שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
צפי סער
צפי סער
תמונה של נערה רושמת על לוח מי טו
האם המסקנה ממותו של בועז ארד היא שחשיפת עבירות מין היא טעות?
צפי סער
צפי סער

בועז ארד שלח יד בנפשו לאחר שהתפרסם כי במשך שנים ניהל יחסים עם תלמידות בבית הספר שבו לימד. רבים יוצאים עכשיו בהאשמות. נגד העיתונות - אתר מאקו, שפירסם ביום חמישי את התחקיר על ארד; נגד תנועת מי טו - שבמסגרתה נשים ברחבי העולם חושפות עבירות מין שנעשו בהן.

מהשנים האחרונות זכורים אנשים ששמו קץ לחייהם לאחר שהועלו נגדם האשמות מסוגים שונים, בתקשורת ועל ידי מערכת אכיפת החוק. האם ההתאבדות של אנשים אלה נבעה מעצם החשיפה של מעשיהם ומההליכים שננקטו נגדם? ואם כן, האם המסקנה היא שאין לחשוף מעשים כאלה פן אישיותם של המואשמים אינה חזקה מספיק להתמודד עם החשיפה והם עלולים לטרוף נפשם בכפם?

מאות בני אדם שמים קץ לחייהם בישראל בכל שנה ואלפים מנסים להתאבד, ממניעים ובנסיבות שונות. בהם טרנסג'נדרים, ששיעור ההתאבדות בקרבם גבוה בהרבה מאשר בקרב האוכלוסייה הכללית, או התאבדויות של נשים שחוו אונס או גילוי עריות. השינוי החברתי המתרחש עכשיו, שבמסגרתו נשים מפסיקות לשתוק וחושפות עבירות מין שחוו, מצרף אל שורות טרגיות אלה גם גברים, שאינם עומדים בחשיפת מעשיהם. כך, למשל, בארה"ב ובבריטניה התאבדו לאחרונה כמה פוליטיקאים לאחר שהואשמו בעבירות מין, בהם ברנדון היקסון ודן ג'ונסון האמריקאים וקארל סרג'נט הוולשי. הם שמו קץ לחייהם לאחר שמעשיהם התפרסמו, לאחר ששמם או עיסוקם או חירותם עמדו בסכנת פגיעה.

האם מקרים אלה אמורים להוביל למסקנה שחשיפה של עבירות מין היא טעות? שהבור הגדול והמצחין הזה, שהתחיל להיפתח בזכות נשים אמיצות – צריך לשוב ולהיסגר בבהילות? האם מחצית האוכלוסייה צריכה להמשיך ולחיות בפחד? האם העיתונות צריכה להפסיק למלא את תפקידה, חשיפת המציאות לאור השמש?

העיתונאית יאנה פבזנר בשן ומערכת מאקו מילאו את תפקידן. פבזנר בשן אף דיווחה למשטרה על איומי ההתאבדות של ארד. אם יש מסקנה שאפשר להסיק מהמקרה הזה, היא קשורה בשינוי היחס החברתי והמערכתי לבני אדם בכלל ולאלה הנתונים במצוקה בפרט. אותה משטרה שלבה גס בנשים קורבנות עבירות מין לא הוכיחה תפקוד מרשים גם במקרה הזה, של גבר שאיים לשלוח יד בנפשו.

החשיפה של עבירות מין היא מעשה חשוב מאין כמוהו ומגמה זו צריכה להימשך. חשוב להבחין בין אונס לבין הטרדה לבין מעשים שנעשים בהסכמה בעייתית; הטענה שאין הבחנה כזאת היא מניפולטיבית, ומטרתה לבלום את המהלך כולו ולאפשר לתוקפים ולמטרידים להמשיך בשלהם: אף אחד אינו טוען שהטרדה מינית, או "רומן" עם תלמידה בת 16, כמוהם כאונס. העובדה שיש הבדל בין המעשים אינה אומרת שהטרדה זה בסדר, ונשים אמורות להמשיך להתהלך בעולם כשהן חשופות לנגיעות מיניות לא רצויות, אמירות מבזות ומשפילות, או מורים שמנצלים את גילן הצעיר והבלבול שלהן בגיל ההתבגרות.

מי שמנסים להפיל את האשמה במקרים טרגיים כמו זה של ארד על כל מי שרק אפשר – על קורבנות של עבירות מין, על העיתונות, על פעילות פמיניסטיות ועל מי לא – ראוי שיבררו בינם לבין עצמם על מה ועל מי הם מנסים להגן. כחברה, עלינו לברך על השינוי ביחס לעבירות מין ומבצעיהן, ולזכור איזו רעה גדולה אנחנו מנסות ומנסים לבער וכמה קורבנות היא הפילה ומפילה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ