. יש עשרה מתחמים חדשים שלא היו קיימים, קפה עלמה בגן העצמאות, יס פלאנט, מתחם התחנה שפועל בחלקו בשבת, קפה בצלאל, רחוב עזה והמקומות שמתחת לתיאטרון ירושלים. נכון, בהשוואה לתל אביב זה מעט, אבל מבחינה קולינרית ירושלים כבר עקפה את תל אביב וחיפה. יש כאן מסעדות ברמה הכי גבוהה — ג'קו סטריט, סאטיה של אילן גרוסי, אנה — איטלקית כשרה מעולה, מונה, טלביה, הסדנה, מחניודה.

שוק מחנה יהודה
אוליבייה פיטוסי

אין מה לעשות, ירושלים לא תהיה תל אביב.

מה לעשות שירושלים משקיעה רק 6,000 שקל לתושב ותל אביב 11 אלף שקל לתושב בשנה, ושלתל אביב יש 20 מ"ר תעסוקה לתושב ולירושלים רק 4.6 מ"ר? לתל אביב יש חצי מהשטח, חצי מהתושבים, פחות אוכלוסיות מורכבות ויותר כסף. ועדיין אנחנו נותנים פייט אורבני בשוק מחנה יהודה ובעוד מקומות. יש תל אביבים שעולים לכאן.

מי?

אשתי, למשל, עולה חדשה מפריז שעלתה לנוה צדק ואז עלתה לירושלים, והיא מרגישה כאן מצוין.

יש גם טרור, אסור לשכוח.

זו עיר עם מורכבויות, יש שסעים. אבל עובדים כאן ערבים בעסקים, יש נהגי אוטובוס ערבים שמכינים את האוטובוסים שלהם לפסח, יש את קבוצת הכדורגל הפועל קטמון שפועלת במזרח, ואת דרור עמדי, חובש כיפה שמאגן את טורניר השש־בש. זו המציאות, אבל התקשורת מדווחת רק על מי שיוצא לדקור. נבנים כאן יום אחרי יום עוד ועוד גשרים. המציאות יותר מורכבת ממה שנראה.

כלומר יותר חיובית?

כן, התמונה לא חד־ערכית. יש אלמנטים קשים, יש הפגנות, אבל יש גם שפיות בכל המגזרים. זה לא אומר שאין בעיות, העיר לא נקייה מספיק, מחירי הדיור גבוהים ויש עוד בעיות, אבל יש חזון ואווירה אחרת וכוחות שנמצאים בכל מיני צמתים. בתשע השנים האחרונות אנחנו מסתכלים על הבעיות האלה בגובה העיניים.

מה יהיה בבחירות 2018?

המטרה שלנו היא להכפיל את הכוח לשמונה מנדטים, ואנחנו בוחנים גם את סוגיית ראשות העיר.

מובילאיי
David Paul Morris / Bloomberg

מה הכוונה "בוחנים את הסוגיה"?

תלוי מה יקרה עם ברקת, אם הוא יתמודד או לא. המועמדים האחרים שכרגע נראה שירוצו לא מספיק ראויים להוביל את העיר הזאת.

אולי יבוא מישהו חדש.

אנחנו עוד לא רואים נסיכים.

אם כך, אני מבין שאתה רוצה להיות ראש העיר.

התחלתי דרך ארוכה, שהמשמעות שלה היא השפעה בירושלים.

כלומר התשובה היא כן.

ברור שיש לי עניין להיות בעמדת ההשפעה הכי חשובה.

ברקת הודיע שלא יתמודד?

הוא עוד לא קיבל החלטה, אבל זה רע לעיר. ראש עיר צריך לכהן במשרה מלאה, ויש בעיה באמון הציבור כשחצי מהאינטרסים שלו נמצאים במקום אחר.

אתה מרגיש שיש עכשיו בעיה של אמון?

כן, הציבור מצפה לראות אדם שכל הזמן והשיקולים שלו מוכוונים לעיר הכבדה הזאת.

באמת לפני כמה חודשים, כשהעיר שבתה במאבק התקציבי מול משרד האוצר, דובר על כך שזה היה צעד פוליטי מבחינת ברקת.

נכון, כי האווירה שבה הוא פועל לא נכונה. הציבור לא האמין לו כי חשבו על האינטרסים שלו.

עופר ברקוביץ'. "כשאנשים צעירים מחליטים להיכנס למערכת, עם אנרגיות לשינויים - יש הישגים"
אמיל סלמן

לא רק הציבור, גם בממשלה לא האמינו לו.

נכון, והוא באמת יצא מהמאבק פגוע פוליטית. לכן אני אומר שצריך ראש עיר שממוקד בעיר. המאבק העקרוני שלו היה נכון, השאלה איך מנהלים אותו. אני הייתי עושה זאת אחרת, אבל הוא צדק. אנשים לא קולטים את הבעיות של העיר. מדי שנה העיר מכניסה לקופתה 700 מיליון שקל פחות בגלל פטורים של 80% הנחה בארנונה שמעניקים בעלי הכנסה נמוכה, פטורים שהכנסת החליטה עליהם.

לחרדים?

גם חרדים. כל מי שמרוויח מעט. שיעורי הגבייה אצלנו פחות או יותר שווים בשלושת המגזרים. דווקא ערבים מובילים אצלנו בגבייה. הבעיה שהמדינה לא משפה את הערים שאותן היא מכריחה לתת הנחות, ובירושלים יש אוכלוסיות חלשות. ככה קוברים אותנו מראש.

לא הגזמת?

שמינית מהתלמידים בישראל, 300 אלף, מתגוררים בירושלים, באוצר לא תופשים בכלל את הגודל שלנו, ועוד צריך להדביק פערים מהעבר. הם לא משחררים כספים, אלא לגידול הטבעי. אתה יודע שהעירייה משלמת 100 מיליון שקל בשנה לשכירת מבנים לחינוך, שמשמשים במקום הבניינים שהממשלה לא בנתה? וזה כסף שנלקח ממקומות אחרים.

כמה סגנים בשכר יש לראש העיר?

שמונה, אבל לא כולם רלוונטיים. בנוסף יש 22 חברי מועצה לא בשכר. אני מתעסק בפיתוח הכלכלי, אתגר שמשפיע על כל סוגיה בעיר, והמטרה היא להפוך את העיר לאטרקטיבית יותר מבחינה עסקית.

פרט.

אנחנו מפתחים את אזור הכניסה לעיר: יהיו כאן מיליון מ"ר, 13 מגדלי משרדים, רכבת מהירה שייקח לה 28 דקות להגיע לתל אביב, מרשתים את העיר ברכבת קלה בהשקעה של 30 מיליארד שקל. סיימנו להקים כפר היי־טק שכבר מלא כולו בחברות סטארט־אפ, ואנחנו בונים מולו כפר היי־טק שני. בנוסף אנחנו עובדים חזק על קשרי אקדמיה ותעשייה, משפרים את הקשר עם התעשייה העסקית־הטכנולוגית, יש הכשרות מקצועיות ואירועים. לעיר יש שורה של יתרונות, כולל מיסוי נמוך של 7.5% לחברות היי־טק. בקיצור, קוראי TheMarker צריכים להבין שזו עיר שטוב ונכון לעשות בה עסקים.

אתה מספר כאן סיפור יפה, אבל למה יש חשש שהסיפור של ירושלים — פילוג, עוני ומגזריות — צפוי לישראל בעוד עשור או שניים?

הסיפור של ירושלים הוא הסיפור של מדינת ישראל, ואנחנו נכתיב את מערכת היחסים עם הקבוצות באוכלוסייה. המודלים שנייצר כאן הם מה שיציל את ישראל, וזה התפקיד שלנו. אנחנו מצליחים למצוא ולייצר גשרים. אני מאמין בשלטון המקומי, כי הוא מחובר לאזרחים. צריך להכניס אליו אנשים טובים. המערכת המוניציפלית יודעת להביא תוצאות, והמערכת המרכזית, במקום לשחרר — תוקעת הכל.

ירושלים בזמן השביתה. "אנשים לא קולטים את הבעיות של העיר"
אוליבייה פיטוסי

מה זאת אומרת "תוקעת הכל"?

למשל, מיסוי על דירות רפאים. יש כאן אלפי דירות שאף אחד לא גר בהן, והארנונה הכפולה שהכנסנו כבר עצרה את התופעה של רכישת דירות על ידי תושבי חוץ. זה מסר לשוק הנדל"ן וזה עובד.

כמה דירות כאלה מצאתם?

עד כה איתרנו 1,700 דירות, זה 10–15 מיליון שקל נוספים בהכנסות, והפוטנציאל גדול. אנחנו מנסים להצליב עוד.

אז מה הבעיה?

אנחנו מבקשים משר הפנים אריה דרעי שייתן לנו גישה למוני החשמל כדי להבין אם הדירות ריקות, אבל הוא לא רוצה לקדם את זה. אני גם מנסה לקדם הטלת ארנונה על נכסים נטושים. יש כאן פילים לבנים, כמו פנינת דן בכיכר צה"ל או מלון הנשיא בטלביה. אלה מקומות שנטושים 20 שנה, שטחים עצומים לדיור ותעסוקה. אנחנו רוצים שהם לא יהיו פטורים מארנונה.

אז מי תוקע את זה?

יו"ר ועדת הכספים, משה גפני.

למה?

לא ברור למה גפני ודרעי תוקעים אותנו. משרד האוצר היה צריך להסתער על זה, כי זה היה מסייע לשוק הנדל"ן.

מה, יש להם קשר לבעלי נכסים?

אני לא יודע. גפני תוקע את עניין הנכסים הנטושים מאז שהצגנו את הרעיון לוועדת טרכטנברג ב–2011. המדינה תוקעת לנו גם פרויקטים של התחדשות עירונית. אנחנו רוצים להגדיל את העיר, אבל לא על חשבון ריאות ירוקות אלא על חשבון בניינים ישנים. המדינה הכריזה על זה עוד ב–1998, אבל מאז רק עשרה פרויקטים התקדמו. העירייה כבר ויתרה על היטלי השבחה, אבל המדינה לא מוותרת על כלום. השלטון המרכזי לא מצליח לקדם תהליך שברור לכולם שהוא טוב.

אז אולי ברקת צודק בכך שהוא רוצה ללכת לפוליטיקה הארצית?

או שצריך לשנות את מערכת האיזונים בין השלטון המרכזי למוניציפלי. בכוחו של השלטון המקומי להוריד את מחירי הדיור כי הוא שולט בהיצע, אם רק ישחררו לו חוט. אני מסכים שצריך להגביר את הפיקוח על המערכת המוניציפלית כדי למנוע שחיתות.

שוק מחנה יהודה בלילה
אוליבייה פיטוסי

איך מערכת היחסים שלך עם ברקת?

אני פוגש אותו אחת לשבועיים באופן אישי. אני גם עובד בלעדיו, כל יום יש כאן 15 פגישות, והרבה תהליכים מתנהלים בלי קשר אליו. דברים מורכבים יותר עם משאבים ושינוי מדיניות מגיעים אליו. אבל היחסים האישיים לא מעניינים, מה שמעניין זה ירושלים, לא רק לחגוג את יום ירושלים אלא לפתור את הבעיה התקציבית באופן רב־שנתי. הבעיות לא ייעלמו גם אם נקבל את כל מה שאנחנו מבקשים. האוצר צריך להבין שזו עיר שדורשת משאבים אחרים.

אבל יש גבול לכמה שאזרחי ישראל שאינם גרים בירושלים צריכים לממן את העיר.

אנחנו לא כמו גדרה וראשון לציון.

אל תזלזל בגדרה וראשון לציון.

אני לא מזלזל, אבל ירושלים היא בירת ישראל והיא חשובה לכל העם, ולאופן שבו היא פועלת ונראית יש חשיבות לאומית. וחוץ מזה, בישראל יש מדיניות חברתית שעוזרת לאוכלוסיות מוחלשות, ובירושלים יש הרבה כאלה. ברור שאנחנו גם עובדים על פתרונות לעצמאות כלכלית, והיינו מאוד רוצים להגיע לזה. אם ירושלים תהיה מספיק אטרקטיבית היא גם תהיה יותר כלכלית. מי רוצה להסתמך על הממשלה? מה, אנחנו לא רוצים שיהיו לנו מיליוני מטרים של תעסוקה?

שר האוצר משה כחלון הציג באחרונה תוכנית שהיא פרו־משפחות צעירות. בירושלים משפחות צעירות משלמות ארנונה מהגבוהות בארץ ומגוון השירותים שניתן להן הוא לא מהגבוהים.

זה נכון, כי לראשי העיר לא היה מאיפה להשיג כספים ולכן הם העלו את הארנונה. אנחנו מנסים למתן את זה, גם את עליית החובה שבאה ממשרד הפנים.

מלה על הגזענות בכדורגל?

עברה אצלנו תקנה שקבוצות שלא יילחמו בגזענות לא יקבלו תקציבים מהעירייה. אני אישית, יחד עם שחקני בית"ר ירושלים, העברתי הרצאות בבתי ספר נגד גזענות. אגב, הרבה מאוד מחברי ארגון לה פמיליה הם בכלל לא מירושלים. הבשורה האחרונה של בית"ר, שהיא תרד מהמגרש אם יהיו קריאות גזעניות, היא מסר חשוב, וגם קבוצת האוהדים בית"ר נורדיה נותנת קונטרה לגזענות. יש כאן הרבה גופים שנלחמים בגזענות.

מה יהיה עם הפקקים הבלתי אפשריים?

זו סוגיה כבדה, בכל המדינה ובעיקר בירושלים. אנחנו עובדים על פתרונות נקודתיים: צמתים, הפרדות מפלסיות, קווי אוטובוס. אבל הפתרון האסטרטגי הוא שלושה קווי רכבת קלה, שנמצאים בעבודה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו