דם ותמרות עשן: הלקח שלא נלמד מהטירוף המשיחי של דיוויד כורש - הקצה - הארץ

דם ותמרות עשן: הלקח שלא נלמד מהטירוף המשיחי של דיוויד כורש

מאמיניו של דיוויד כורש נשרפו למוות בשידור חי, ונשותיו של גואל רצון שועבדו בביתו בשלטון אימה. הפוליגמיה בשתי הכתות עומדת במרכז שלוש סדרות שעלו על המסך, אך ההבדל העיקרי ביניהן נעוץ בהגדרת המשיחיות ובשאלת ההתמודדות עמה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
השריפה במתחם הר כרמל בסוף המצור על כת הדוידים, אפריל 1993. 76 בני אדם נספו
השריפה במתחם הר כרמל בסוף המצור על כת הדוידים, אפריל 1993. 76 בני אדם נספוצילום: Time Life Pictures / Getty Images IL
נתנאל שלומוביץ
נתנאל שלומוביץ

לפני 25 שנה, על גבעה מבודדת באמצע שום מקום, פרץ עימות מזוין ששינה את פני ארצות הברית. מיליוני אמריקאים צפו בטלוויזיה באחד הכוחות הגדולים ביותר שנשלחו אי־פעם להתעמת עם אוכלוסייה אזרחית: טנקים מול אזרחים ומסוקים מול נשים וילדים. כך החל מצור של 51 ימים בטקסס, שהגיע לקצו בשריפה מסתורית שתועדה בשידור חי. המבנה שבו התבצרו חברי קהילת הדוידים (Branch Davidians) נשרף כליל כשבתוכו 76 בני אדם, בהם 23 ילדים ומנהיג הכת, דיוויד כורש. עד היום לאף צד אין הסבר כיצד יצא האירוע מכלל שליטה.

העיירה הקטנה ווייקו (Waco) הפכה מאז לסמל לטירוף, ובראש ובראשונה לזה של כורש. אבל אם תשאלו אמריקאים רבים — ובעיקר נוצרים אדוקים, דרומים ואנשי מיליציות — הטירוף היה דווקא של הממשל הפדרלי, שרצה להפגין את כוחו על חשבון קהילה דתית קטנה שלא הפריעה לאיש. עבורם ווייקו היתה נקודת מפנה, שגרמה לרבים לאבד אמון בממסד, ולחלקם אפילו להצטייד בנשק בהמתנה ליום הדין. לא מפתיע, אם כן, שעידן "הפשע האמיתי" בטלוויזיה הביא בשבועות האחרונים למסך שתי סדרות — "Waco" העלילתית ו"Waco: Madman or Messiah" הדוקומנטרית, שתיהן על רקע יום השנה ה–25 למצור הקטלני.

כמעט אין עובדה בפרשה שאינה שנויה במחלוקת, אך כמה דברים ברורים. הסיפור החל ב–28 בפברואר 1993. הרשות לפיקוח על אלכוהול, טבק ונשק (ATF) שעמדה בפני קיצוץ בתקציבה, חיפשה דרך להדגים את נחיצותה. "טרור מבית" היה מושג טרי יחסית ומעורר חרדה בציבור, והרשות מצאה יעד מושלם שידגים אותו: מתחם הר כרמל, כ–20 ק"מ מווייקו, מקום מושבה של כת קטנה שאגרה הרבה נשק. הדוידים הרוויחו כסף מהצד באמצעות שדרוג רובים ומכירתם — עבירה פדרלית — אך לא היתה להם כוונה לירות באיש לפני ביאת המשיח. מנקודת המבט של הרשויות הפדרליות, השילוב של טקסס, נשק ודתיים משיחיים נראה כמו מתכון מנצח לפשיטה שחיפשו. ב–ATF עידכנו מראש את כלי תקשורת, אך המידע דלף לחברי הכת.

דיוויד כורש במתחם הדוידים
דיוויד כורש במתחם הדוידיםצילום: AP

הקהילה החמושה, שראתה בממשל הפדרלי את "בבל של ימינו", חששה באמת ובתמים שהשטן מגיע להשמיד את בית דוד בטקסס. הסוכנים הפדרליים, מצדם, חששו באמת ובתמים שמדובר בכת של מטורפים בלתי צפויים. עד היום לא ברור מי ירה את הירייה הראשונה ב–28 בפברואר, אבל הירייה השנייה והשלישית, והמטח שבא אחר כך — אלה כבר נורו מכל הכיוונים. בתוך שעתיים נהרגו ארבעה סוכנים וחמישה מאנשי הכת.

מותם של הסוכנים הפדרליים גילגל את האחריות לידי הבולשת, FBI, שאנשיה לקחו את מושכות הסגר על הר כרמל. העידן התקשורתי החדש, שבו חדשות שודרו מסביב לשעון, הפך את דיוויד כורש לסלב ברמה עולמית. האינטנסיביות הטלוויזיונית הגבירה את הלחץ על ממשלו של ביל קלינטון, שנכנס לתפקידו אך חודש ימים קודם לכן, וכלים משוריינים צבאיים שוגרו להקיף את הר כרמל.

לאורך כל המצור ניסו מומחים למשא ומתן לשדל את כורש להיכנע. לפי ההקלטות, הנשמעות בסדרה הדוקומנטרית, בוצעו 247 שיחות עם הדוידים. חלקן הביאו לשחרורם של כמה מהילדים שהוחזקו במתחם. כשהמשא ומתן נתקע ניסתה הבולשת לוחמה פסיכולוגית: זרקורים האירו לתוך המבנה בלילה, ורמקולים השמיעו צווחות של ארנבים ושירים של ננסי סינטרה. על אף שהזהירו את הדוידים כי נשקף איום לחייהם ומנעו מהם שינה, הסוכנים התקשו להפנים את כוח ההתנגדות של חברי הקבוצה. הדוידים סירבו להיכנע, ורק התבצרו בעמדתם. כורש לא החזיק אותם בכוח או באיומים; הם בחרו להישאר.

לבסוף, היתה זו סבלנות הבולשת שפקעה. בהוראת שרת המשפטים ג'נט רינו ובאישור הנשיא קלינטון, המבנה הופגז בגז מדמיע. במקום פרצה שריפה, שעד היום לא ניתן לקבוע בוודאות מי גרם לה. הטענה הנפוצה היא שהדוידים הציתו את המתחם כדי להימנע ממעצר, ולקדם את הגאולה בהתאבדות המונית. כמה מהניצולים טוענים שהדליקה פרצה בשוגג מירי של FBI. רק על התוצאה הסופית, ששודרה במהדורות החדשות ברחבי העולם, אין ויכוח: במשך דקות ארוכות הביטו המוני סוכנים, אנשי ממשל, עיתונאים וסקרנים באש שכילתה את המתחם. נראה שהיה למתבצרים די זמן לברוח, אבל הציפייה שכולם יימלטו התבדתה. "רק תשעה אנשים בחרו לברוח", שיחזר סוכן שהיה במקום, אבל "אף אחד לא חילץ אפילו ילד" (אחד המתבצרים, לדבריו, העדיף לחלץ כלב).

אכזבה אחרי אכזבה

דיוויד כורש נולד בשם ורנון האוול. אמו היתה בת 14, ואת אביו הוא לא הכיר. הוא גדל אצל סבתו, ודיסלקציה לא מאובחנת, שבגינה נשלח למערכת חינוך מיוחד, הותירה בו תסביך נחיתות, כפי שיעיד לימים. לפי חברי הקהילה, ייתכן שגם עבר התעללות מינית בילדותו. לבסוף נשר מהתיכון וחיפש את דרכו. הוא ניסה להצליח כגיטריסט בקליפורניה ועבד בעבודות מזדמנות, עד שחווה הארה דתית בגיל 22 והתגלגל אל הר כרמל.

ורנון האוול אמנם נולד ביוסטון ב–1958, אבל דיוויד כורש נולד בירושלים ב–1985. כמו רבים לפניו ואחריו, העלייה לרגל לעיר הקדושה עוררה בו חוויה דתית אקסטטית, שנוצרים אמריקאים מכנים "לידה מחדש". אם לקה בסינדרום ירושלים, זה מעולם לא אובחן באופן רשמי, אבל בדרשותיו סיפר כיצד אלוהים נגלה לו בהר ציון. שם נמסר לו שהוא הנביא האחרון, ושעליו לשקם את מלכות דוד. כשהגיע להר כרמל, הוא מצא קהילה משיחית עם היסטוריה של נביאים: המקום נוסד ב–1935 על ידי ויקטור הוטף, אף הוא נביא משיחי, ומאז התגלגלה קהילת הדוידים מנביא לנביא ומאכזבה לאכזבה.

כמו הוטף, גם כורש נפלט מ"הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי". גם כנסייה זו היא תוצר של אכזבה משיחית, הפעם מהמאה ה–19. זו היתה התקופה של הלהט הדתי העז ביותר בתולדות אמריקה, נביאים ומשיחים ייסדו כנסיות בכל פינה, מעדי יהוה ועד המורמונים. אחד מהם היה וויליאם מילר, שהפך את הנבואה למתמטיקה פשוטה. בעזרת לוח השנה של הקראים וספר דניאל הוא חישב את מועד חזרתו של ישו, ועורר התלהבות גדולה. המועד הנקוב, 22 באוקטובר 1844, קיבל בדיעבד את הכינוי "האכזבה הגדולה", כיוון שמתוכו צמחו המוני קהילות משיחיות חדשות. האדוונטיסטים של היום השביעי היו ביניהם. מאז משכפלת הכנסייה את הדפוס של נבואה ואכזבה, בכל פעם עם נביא חדש.

כורש היה אמנם גלגול מודרני של תופעה משיחית בת 150 שנה, אך הוא נבדל מקודמיו בגלל הסוף הטרגי. הוא גם נבדל מהם בגלל תוספת משמעותית לנבואתו: פוליגמיה. אחרי שהשתלט על הקהילה סיפר לדוידים על נבואה שהורתה לו להביא לעולם 24 שליחים מזרעו. לשם כך הוא קבע שעל כל הנשים, בהן קטינות, להינשא לו, ושעל כל הגברים בקהילה להתנזר ממין. חלק מהדוידים בחר לעזוב, גברים ונשים כאחד, וכורש לא עצר בעדם. היתר האמינו לנבואה ומימשו אותה. משפחות שלמות התפרקו, גברים עברו לגור יחד והנשים נישאו לכורש. הקומונה בהר כרמל המשיכה עם דפוס התארגנות חדש.

הרצון להשתעבד

מנהיג כת נוסף שחוזר לתודעה הטלוויזיונית בימים אלה הוא גואל רצון. דמות המזכירה את סיפורו מופיעה בימים אלה בסדרה "הרמון", שאחד מיוצריה, גדי טאוב, הגדיר אותה כיצירה העוסקת ב"רצון לשעבוד שקיים בכל אדם". רצון הוא דוגמה לערפול המושג כת שמקשה להתמודד עם מגוון ביטוייה. רצון אמנם השתמש בדימויים דתיים, אך בידיו הם היו רק נשק להפעלת שליטה. ספר החוקים שלו, שנחשף ב"מעריב" ב–2009, כלל אינספור חוקים ועונשים שביטאו את מרותו על כל היבט בחיי נשותיו: מתי מותר ללכת לשירותים ומה גובה הקנס למי שתתקשר אליו ממספר טלפון חסום. רצון תבע שליטה בכל פעולה של נשותיו, ואיים עליהן ביכולות מאגיות שייחס לעצמו. מכולן דרש סודיות מוחלטת, כדי שהכת תימנע מתשומת לב.

קל לכלול את כורש ברשימה אחת עם רצון, שכן שניהם ייחסו את כוחם לאלוהים ושניהם חלשו על מערכת יחסים פוליגמית. אבל כורש, בניגוד לרצון, ביקש להפיץ את בשורתו ברבים. זה עשוי להישמע זניח, אבל זה המפתח להבין את ההבדל בין השניים. בעוד רצון העמיד פני מטפל ושידל נשים להצטרף לביתו שהפך עם הזמן לכת של פולחן אישיות, כורש הצטרף לקהילה דתית קיימת, בעלת היסטוריה ארוכה של נבואה ומשיחיות. הוא היה הנביא, אבל שליטתו לא היתה מוחלטת. הדוידים הם שהתירו לו להנהיג אותם, כפי שעולה מהקלטות FBI ומשתי הסדרות העוסקות בדמותו.

גואל רצון
גואל רצוןצילום: מוטי מילרוד

על המקרה של כורש אפשר ללמוד אם משווים אותו למנהיג כת משיחית אחר, שעלה לגדולה באותו מפץ דתי מכונן במאה ה–19: ג'וזף סמית, שייסד בניו יורק את הכנסייה המורמונית ב–1830. כמו כורש, גם הוא הכריז על עצמו כנביא, וכמו כורש בימיו האחרונים, גם הוא ביקש לפרסם ספר קודש חדש — ספר מורמון. אחרי כמעט 200 שנה הכנסייה כבר התמסדה, הצניעה את המשיחיות וקיבלה הכרה כדת, אך בשנים הראשונות המורמונים האמינו שסמית הוא נביא ושהמשיח יגיע במהלך חיים.

הסקרנות לגבי רצון, כורש וסמית מתמקדת לרוב בפוליגמיה. לא במקרה נוצרה סדרה כמו "הרמון", שעיקר עיסוקה הוא בשעבוד מרצון של נשים. אבל משיחיות היא לא רק שליטה וכוח, והיא גם לא בדיוק טירוף. יש לה לוגיקה משלה. לכן המפתח להבנת המצור הקטלני בווייקו נמצא אצל סמית, ולא אצל רצון. סמית, כמו כורש, עבר גם הוא חוויה דתית אקסטטית. מלאך בישר לו שכל הכנסיות מושחתות, ושעליו להקים אחת חדשה. גם הוא האמין בפירוש מילולי של התנ"ך, שבו פוליגמיה היא נורמה ומשיח נולד מהזרע הנכון. סמית ביקש לשקם את מוסד הנישואים של אברהם אבינו. הנשים שנישאו לו, אף הן משיחיות, רצו גם הן לחיות כפי שדימיינו את החיים בתנ"ך.

פטפוטי תנ"ך

דיוויד כורש הותיר מורשת גדולה ומגוונת באמריקה, ובראשה הפחד מהממשל, אך הלקח הדתי לא ממש נלמד. הוא היה חלק מקהילה דתית קיימת, שחיכתה ליום הדין בשקט ולא כפתה את אורח חייה על הציבור — עד שיום אחד ראו המאמינים סוכנים חמושים מבעד לחלון. כשזה קרה, כורש וחסידיו פעלו לפי ההיגיון המשיחי, שבמסגרתו דם ואש ותמרות עשן הם סימן חיובי. בעוד שמסיבת העיתונאים היומית של FBI כללה דוברים שתיארו את כורש וחסידיו כחולי נפש שזקוקים לאשפוז ולמאסר, ניצולת ווייקו, קט שרדר, סבורה כיום כי FBI לא ניסה להבין את האמונה שלה ושל חבריה. "FBI רק חיפש טקטיקה שתתאים נגד קבוצת אנשים שהם ראו כמשוגעים", היא אומרת בסדרה הדוקומנטרית. "לא היה להם מושג שכל מי שהתבצר במבנה הזה ניחן במסירות מוחלטת למימוש רצון האל — לפני רצון האדם. פירושו של דבר הוא שלא היתה לנו כוונה לצאת".

היחיד שזיהה את שיח החירשים בווייקו היה ד"ר פיליפ ארנולד, חוקר דתות המתמחה בזרמים אפוקליפטיים. הוא הכיר היטב את הדוידים, והבין שכורש קרא את התנ"ך ואת הברית החדשה במשקפיים משיחיים. בהקלטות הווידיאו של כורש בזמן המצור, ובשיחותיו עם הסוכנים בטלפון, שמע ארנולד הדהוד של נביאים אחרים, שכל רצונם היה לקדם מסר אפוקליפטי לקהל רחב ככל האפשר. "הוא מצא ב'חזון יוחנן' מפתח להבנת הכל, שיהיו כל מיני אירועים קטסטרופליים שיסמלו את קירבת קץ הימים".

לפי ארנולד, צוות המשא ומתן, בראשות בוב ריגס, טעה כשהניח שכורש אינו רציונלי. "הצעתי לפרש עבורם את דברי כורש", מספר ארנולד בסדרה. "ריגס אמר לי: 'זה הכל פטפוטי תנ"ך, אין לזה משמעות, אי אפשר להבין כלום'. הם היו בטוחים שהוא נוכל".

במסיבת עיתונאים בתחילת המצור תיאר ריגס מדוע כשל הניסיון הראשון להגיע לפשרה: "כורש נמנע מכל דיון רציונלי שיוביל לסוף שקט. הוא נסוג לציטוטים נוחים מכתבי הקודש כדי להצדיק את חוסר הפעולה שלו". חבר נוסף בצוות המשא ומתן, ג'ים מק'גי, בטוח עד היום שמדובר רק בפעלולי רטוריקה. "האיש הזה חי כאן כמו מלך. הוא המלך דוד. ככה הוא כינה את עצמו. הדבר האחרון שהוא יעשה זה להיכנע וללכת לכלא פדרלי, כי הוא לא יהיה המלך דוד בכלא. זו תהיה סביבה חדשה לגמרי בשבילו".

ההתעקשות לראות בכורש משוגע או נוכל מנעה מ–FBI לפעול לכניעתו, שהיתה מצילה עשרות ילדים בווייקו. ייתכן שניתן היה לנטרל את העימות לו מישהו היה מאמין שכורש רוצה לפרסם ספר קודש ושהדוידים אינם שטופי מוח. הסוכנים התקשו להבין שיכולה להתקיים קהילה שלמה שמאמינה באחרית הימים, במות קדושים, בלי שמאחוריה יהיה נוכל או מטורף שמושך בחוטים.

"אני לא יכול לשלוט בכולם", אמר כורש על חסידיו באחת השיחות האחרונות, אך הסוכן התעקש בטלפון: "אני חושב שאתה כן יכול".

14 שנה אחרי השריפה הקטלנית בהר כרמל, ועם נביא חדש בשם צ'רלס פייס, שורדי הדוידים הקימו מחדש את כנסייתם. הם היו משיחיים לפני שהכירו את כורש, ונשארו כך אחריו. הקהילה מתקיימת בשלווה. וכמו משיחיים רבים באמריקה וברחבי העולם, איש לא דוחק אותם לפינה. בינתיים.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ