דיכאונות, פציעות והפרעות אכילה: המחיר הכואב שמשלמות המחליקות על הקרח

בענף ההחלקה האמנותית מקדשים מחליקות צעירות בעלות מבנה גוף קטן. הדרישות הללו גורמות לחץ כבד על הנערות, שקורסות תחת עול הציפיות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
יבגנייה מדוודבה

המחליקה האמנותית הרוסייה יבגנייה מדוודבה כבר זכתה פעמיים בתואר אלופת העולם. שבועות ספורים לפני יום הולדתה ה-18, בסתיו האחרון, היא גם היתה מועמדת ודאית לזכייה במדליית הזהב במשחקי החורף בפיונגצ'אנג שנפתחו בסוף השבוע. אז היא עוד החליקה בתחפושת של דמות האנימה "סיילור מון", לבושה כנערת בית ספר יפנית שהפכה לגיבורת על. כעת, נדמה שדמותה קרובה יותר לזו הטרגית של אנה קרנינה.

אל תטעו בה. מדוודבה אמנם נושאת עמה לכל מקום חתול צעצוע, אך היא הפנים של ספורטאי החורף האולימפיים של רוסיה. בחודש דצמבר האחרון נאמה בנחרצות בפני הוועד האולימפי הבינלאומי נגד סילוקה הגורף של רוסיה ממשחקי החורף, אחרי שזו הורשעה בהפעלת מערך סימום שיטתי ארבע שנים קודם לכן באולימפיאדת סוצ'י. היא ושותפתה לאימונים, אלינה זגיטובה בת ה-15, עדיין נחשבות למועמדות בולטות לזכייה במדליות בתחרות היחידות בפיונגצ'אנג, אך בשונה מן העבר הן כבר לא בלתי מנוצחות.

על הקרח, מדוודבה היא אמנית בוגרת ויוצרת חדשנית, השומרת על ביצועים גבוהים. לכן, כשנפלה במהלך קפיצת "דאבל אקסל" בתחרות במוסקבה בחודש אוקטובר, איש לא היה מופתע יותר ממנה. היא כינתה אז את הטעות שהובילה לנפילה "חולשה מוסרית". "נתתי לשמחה שלי לצאת החוצה מוקדם מדי", אמרה. אך במבט לאחור, הנפילה לא היתה קשורה לחגיגה מוקדמת מדי, אלא לעובדה שמדוודבה החליקה כשהיא סובלת משבר באחת מעצמות המסרק של כף רגלה הימנית. חודש לאחר מכן, הודתה כי עלתה על הקרח אחרי שנטלה משככי כאבים והסבירה כי הסתכנה מאחר ו"זו שנה אולימפית".

מדוודבה היא המחליקה האמנותית הבכירה השלישית של רוסיה שמגיעה לאולימפיאדת החורף כשהיא סובלת מפציעה או מהפרעת אכילה. המצב השברירי של רגלה מעורר תהיות בדבר האופן שבו מאמנת רוסיה מחליקות צעירות וקטנות ממדים. ידוע כי מחליקות צעירות בעלות מבנה גוף קטן יותר מצליחות יותר מהמבוגרות בביצוע קפיצות מסובכות. אדלינה סוטניקובה, שב-2014 זכתה במדליית זהב בתחרות היחידות בגיל 17, החמיצה את העונה כולה בגלל פציעה. יוליה ליפניצקאיה, שזכתה באותה אולימפיאדה בזהב בתחרות הקבוצתית בגיל 15, פרשה באוגוסט בגלל אנורקסיה. "לא נתקלנו במצבים כאלה בעבר", פוסק סגן נשיא איגוד ההחלקה הבינלאומי, אלכסנדר לקרניק, "עלינו לבדוק מה קרה עם הדור הזה".

פציעות והפרעות אכילה נפוצות מאוד בענף ההחלקה האמנותית במדינות רבות ברחבי העולם, לא רק ברוסיה. האמריקאית גרייסי גולד, שסיימה רביעית בסוצ'י ביחידות וזכתה בארד בתחרות הקבוצתית, אינה מחליקה נכון לעכשיו בגלל מה שהיא מכנה "דיכאון, חרדה והפרעות אכילה". הצורך לשמור על משקל נמוך כדי לקפוץ בצורה מושלמת מטיל לחץ רב על העוסקות בענף. "אינני יכולה לאכול מה שאני רוצה אחרי השעה 18:00 כפי שיכולתי בעבר", מספרת מדוודבה, "דברים השתנו ביחס למה שהיה נהוג לפני שנתיים או שלוש. הסוד העיקרי הוא המשמעת. הספורט שלנו דורש שליטה עצמית כל הזמן".

כל זה נכון, אך יש מרכיב נוסף שמשפיע על ריבוי הפציעות. שיטת הניקוד הנוכחית בהחלקה האמנותית מעודדת קפיצות מרהיבות יותר מאשר כל אלמנט אחר - סיבובים, עבודת רגליים ופרשנות מוזיקלית – ורוסיה סחטה מהשיטה הזו את כל מה שאפשר. לדוגמה, השיטה מעניקה בונוס של 10% בניקוד לכל קפיצה שמבוצעת בחצי השני של התרגיל, כשהרגליים של המחליקה כבר עייפות. זגיטובה הפכה את התרגיל שלה כך שכל קפיצותיה ייעשו בחצי השני, ומדוודבה הוסיפה לקפיצות הרמת זרוע אל מעל לראש כדי להגדיל את רמת הקושי.

לרוסיה מערך אימונים צנטרליסטי מאוד, בו מספר מצומצם של מחליקות בכירות מתאמנות יחד ודוחפות זו את זו להישגים באופן יומיומי. נערות ואפילו ילדות בנות 10, 11 ו-12, מבצעות קפיצות מאתגרות הדורשות שלושה סיבובים. זה קל יותר לפני שהגוף מתפתח ומתמלא. אלכסנדרה טרוסובה, שזכתה בגראנד פרי לצעירות בדצמבר, הצליחה לבצע "קפיצת סלכוב" (הגם שלא מושלמת) כבר כשהיתה בת 13. הגוף גמיש וחזק, נמצא בתהליך גדילה ופגיע מאוד בעיקר במפרקים.

מדוודבה סירבה להתייחס לשאלות על ריבוי הפציעות אצל המחליקות הרוסיות, ומעדיפה להתרכז בקפיצות. לדבריה, קפיצות של ארבעה סיבובים, המבוצעות לעתים קרובות אצל גברים אבל נדירות מאוד אצל נשים, הן השלב הבא באבולוציה של הענף. "בתוך כמה שנים זה יהיה נורמלי", אמרה.

אדלינה סוטניקובה (מימין) חוגגת את זכייתה בסוצ'י
אדלינה סוטניקובה (מימין) חוגגת את זכייתה בסוצ'י. החמיצה את העונה כולה בגלל פציעהצילום: SHAMIL ZHUMATOV/רויטרס

ג'וני ווייר, מחליק אמריקאי שהשתתף בשתי אולימפיאדות חורף והתאמן עם מחליקים רוסיים לאורך הקריירה, אומר כי על אף שתמיד היתה סכנה של אימוני יתר, גישתם של המאמנים הרוסיים זהירה מאוד. "לעניות דעתי יש הרבה יותר פציעות אצל האמריקאים", הוא אומר. מי שחולק עליו באופן חלקי הוא המאמן האמריקאי טום זקאריסק. לדבריו, העלאת דרגת הקושי של הקפיצות – הן אצל גברים והן אצל נשים – מכניסה את הענף "לאזור לא מוכר בכל הקשור להשלכות הבריאותיות. באיגוד ההחלקה הבינלאומי יש דאגה רבה מכך. זו הסיבה שרבים רוצים להטיל מגבלות על קפיצות וסיבובים. יש בזה היגיון. אנו רוצים לעשות הכל למען הספורט, אך עלינו לזכור את בריאות הספורטאים".

ויש גם מי שמתאר תמונה אחרת לגמרי. לדברי רפאל ארוטיוניאן, שאימן במשך שני עשורים באחד ממועדוני ההחלקה האקסקלוסיביים של רוסיה, שיטת העבודה היא של "פס ייצור". המחליקים והמחליקות אינם רובוטים, אך לדבריו, כבר בגיל 4 או 5 יש כאלה שמתאמנים בתנאים מקצועיים והתחרות עזה מאוד. מדוודבה, כך לדברי ארוטיוניאן, "יודעת כי אם היא תיחלש ברמתה מישהי תבוא במקומה". על המחליקה הרוסייה מספרים כי באימונים היא מבצעת קפיצות של שלושה סיבובים שוב ושוב, לפעמים שש או עשר פעמים.

מדוודבה החלימה מהפציעה בכף הרגל וחזרה להתחרות בחודש שעבר, באליפות אירופה. היא לא היתה בשיא כושרה וניכר כי אין לה ביטחון בקפיצות. היא הפסידה את התואר האירופי לזגיטובה, הפסדה הראשון מאז נובמבר 2015. "מדליית כסף היא מדליית כסף", אמרה לעיתונאים, "אי אפשר לשנות זאת, אבל אחרי חודשיים בחוץ זה לא רע. הניצחון הגדול שלי הוא שאני עומדת כאן".

לכתבה ב"ניו יורק טיימס"

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ