שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מי אחראי לנגיף הטראפ שהשתלט על עולם הפופ?

חילופי המשמרות המתרחשים בעולם ההיפ־הופ עם הכתרתו של הטראפ כסגנון הפופולרי ביותר במוזיקה השחורה, מגיעים עד לארץ עם בואו של הראפר פיוצ'ר. כיצד הפך עולם הפופ למועדון חשפנות באטלנטה?

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הראפר פיוצ'ר
פיוצ'ר. אחד החשודים העיקריים ביצירת נגיף הראפ החדש צילום: אי־אף־פי
בן שלו
בן שלו

כשאמן ותיק מזלזל במוזיקה שעושים הצעירים ומתלונן שהולך ופוחת הדור, הוא מביך בדרך כלל בעיקר את עצמו. ייאמר לזכותו של סנופ דוג שכשהוא עשה את זה לפני כשלוש שנים, בתוכנית האירוח האינטרנטית שלו, הוא לפחות היה מצחיק. "כולם מנסים עכשיו לעשות ראפ באותה צורה. אני לא יודע מי המציא את הסגנון הזה, פיוצ'ר או 'מיגוס', אבל כל ה-niggers האלה נשמעים אותו דבר", אמר סנופ ואז פצח בחיקוי מדויק ומשעשע של הראפרים מהדור החדש. צריך לשמוע את זה כדי להעריך את כשרון החיקוי וההומור של סנופ, אבל זה הולך בערך כך: "דה־דה־דה / דה־דה־דה / דה־דה־דה / דה־דה־דה / דה־דה־דה / דה־דה־דה / דם" – הפסקה – "הו־פה־פה / הו־פה־פה / הו־פה־פה / הו־פה־פה / הו־פה־פה / הו־פה־פה / פם". "Nigger אחד ניסה לעשות ראפ כזה באולפן שלי לא מזמן", אמר סנופ. "אמרתי לו 'מאן, תפסיק עם השיט הזה'. השיט הזה ממכר, הוא יתפוס אותך, אתה שומע את השיט הזה בכל מקום".

ועכשיו גם בישראל. Future – אחד משני האמנים שסנופ נקב בשמותיהם כאחראים אפשריים ליצירת נגיף הראפ החדש – יופיע ב-25 באוקטובר בגני התערוכה בתל אביב. הידיעה על בואו של פיוצ'ר, אחד מכוכבי הראפ הגדולים של הרגע, התפרסמה זמן קצר אחרי הידיעה על ביטול ההופעה של הראפר ליל ויין, שהיתה אמורה להתקיים בסוף החודש באמפי לייב פארק בראשון לציון. נראה שההופעה של ליל ויין, אחד מכוכבי הראפ הגדולים של העשור הקודם, בוטלה בשל מכירת כרטיסים דלה. סמיכות האירועים הזאת נראית כמו עדות מקומית מייצגת לחילופי המשמרות שהתרחשו בהיפ־הופ בשנים האחרונות עם עלייתו והכתרתו של ז'אנר הטראפ (Trap) כסגנון הפופולרי ביותר במוזיקה השחורה.

בשביל חובבי היפ־הופ אדוקים אלה חדשות ישנות. "זה מהלך שנמשך כמעט עשור, והעובדה שהטראפ הוא הסגנון השולט היא כבר אקסיומה ברורה", אומר הראפר והמפיק מיכאל כהן, חצי מהצמד "כהן את מושון". לעומת זאת, לפחות חלק מאוהבי ההיפ־הופ הפחות מחוברים (ויותר מבוגרים), כאלה שחרשו בהתלהבות אין קץ את האלבומים האחרונים של קנדריק למאר אבל לא טרחו להתעדכן במה שקורה בהיפ־הופ המסחרי, לא באמת הבינו מה הסיפור עם הטראפ הזה, ואולי אפילו לא היו מודעים לקיומו. אבל לא עוד. ההצלחה הפנומנלית של "Bad and Boujee", הלהיט של "מיגוס"; שני האלבומים החדשים של פיוצ'ר, שיצאו בתוך שבוע בפברואר האחרון וקבעו תקדים כשהגיעו שניהם לראש מצעד המכירות האמריקאי; ההופעה הקרובה של פיוצ'ר בישראל – סדרת האירועים הזאת מחייבת הקשבה רצינית לתופעה החדשה.

הטראפ לא נולד במקום אחד, אבל אם צריך בכל זאת להצביע על נקודת הולדת מרכזית אחת, הנקודה הזאת היא מועדוני החשפנות של אטלנטה. זה קרה לפני כעשור, והדומיננטיות הגורפת של הטראפ בשנתיים־שלוש האחרונות אומרת שבמובן מסוים, ובהגזמה כמובן, עולם הפופ כולו נהפך למועדון חשפנות באטלנטה. האבולוציה הזאת, שבה תת־ז'אנר גדל ומתפשט ונעשה ויראלי עד שהוא נהפך לשפה המוזיקלית הדומיננטית, היא תהליך מרתק מהרבה בחינות, גם בשביל מי שהוא לא חסיד מובהק של הז'אנר, ועלייתו של הטראפ היא אחת הדוגמאות האחרונות בפופ להתגבשות כזאת של שפה מוזיקלית חדשה.

הטראפ נבנה כמובן על יסודות קיימים, אבל המוזיקה הזאת לא נשמעת כמו ההיפ־הופ שקדם לה. הדבר הראשון שהאוזן (או לפחות האוזן שלי) קולטת הוא הבסים, שנשמעים כמו עננים עצומים ומאיימים שמכסים את כל השמים. המפיק והדי־ג'יי אורי שוחט אומר שהטראפ הקצין והגזים את השימוש בבס (שמופק על ידי מכונת התופים 808), אולי כדי להעצים את האפקט של המוזיקה בתוך המועדונים. מיכאל כהן מוסיף שזאת מוזיקה שהמגרש הטבעי שלה הוא גם מכוניות בסיבובי שופוני, ובסיטואציה הזאת לבס יש תמיד תפקיד חשוב ("שיהיה את הבום", אומר כהן).

אחד הסממנים המוזיקליים המפתיעים של הטראפ הוא שאין בו מכת תופים חזקה, שהיתה האלמנט היסודי והמגדיר של ההיפ־הופ במשך רוב שנותיו. הטראפ מוותר על המכה המסיבית לטובת ריסוסי מצילות מהירים מאוד. כהן ושוחט (שמכנה את הצליל הזה "ממטרות") מסבירים שהשינוי הזה בגישה לתיפוף הוא תהליך הדרגתי שנמשך כבר הרבה זמן (כהן מזכיר למשל את החידושים הקצביים של המפיק טימבלנד בתחילת העשור הקודם), אבל השילוב שיש בטראפ בין עננים (הבסים המרחפים) לבין ממטרות (ריסוסי המצילות) נשמע למאזין הלא מקצועי כמו דבר חדש.

החידוש העיקרי של הטראפ בגזרת הקצב הוא ההאטה הניכרת של השירים, שמעצבת את מצב הרוח שלהם ואת התחושה שהם משרים. "יש שינוי חד בבי־פי־אם", אומר מיכאל כהן. "אם רוב הלהיטים של ההיפ־הופ הקלאסי, וגם של תחילת שנות האלפיים, היו במהירות של 85 עד 100 בי־פי־אם, הטראפ הוריד את זה ל-70 ואפילו 60". את הסיבות להאטה אפשר לחפש באותם מועדוני חשפנות דרומיים, שבהם נולדה המוזיקה, וגם בסם האופייני לתרבות שבה צמח הטראפ: סירופ לשיעול שכולל קודאין ופרומטזין. בז'רגון של הראפ הדרומי זה נקרא Lean. "מערבבים את הסירופ עם ספרייט, שמים סוכריות גומי בכוס ושותים", אומר מיכאל כהן. "זה מביא את הסאטלה וזה מאוד מתאים לסגנון האטי של הטראפ".

אז הקצב אטי, הבסים מרחפים באווירה מסטולית/מאיימת, ממטרות המצילה מרססות. כל מה שחסר הוא הראפ. גם בגזרה הזאת הטראפ סטה מהדרך המוכרת של ההיפ־הופ, ובעצם הציב לה אלטרנטיבה. אמנותו של הראפר מבוססת באופן מסורתי על יכולתו לשלוף דימויים מפתיעים, חרוזים יצירתיים ושורות מחץ קטלניות. הראפרים של הטראפ משחקים משחק שונה לגמרי. הראפ שלהם, שממוסך לרוב באפקט האוטו־טיון, נשמע לעתים ממולמל, ובמקום לשדר מסר נחרץ באמצעים ורבליים מתוחכמים, אומר אורי שוחט, המטרה שלהם היא ליצור דמות של הראפר הכי פריקי, הכי דפוק, הכי משוגע. הראפר העיקרי שפיתח את הסגנון הזה, אומר מיכאל כהן, הוא Gucci Mane. הדור החדש יותר של פיוצ'ר ו"מיגוס" הקצין את הגישה שלו. "בהשוואה אליהם הוא אבשלום קור", צוחק כהן, אבל באותה נשימה הוא טוען שהשימוש במלה "מלמול" הוא פוגעני. "זה פשוט המבטא הדרומי", הוא אומר.

סגנון הראפ של הטראפרים הוא מעין "פאק יו" לסגנון הראפ המסורתי, אצבע משולשת של הדור הנוכחי בפניו של הדור הקודם. גם ההצלחה של הטראפ קשורה קשר הדוק לדורות המתחלפים. "האנשים שאוהבים היום את פיוצ'ר הם הילדים של מי שהקשיבו לפני יותר מעשרים שנה לטופאק וביגי (נוטוריוס ב־י־ג)", אומר אורי שוחט. טבעי שהצעירים האלה ירצו שהמוזיקה "שלהם" תישמע שונה לחלוטין מהמוזיקה של ההורים שלהם.

כמי שנמנה עם דור ההורים, חלק גדול מקטעי הטראפ מעוררים אצלי הסתייגות, בעיקר בגלל המלמול האוטו־טיוני הזה, סליחה על הפוגענות. אבל בו בזמן יש במוזיקה הזאת (ואצל פיוצ'ר באופן מיוחד: הקשיבו לשיר כמו "Mask off" מתוך האלבום החדש "FUTURE") אלמנטים מושכים ואף ממכרים: האטיות המטושטשת, הבסים המהדהדים, וגם התהייה הבלתי פוסקת, והבלתי ניתנת להכרעה, אם החגיגה הזאת של אלימות, סקס וסמים היא אמירה ישירה או נרטיב בדוי ויצירתי, שמבוסס בצורה רופפת על המציאות. בהיבט הזה, ולא רק בו, יש דמיון גדול בין הטראפ לבין הגנגסטה־ראפ של שנות התשעים, שמתוכו הגיח סנופ דוג.

ההיפ־הופ הישראלי קשוב מאוד למה שקורה בארה"ב, ובאופן טבעי הטראפ מחלחל בזמן האחרון לעשייה המקומית. האלבומים החדשים של מיכאל סוויסה ולוקאץ' הם אלבומי טראפ, הרכבים צעירים כמו "חולון אימפריה" ו"Gcg 737" מראשון לציון עושים טראפ ישראלי, ויש אפילו מיקסטייפים עם גרסאות טראפ לשירי פופ מזרחי. אלה ניסיונות ראשונים, חלקם לא אפויים, אבל למוזיקה הזאת יש קהל ממשי לא קטן וקהל פוטנציאלי גדול: הדור החדש של אוהבי ההיפ־הופ, שכמו בני גילו באמריקה אולי מרגיש צורך לומר "פאק יו", או לפחות "להתראות", למוזיקה שהיתה לפניו. בסדר, אמא, "שבק ס'" זה אחלה, אבל בואי תשמעי מה זה כנען 2017.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ