על אריאל זילבר ודארין טאטור - דעות - הארץ

על אריאל זילבר ודארין טאטור

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

פסק הדין במשפטה של דארין טאטור — משוררת ערבייה שנולדה בישראל צפוי להינתן היום (17.10). לפני שנתיים עצרה אותה משטרת ישראל בפשיטה על בית הוריה בכפר ריינה, והוגש נגדה כתב אישום בגין הסתה לאלימות ותמיכה בארגון טרור. כתב האישום מתייחס לפוסט בפייסבוק ושיר שכתבה, הקורא להתנגדות העם הפלסטיני.

לפי התביעה כתבה טאטור בפייסבוק: "אללה אכבר וברוך השם... תנועת הג'יהאד האיסלאמי מכריזה בהצהרה על המשך האינתיפאדה בכל רחבי הגדה... זאת אומרת כל פלסטין... ועלינו להתחיל בתוך הקו הירוק... לניצחון אל־אקצה, ונכריז אינתיפאדה כללית".

בשיר אליו מתייחס כתב האישום נכתב בין השאר: "תתנגד, עמי, תתנגד להם, נפחתי את דאגותי לאלוהים ואת נשמתי נשאתי על כף ידי, לא אסכים לפתרון שלום... תתנגד, עמי, תתנגד להם, תתנגד לעריצות האלימה".

אכן מלים קשות ואפשר להתווכח על איכות השירה, אך לפני שמציגים באור פלילי דברי מחאה קשים, לפחות לאוזן הישראלית, כדאי להיזכר בשירה הישראלית: זאת המושמעת לעתים באמצעי התקשורת המוכרים, ולעתים כמו במקרה של טאטור — מגיעה לקהל היעד בערוצי התקשורת הפחות פורמליים. עיון בכמה דוגמאות מלמד על אפליה ביחס לחופש הביטוי.

אריאל זילבר זוכה פרס אקו"ם 2014 על תרומתו למוזיקה ופרס אמ"י 2016 על מפעל חיים, מצטט בשירו את מאיר כהנא וכותב: "בארץ הזאת יש מקום רק לעם ישראל — כהנא צדק כהנא צדק". המסר הזה אינו שונה מאוד מזה של טאטור.

אפשר לראות במלים של טאטור "תתנגד עמי, תתנגד להם תתנגד לעריצות האלימה" שיר מחאה. התביעה מבקשת להוכיח שזוהי הסתה מאחר שלמלים יש כוח אדיר, כמו שכבר למדנו מהשיר "זכרני נא", המבוסס על פסוק מספר שופטים: "זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה, הָאֱלֹהִים, וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי, מִפְּלִשְׁתִּים". אלה מילות השיר שהלחין דב שורין, ושזכה לגרסת כיסוי של תזמורת שלהבת — אחת הלהקות הבולטות בציבור הדתי, שהוקלט גם על ידי אריאל זילבר. לעתים שרים אותו כאשר המלה "פלשתים" מוחלפת ב"פלסטין". השיר הזה גם הושמע בחתונה של אנשי הימין הקיצוני, שבה רקדו ודקרו תמונה של הפעוט עלי דוואבשה, שנשרף למוות עם משפחתו בפיגוע הטרור היהודי בדומא.

שיר נוסף, שאמנם אינו מושמע ברוב ערוצי התקשורת אך פתוח לכל ביוטיוב, הוא "שיר לכבוד הקדוש ר' ברוך גולדשטיין" ומלותיו: "נספר וגם נזכור — על רופא יהודי גיבור, אותו הטילו אחיו לבור — ולידי אויבי ישראל. יום קנוא קנאת האל — הרג בכוח וחיל עשרות שונאי ישראל — ברוך גולדשטיין הגואל". השיר הנפלא ממשיך וגם קורא תיגר על המדינה: "על ציון קברי אבות — נאספו בעלי אובות בחסות שלטון מתבולל — המתיר דם ישראל", והוא מסתיים במלים: "בידי אויב נרצח — ונשפך דמו הצח, את דמו יקום האל — בזכות נצח ישראל".

המצב שבו משוררת נעצרת, נשפטת ומוחזקת כשנתיים במעצר כזה או אחר בעקבות שיר קשה ופרסום חמור בפייסבוק, מתנגש עם יסודות חופש הביטוי, חופש היצירה האמנותית.

לשירה ולאמנות בכלל יש כוח אדיר, ויש לשמור עליהם מכל משמר בחברה דמוקרטית. חופש הביטוי והיצירה צריכים להישמר, כדי לאפשר מחאה פוליטית כמו זו של אריאל זילבר, שהיא קשה אך לרוב לגיטימית, ובו בזמן ליצור שביל להידברות.

בעצם מעצרה הממושך של משוררת ערבייה, כמו גם בקיומם של המשפט וכתב התביעה, יש משום אפליה בהתייחסות לשירה הערבית בהשוואה לשירים של יוצרים יהודים. להיט הנקמה המבוסס על הפסוק משופטים כמו גם שיר ההלל לגולדשטיין מטרידים יותר משירתה של דארין.

ניתן היה לצפות ממדינה שכוחה היצירתי נשען על תרבות בת אלפי שנים, הטוענת לכתר הדמוקרטיה היחידה ובעלת הצבא החזק ביותר במזרח התיכון, שתדע להכיל גם שירת מחאה פלסטינית של משוררת ערבייה ישראלית. יש לקוות שפסק הדין במשפטה יוכיח זאת.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ