מֵּהַתְחָלוֹת כֹּה נְמוּכוֹת נוֹלֶדֶת תִּפְאֶרֶת הַמִּלָּה - שירה - הארץ
שיר

מֵּהַתְחָלוֹת כֹּה נְמוּכוֹת נוֹלֶדֶת תִּפְאֶרֶת הַמִּלָּה

"דין וחשבון", שיר מאת צ'סלב מילוש. תירגם מפולנית דוד וינפלד

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
צ'סלב מילוש

הוֹ, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ, חָפַצְתָּ לִבְרֹא אוֹתִי מְשׁוֹרֵר, וְעַכְשָׁו בָּאָה עֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן.

לִבִּי מָלֵא הַכָּרַת תּוֹדָה, הֲגַם שֶׁיָּדַעְתִּי אֶת מְצוּקוֹת הַמִּקְצוֹעַ הַזֶּה.

שֶׁעִם עֲשִׂיָּתֵנוּ בּוֹ אָנוּ מִתְוַדְּעִים, יוֹתֵר מִדַּי, לְטִבְעוֹ הַמּוּזָר שֶׁל הָאָדָם,

אֲשֶׁר הָאַשְׁלָיָה שַׁלֶּטֶת בּוֹ בְּכָל יוֹם בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה.

הָאַשְׁלָיָה כְּשֶׁהוּא בּוֹנֶה מְצוּדוֹת חוֹל, אוֹסֵף בּוּלֵי דֹּאַר, מִתְפַּעֵל מֵעַצְמוֹ בַּמַּרְאָה.

מַעֲנִיק לְעַצְמוֹ מַעֲמַד בְּכוֹרָה בִּסְפּוֹרְט, בְּשִׁלְטוֹן, בְּאַהֲבָה וּבִצְבִירַת מָמוֹן.

מַמָּשׁ עַל הַגְּבוּל, הַגְּבוּל הַשַּׁבְרִירִי שֶׁמֵּעֵבֶר לוֹ מִשְׂתָּרְעִים מְחוֹזוֹת הַלִּמְלוּמִים וְהַמִּלְמוּלִים.

שֶׁכֵּן בְּכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ מִתְרוֹצֵץ אַרְנָבוֹן מְטֹרָף וּמְיַלֶּלֶת לַהֲקַת זְאֵבִים עַד

כִּי חֲרֵדִים אָנוּ שֶׁאֲחֵרִים יִשְׁמְעוּ אוֹתָהּ.

מְקוֹר הַשִּׁירָה בְּאַשְׁלָיָה וְהִיא מוֹדָה בְּמוּמָהּ.

הֲגַם שֶׂרַק בְּהִזָּכְרוֹ בַּשִּׁירִים שֶׁכָּתַב אֵי־אָז, חָשׁ מְחַבְּרָם אֶת מְלוֹא הַבּוּשָׁה

שֶׁל הָאַשְׁלָיָה.

וּבְכָל זֹאת אֵין הוּא יָכוֹל לָשֵׂאת בְּקִרְבָתוֹ מְשׁוֹרֵר אַחֵר, אִם הוּא חוֹשֵׁד

שֶׁהַלָּה טוֹב מִמֶּנּוּ וְהוּא מְקַנֵּא בְּכָל שֶׁבַח שֶׁהַלָּה זוֹכֶה לוֹ.

וְלֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהוּא נָכוֹן לְהָמִיתוֹ, אֶלָּא גַּם לִמְחֹץ אוֹתוֹ וְלִמְחוֹתוֹ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

עַד שֶׁיִּשָּׁאֵר הוּא לְבַדּוֹ, רְחַב לֵב וְרַב חֶסֶד לַסָּרִים לְמָרוּתוֹ, רוֹדְפֵי

הָאַשְׁלָיוֹת הַקְּטַנּוֹת.

הֵיאַךְ, אֵפוֹא, קוֹרֶה שֶׁמֵּהַתְחָלוֹת כֹּה נְמוּכוֹת נוֹלֶדֶת תִּפְאֶרֶת הַמִּלָּה.

אָסַפְתִּי שִׁירֵי מְשׁוֹרְרִים בְּנֵי אֲרָצוֹת שׁוֹנוֹת וְכָעֵת אֲנִי שָׁקוּעַ בָּהֶם וּמִשְׁתָּאֶה.

וּמָתוֹק לַחְשֹׁב שֶׁהָיִיתִי חָבֵר בְּמִשְׁלַחַת שֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת לְעוֹלָם, אַף כִּי מֵאוֹת

חוֹלְפוֹת.

לֹא מִשְׁלַחַת לְחִפּוּשׂ אַחַר גִּזַּת הַזָּהָב שֶׁל הַצּוּרָה הַמֻּשְׁלֶמֶת, אֶלָּא הֶכְרֵחִית

כְּמוֹ אַהֲבָה.

אֲנוּסִים מִתּוֹךְ הִשְׁתּוֹקְקוּת אוֹהֶבֶת לְמַהוּת הָאַלּוֹן,

פִּסְגַּת הָהָר, הַדַּבּוּר, כּוֹבַע הַנָּזִיר.

שֶׁבְּקִיּוּמָם יַקְנוּ תֹּקֶף לְשִׁיר הַהַלֵּל שֶׁלָּנוּ כְּנֶגֶד הַמָּוֶת.

וּלְעֶדְנַת הָגוּתֵנוּ עַל כָּל אוֹתָם שֶׁכָּמוֹנוּ הָיוּ, הִשְׁתּוֹקְקוּ

וְלֹא עָלָה בְּיָדָם לָתֵת שֵׁם.

כִּי לְהִתְקַיֵּם עֲלֵי אֲדָמוֹת הִנּוֹ מֵעֵבֶר לְכָל יְכֹלֶת לְהַעֲנִיק שֵׁם.

מְסַיְּעִים אָנוּ מִתּוֹךְ אַחֲוָה אִישׁ לְרֵעֵהוּ, שׁוֹכְחִים אֶת הַטִּינוֹת, מְתַרְגְּמִים

זֶה אֶת זֶה לִלְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת, אָכֵן חֲבֵרִים בְּצֶוֶת נוֹדֵד.

הֵיאַךְ אוּכַל, אֵפוֹא, שֶׁלֹּא לִהְיוֹת אֲסִיר תּוֹדָה אִם נוֹעַדְתִּי בְּמֻקְדָּם וְהַסְּתִירָה

שֶׁאֵין הַשֵּׂכֶל מַשִּׂיג, לֹא גָּרְעָה מִפְּלִיאָתִי?

עִם כָּל זְרִיחַת שֶׁמֶשׁ אֲנִי חוֹזֵר בִּי מִסְּפֵקוֹת הַלַּיְלָה וּמְבָרֵךְ אֶת הַיּוֹם הֶחָדָשׁ שֶׁל

הָאַשְׁלָיָה יִקְרַת הָעֵרֶךְ.

על גדת הנהר (1994)

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ