שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כדאי להיזכר בימים היפים של קייזרסלאוטרן, לפני שתרד לתהום הנשיה

הקבוצה שטבעה את המונח "השדים האדומים" והיתה אימפריה שזכתה באליפויות בשנות ה-50 וה-90, בדרך לירידה לליגה השלישית ולתסבוכת כלכלית עצומה. זה עוד עלול להוביל אותה לפרידה מהאיצטדיון האגדי שלה ולנקודת אל-חזור. בעקבות הקבוצות האבודות, כתבה שלישית בסדרה

עוזי דן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קאייזסלאוטרן מודל 98' חוגגת עוד ניצחוון ליגה בדרך לאליפות
קאייזסלאוטרן מודל 98' חוגגת עוד ניצחוון ליגה בדרך לאליפות. היחידה בגרמניה שזכתה בתור עולה חדשהצילום: Kaiserslautern Facebook
עוזי דן

תחשבו רגע על 1991, לא היסטוריה רחוקה. רגע לפני שהכסף הגדול החל להשתלט על הכדורגל, רגע לפני הקמת ליגת האלופות, ייסוד הפרמייר־ליג ושינוי פניו של המשחק. אלופת אירופה היא הכוכב האדום בלגרד, אלופת איטליה עונה לשם סמפדוריה, ובגרמניה - בגרמניה יש את קייזרסלאוטרן. היום שילוב כזה הוא אפילו לא בגדר פנטזיה.

בשנות התשעים, קייזרסלאוטרן לא רק היתה פעמיים אלופה (1991, 1998) ופעמיים מחזיקת גביע (1990, 1996); היא לא רק מי שהיתה ב-1999 ברבע גמר הצ'מפיונס ובתחילת העשור הנוכחי עוד חזרה לבונדסליגה הראשונה; קייזרסלאוטרן היתה אחת ממייסדות הבונדסליגה, ועוד לפני כן היתה שם גדול. עד כמה גדול? עד כדי כך נבחרת מערב גרמניה של 1954 - הזוכה הסנסציונית בגביע העולם - היתה מבוססת על 'לאוטרן' של תחילת שנות החמישים (עוד שתי אליפויות אז), כשחמישה משחקניה היו בנבחרת, כולל האחים אוטמר ופריץ ואלטר. האחרון היה גם הקפטן המיתולוגי של אותה נבחרת, והאיש שבמשך יותר משלושים שנה שיחק רק בקבוצת העיר בה נולד, ומי שהאיצטדיון שלה קרוי היום על שמו.

בימים אלו משחקת קייזרסלאוטרן בליגה השניה, ומהמקום האחרון בה היא בדרך הבטוחה לעשות היסטוריה שלילית ולראשונה מאז שנוסדה ב-1900 לרדת לליגת השלישית. עבור אוהדיה המסורים והנאמנים זו כמובן מכה קשה, אבל הם ממשיכים לפקוד את משחקי הקבוצה - על אף המיקום העגום, בטבלת הצופים הם במקום הרביעי/חמישי בליגה עם יותר מעשרים אלף צופים למשחק.

אם שמו של הקיר הצהוב של דורטמונד ידוע היום ברחבי עולם הכדורגל, הרי פעם הדוגמא ליציע ביתי, מפחיד, כזה שיודע לעודד בצורה מדהימה, לתת הרגשה של התרוממות רוח לקבוצה ומטיל את אימתו על היריבות היה ה'ווסטקורבה' של לאוטרן - היציע המערבי של האיצטדיון הבנוי בצורת גורן. הדוגמא האולטימטיבית היתה בעונת 1973/4, שנה בה זכתה באיירן הן באליפות והן בגביע האלופות. היא ביקרה באיצטדיון שאז עוד נקרא בצנברשטאדיון, והובילה 1-4 בדקה ה-57 כשגרד מולר כובש צמד. כשהווסטקורבה מאחורי שוער באיירן ספ מאייר, וקייזרסלאטורן עם הפנים אליהם, זה נגמר ב-4-7 למקומיים (שחקן באיירן הורחק במצב של 4-4) באחד המשחקים הגדולים בהיסטוריה של הכדורגל הגרמני.

האוהדים הללו היו שם דבר גם בשנות התשעים, עשור מופלא בו ידעה קייזרסלאוטרן תארים, ירידה ומייד עליה וזכייה בעוד אליפות (היחידה שעשתה זאת כעולה חדשה). אחרי הכל קייזרסלאוטרן, כמו מנשנגלאדבך, היא עיר קטנה, עיירה במושגים גרמניים - פחות ממאה אלף איש - ועיקר פרסומה בא לה בזכות קבוצת הכדורגל שלה. העובדה שבאה מאיזור לא רחוק מגבול צרפת שכלכלית אינו משגשג גם כן לא הצליחה לפגוע בה - הכדורגל שלה והאוהדים הצליחו למשוך שחקנים, והאיצטדיון היה אגדי.

die Roten Teufel- השדים האדומים - מכונה קייזרסלאטורן, וכונתה כך עוד לפני שכל מיני קבוצות ברחבי תבל חשבו שהן המציאו משהו חדש. בשנות התשעים היא הצדיקה את הכינוי. בקיץ 1989 הוחתם סטפן קונץ, כבר כמעט בן 27 שנחשב כמי שלא הגשים את הפוטנציאל שלו, אבל הפך לאגדה בלאוטרן. איתו הגיע הגביע הגביע ב-1990, עם ניצחחון 2-3 על ורדר ברמן בניסיון החמישי שלה בגמר. קונץ כבש, ברונו לבאדיה הבקיע צמד. עונה אחר כך נבחר קונץ לשחקן העונה כאשר קייזרסלאוטרן הדהימה את באיירן, גרמניה, והעולם עם זכייה באליפות. מלבד קונץ, לבאדיה והליברו הצ'כי מירוסלב קאדלץ, לא היו לה שחקנים ידועים - זו היתה קודם כל הרוח הקבוצתית, המאמן קרל היינץ פלדקמפ ('קאלי') והאיצטדיון הביתי בו היה לה מאזן מצוין.

בהמשך הובא הקשר השוויצרי המוכשר סיריאקו ספורצה, וככשהוא וקונץ עזבו בקיץ 1995 נקלעה הקבוצה למשבר. בסוף העונה, על אף זכייה בגביע, היא ירדה לליגה השניה, אבל החזרה היתה מהירה. האנס פיטר בריגל - המנהל הספורטיבי - מינה למאמן את אוטו ריהאגל, שפוטר קצת לפני כן מבאיירן בתקופת פ.צ. הוליווד שלה. בעונה הראשונה שבה לאוטרן לליגה הבכירה, בעונה הבאה היא שוב הדהימה את באיירן וגרמניה עם זכייה סנסציונית באליפות. קאדלץ עוד היה שם, בחוד הבריק אולאף מרשל עם 21 שערי ליגה, אבל העיקר היה מרכז השדה בו שיתפו פעולה שניים - "זקן" בן 37 ויותר העונה לשם אנדריאס ברמה, שחזר לקבוצה בה פרץ, ולידו בחור בן 21 שהובא מחמניץ, אקס מזרח גרמניה, אחד בשם מיכאל באלאק.

שנה אחר כך הגיעה הקבוצה עד רבע גמר הצ'מפיונס (שם הפסידה בדרבי לבאיירן), ובהמשך עוד שיחקו בה שמות כמו יורי דז'ורקף, מאריו באסלר (שחזר לקבוצה בה החל את הקריירה), מירולסב קלוזה, רומן וויידנפלר ועוד. אנדריאס ברמה החליף בשלהיי שנת 2000 את ריהאגל כמאמן, אבל ההידרדרות כבר החלה, והיא היתה קשורה יותר לדברים שקרו מחוץ למגרש.

פריץ וולטר לוחץ את ידו של פרנץ פושקאש האגדי בגמר מונדיאל 1954
פריץ וולטר לוחץ את ידו של פרנץ פושקאש האגדי בגמר מונדיאל 1954. הנבחרת של נס ברן היתה מבוססת על שחקני 'לאוטרן'צילום: AP

הסיבה העיקרית לדעיכה ולנפילה של קייזרסלאוטרן היתה דווקא הבחירה בה - באופן הגיוני כמי שמזוהה עם 'הנס של ברן' והזכייה במונדיאל 1954 - כאחת מהערים שייארחו את גביע העולם ב-2006. כאשר הוחלט בשנת 2000 כי היא תהיה מהערים המארחות זה נראה כמחווה יפה, אבל שיפוץ האיצטדיון הפך לבור פיננסי שנכרה למועדון. בזמנו התכולה של איצטדיון פריץ ואלטר היתה בין 33 אלף צופים למשחקים באירופה, (בישיבה בלבד) לקצת יותר מ-39 אלף במשחקים מקומיים. השיפוץ לקראת גביע העולם הפך את האיצטדיון לכזה של כמעט 50 אלף מקומות. משבר כלכלי הביא למכירת האיצטדיון לגורמים פרטיים, אבל בעלי הבית דרשו לאחר השיפוץ שכירות שנתית של 3.2 מיליון יורו. אמנם לא משהו שהיווה בעיה כאשר המועדון היה בליגה הראשונה, אבל ירידת ליגה ב-2006 הביאה צרות. ההכנסות צנחו בצורה חדה, והשכירות הפכה לאבן ריחיים.

ב־2008 הקבוצה כמעט ירדה לליגה השלישית, והחזרה לליגה הראשונה ב־2010 באה ממש בזמן לפני פשיטת רגל. אבל אחרי שנתיים באה ירידה נוספת, השכירות כבר עלתה ל־3.6 מיליון יורו לעונה, ולמעשה בשנת 2016 לא היה יכול המועדון, לפי פרסום של רשת RTL, לשלם את השכירות. פוליטיקאים מקומיים נזעקו להגן על הסמל של האיזור, וב-2017 הוחלט כי השכירות תעמוד 'רק' על 2.6 מיליון יורו.

אבל גם זה היה הרבה יותר מדי. יחד עם גרעונות ומשבר תפעולי הוחלט בקבוצה למכור את האקדמיה שלה, שנחשבה מוצלחת, כדי לממן את השכירות. הכסף ממכירה זו אגב אמור לאזול ממש החודש. אם תרד קייזרסלאוטרן, מה שנראה כרגע התסריט היחיד האפשרי, היא כבר לא תוכל לעמוד בשכירות של האיצטדיון. העירייה, שמשלמת 2.9 מיליון יורו בשנה משכנתא עבור חלקה בשיפוץ האיצטדיון לקראת המונדיאל, מדברת ברצינות על הריסתו ומכירת השטח כדי להחזיר את החובות עליו.

מיכאל באלאק (במרכז) במדי קאייזלסאוטרן, 1998
מיכאל באלאק (במרכז) במדי קאייזלסאוטרן, 1998צילום: Kaiserslautern Facebook

קייזרסלאוטרן מחפשת משקיע חיצוני שציל אותה - כנראה לא מירידת ליגה - אבל ללא כסף מבחוץ היא עלולה להתפרק. העניין הוא שבמבנה הבעלות הגרמני, בו רוב המועדון (מה שנקרא 50% +1) צריך להימצא בידי הציבור, לא פשוט למצוא משקיע. בקבוצת ליגה ראשונה יהיו רבים שמוכנים להיות בעלי מיעוט, אבל בקבוצה שיורדת לליגה השלישית, עם שוק קטן ועתיד מעורפל, זו בעיה עצומה. איזה משקיע ישים כסף בקבוצה כזו בידיעה שהוא לא יוכל לקבוע?

עם חמישה מאמנים שהתחלפו העונה, מקום אחרון בליגת המשנה, קופה ריקה וחובות, ייתכן מאוד כי קייזרסלאוטרן לא רק שלא תחזור לימים יפים אלא נמצאת בדרך לתהום הנשיה. רק בשביל זה, שווה לזכור לה את כל הימים היפים, יפים מאוד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ