בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מות

הביולוג שדיבר בשבחה של הצמחונות

פרופ' יוסף נוימן, שמת בחודש אפריל, הסביר כי האדם הוא אמנם תוצר האבולוציה, אך הוא לא חי בטבע, אלא בתרבות, וטען כי ההבדל בין בני האדם לשימפנזים גדול יותר מ1% מה-DNA: "עובדה שאנחנו כותבים ספרים עליהם, ולא להיפך"

2תגובות

יוסף (יוסקה) נוימן, פרופ' לביולוגיה ולפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, הרבה לכתוב  במדורי המכתבים והמאמרים ב"הארץ". נראה שלא היה נושא שנוימן נמנע מלהביע את דעתו עליו - החל ממדע, דרך פוליטיקה והיסטוריה ועד תרבות וספרות.

נוימן
המשפחה

כשקרא במוסף "ספרים" מאמר נגד הצמחונות - בו נטען כי מי שלא אוכל בשר בגלל עיקרון הומניסטי פועל בניגוד לאבולוציה – רתם את הידע האקדמי שלו לוויכוח מעלי דפי העיתון. "האדם הוא אמנם תוצר האבולוציה הביולוגית, אך הוא לא חי בטבע, כי אם בתרבות. האדם מאופיין כהומו ספיינס, 'האדם הנבון'. הוא יכול לחרוג מ'צווי טבע מרכזיים', למשל, מהצו 'פרו ורבו', בהשתמשו באמצעי מניעה", כתב.

לצד זאת, הוסיף כי לצרכים האבולוציוניים, כמו אכילת בשר, יש היום תחליפים. על האמירה לפיה "ספק אם האדם היה מגיע למעמדו בטבע לו נמנע מאכילת בשר", השיב בשאלה: "'מעמדו של האדם בטבע' הוא כה מזהיר וכה מעורר התפעלות?".

כשקרא, בפעם אחרת, ביקורת על ספר שעסק בקרבה בין בני האדם לשימפנזים, גייס את עטו כדי למחות על ההשוואה, שמסתמכת על מחקרים לפיהם כ-99% מהדנ"א משותפים לאדם ולשימפנזה. "אם 'המרחק הגנטי' בינינו ובין השימפנזים הוא כה קטן, כיצד נסביר את הפער האדיר בינינו? מה הביא לכך שאנחנו כותבים ספרים על השימפנזים ולא הם עלינו?", כתב, והסביר: "הבדל של אחוז אחד בדנ"א הנראה כהבדל של מה בכך עשוי להיות מכריע. חישוב פשוט מראה שאחוז אחד של דנ"א של האדם מכיל כמות מידע השקולה לכרך אחד של אנציקלופדיה בריטניקה".

נוימן נולד בביילסקו בפולין ב-1930. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ברח עם המשפחה ללבוב, משם גורשו לסיביר. ב-1941 עברה משפחתו לאוזבקיסטן, שם מתו הוריו. בהמשך נספחו יוסף ואחיו ולטר לצבא אנדרס הפולני, והגיעו עמו לאיראן. ב-1942 עלו לארץ בעליית "ילדי טהראן" ונקלטו בקיבוץ אפיקים. במלחמת העצמאות גויס ליחידה שנלחמה בעמק הירדן, ונפצע. בהמשך חזר לקיבוץ ועבד בענפי חקלאות שונים, עד שהחל ללמוד חקלאות וביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

ב-1965 התמנה למרצה בכיר באוניברסיטת תל אביב, והתמחה בחקר מנגנון הפוטוסינתזה ובהמשך עסק בפילוסופיה של הביולוגיה. בספרו "החיים ותודעת החיים" כתב כי "הפילוסופיה הציגה את אפשרותו של המדע והיתה תנאי להתפתחותו".

בספרו, "מותר האדם - האבולוציה של התודעה", עסק נוימן בשאלות שבתפר בין ביולוגיה לפילוסופיה. בפתח הספר הסביר, כי לפי התפיסה הביולוגית, "התודעה איננה רוח רפאים התלושה מהגוף, השוכנת בפרוזדורי המוח, אלא היא האופן בו האורגניזם בא במגע עם העולם, מבאר אותו ופועל עליו". עוד הסביר, כי התודעה האנושית היא במידה רבה תוצר חברתי וכי תנאי להיווצרותה ולהתפתחותה הוא אינטראקציה חברתית וסביבה אנושית.

משפט מרכזי בספרו היה: "אין בעובדה שהתודעה האנושית מקורה ביצורים טרום אנושיים כדי להפחית מערכם של ההישגים שהאדם השיג באמצעותה ואף לא להפחית מחומרת מעשיו ומהשפל שאליו ירד בניצול פירותיה".

נוימן מת בחודש אפריל, והותיר אחריו את אשתו רותי, שלושה בנים ושבעה נכדים. מפגש לזכרו יתקיים ביום שבת, 1.7.2017 בשעה 11:00 בבוקר באודיטוריום "שטריקר" ברחוב לואי מרשל 25 בתל אביב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו