שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

למה הסתמכנו על הסוכן המצרי אשרף מרואן

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אשרף מרואן (ראשון מימין) ביום חתונתו, עם רעייתו ואביה נאצר, 1966
שלמה גזית
שלמה גזית

צפיתי בליל שבת בעניין רב בראיון שערכה איילה חסון עם כל ראשי המוסד לשעבר, בערוץ 10. רוב המרואיינים עסקו בתקופה ובפרשות שהיו מוכרות לי רק כקורא עיתונים, ואיני מוסמך לאשש או להזים את דבריהם. אני מבקש להתייחס כאן רק לנושא אחד, אותו הכרתי בעת מעשה ולמדתיו לעומק גם לאחר מכן — וזו ההתרעה שקיבלנו מאשרף מרואן, שכונה "המלאך", ערב מלחמת יום הכיפורים.

אשרף מרואן היה באותם ימים הסוכן הבכיר ביותר שפעל בשירות ישראל. מעמדו המיוחד בצמרת השלטון המצרי הפך אותו, בצדק, ל"אורים ותומים" בכל הנוגע למדיניות המצרית ולהתרעה מפני מלחמה ביוזמה מצרית.

ראש המוסד, האלוף צבי זמיר, נהג להפיץ לצמרת המדינית (ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל) את דו"חות השיחות שקיימו אנשי המוסד עם מרואן, ואלה קראו בשקיקה את הדיווח הפיקנטי. הוויכוח אם היה מרואן סוכן אמין או שתול בידי המודיעין המצרי נולד אצלנו רק לאחר מלחמת יום הכיפורים, ולא היה לכך ביטוי בהתייחסות אליו ערב המלחמה.

משהחלו להתקבל הידיעות על הידרדרות אפשרית למלחמה (תחילה בזירה הסורית, ובהמשך — כיצד לפרש את התרגיל המטכ"לי של צבא מצרים), התעלמה המערכת מן המידע שהתקבל ממקורות המודיעין השונים, כל עוד לא שמענו דבר ממרואן. השינוי חל ב–4 באוקטובר, משהתקבל במוסד מברק מאשרף מרואן, שבו ביקש להיפגש בדחיפות עם ראש המוסד בלונדון, תוך שימוש במלת הקוד שסוכמה מראש כאיום במלחמה. למחרת, 5 באוקטובר, נתקבלה באמ"ן הידיעה על פינוי משפחות המומחים והיועצים הסובייטים, ידיעה זו הכניסה את מערך צה"ל למצב כוננות ג' — דרגת הכוננות הגבוהה ביותר שידעה ישראל מאז מלחמת ששת הימים.

ראש המוסד יצא למחרת בבוקר ללונדון. קודם יציאתו עידכן את ראש אמ"ן על הפגישה המתוכננת, וכמדומני שלא עידכן את ראש הממשלה על מטרת נסיעתו.

באותו יום הגיעה ידיעה ממקור 8200 על יוזמה משותפת, מצרית־סורית, למתקפה נגד ישראל. ראש אמ"ן הורה להקפיא את הדיווח וההפצה של ידיעה זו במערכת, בהמתנה לדיווח ראש המוסד מפגישתו עם מרואן.

סמוך לארבע בבוקר, ב–6 באוקטובר, קיבל ראש לשכת המוסד דיווח טלפוני מלונדון, אשר התריע על מתקפה מצרית־סורית שתיפתח למחרת, יום הכיפורים, עם רדת החשיכה. ראש הלשכה הפיץ את הדיווח לראש הממשלה, לשר הביטחון, לרמטכ"ל ולראש אמ"ן. להפתעתי, הייתי בין אלה שקיבלו את הדיווח מיד, ונקראתי לישיבה אצל שר הביטחון עם הרמטכ"ל וראש אמ"ן. מכיוון שלא רצו להטריח את קצרנית הלשכה בשעה כזאת (לפנות בוקר, עדיין חושך בחוץ), התבקשתי לרשום את עיקרי הדיון שהתקיים.

לא אאריך. היה ברור שנחוץ גיוס מיידי של כוחות המילואים לצורך היערכות בשתי הזירות (מצרים וסוריה). בין הרמטכ"ל לשר הביטחון התעוררו חילוקי דעות רק באשר להיקף הכוח שיגוייס. לשאלת שר הביטחון, מה סדר הגודל של הכוחות הדרושים מיידית, למגננה, השיב הרמטכ"ל — שתי אוגדות, אחת לכל זירה. אך משביקש הרמטכ"ל גיוס מיידי של כל מערך המילואים, סירב שר הביטחון, שחשש כי ישראל תהא זו שתואשם בייזום המלחמה. כעבור שעה אישרה ראשת הממשלה, גולדה מאיר, את בקשת הרמטכ"ל, לגיוס מלא, אף כי לא נענתה לבקשתו, ליזום מכה מקדימה.

בשתיים בצהריים באותו יום, מספר שעות לפני שעת השין עליה דיווח הסוכן מרואן, החלה המתקפה המשולבת. למרבה הצער, זה קרה שעות לפני שאנשי המילואים הספיקו להתגייס ולהיערך למגננה.

ללא קשר לפרשה זאת, רבים בצה"ל לא נערכו כראוי למצב כוננות ג', עליו הכריז הרמטכ"ל יום קודם לכן, ונמצאו יחידות בקו החזית, שנהגו בחוסר אחריות והמשיכו באווירת רגיעה ושגרה.

בסיכומו של דבר — מיד עם קבלת הדיווח מלונדון ננקטו כל הצעדים הדרושים. למזלנו, התרעת מרואן התקבלה — הגם שבמועד מאוחר יחסית.

איש לא זלזל במרואן כמקור האמין ביותר באותה עת. להיפך, אלמלא האמינו בו והסתמכו עליו, היה צה"ל נערך ומתגייס ככל הנראה כמה ימים קודם לכן, בהתבסס על מידע שהגיע ממקורות מודיעין אחרים — של המוסד, של אמ"ן ואף מתצפיות בשטח.

אלוף בדימוס גזית היה ראש אמ"ן

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ