מהספר הלבן לספר השחור - דעות - הארץ

מהספר הלבן לספר השחור

מירב אלוש לברון
"סאלח, פה זה ארץ ישראל"
מירב אלוש לברון

16 בדצמבר, 1951. רענן וייץ, ראש מחלקת ההתיישבות בסוכנות היהודית משגר לחנוך הילמן, מנהל במחלקה, מכתב דחוף. "בזמנו ביקשתיך לפתוח 'ספר שחור', אשר בו תירשמנה כל המשפחות אשר עזבו בלי סידור וללא רשות את ההתיישבות. אבקשך לרכז השמות ולשלוח העתקים ללשכות העבודה למען מנוע מהם עבודה במקומות שאליהם עברו, הן למחלקת הקליטה, למען מנוע מהם סידורי קליטה ושיכון במקומות שהם נמצאים כיום, והן לאגף השיקום של הממשלה למען הוצא אותם מתוֹר השיכון".

הממצא המפליל הזה, המעיד איך נענשו עולים מזרחים שהחליטו לעזוב את המושבים בהם יושבו בכוח, נדלה על ידי דוד דרעי, דורון גלעזר ורות יובל, יוצרי הסרט "סאלח, פה זה ארץ ישראל", שהוקרן בפסטיבל דוקאביב. הסרט, שיעובד לסדרה תיעודית שתשודר בערוץ 2, מתאר את סיפור הקמתן של עיירות הפיתוח.

גילוי "הספר השחור" מצטרף למצבור ראיות הנערמות בסרט ויוצרות ביחד מסמך מעורר אימה על החטא הקדמון של מפא"י כלפי העולים המזרחים. חלק מהממצאים פורסמו בעבר, אבל בסרט הם נחשפים במלואם, לצד ממצאים חדשים, כמו "הספר השחור", ועדות על מתן שוחד לעולים, כדי שישכנעו את חבריהם המתנגדים לרדת מהמשאיות להתיישב באמצע הכלום, שאליו נשלחו.

בולטת בסרט גם עדותו של הגיאוגרף אלישע אפרת המנוח, שפעל אז באגף התכנון והוא מתאר את מכונת הארגון הלאומית באופן מקפיא דם. היובשנות והקור בדבריו משקפים את הבנאליות והדבקות במשימה, שהיו כרוכות במסע התירבות האלים של העולים המזרחים, עת יושבו בכוח בספר השומם.

אלישע אפשרת בסרט "סאלח, פה זה ארץ ישראל"

"סאלח" חותר תחת ההיסטוריה הרשמית ופוער סדק עמוק בנרטיב ההגמוני — זה המתכחש להצבתם המתוכננת של המזרחים בעיירות הפיתוח כגדר ביטחונית חיה; זה המתכחש לאפליה הכלכלית הבוטה בין העולים המזרחים לעולים הפולנים שהועברו למטרופולין המבוסס; זה המצדיק את פרויקט התירבות הגזעני, או מתכחש לו. הסרט מלא בעובדות שמדברות בעד עצמן, פורצות החוצה מהפריים ומנחיתות אגרוף בבטן.

ואולם, לצד העובדות, הסרט מעמיד גם זיכרון נגדי. דוד דרעי, בן ירוחם, מדובב את הקולות הללו מעמדת הבמאי המתעד, החובש כמה כובעים. הוא המתצפת המרוחק, הילד שעמו הוא נפגש מחדש, הבן הרגיש, החוקר. דרעי דוחק בגיבוריו ובגיבורותיו (בהם הוריו) לחפור בנבכי הזיכרון. בכך הוא משיב להם את עברם ואף מאפשר להם לצפות בו בפועל בסרט. העבר הופך להווה, הנע מולם ללא הפסק ומעורר בהם מנעד של רגשות סותרים.

אבל זה גם ההווה של עיירות הפיתוח עצמן, התובע תיקון. תיקון על הפיכתן להערת שוליים בהיסטוריה הלאומית, על ההסללה והפרולטריזציה של תושביהן על ידי מפא"י, על אפלייתן בקרקע ובנכסים מניבים. רבים מתרעמים על החזרה אל העבר, אך היא הכרחית. מגיע רגע בחייה של אומה, שבו היא נדרשת להתייצב מול עברה. חטא האפליה המתמשכת של עיירות הפיתוח בהחלט רובץ גם לפתחו של הליכוד, אך מקורו הוא במפלגת העבודה. הגיע הזמן שתיקח עליו אחריות.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ