בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מזרחית מדוברת

המשוררת אסתר שקלים לא רוצה שהגבר המזרחי ישתנה

ספרה החדש של המשוררת והחוקרת אסתר שקלים מציע התכה מעניינת בין פמיניזם, יהדות ומזרחיות בתרבות וחברה פטריאכלית. ויש לה גם מסר לגברים המזרחים

22תגובות
אסתר שקלים
תומר אפלבאום

"מה צריכה אשה לדעת" (כנרת/זמורה־ביתן, 2017), ספר השירה החדש של המשוררת אסתר שקלים, הוא ספר פמיניסטי־מזרחי. הספר נולד מחוויית חייה של מי שמנהלת קשר אינטימי עם המסורת והתרבות הפרסית־יהודית, ובמקביל גם עם נשיותה שלה, מעמדה כאשה בחברה שבה גדלה וההתפתחות החברתית הפמיניסטית. בשני ספרי השירה שלה (הראשון, "שרקיה", פורסם ב-2006 באותה הוצאה), שקלים חושפת את עולמה של אשה בחברה שמרנית, שנעה בין רצונותיה שלה ובין אלו של משפחתה והקהילה, ונותנת ביטוי לעולמן המושתק של נשים מזרחיות רבות שחיו – חלקן עדיין חיות – תחת קודים חברתיים נוקשים של צניעות וכניעות.

שקלים, חוקרת קהילות ישראל ודוקטורנטית באוניברסיטה העברית, היא אשה רהוטה, בעלת ידע רב, כריזמטית ונחרצת האומרת את שעל לבה. בתרבות שבתוכה גדלה יש לכך מחיר. בשיר "קול באשה אחרת" היא מתארת את הקושי של הדורות לקבל את החופשיות של הדור החדש, שגדל בחברה אחרת:

"כְּשֶסָבָתִי הָיְתָה שׁוֹמַעַת/ אֶת קוֹל צְחוֹקִי הַמִּתְגַּלְגֵּל/ מִכָּל הַלֵּב/ הִיא/ הָיְתָה מִתְכַּוֶּצֶת// בְּאֶסְפָהָאן יָדְעָה כָּל תִּינֹקֶת פּוֹעָה/ כִּי "דוֹחְתָרֶ נָגִ'יבּ",/ נַעֲרָה פַּרְסִיָּה צְנוּעָה וַחֲסוּדָה,/ צוֹחֶקֶת "בְּלָבֶּה בַּסְתֶה"-/ בִּשְׂפָתַיִם חֲתוּמוֹת/ שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת/ וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמַע/ ..."

"בילדותי אבא שלי היה שולט בבית ואמא שלי היתה אחראית רק על עניין החינוך כי היא היתה איתנו בבית", משחזרת שקלים. "אבל אני מילדות לא אהבתי שאין חלוקה שווה בבית, ולא אהבתי גם את התפקיד שייעדו לי – לי ולכל החברות שלי: להתחתן בגיל מוקדם, לא ללמוד, לא לעבוד ורק לגדל ילדים ולטפל בבית".

כנרת זמורה ביתן

שקלים, שנולדה באיראן ועלתה לישראל עם משפחתה כשהיתה בת ארבע, מספרת שאף שהיתה תלמידה מצטיינת ויכלה ללמוד כל מה שתרצה, היא הלכה ללמוד ספרות והיסטוריה כדי להיות מורה. "ההורים שלי שמחו שקיבלתי את התואר הראשון אבל פחדו שאיש לא ירצה להתחתן איתי", היא אומרת בחיוך. "כשהבנתי שהגעתי לפרקי, הורדתי מאוד את הווליום. הבנתי שעכשיו אני צריכה להיות אשה קטנה, למצוא בן זוג, להתחתן ולהביא ילדים לעולם. הרגשתי לא נוח עם זה שאני אעבוד. אז החלטתי להיות מורה שחוזרת בצהריים הביתה". שקלים התחתנה לבסוף בגיל 24, שנחשב מבוגר בקהילה שבה גדלה; אז נישאו הנערות כבר בגיל 16 או 17. היום, בגיל 63, היא מצויה בדיוק באמצע, בין דור הסבים והסבתות ובין דור הצעירים, ומגלמת בשירתה (למשל בשיר "מסכת אבות") ובחייה את הפער בין הדורות ואת היחסים המורכבים שבין הנשים בעולם גברי.

"הֵם/ כָּתְבוּ/ אֶת הַתּוֹרָה/ תּוֹרַת הַנָּשִׁים/ וְחוּקוֹתֵיהֶן/ בְּעַצְמָם/ וּמְסָרוּם לִזְקֵנִים/ וּזְקֵנִים לִזְקֵנוֹת/ וּזְקֵנוֹת לְאִמָּהוֹת/ וְאִמָּהוֹת לְתִינוֹקוֹת/ בְּעֶצֶב־לֵידָתָן/ לֵאמֹר: 'וּלְכָל דְּבָרַיו/ וּלְכָל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה/ וּלְכָל תָּקְפּוֹ וּגְּבוּרָתוֹ/ סַרֶדָא פָּאיְן כּוֹן/ אוֹבּוֹרוֹ'/ בְּפַּרְסִית:/ הַשְׁפִּילִי רֹאשֵׁךְ,/ צַיְּתִי/ וְהַמְשִׁיכִי לֶכֶת./ .../ וְהֵן/ אִמוֹתֵינוּ/ בְּמוֹ עַצְמָן/ לֹא סָרוּ/ מֵחֻקֵּי הַתּוֹרָה הַזֹּאת/ יָמִין וּשְׂמֹאל/ וְקִבְּלוּהָ עַלֵיהֶן/ כְּאֶמֶת וְיָצִיב וְנָכוֹן וְקָיָים/ .../ וְכָךְ עָמְדָה/ לָהֶם/ זְכוּתָן שֶׁל הָאִמָּהוֹת/ שֶהֵן הֵן/ שֶׁלִּמְּדוּנוּ בִּשְׁקִידָה/ הַכֹּל/ עַל מַסֶּכֶת אָבוֹת... ("מסכת אבות").

אסתר שקלים - דלג

"אני מגדירה את עצמי כפמיניסטית", אומרת שקלים, אך בהמשך מסתייגת מהמושג: "אני לא אוהבת את המושג פמיניסטית. אני בעד זה ופועלת למען זה, אבל המושג הזה במשך השנים אוצר בתוכו המון לעומתיות. אני רוצה מושג אחר, עברי, בגלל זה אני דוגלת בשוויון". התפישה הפמיניסטית שלה מעניינת ומנומקת: היא לא מסתייגת מהגבריות המזרחית, אלא אוהבת ומעריכה אותה, את הכוח והעוצמה שבה, את הכבוד והגאווה. היא רוצה את המקום הזה של הגבר בחייה, על כל משמעויותיו. "אני גדלתי בחברה פטריארכלית שלגבר יש מה להגיד בה ואני רוצה שהוא יגיד את זה", כדבריה. שקלים לא רוצה לפרק את הגבריות המזרחית; היא רוצה מקום אחר של אשה, עם כוח ועוצמה. מקום ראוי ומכובד. הוא יישאר בגבריותו והיא בנשיותה, אבל הוא לא יהיה עליון עליה בשום צורה.

שקלים לא רואה סתירה בין אורח החיים הדתי מסורתי שלה ובין האג'נדה הפמיניסטית. העובדה שהיא מגדירה את עצמה "דתייה מזרחית" מגלמת לתפישתה את היכולת להכיל את כולם ולא להדיר איש. "היהדות המזרחית, חכמי ההלכה המזרחים, היו קשובים לצורכי בני הקהילה, לקולות הזמן", היא אומרת. "הם התמודדו עם תהליכים שההיסטוריה זימנה להם מתוך יראת שמים ומתוך עומק הלכתי, כי הם האמינו שההלכה חייבת להיות פתוחה לתהליכי הזמן. אצל האשכנזים זה היה או או, ואצלנו זה גם וגם. זה מה שגרם ליהדות המסורתית המזרחית לשרוד".

האג'נדה הפמיניסטית של שקלים אולי מאיימת במידה מסוימת, אך לדבריה, היא הרבה פחות שנויה במחלוקת מהזהות המזרחית שלה, המהווה אף היא חלק מרכזי מכתיבתה. "אני לא מאמינה בלעומתיות, כי לעומתיות גוררת לעומתיות. אני בעד לדבר בשקט. לכן הדיבור המזרחי שלי הוא לא לעומתי, כמו הדיבור הפמיניסטי שלי. אבל את המזרחי אני מרגישה שיותר קשה לשמוע", היא אומרת. אחד משיריה השנויים במחלוקת הוא "קדוש קדוש קדוש". לדבריה, הוא נכתב לאחר הסיכומים של ועדת ביטון, שפורסמו בתקשורת כהמלצה להשתטח על קברים ותו לא. "בשיר הזה כתבתי שכמו שהולכים לציון של האדמו"ר רבין ומדליקים נרות ואומרים שירים, וכמו שביום העצמאות עולים להר הרצל ומדליקים לפידים ואומרים את השיר – כך באותה צורה עולים לקברו של הבאבא סאלי. ומה ההבדל? מבחינה סוציולוגית זה אותו הדבר.

"כשאני מדברת מבחינה פמיניסטית – מביאה נתונים, סטטיסטיקות, מדע – כולם בסוף מסכימים", מסכמת שקלים, "אבל אם אני עושה אותו דבר, ומביאה נתונים, ומראה שחור על גבי לבן את ההדרה והאפליה שמזרחים חוו ועדיין חווים במדינת ישראל – יגידו לי להחזיר את השד לבקבוק. והאמת? אני מסתכלת על זה כחוקרת קהילות ישראל וכהיסטוריונית – אנחנו עם בן 3,000 שנה, מה זה 70 שנה? מה זה 70 שנה בחיים של מדינה? זה כלום. הבעיה של החברה המודרנית זה שהכל אינסטנט. תהליכים היסטוריים לוקחים זמן. בטח שיש מחלוקות, כיפופי ידיים, מאבק על ההגמוניה. למה שהאשכנזים או הגברים יוותרו על ההגמוניה שלהם בקלות? אף הגמוניה לא מוותרת על הכוח שלה בקלות. מה שהשתנה היום זה שלקולות האחרים יש ביטוי. בגלל זה נראה שהעם היום יותר מפולג. פעם הוא היה כל כך מלוכד?" היא שואלת, "פעם זה היה יותר גרוע, מבחינת אשכנזים־מזרחים, דתיים־חילונים, גברים־נשים. היום יש יותר התחברות בין חלקי האוכלוסייה, יש 30% נישואים מעורבים בין מזרחים לאשכנזים, אף אחד לא ציפה לזה כל כך מהר. החולה עבר ניתוח קשה מאוד אבל בסוף הוא יבריא. בהסתכלות היסטורית רחבה אני אופטימית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו