שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

לאכול את הסוריאליסטים

אין אנו בדיוק אמנים וגם אין אנו אנשי מדע של ממש: אנו קוויאר, וקוויאר, תאמינו לי, מגלם טעם אקסטרווגנטי ואינטליגנטי בעיקר ברגעים כמו אלה. מתוך "כיבוש האירציונלי". תרגום והערות: חיים פינקלשטיין

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סלבדור דאלי

הרעב האירציונלי של בני זמננו מצוי אל מול שולחן אוכל תרבותי שעליו מונחים מצד אחד השאריות הקרות שאין בהן ממש שנותרו מן האמנות והספרות ומצד אחר הדיוקים הלוהטים של המדעים המדויקים אשר אין בכוחם, ברגע זה, להגיע לסינתיזה מזינה בגלל התרחבותם והתמקדותם עד כדי הפרזה, ומכל מקום, אין הם ניתנים לעיכול, אלא אם כן מדובר בהשערות קניבליסטיות כלשהן.

מכאן נובעת האחריות הכבירה, התזונתית והתרבותית של הסוריאליזם, אחריות שנעשית יותר ויותר אובייקטיבית, נרחבת ובלעדית, עם כל שואה חדשה של רעב קיבוצי, עם כל נגיסה חדשה, גרגרנית, דביקה, מחפירה ונשגבת של מלתעותיהם הנוראיות של ההמונים בנתח המדמם והביולוגי למהדרין של הפוליטיקה.

בנסיבות אלה היה זה סלבדור דאלי – עם המנגנון המדויק של הפעילות הפרנואידית־ביקורתית שעמד לרשותו, ובלי כל רצון לזנוח את עמדתו התרבותית הלא מתפשרת – שהציע זה זמן רב לנסות ולאכול גם את הסוריאליסטים. וזאת מאחר שיש לראות אותנו הסוריאליסטים בבחינת אוכל מאיכות טובה, אוכל דקדנטי, מעורר, ראוותני ודו־משמעי, שבטקט עילאי ובאופן האינטליגנטי ביותר נמצא מתאים למצב הנועז, הפרדוקסלי והעסיסי בפראיותו המאפיין את אקלים הבלבול האידיאולוגי והמוסרי שבו יש לנו הכבוד והעונג לחיות בשעה זו.

אכן, אנו הסוריאליסטים, כפי שתשוכנעו לו רק תעניקו לנו את תשומת הלב הקלה ביותר, אין אנו בדיוק אמנים וגם אין אנו אנשי מדע של ממש: אנו קוויאר, וקוויאר, תאמינו לי, מגלם טעם אקסטרווגנטי ואינטליגנטי בעיקר ברגעים כמו אלה שבהם הרעב האירציונלי שעליו אני מדבר, אף אם הוא חסר גבולות, חסר סבלנות ואימפריאליסטי, מוצא את עצמו כה מתוסכל מן הציפייה מזילת הרוק עד שכדי להגיע בהדרגה אל ניצחונותיו המרהיבים, הוא מוצא צורך לבלוע את העינב העדין, המשכר והדיאלקטי של הקוויאר, אשר בלעדיו האוכל הגס והמשמים של האידאולוגיות הממשמשות ובאות יאיים לשתק מן ההתחלה את קִצפה החיוני והפילוסופי של בטן ההיסטוריה.

אכן, אם הקוויאר הוא תכלית החיים של החדקן, הרי הוא גם תכלית החיים של הסוריאליסטים, משום שבדומה לחדקן, אנו דגים טורפים השוחים, כמו שכבר רמזתי, בין שני גופי מים, המים הקרים של האמנות והמים החמים של המדע; וזה יהיה בדיוק בטמפרטורה זו ובשחייה כנגד הזרם שהתנסות והפריית חיים זו שלנו משיגה אותו עומק מתעתע, אותה צלילות־על אירציונלית ומוסרית, אותו רעיון־סימולקרום שכבר מסתיר את ניצני הטעם המצטנעים של האירציונליות הקונקרטית, שאינה אלא מופת ואידיאל של אותו לא נודע אובייקטיבי שנוצר מתוך ההקפדה והחלוקה הדייקנית של קוויאר הדמיון, ואשר תהיה באופן ייחודי, ובנוסף לכול פילוסופי, התוצר המורכב והמייאש עד אימה של התנסויותיי והמצאותיי בשדה הציור.

דבר אחד ברור כשמש, והוא ששונא אני פשטות על כל צורותיה.

פסל של האמן הספרדי סלוואדור דאלי המציג אשה חשופת חזה
סלבדור דאלי, חזה אשה רטרוספקטיבי, מוזיאון גוגנהיים, בילבאוצילום: רויטרס

סלבדור דאלי מוכר לציבור הרחב כצייר, יוצרם של ה"שעונים הנמנסים" ודימויים רבי השפעה אחרים. מעטים יודעים כיום כי בזמנו נחשב דאלי לאחד מהוגי הדעות החשובים ביותר שפעלו במסגרת האוונגרד הספרדי והקטלאני בשנות העשרים המאוחרות ובקרב התנועה הסוריאליסטית בשנות השלושים. גם לא ידוע ברבים דבר היותו כותב פורה אשר כתיבתו, בעיקר בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, הניבה מגוון של צורות ספרותיות: מאמרים עיוניים, מנשרים, מסות פילוסופיות, שירה ותסריטים.
הטקסט שמובא כאן מופיע בכרך "סלבדור דאלי: כתבים נבחרים" (תרגום, עריכה, הערות והקדמות מאת חיים פינקלשטיין) הרואה אור בימים אלה בהוצאת מוסד ביאליק. הטקסט שלפנינו לקוח מספרון קטן בשם "כיבוש האירציונלי" (La Conquête de l'irrationnel) שראה אור בשנת 1935. בספר זה, כבכתבים שראו אור בשנים הראשונות לפעילותו לצדו של אנדרה ברטון, הדמות המרכזית בקבוצה הסוריאליסטית, שאף דאלי לקיים איזון עדין בין הבעת נאמנות לדוקטרינה הסוריאליסטית המקובלת ובין ניסיונותיו לשנות שינוי של ממש אחדים מעקרונותיה הבסיסיים ולהעלות על נס את הייחודיות ומקוריות שלו.
את מאמציו ניתב בכמה מסלולים משתלבים שהמרכזי שבהם היה פיתוחה של שיטת ביקורת־הפרנויה. זו שיקפה את מאמציו למקם את התיאוריה שלו בתחום האוטומטיזם הסוריאליסטי — מושג מרכזי בסוריאליזם בשנות העשרים והשלושים המתייחס לפעולה יוצרת ספונטנית המשוחררת מתלות במחשבה המודעת — מתוך ערעורן של הנחותיו הבסיסיות של האוטומטיזם וקידומה של הפעילות הפרנואידית־ביקורתית.
טקסט זה הוא דוגמה מני רבות לשיטתו של דאלי המאמצת דפוסי פעולה שבהם השפה מולידה את המחשבה ואת יישומיה בכך שהיא מתייחסת פשוטו כמשמעו למטאפורות ולצורות ביטוי והופכת אותן למציאותיות וקונקרטיות. כזו היא המסגרת המטאפורית ה"תזונתית" בטקסט זה, שנועדה להראות את חסרונותיה של מחשבת הזמן, זו המציעה "שולחן אוכל תרבותי" שעליו מונחות "השאריות הקרות שאין בהן ממש שנותרו מן האמנות והספרות".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ