להקליט טכנו בחדר העבודה של ז'ול ורן - מוזיקה - הארץ
חיי לילה

להקליט טכנו בחדר העבודה של ז'ול ורן

ג'ף מילס, מאבות הטכנו הדטרויטי, מתכתב עם רוח הסופר הצרפתי ■ מסימיליאנו פאגליארה חוזר כמנצח לתל אביב ■ וריצ'י האוטין נזכר בערב אחד מופלא במועדון הבלוק

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
חדר העבודה באחוזתו של ז'ול ורן. מקור השראה ואולפן הקלטה
חדר העבודה באחוזתו של ז'ול ורן. מקור השראה ואולפן הקלטהצילום: PHILIPPE HUGUEN / AFP
בר פלג
בר פלג

מישהו לשמוע

משנת 2008 הוציא מסימיליאנו פאגליארה כמויות לא מבוטלות של מוזיקה בכמה מחברות התקליטים הנחשבות בעולם: "לייב אט רוברט ג׳ונסון", "קוקטייל ד'אמור" ו"אוסגוט טון", לייבל הבית של מועדון "ברגהיין". הוא נולד בלצ׳ה שבדרום איטליה, למד תיאטרון ומחול מודרני במילאנו, ולאחר מכן עבר לברלין. הוא המשיך לפתח את קריירת הריקוד בגרמניה ובמהרה החל לרקוד על מיטב רחבות הבירה. לילה מקרי במועדון "אוסטגוט" ב–2003 גרם לו להבין שהוא מעדיף לגרום לאנשים לזוז מאשר לרקוד בעצמו.

ב–14 השנים האחרונות הוא מפצח רחבות מקצועי בזכות שילוב של האוס, טכנו, ניו־דיסקו ואלקטרוניקה, אולם דווקא אלבומי האולפן שלו מראים צד אחר ומעט יותר רגיש ומהורהר. הגעתו לישראל היא תירוץ מצוין לחזור לאלבומו מ–2014, "With One Another". האלבום מכיל שמונה קטעים שאינם קלאביים־קונבנציונאליים ושאינם מתאימים להאזנה ביתית, אלא נמצאים איפשהו באמצע. וכמו הקריירה של פאגליארה, גם הוא מרובה בשיתופי פעולה. האלבום קיבל המשכון בדמות האי־פי "Major Fun", שיצא חודש לאחר מכן.

זאת לא הפעם הראשונה של פאגליארה בתל אביב, אולם הפעם הוא מגיע לעמדה שנדמית טבעית עבורו — ליין "פאג" במועדון "אלפאבית". המסיבות הפרועות, המושקעות והארוכות ביותר בעיר מבית הליין הגאה הוותיק, מתאימות כמו כפפה ליד לסגנון האינטנסיבי, אנרגטי וקומוניקטיבי של פאגליארה.

קרדיט: Federico Genna

משהו לשמוע

נדמה כי תל אביב צריכה לעשות ניקוי רעלים מרוב מסיבות, אירועים ופסטיבלים שהתקיימו בה בחגי תשרי. קשה לזכור כי רק לפני פחות מחודש נערך פה הפסטיבל הראשון של מועדון "הבלוק", שייבא ליין־אפ בלתי מתפשר של תקליטנים שהחזיק כ–54 שעות רצופות של מוזיקה וסימל את מעברו של ערב הדגל של המועדון מחמישי לשישי בואכה שבת בצהריים.

בשבוע שעבר העלה התקליטן הקנדי ריצ'י האוטין לעמוד הסאונדקלאוד שלו את הסט שניגן בראש השנה במועדון. "עוד רגע יפהפה שתקוע בלופ בין עבר להווה ועתיד במועדון הבלוק שבתל אביב", כתב בעמוד הפייסבוק שלו. "הרגע הזכיר לי שוב את היסודות של הסצינה שלנו שאותם אסור לשכוח. המועדון, הרחבה — הלילה הזה היה מושלם. לקהל ולי היה רגע מושלם. לילות כאלה, שבהם כולם נעלמים יחד לתוך החשיכה, הם מה שהביא אותי לרחבות מלכתחילה".

הסט בן ארבע השעות צבר בשבוע אחד כ–40 אלף האזנות. מומלץ לכל מי שרוצה להרגיש שוב על הרחבה של הבלוק מאזור 4:30 לפנות בוקר ועד 8:00 למחרת.

קרדיט: RichieHawtin

משהו לדעת

תמיד מעניין לקרוא בראיונות עם אמנים היכן ומתי נחה עליהם המוזה שגרמה להם ליצור את המוזיקה שמאפיינת אותם. במקרה של אמן הטכנו הדטרויטי ואחד מאבות הז'אנר, ג'ף מילס, ההשראה ליצירה אותה יקליט בשבוע הבא בעיר אמיין שבצפון צרפת די ברורה — או ליתר דיוק, עונה על חוקי הפורמט.

מילס ייכנס לביתו של הסופר הצרפתי ז'ול ורן, שם יקליט מוזיקה אלקטרונית חדשה שתתכתב עם רוח המקום ועם רוחו של הסופר. ההקלטות עצמן הן כחלק מהפרויקט "אינטואיציות" של מילס, שבו כבר הספיק להקליט קטעים בביתו של רמברנדט ב–2015 ובשנה שעברה בביתו של אמן המאנגה היפני, אוסמו טזוקה.

ההקלטות עצמן יהיו סגורות לציבור, דווח בעיתון המקומי "Courrier-Picard", והקטעים אותם יפיק מילס בחדר העבודה של ורן ואתרים אחרים באחוזתו ייצאו בשנה הבאה בלייבל הפרטי של מילס. עד אז ננסה לתהות איך ישמע טכנו 20,000 מייל מתחת למים.

כחובב קולנוע ומדע בדיוני, החיבור של מילס עם ורן מתבקש. בשנת 2000 הוא הלחין מחדש פסקול לסרט "מטרופוליס" של פריץ לאנג מ–1927. ב–2015 הוא תיקלט במרכז היהודי בסן פרנסיסקו על ארבעה פטיפונים כדי ליצור פסקול לסרט אחר של לאנג, "אשה בירח" מ–1929, שהוקרן על מסך מאחוריו. ובשבוע הבא הוא יבצע בבית קולנוע בפריז פסקול חי לסרטו של ג'ורג' מלייס "מסע אל הירח" מ–1902.

קרדיט: the29nov films [chamber]

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ