שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אפרת נוימן
שר האוצר משה כחלון
שר האוצר משה כחלוןצילום: עופר וקנין
אפרת נוימן

הרכב של שבעה שופטי בג"ץ הכריע היום בעתירה שהגיש המרכז האקדמי למשפט ועסקים בר"ג כנגד כינונו של התקציב הדו-שנתי - אשר נקבע בהוראת השעה בחוק יסוד תקציב המדינה לשנים 2017 ו-2018. ההרכב כלל את השופטים אליקים רובינשטיין (שפרש באחרונה), סלים ג'ובראן (שאף הוא פרש באחרונה), חנן מלצר, עוזי פוגלמן, יורם דנציגר, אסתר חיות (נשיאת העליון הנכנסת) וניל הנדל.

בית המשפט לא התערב במצב הקיים וקבע פה אחד כי אין להורות על ביטול התיקון הנוכחי נוכח החדשנות של הביקורת על חקיקת יסוד של הכנסת וההשפעה הקשה שיכולה להיות לביטול של תקציב המדינה במהלך שנת התקציב.

עם זאת, נקבע פה אחד כי יש לקבוע "התראת בטלות", שהיא מעין "כרטיס אדום". כלומר לא תהיה פגיעה במצב הנוכחי אבל גם לא יתאפשר לעשות שוב תיקון לחוק היסוד ולכונן תקציב שאינו חד-שנתי בדרך של הוראת שעה. במידה ובכל זאת יכונן תקציב דו-שנתי, הוא יהיה צפוי לביטול לפי ההתראה.

באוגוסט 2016 אישרה מליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את הוראת השעה המדוברת אשר קובעת תקציב דו-שנתי שיכלול את הוצאות הממשלה לכל אחת מהשנים האמורות. בשונה מהוראות השעה הקודמות, נוסף לחוק היסוד מנגנון חדש – "מנגנון ההתכנסות" אשר נועד להתמודד עם הבעיה החריפה שעלתה מיישומם של התקציבים הדו-שנתיים הקודמים, והיא הגירעון הכבד שנוצר בעקבות ההכנה מראש של תקציב לתקופה ארוכה יחסית, מבלי ביקורת מחודשת ואפשרות אמיתית לשנותו.

סלולר

לפי מנגנון זה, אם יתברר בסוף 2017 כי קיימות סטיות משמעותיות מתחזיות האוצר בצד ההוצאות או בצד ההכנסות בתקציב המדינה ל-2017, יבוצעו התאמות שישמרו על מסגרות התקציב לקראת 2018. במידה והכנסת לא תאשר התאמות אלו עד סוף מארס 2018, הממשלה תיפול ויערכו בחירות חדשות.

בעתירה נטען כי הכנסת פעלה בחוסר סמכות כשקיבלה את התיקון במסגרת הוראת שעה  ולכן יש  לקבוע שהתיקון בטל או לחלופין חסר תוקף. הממשלה והכנסת טענו כי "מנגנון ההתכנסות" שהתווסף מצדיק הוראת שעה ומכל מקום נטען, כי פסילת חוק יסוד על ידי בית משפט העליון היא צעד דרסטי, שמעולם לא נעשה בו שימוש, וגם כעת אין נסיבות חריגות המצדיקות שימוש באמצעי זה.

בפתח ההכרעה בעתירה ציין רובינשטיין כי המקרה מציף שתי מגמות מדאיגות בדמוקרטיה הפרלמנטרית הישראלית, השלובות זו בזו: האחת, ירידת קרנה של הכנסת כגוף המפקח על פעילויות הממשלה. השניה, פיחות במעמדם של חוקי היסוד המוצא את ביטויו הן בהוראות שעה שונות המבקשות לתקן את חוקי היסוד באופן זמני וללא דיון ציבורי מספק הן – בהקשר הרחב יותר – באי השלמת חוקת המדינה.

רובינשטיין פסק כי תיקון חוק יסוד באמצעות הוראת שעה, פעם אחר פעם אחר פעם ובנסיבותינו הקונקרטיות, עולה כדי שימוש לרעה בחקיקת היסוד וכי מנגנון ה"התכנסות" שנוסף אינו מצדיק לכשעצמו הוראת שעה נוספת.. " ההיסטוריה העגומה של הנושא מורה למרבה הצער על שבריריותה ורעיעותה של ההתייחסות הממשלתית והפרלמנטרית לתקצוב; הנה הנה חוק יסוד, כשמו כן הוא, חוק יסוד, מסמך חוקתי – והנה הנה הוא כאסקופה הנדרסת שכל רוח מצויה, אם כלכלית ואם פוליטית, מרוקנת אותו מתוכנו לעבר ניסויים ותעיות, ובמובן התוצאה יותר תעיות מאשר ניסויים. אם חוק יסוד הוא כשמו, הנה היסוד רעוע בתכלית".

לגבי מנגנון ההתכנסות הוא קבע כי "מנגנון זה אינו משנה את העיקר, והוא שמדובר בתקציב דו-שנתי המגיע לאישורה של הכנסת פעם בשנתיים, בניגוד לכתבו ורוחו של חוק היסוד ולפרקטיקה המקובלת מקדמת דנא, לפני חוק היסוד ולאחר כינונו", הוא ציין, "המנגנון נועד להתמודד עם גירעון כלכלי אפשרי, אולם אין בו מענה לגירעון הדמוקרטי הטבוע במהותו של התקציב הדו-שנתי, והגירעון הדמוקרטי הוא כפול ומכופל משמדובר בהוראת שעה נוספת, חוזרת חלילה, חלילה תרתי משמע".

רובינשטיין הוסיף כי "פעם אחר פעם אחר פעם העבירה הכנסת תקציב דו-שנתי, על רקע נוחות פוליטית, בניגוד לעמדות גורמי המקצוע אשר הדגישו את הגירעון העצום שנגרם כתוצאה מהתקציב הדו-שנתי שבו לא התערב בית המשפט בשעתו בבג"ץ בר-און, ואף בניגוד להצהרות השונות של מקבלי ההחלטות השונים. אכן, מה משמעות דבריו של יו"ר ועדת הכספים ח"כ ניסן סלומינסקי באפריל 2013, והוא הדין לשר האוצר יאיר לפיד, לפיהם לא יהא יותר תקציב דו שנתי? האם הכל "אוויר חם"? כמובן תמיד אפשר לומר, נשתנו נסיבות, נשתנתה מדיניות, אך האם באמת הדבר רציני?".

הוא ציין את החשיבות שבפיקוח הכנסת על הממשלה, והפיקוח השנתי על תקציב המדינה אך קבע כי "ככל שהיה מדובר במעין ניסוי, קבע בית משפט זה, גם אם בחריקת שיניים, כי הדבר יכול להיעשות על דרך של הוראת שעה, שכן מדובר כאמור ב"נסיבות חריגות". אך כאשר ענייננו בפעם החמישית בה מעבירה המדינה תקציב דו-שנתי על דרך של הוראת שעה, ספק רב אם הרציונל ממשיך לחול".

השופט חנן מלצר הדגיש כי הוא מקווה שהתראת הבטלות לעתיד, שהוצאה כאן על דעת כל השופטים – תרתיע, ולא יהיה צורך לממשה כדי להבטיח את כבוד הכנסת ועצמאותה, שמירת מעמד האופוזיציה ומרכיבי הקואליציה, והכל למען ביצור הדמוקרטיה הישראלית.

עורכי הדין אפי מיכאלי, חגי קלעי ונדב דישון, שייצגו את המרכז האקדמי למשפט ולעסקים בר"ג, מסרו: "פסיקתו התקדימית של בית המשפט העליון מהווה ניצחון גדול וחשוב לדמוקרטיה הישראלית. זהו סימן דרך משמעותי להפרדת הרשויות במדינת ישראל ואנו סבורים כי בפסק דינו ממלא בית המשפט את תפקידו בדמוקרטיה הישראלית באופן מאוזן וראוי להערכה. החלשות של הכנסת אל מול התעצמות כוחה של הממשלה בענייני תקציב חייבו צעד משמעותי זה ואנו סבורים שהתראת הבטלות מהווה צעד מאוזן ונחוש בהגנה על הדמוקרטיה הישראלית".

במשרד האוצר לא מחו דמעה היום למשמעה הפסיקה של בג"ץ. התקציב הדו שנתי היה הרקע לעימות גדול בין שר האוצר משה כחלון לראש הממשלה בנימין נתניהו בסוף שנת 2016. נתניהו תמך – וכחלון התנגד. בסופו של דבר הסכים כחלון לקיומו של תקציב דו  שנתי, אבל בתנאי שתונהג רזרבה תקציבית שתושאר בצד לצרכי התאמות במידת הצורך – עבור תקציב 2018. סוכם גם בין השניים כי הקואליציה תחוייב לתמוך בהתאמות אלו.

נכון להיום כלל לא ברור אם הממשלה הנוכחית תשרוד עד תקציב הבא. גם אם כך יקרה  – ניתן להעריך כי באוצר לא יעבדו על תקציב דו שנתי ל-2019-2020 לאור העובדה הפשוטה שמועד הבחירות כרגע הוא נובמבר 2019. שנת 2020 כבר תהיה שייכת ממשלה חדשה שתיכנס לתפקידה אחרי הבחירות. כך שהכרעת בגץ היא אולי עקרונית אבל לא מהותית לשנים הקרובות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ