30 שנה להבטחה שלא מומשה: כך נסק והתרסק פרויקט הלביא - מדיני ביטחוני - הארץ

30 שנה להבטחה שלא מומשה: כך נסק והתרסק פרויקט הלביא

מהמכתב הסודי של ויצמן לשר ההגנה בראון, דרך הניתוח חורץ הגורלות של היועץ הכלכלי במשרד הביטחון, ועד לקרקועו הסופי של המטוס - ההתכתשויות הבלתי פוסקות שליוו את הפרויקט הכחול-לבן

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ראש הממשלה שמעון פרס בוחן את מטוס הלביא ולצדו מפקד חיל האוויר עמוס לפידות, ב-1985
ראש הממשלה שמעון פרס בוחן את מטוס הלביא ולצדו מפקד חיל האוויר עמוס לפידות, ב-1985צילום: חנניה הרמן / לע"מ
אמיר אורן
אמיר אורן

1979. שני מאורעות כבירים בכיוונים נוגדים, כמו רכבות החולפות זו על פני זו בשריקה ובחריקה, מטלטלים את המזרח התיכון. ישראל ומצרים, אחרי ועידת קמפ דייוויד שבעקבות ביקור אנואר סאדאת בירושלים, מדברות ומתקרבות להסכם שלום. איראן במוצאי השאה ובפתח חומייני. אחת מתוצאות הטלטלה בטהראן היא קטיעת אספקתו של הנשק האמריקאי לצבא האיראני. גורלם של 55 מטוסי קרב חדישים שהוזמנו לחיל האוויר הקיסרי, אף–16 מתוצרת ג'נרל דיינמיקס (לימים חלק מתאגיד לוקהיד מרטין), אינו ברור.

ממשל ג'ימי קרטר קולט דאגות ובקשות. באירופה, שללא חבירה עסקית בין מדינות בה היה האף–16 נשאר על שולחן השרטוט, חוששים שהקטנת סדרת הייצור תגרום להעלאה בלתי נסבלת במחיר כל מטוס; ישמחו אם יימצאו קונים חדשים. טייוואן, דרום קוריאה ובחצי רצינות גם ירדן להוטות לתפוס מקום בתור. וכמובן ישראל, שהרולד בראון הוא שר ההגנה האמריקאי הראשון המבקר בה אי־פעם, בזכות מתינותה בתהליך המדיני עם מצרים וכדי להיטיב עם שר הביטחון עזר ויצמן, מהחשובים בשושביני התהליך בממשלת מנחם בגין.

"הרולד יקירי", כותב לו ויצמן, חצי שנה לאחר מסע בראון לאזור ותחילת העיון בהפצרות ישראל לקנות, משמע לקבל, את המטוסים ששוב לא יימסרו לאיראן, "מאז ביקורו של ד"ר ויליאם פרי" — סגנו של בראון ולימים שר ההגנה בממשל קלינטון — "ערכנו בחיל האוויר ובמשרד הביטחון סדרת דיונים במטוס הקרב העתידי. הבעיה העיקרית אינה רק סוג המטוס, אלא אם נתכנן ונייצר אותו בעצמנו".

כך, מבעד לדלת האחורית שאין למטוסי קרב, הכניס ויצמן מבעד לאף–16 את ה"לביא". אותו "לביא" שראשיתו צנועה, המשכו יומרני וסופו, ארבעה שרי ביטחון מאוחר יותר, קרקוע. אחד מהארבעה, משה ארנס, מבכה את ה"לביא" כבר 30 שנה. ארנס, בשלוש תקופותיו בשנות ה–80 וה–90, היה שר ביטחון כמעט טוב מאוד. כמעט, בין השאר, משום הקיבעון — מתחרז עם שיגעון — ללביא אחד. העולם נחלק אצלו לשלושה: הצודקים, תומכי הלביא; הטועים, מתנגדיו; והמתחרטים הכנים, אלה שב–1987 היו בעד המתת הלביא ומאז התחרטו והודו בשגיאתם. בין אלה הוא מונה את דן חלוץ, שבתפקידו במינהלת תוכנית הלביא (מת"ל) בחיל האוויר הגיע למסקנה המצערת שהכרח לוותר עליו אך בחלוף השנים חזר בו; כך זוכר ארנס ששמע מפיו. מפנה הפוך, של תומך שהיה למתנגד, סותר את חוקי הטבע.

התעקשותו של ארנס לשאת (בטורו הקבוע ב"הארץ", לפני כשבועיים) את דגלו האבוד של הלביא ולהטיח האשמות במיירטיו הקפיצה את מילואי חיל האוויר, האלוף רן גורן ואל"מ קובי ריכטר. זה אינו בדיוק קרב אוויר, כי הם טייסים והוא מהנדס אווירונאוטי, סמנכ"ל הנדסה בתעשייה האווירית ושר ביטחון (וגם יו"ר ועדת החוץ והביטחון ושגריר בוושינגטון); לוחמים נגד תומך לחימה. גם לא נכון להעמיד את חיל האוויר כולו מצדו האחד של המתרס, כי היו בו סיעות.

ארנס ובגין ברומניה, ב-1984
ארנס ובגין ברומניה, ב-1984צילום: משה מילנר / לע"מ

קרקע־אוויר־קרקוע

מאז סוף שנות ה–60 השתעשע חיל האוויר, ועוד יותר ממנו התעשייה האווירית, בשמותיו השונים של אריק מלך החיות — אריה, כפיר, שחל, ליש, לביא. ויצמן, מפקד החיל לשעבר, היה בעד "לביא" קטן, אחיין ישראלי לסקייהוק ול"כפיר", כשמטוס הקו הראשון הוא אף–15 של חיל האוויר האמריקאי ואולי גם אף–18 של חיל הים האמריקאי. דוד עברי, מפקד החיל שהתמנה בידי ויצמן אך נשאר גם עם בגין ואריאל שרון, עבר לראשות התעשייה האווירית, חזר לצה"ל כסגן הרמטכ"ל והתמנה למנכ"ל משרד הביטחון בידי יצחק רבין, היה ראש סיעת הלביא המוגדל. אתו היו גם יורשו בפיקוד חיל האוויר, עמוס לפידות, והרצל בודינגר, מפקד החיל שארנס מינה כשהגיע בשנית ללשכת שר הביטחון.

עברי היה אשף התמרון האנכי, המדלג מעל למהומת הטיעונים ומפתיע בהכנסת גורם חדש למשוואה. כשמטוסיו מחצו את סוללות טילי הקרקע־אוויר של הסורים במלחמת לבנון, ביוני 1982, התווכחו בכירי החיל באיזו שיטה להמשיך ולנצל את ההצלחה. עברי שינה כיוון והציע ממד אחר לחלוטין — לחדול מתקיפות ולעבור לקרבות אוויר כדי להכות את חיל האוויר הסורי ללא עוררין, כפי שאכן נעשה.

לימים, לאחר שסיפור הלביא שקע, למעט אצל ארנס, נודע שתמיכתו של עברי במטוס היתה מותנית ומתוחכמת יותר מכפי שניתן היה להתרשם בעיצומה של המריבה, כשהצדדים נדרשו להתפקד חד־משמעית, כן/לא. הסתבר שעברי העדיף לא מטוס קו ראשון, אף–16 מגויר, שהסיכוי להשלמת פיתוחו מהר ובזול היה קלוש, אלא מטוס הדרכה לפרחי טיס, סקייהוק חדשני, שתפקידו בשגרה להכשיר טייסים ולאמנם, ובחירום לשמש עתודת משימות אוויר־קרקע.

יתרונו הגדול של מטוס כזה היה ניצול שממה מסחרית: בעולם לא היו לו מתחרים רבים ואפשר היה לשווק אותו ולהקטין את מחירו לחיל האוויר. גם הענקיות האמריקאיות, שארבו ללביא כדי לטרוף אותו ולהפריע לממשל ולקונגרס, עם כל אהדתם, לממן מתחרה ישראלי, לא היו נזעקות, באין להן מוצר מקביל. יצרנית המנוע, ג'נרל אלקטריק (או בתצורה אחרת, פראט אנד ויטני), היתה מרוויחה ומשדלת.

במכתבו הסודי באוגוסט 1979 ביקש ויצמן לשתף את בראון בהגיגיו ובמסקנות הנובעות מהם. "אני משער שתימשך המדיניות האמריקאית לסייע לצה"ל בשמירת הכמות והאיכות. לכן אני שואל את עצמי ואותך, האם ייצור הכפיר וטנק המרכבה סייע למדיניות זו, או לא? לדעתי, לולא הכפיר, ובהנחה שאתה מסכים לגודלו של חיל האוויר, ארה"ב היתה מוצאת שחיוני לספק לישראל כ–200 מטוסי קרב מתוצרתה, כדי להחליף את הסקייהוקים. אנו משוכנעים שביכולתנו לתכנן ולייצר את מטוס הקרב הישראלי העתידי. אם נחליט לעשות זאת, המנוע הטוב ביותר יהיה (אמריקאי). מיותר לומר, זה עסק של מיליארד דולר, לפחות".

כלומר, ישראל — שהחלטותיה ריבוניות לחלוטין וחופשיות מלחצי וושינגטון — בכלל שוקלת לעשות חסד עם התעשייה האמריקאית ולפרנס אותה. "לפני שנים מעטות תיכננו לייצר את האף–16 בישראל, בעקבות הכפיר, אך זה לא קרה משום שג'נרל דיינמיקס שיכנעה אותנו שהחוזים שלה עם מדינות אירופה יסכלו כל ייצור משמעותי אצלנו. בינתיים שמענו, לא רשמית, שלאחר עיון נוסף יש אפשרות לייצור אף–16 בישראל. עם זאת, המטוס הנושא חן בעינינו יותר מכל לשלהי שנות ה–80 ולתחילת שנות ה–90 הוא אף–18. האם נוכל לייצר את האף–18 בישראל ולהלום את דעותי על הכפיר ומקומו ביחסי הביטחון הישראלים־אמריקאים? כמובן, על ראש דאגתי גם עתיד התעשייה האווירית ועדכון הידע הטכני שלנו. לכן אני מציע ומבקש שתאשר רשמית לצוותים ישראליים לדון עם הממשל והתעשיות באפשרות ייצור האף–16, רכש וייצור עתידיים של אף–18, ובמקביל — שמא מטוס קרב שיפותח וייוצר בישראל יועיל למדיניות הביטחון הישראלית־אמריקאית".

ויצמן התפטר מתפקידו חודשים מעטים לאחר ששיגר את המכתב, ועוזריו — מזכירו הצבאי ומנכ"ל משרדו — הרגיעו את נספח הפנטגון בתל אביב והבטיחו לו שמוסכם על הכל שבראון לא התחייב להנהן, אלא רק לבחון באהדה. הסטת הסדרה האיראנית לכיוון הישראלי אושרה. שבועות קצרים לאחר התפטרות ויצמן הגיעו לבסיס רמת דוד, המנציח אותו כיום, האף–16 הראשונים, ניצולי איראן. פחות משנה אחר כך השמידו את הכור הגרעיני העיראקי. יצא שאיראן, שנקלעה באותה עת למגננה ולנחיתות במלחמתה עם עיראק, נשכרה מהעברת המטוסים, שנועדו לה, לישראל. טייוואן ודרום קוריאה לא היו כה מועילות לאיראן נגד הגרעין העיראקי.

בגין, שר הביטחון החדש, התנדנד בין קטבים של רהב (כמו לאחר המבצע נגד הכור) ודכדוך. כשניהל דיון בסוגיית הלביא, נרדם. לא ניקר, לא נימנם — נרדם. סנטרו צנח אל חזהו והמשתתפים דיברו אל עצמם. לפתע התעורר, שאל, "מה אומר מפקד חיל האוויר?" וסיכם לפי עמדת עברי.

מנהיג הסיעה הנגדית בחיל האוויר היה אביהו בן־נון, ישיר ותוקף כמו שעברי היה זהיר ועוקף, מוחצן מול מופנם. באמצע שנות ה–80, לראשונה בתולדות צה"ל, התמנה בן־נון לראש אגף התכנון במטכ"ל והועלה לדרגת אלוף, כיורש מיועד למפקד החיל לפידות. שנתיים אחר כך, כשהרמטכ"ל דן שומרון וסגנו אהוד ברק ושאר אלופי היבשה רשומים במחנה המתנגדים ללביא, כבולען תקציבים חסרים, התפוצץ המוקש. לצד בן־נון היו גם רן גורן, איתן בן־אליהו ובכירים נוספים מראשי הלהקים והמחלקות, אך מינויו אמר הכל, כי בזרוע האווירית הריכוזית מח"א הוא מלך ועמדתו היא עמדת החיל. היא אינה בהכרח עמדת צה"ל, שמסכם הרמטכ"ל, או עמדת מערכת הביטחון, שמבטא השר, אבל מי שרוצה להסתתר מאחורי גבו הרחב של מפקד הזרוע, כאחראי על תמהיל הכלים ועל הפעלתם, מנסה לבחור לעצמו מבין מועמדים שווים למדי את הקולע ביותר לעמדתו.

עם כל חשיבותו של חיל האוויר, בן־נון, גם בתמיכת שומרון, לא היה מצליח להפיל את הלביא, כשלצד שר הביטחון רבין מכהן עברי כמנכ"ל, ארנס (וגם ויצמן, האדיש ממנו לתוצאה) בקבינט הביטחוני וכוחה הפוליטי והכלכלי של התעשייה האווירית מגויס כולו למאבק. איש המפתח היה צבי טרופ, היועץ הכלכלי של מערכת הביטחון, כלכלן ולא גזבר — להבדיל מהיועץ הכספי לרמטכ"ל, תת־אלוף העומד גם בראש אגף התקציבים של משרד הביטחון. בספר שפירסם לאחרונה, "לכבוש את ההר", חושף טרופ את סדרת מהלכיו, מרגע שחישוביו העלו שהלביא ימיט על צה"ל יותר נזק מתועלת.

שומרון ואביהו בן-נון מעניקים צל"ש לטייס, ב-1988
שומרון ואביהו בן-נון מעניקים צל"ש לטייס, ב-1988צילום: דובר צה"ל

להפיל כדי להציל

טרופ כן עד כדי התאכזרות עצמית באבחון אופיו; בתיאור יחסיו עם אביו, שראה באחותו של צבי את הבת המועדפת; ובשקלול ההשפעות השונות, בתקופות שונות, על פעולותיו. זה שיעור מאלף בדינמיקה ארגונית. ארנס ירש את טרופ משרון כמועמד ודאי ליועץ הכלכלי וחתם על מינויו למרות תמיהה של אחד ממקורביו בליכוד. "הוא איש מקצוע מעולה, ציוני, לא מערבב פוליטיקה בעבודה. אם היו לי מאה כמוהו, הייתי הופך את המדינה", שמע המקורב מארנס את שבחי טרופ.

במהרה התברר שאחד כמוהו עלול להפוך לארנס את המטוס. "התחזקה אצלי התחושה שהלביא אינו כלכלי ושהוא יתפוצץ ברעש גדול. צריך לעצור אותו מהר, כדי לחסוך בהפסדים. ארנס היה נעול. הוא פיתח שמיעה בררנית לגבי עובדות שסתרו את תוכניותיו. הבנתי שאם אני רוצה לשמור על משרתי, אסור לי להיות קיצוני בביקורת שלי על הלביא. כשבכל זאת מדי פעם שיחררתי את חרצובות לשוני, קיבלתי מיד 'סטירת לחי' קטנה שהיתה אמורה להחזיר אותי לדרך הישר. הבנתי את הרמזים הדקים והעבים. כמו צייד מיומן, יש לי סבלנות לחכות לשעת כושר. מעולם לא ויתרתי על היושרה שלי, אבל אני לא אידיוט וגם לא פראייר. קיבלתי ריקושטים די ברורים מכיוון השר והערכתי שאם אתעקש אוכנס למקרר או שאאבד את משרתי. אני עקשן, אבל בטח לא דון קישוט".

בקיץ 1987, שלוש שנים לאחר שארנס העביר את משרד הביטחון לרבין, עם הלביא וטרופ, מימש היועץ הכלכלי את מסקנתו — כדי להציל, את המדינה, הכרח להפיל, את המטוס. הניתוח המדוקדק של טרופ הוזן למינהלת תוכנית הלביא בהשתלמות יסודית שעבר לבקשתו סגן־אלוף ואחר כך אלוף־משנה חלוץ, לאמריקאים באמצעות שליח הפנטגון דב זקהיים ולממשלה בעקבות דיון מכריע שכינס רבין ושסוכם לפי מתווה טרופ. כשדב שיכנע את שולחיו הספקנים בלאו הכי לחבור לצבי, האריה הותש. במכלי הלביא אזל הדלק הכספי ולכן גם הפוליטי.

בסיבוב ההוא בהתמודדות על גביע מח"א ניצח בן־נון את עברי, אך עוד הוא חוגג את הישגו ועברי הנחיל לו הפסד ביתי צורב: מנכ"ל משרד הביטחון התמיד לחפור ולחקור בחשדות השחיתות נגד ראש להק ציוד, תא"ל — לימים טוראי — רמי דותן. והלביא הוריש את שמו, כמו אח"י אילת שהיתה ממשחתת טבועה לספינת־טילים חדישה, למטוס ההדרכה של חיל האוויר, אמנם איטלקי ולא מתוצרת הארץ.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ