הפמיניזם הוא האויב העיקש ביותר של הספרות - הקצה - הארץ

הפמיניזם הוא האויב העיקש ביותר של הספרות

אלה שחושבים שניתן למרק את הספרות ולהפוך אותה למכובדת בעיני המוסכמות השולטות, טועים טעות מרה. וההשלכות? גיהנום שבו "הרע" מופיע לא בספרים, אלא בחיים עצמם

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מתוך הסרט "לוליטה" 1962
צילום: Michael Ochs Archives / Getty Images
מריו ורגס יוסה

אני משתדל להיות אופטימי, ולהיזכר מדי יום, כפי שביקש פופר, שעל אף כל מה שרע בעולם, האנושות מעולם לא היתה במצב טוב מאשר עכשיו. אך אני מודה שזה נעשה קשה יותר בכל יום. אילו הייתי מתנגד משטר רוסי ומבקר של פוטין, הייתי מת מפחד שמא אכנס למסעדה או לגלידריה רק כדי לאכול את הרעל שיחכה לי שם. כפרואני (וספרדי), המצב מפחיד לא פחות כשבארצות הברית יושב מנהיג חסר אחריות שמתאים יותר לעולם השלישי כמו טראמפ, שהתבטאויותיו משולחות הרסן עלולות בכל רגע להביא לכדי מלחמה גרעינית שתשמיד חלק ניכר מההולכים על שתיים בכוכב זה.

אך מה שמביא אותי לידי ייאוש יותר מכל בתקופה האחרונה הוא החשד שבכיוון שבו מתקדמים הדברים, אין זה מן הנמנע שהספרות, שהגנה עלי יותר מכל בחיים אלה מן הפסימיות, תלך ותיעלם. תמיד נמצאו לה אויבים. הדת היתה, בעבר, האויב הנחוש ביותר לחסלה, כשהטילה צנזורות חמורות והעלתה על המוקד מחברים ועורכים שקראו תיגר על המוסר ועל האורתודוקסיה. בהמשך היו אלה המערכות הטוטליטריות, הקומוניזם והפשיזם, שהותירו בחיים מסורת זדונית זו. כך היו גם הדמוקרטיות, ממניעים מוסריים ומשפטיים, שאסרו את פרסומם של ספרים, אלא שבמקרים אלה ניתן היה להתנגד, להיאבק בבתי המשפט, ולאט לאט הגיע הניצחון במלחמה — כך חשבנו — עם שכנועם של שופטים ומנהיגים, בכך שאם מדינה חפצה שתהיה לה ספרות — ובחשבון אחרון, תרבות — יצירתית באמת, ברמה גבוהה, עליה להיות סובלנית כלפי מחלוקות, צרימות וחריגות מכל סוג בשדה הרעיונות והצורות.

כעת האויב העיקש ביותר של הספרות, שמבקש לנקותה ממאצ'ואיזם, מדעות קדומות ומאי־מוסריות, הוא הפמיניזם. לא כל הפמיניסטיות, כמובן, אך כן הרדיקליות ביותר, ואחריהן, קבוצות נרחבות אשר, משותקות מהחשש שמא ייחשבו לריאקציונריות, קיצוניות ופאלוקרטיות, תומכות בגלוי במתקפה זו כנגד הספרות וכנגד התרבות. לכן כמעט אף אחד אינו מעז למחות כאן בספרד כנגד "עשרת הדיברות הפמיניסטיים" של איגודי העובדים, המבקשים לחסל בחוגים המשכילים סופרים כה מאצ'ואיסטיים במפגיע כגון פבלו נרודה, חוויאר מריאס וארטורו פרס־רוורטה. הטיעונים שהם מעלים הם כה יפי־נפש ומלאכיים, כמו אותם מניפסטים נגד ורגס וילה שעליהם חתמו נשים ב–1900, בבקשן לאסור את "הספרים הפורנוגרפיים" שלו; וכמו הניתוח שעשתה מעל דפים אלה הסופרת לאורה פרייסאס על "לוליטה" מאת נבוקוב, כאשר הסבירה כי הגיבור היה פדופיל ומגלה עריות שאנס ילדה שהיתה, בנוסף לכל, בתה של אשתו (היא שכחה לציין שמדובר גם באחד הרומנים הגדולים ביותר במאה ה–20).

למותר לציין שעם הגישה הזאת ליצירה ספרותית, לא קיים רומן בספרות המערבית שיציל את עצמו משריפה. "מקלט", למשל, שבו פופאיי המתועב מבתק את בתוליה של טמפל התמימה באמצעות קלח תירס — האם רומן זה לא היה מוחרם ומחברו, וויליאם פוקנר, לא היה נשלח למאסר עולם בצינוק? אני זוכר, אגב, שהמנהלת של "המשמרת הצעירה", ההוצאה הרוסית שפירסמה במוסקבה את הרומן הראשון שלי עם ארבעים עמודים חסרים, הבהירה לי כי לולא הוסרו אותן סצנות, "בעלים רוסים צעירים היו כל כך מתביישים אחרי הקריאה ולא היו מסוגלים להביט במראה". כששאלתי אותה מנין לה, במבט הקדוש שמעוררים בי אווילים, הרגיעה אותי והבטיחה כי כל יועצי העריכה בהוצאה הם דוקטורים לספרות.

מה עושים עם "לוליטה?":לצנזר את "לוליטה היא דרישה הגובלת בחוצפה // אורלי לובין■ איך לקרוא רומן גדול שמגחיך נשים ומצדיק אונס? // לאורה פרייסאס■ "לוליטה" היא נקודת הקיצון המבעיתה של האנשים הרגילים // מיטל שפירו■ מי יעז להתקרב ל"לוליטה"?// אורי קליין

ולדימיר נבוקוב
ולדימיר נבוקובצילום: AP

בצרפת הוצאת גאלימאר הודיעה כי תפרסם בכרך אחד את מאמריו של לואי פרדינאן סלין, מי שהיה משתף פעולה נלהב של הנאצים בשנות הכיבוש ואנטישמי אחוז טירוף. אני עצמי לעולם לא הייתי מעז ללחוץ את ידיו של הטיפוס הזה, אך אני מודה שקראתי בתדהמה שתיים מיצירותיו — "מסע אל קצה הלילה" ו"מוות באשראי" — לדעתי, שתי יצירות מופת של ממש, ללא ספק הרומנים הגדולים ביותר בספרות הצרפתית מאז פרוסט. המחאות נגד עצם הרעיון לפרסם את המנשרים של סלין הביאו את גאלימאר לקבור את הפרויקט.

אלה שמבקשים לשפוט את הספרות — ואני מאמין שהדברים תקפים באופן כללי לגבי כל האמנויות — מנקודת מבט אידיאולוגית, דתית ומוסרית, יימצאו תמיד בצרות. ואחת מן השתיים: או שישלימו עם העובדה שעיסוק זה היה, יהיה ועודנו תמיד מנוגד לכל מה שנחשב לנסבל ורצוי מנקודות מבט אלה, ובשל כך ישעבדו אותו למגבלות וצנזורות שלא יביאו אלא לקצה של הספרות; או שייכנעו ויעניקו לה את אותה "זכות לעיר" שמשמעותה עבורם עשויה להיות כמו פתיחתם של הכלובים בגני החיות ומילוי הרחובות בחיות פרא ומזיקים.

את זה היטיב להסביר ז'ורז' בטאיי במאמרים שונים, אך בראש ובראשונה בספר יפה ומסעיר: "הספרות והרע". בספר זה טען, בהשפעת פרויד, שכל אותם דברים שיש להדחיק על מנת שהחברה תוכל להתקיים — הדחפים ההרסניים, "הרע" — נעלמים רק מפני השטח של החיים, אך נותרים מתחתיהם, וממקום זה הם נאבקים לפרוץ את פני השטח ולשוב אל הקיום האנושי. כיצד עולה הדבר בידם? באמצעות מתווך: הספרות. הספרות היא המוליך שדרכו התהום המעוותת והסוטה של האנושות חוזרת אל החיים ומסייעת בידינו להבינם בצורה עמוקה יותר, וגם, במובן מסוים, לחיות אותם במלואם ולהשיב לעצמנו את כל מה שנאלצנו להשיל מעלינו על מנת שהחברה לא תהיה בית משוגעים ולא מרחץ דמים מתמשך, כפי שוודאי הייתה אצל הקדמונים בתקופה הפרהיסטורית, כאשר האנושות עוד היתה תהליך בלתי גמור.

תודות לחירות שנהנתה ממנה בתקופות מסוימות ובחברות מסוימות, קיימת ספרות גדולה, אומר בטאיי, וזו אינה מוסרית או בלתי־מוסרית, אלא מקורית, חתרנית, בלתי נשלטת, או מזויפת ושגרתית, ולאמיתו של דבר מתה. אלה שחושבים כי ניתן "למרק" את הספרות על ידי הכפפתה לכמה קאנונים שיהפכו אותה למכובדת בעיני המוסכמות השולטות, טעות מרה בידם: התוצאה, ספרות נטולת חיים ונטולת מסתורין, שנתונה במיטת סדום, תותיר ללא דרך מילוט את אותן תהומות מקוללות שאנו אוצרים בתוכנו, והללו ימצאו אז דרכים אחרות לצוף חזרה אל החיים. מה יהיו ההשלכות? גיהנום שבו "הרע" מופיע לא בספרים אלא בחיים עצמם, באמצעות רדיפות וברבריות פוליטית, דתית וחברתית. מכאן נובע שבזכות השריפות ומעשי האכזריות שמתרחשים בספרים, החיים פחות אכזריים ונוראים, יותר שלווים, ובני האדם חיים יחדיו עם פחות טראומות ובחופש רב יותר. המתעקשים להפוך את הספרות לבלתי מזיקה, פועלים למעשה למען הפיכתם של החיים לבלתי נסבלים, מציאות שבה, לפי בטאיי, השדים הם שלבסוף ישמידו את המלאכים. האם זה מה שאנחנו רוצים? 

_________________

זכויות פרסום עולמיות בכל השפות שמורות ל:@ Mario Vargas Llosa, 2018, Ediciones EL PAÍS S.L.
מספרדית: אביתר אורן

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ