שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מה ידע ראש הממשלה

האם היה ראש הממשלה מנחם בגין קורבן חסר אונים של שר הביטחון שרון, או שהיה מודע לתוכניתו הסמויה להגיע לביירות? חלק שני

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שר הביטחון אריאל שרון וראש הממשלה, מנחם בגין, ביום השני למלחמה. שרי הממשלה, אמר שרון, מתקשים בקריאת מפות
שר הביטחון אריאל שרון וראש הממשלה, מנחם בגין, ביום השני למלחמה. שרי הממשלה, אמר שרון, מתקשים בקריאת מפותצילום: Uzi Keren / Liaison / Getty Images
עוזי בנזימן

גם לאחר פסק הדין במשפט נגד "הארץ", שבו נקבע כי שר הביטחון אריאל שרון נהג שלא ביושר בראש הממשלה מנחם בגין במבצע שלום הגליל, נותרו אנשים, בהם עיתונאים ידועים, פוליטיקאים ואנשי אקדמיה, עם הרושם שבגין היה שותף פסיבי למהלכיו של שרון שהובילו את צה"ל לביירות. רצו לומר, בגין לא ממש הולך שולל על ידי שרון במלחמה, אלא היה מודע לכוונתו להרחיב את המלחמה מעבר לקו ה–40 ק"מ, לסלק כליל את המחבלים הפלסטינים ואת הצבא הסורי מלבנון ולהביא לכינון ממשלה חדשה בביירות.

עדותו של בני בגין במשפט על דברים ששמע במו אוזניו מאביו, שהכחיש מכל וכל את הגרסה הזאת, הופעותיו הפומביות של ראש הממשלה בימי המלחמה שבהן הצהיר על יעדיו המוגבלים של המבצע ודברים ברוח זו שאמר לבני ביתו, לנשיא רונלד רייגן ולכנסת — כל אלה לא שיכנעו את אנשי האסכולה הזאת. הם הוסיפו לטעון כי ראש הממשלה שאף בסתר לבו לממש את תוכנית אורנים הגדולה, וכי איפשר לשרון להוציאה אל הפועל תחת המעטפת של מבצע שלום הגליל. את קריאת התיגר של בני בגין על הגרסה הזאת, כפי שבאה לידי ביטוי במאמרים שכתב לאחר המלחמה ובעדותו בבית המשפט, הסבירו בסירובו להאמין שגם אביו נהג בכחש ובהעדפתו לראות בו קורבן חסר אונים של נכלולי שרון.

>> החלק הראשון:כיצד תומרנה ממשלה שלמה למלחמת שולל

ספרו של שמעון גולן אינו עוסק באופן ממוקד בשאלה עד כמה בגין היה שותף לתוכניות שרון ולמהלכיו. כפי שעולה מהחלק הראשון של סקירה זו ("התכונה המופלאה של האמת", מוסף "הארץ", 18.5) שבו תוארו שלוש התחנות הראשונות של מבצע שלום הגליל, כאשר משחזר גולן את התנהלותו של שרון מול הממשלה, מתמרן אותה, מעמיד אותה בפני עובדות ומוסר לה מידע מטעה — בגין הוא חלק ממנה, ולפיכך מושא לגניבת הדעת שמפעיל כלפיה שר הביטחון. עם זאת, יש כמה מעמדים בהשתלשלות המלחמה שבהם בגין נוקט עמדה, או נמנע מלנקוט עמדה, באופן שמציב לכאורה סימן שאלה אם אכן היה מנותק לחלוטין מכוונותיו הסמויות של שרון.

תחנה רביעית: תקיפת הסורים והשמדת הטק"א

ביום השלישי למבצע, 8 ביוני 1982, זומנה הממשלה לישיבה דחופה בשעה 10:30 כדי לדון בהתפתחויות בשדה הקרב ולקבל החלטות. שרון מוסר דיווח מפורט על המצב בשטח שמשמעותו — כדי להבטיח את מימוש תוכנית האיגוף, "שעל פי אישור הממשלה נועדה למנוע ככל האפשר עימות חזיתי עם הסורים", יש לפתוח צירים נוספים ולתפוס אחיזות מעבר לקו ה–40 ק"מ. המהלכים המתוכננים נועדו להימנע מהתנגשות חזיתית עם הסורים. עוד אמר כי תנועת אוגדה 162 (החותרת להגיע לכביש ביירות־דמשק בתוואי החוצה את הרי השוף) נעשית באטיות בגלל תנאי השטח וללא חיפוי אווירי, משום שהשטח מכוסה על ידי הטק"א (טילי קרקע־אוויר) הסורי "שאותו הוחלט לא לתקוף לפי שעה, אך אם יהיה צורך העניין יובא להחלטת הממשלה". שרון דיווח על תנועת טור שריון סורי אל עבר ג'זין (ממזרח לצידון) ועל פנייתו הדחופה של הרמטכ"ל רפול אליו לקבלת אישור לתקיפה אווירית של הטור. "אילולי זאת היו נגרמות לצה"ל אבידות כבדות". ההחלטה ניתנה בו במקום ולאחר מכן דיווח על כך השר לראש הממשלה.

[הערות המחבר: גולן מעיר כי שרון לא דייק בתיאור שמסר לממשלה על תנועה לעבר צה"ל, ועל תקיפה שביצע כוח סורי באזור ג'זין בשעות שבהן נקב שר הביטחון. אין גם סימוכין לתיאורו של השר כי המגע של צה"ל עם הכוח הסורי בג'זין היה באזור שבו הסורים לא ישבו קודם לכן. משמע, לפי תיאור השר, הם נעו לאזור חדש ולכן קיבל צה"ל אישור לבלום אותם, עמודים 304–307].

ראש הממשלה גיבה את החלטת שרון לאשר לחיל האוויר לתקוף את הטור הסורי בג'זין וגם המליץ לקבל את דעתו של השר בדבר פתיחת ציר נוסף (בין דאמור ועאליי) "כדי להבטיח את שלומם של הכוחות הלוחמים" (309). לעומת זאת, הוא דחה את המלצת שרון לתבוע מהסורים, באמצעות השליח האמריקאי פיליפ חביב, להסיג את כל כוחותיהם 40 ק"מ מגבול ישראל. במקום זאת הציע בגין להסתפק בהחלת הדרישה הזאת על המחבלים הפלסטינים בלבד. הוא תמך בבקשת שרון לאשר לצה"ל לפתוח את הציר לעאליי. הממשלה אישרה את הסיכום הזה (312).

מפה

בשעות אחר הצהריים של 8 ביוני הגיע שרון לפיקוד צפון וכינס ישיבה לדון בתוכנית להמשך הלחימה. במהלך הדיווחים ששמע, העיר השר: יש להגיע במהירות לדהר אל־ביידר כדי שאפשר יהיה לנוע משם הן אל עבר ביירות, והן דרומה אל בקאע; מאחר שלא ידוע מה תהיה החלטת הממשלה לגבי מתקפה כוללת על הכוחות הסוריים, יש לכרסם בהם בגזרות אחרות, ולעשות זאת בזהירות ובשקט מבלי לעורר רושם שמדובר במלחמה כוללת (324).

שרון סקר את הממד המדיני והפוליטי של המערכה והדגיש כי בניגוד לדעתו, החליטה הממשלה היום לעצור את תנועת צה"ל כדי להעביר לסורים מסר — לסלק את המחבלים מתחום חסותם בלבנון ולהחזיר את כוחותיהם, שנעו אל עבר צה"ל, לעמדותיהם הקודמות. את המסר הזה אמור להעביר אליהם פיליפ חביב. הוא, שרון, מנסה לדחות ככל האפשר את המפגש בין בגין לחביב כדי לנצל את הזמן לשיפור עמדות צה"ל ולהניעו קדימה ככל האפשר. "הסורים אמנם טוענים", הוסיף השר, "שהם הזיזו כוחות לעברנו משום שאנחנו הם אלה שנעים לעברם, אבל זה לא חשוב כרגע".

סוגיה נוספת, אמר השר, היא הרושם שנוצר בממשלה ובוועדת חוץ וביטחון כאילו יש שתי גישות בפיקוד צה"ל: אחת החותרת לעימות כולל עם סוריה והשנייה המאמינה שאפשר להשיג את היעדים בלי להילחם בסורים. הוא (שרון), ראש אמ"ן והאלוף אברהם טמיר עמלו בממשלה לשכנע את השרים שאין חשש ממלחמה כוללת עם סוריה ושהמצב הפוך: הסורים מתפוררים. כרגע ההחלטה על תקיפת הסורים טעונה אישור ממשלתי נוסף ובין המצב הנוכחי לבין קבלת ההחלטה ניצבות השיחות עם פיליפ חביב, שיחלו בשעות הערב (328).

מהרקע המדיני גזר שרון את הוראותיו המבצעיות: לחתור להגיע לכביש ביירות־דמשק ולכרסם בכוחות הסוריים בבקאע בזהירות ובהדרגה. "אנחנו אמנם מוכנים למהלך הגדול אך בשלב זה יש להתקדם בהדרגה", הטעים (329). השר ציין כי זו מלחמה שהם (אנשי הצבא הנוכחים בדיון) אינם רגילים בה ושהיו רוצים לנהל אותה באופן שונה. אילו היו רואים אילו מהלכים הוא נוקט בממשלה כדי להשיג אישורים לא היה צורך לחזור בפניהם על ההוראות לבצע את הכרסום בזהירות ובהדרגה. היום דרש מהשרים "להפסיק להסתובב עם סרגל ולמדוד את הקילומטרים". לפני יומיים הצליח לשכנע את הממשלה לאשר את מהלך האיגוף של אוגדה 162 והיום קיבל אישור לתת לו לפעול כהבנתו בתוך מתחם האישור. לכן הוא אישר לצה"ל לפתוח צירים גם מכיוון עאליי אל עבר כביש ביירות־דמשק. חשוב מאוד שתהיה נוכחות צה"ל על כביש ביירות־דמשק עוד הלילה, הדגיש, לפני פגישת בגין־חביב (330).

[זה רגע מכריע, לפני מימוש המהלך שיוציא אל הפועל את תוכנית אורנים הגדולה ויציף על פני השטח את כוונת היסוד — לתקוף את כוחות הקרקע הסוריים בבקאע ולחסל את סוללות הטק"א שלהם. ביצוע הקטע הזה בתוכנית יבהיר לכל את החריגה הגדולה שעשה צה"ל ממבצע של"ג המצומצם שעליו החליטה הממשלה. לפיכך חושף שרון בפני הפיקוד העליון את כוונותיו ומדבר עם קציניו בגילוי לב יחסי. יתרה מכך, נימת דבריו אל הקצינים היא כשל בעלי ברית השותפים לתוכנית סמויה שהוסתרה עד כה מהממשלה ומהציבור].

בסוף היום השלישי למלחמה נחשף בבירור המכשול שעיכב את השגת יעדיה: אוגדה 162 נתקעה בדרכה אל כביש ביירות־דמשק והתקשתה לפרוץ את מחסום האש שהציבו לה הכוחות הסוריים. על רקע זה, שאליו הצטרף החשש מפני אזילת החול בשעון המדיני, כינס שר הביטחון דיון בפיקוד צפון בלילה שבין 8 ל–9 בחודש.

שרון הסביר לקצינים שיש צורך להבהיר כיצד להתאים את כוונת הדרג הצבאי לכוונת הדרג המדיני. החתירה לכביש ביירות־דמשק והכרסום בכוחות הסוריים שבדרום בקאע נועדים לממש את הכוונה המדינית — לגרום לסורים להסיג את כוחותיהם מלבנון או, לפחות, להסיג את המחבלים 25 ק"מ מהקו שבו הם נמצאים עתה בבקאע. לגבי תקיפת הטק"א הסורי, הוא מעריך שהממשלה לא תחליט על כך, אך על צה"ל להיערך לביצוע המשימה הזאת למקרה שהממשלה תחליט בחיוב (360).

חיילים ישראלים נחים במהלך המצור על ביירות, יולי 1982. בשפתו של שרון, למושג הגיאוגרפי "ביירות" היתה משמעות גמישה
חיילים ישראלים נחים במהלך המצור על ביירות, יולי 1982. בשפתו של שרון, למושג הגיאוגרפי "ביירות" היתה משמעות גמישהצילום: Dominique Faget / AFP

למחרת, בשעה 07:30, מתחיל דיון נוסף בפיקוד צפון בהשתתפות שר הביטחון. צפה בו מחלוקת בין הרמטכ"ל רפול לשרון סביב השאלה אם מוטב לתקוף סוללה אחת של הטק"א הסורי או את המערך כולו. השאלה נדונה בהקשר של תהיית המשתתפים מה תהיה עמדת הממשלה לגבי שתי האפשרויות ולגבי עצם התקיפה. שרון מצדד בהתקפת המערך כולו. הרמטכ"ל מעדיף לתקוף סוללה אחת ולאחר מכן לבחון את השפעתה על התנהגות הסורים בהמשך המבצע. אם יוסיפו לשגר טילי קרקע־אוויר, אמר, יבקש מהממשלה אישור על תקיפות נוספות של הטק"א. שרון סבור שטקטיקה כזו תעורר התנגדות בממשלה ושמוטב להשיג את אישורה לתקיפת מערך הטק"א כולו. הרמטכ"ל העיר כי אם הממשלה תאשר תקיפה מוגבלת, פעם אחר פעם, של יחידות הטק"א הסוריות ובאופן זה תסתיים המלחמה — מה רע בכך? כך, הוסיף, חושב גם מפקד חיל האוויר. שרון השיב כי יש לתקוף את מערך הטילים כולו כדי להשהות את כניסתה של דיוויזיה 3 הסורית ללבנון. על כך ינהל את המאבק בממשלה (375–376).

ואכן, בשעה 09:00 מתכנסת הממשלה על פי בקשת שר הביטחון כדי לדון בעניין תקיפת מערך הטק"א בבקאע ובגבול לבנון־סוריה. שרון דיווח כי צה"ל תקף כוח סורי בגזרה הדרומית לאחר שזה תקף את הכוח הישראלי שנע צפונה. (בהערת שוליים מעיר גולן שהכוח הסורי לא תקף את הכוח הישראלי אלא רק התקדם לעברו (379)). הכוח הסורי הושמד וצה"ל תפס את רכס ג'זין השולט על החלק הדרומי של בקאע. הוא תיאר את היערכות סוללות הטק"א והמליץ לממשלה לאשר את השמדת המערך כולו על פי תוכנית סדורה מראש של חיל האוויר. ללא נטרול הטק"א פגיעים כוחות צה"ל לתקיפות סוריות, טען, והשמדתם לא תגרור מלחמה כללית עם סוריה אלא תגרום לזעזוע גדול בצבא הסורי, תחליש את המוטיבציה שלו להילחם ותעצור את כניסת הדיוויזיה השלישית ללבנון. התקיפה תמנע גם הכנסת סוללות טק"א נוספות ללבנון. "זה בנפשנו", אמר (381–382).

בגין סבר שאין להעמיד את חביב בפני עובדה מוגמרת: יש להמתין לתשובת אסד לדרישה הישראלית להסגת הכוחות הסוריים (גולן כותב כי מהערת אגב של בגין, שעל פיה להערכתו הסורים בכל מקרה לא ייענו לדרישה, ניתן ללמוד שכל המהלך של תיווך חביב נעשה מטעם ישראל רק כדי לצאת ידי חובה, ושבגין נתן לכך יד כדי שתהיה הצדקה לישראל לתקוף את הטק"א, עמ' 382). ראש הממשלה העריך כי הכנסת סוללות הטק"א הנוספות ללבנון באה בעקבות תקיפת חיל האוויר את טור השריון הסורי באזור ג'זין. מכאן עולה שתגבור הטק"א נועד להפעילו נגד חיל האוויר שלנו. "מדינה השולחת את צבאה לקרב חובתה הראשונה לדאוג לשלומו. זה השיקול העליון". הממשלה אישרה את תקיפת הטק"א (383).

בדיון בחדרו של אלוף פיקוד צפון, אמיר דרורי, זמן קצר לאחר מכן, אמר דרורי כי באופן פרדוקסלי נראה שהיה אפשר להגיע לקו 40 הק"מ גם בלי לתקוף את הטק"א, "בלי מלחמה כוללת. לדפוק את כל המחבלים ולגמור מלחמה בשקט". על כך משיב הרמטכ"ל שייתכן אמנם שכך, אבל אין ביטחון שהיה ניתן להרחיק את המחבלים מעשרת הקילומטרים שנותרו עד לקו ה–40 ק"מ, כיוון שהכנסת חטיבת טילי קרקע־אוויר סורית מגבילה את יכולת הטיסה של חיל האוויר שלנו (384). עוד אמר הרמטכ"ל כי על חיל האוויר לרכז מאמץ לסייע לאוגדה 96 למען תגיע עד לבוקר המחרת לפאתי ביירות (כך! זה אפוא היעד). תקיפת הטק"א יצאה אל הפועל בשעה 14:00 (390).

[הלחץ הפסיכולוגי שמפעיל שרון על הממשלה וראשה ("ללא תקיפת הטק"א חשופים חיילי צה"ל לתקיפות הסורים") עושה את שלו, ותוכניתו (המקורית) לחסל את סוללות הטילים הסוריות ולסלק את כוחות הקרקע הסוריים מבקאע, מקבלת את אישור הממשלה. ההחלטה מושפעת מתמונת המצב בשטח כפי שהיא מוצגת לשרים על ידי שרון; הם אינם מודעים לחוסר הדיוק ולמרכיב המניפולטיבי שיש בה כפי שמצביע עליהם גולן בספרו. בגין תומך בעמדתו של שרון. למרבה האירוניה, בהנהגה הצבאית ניכרת הסתייגות משמעותית מעצם מהלך העימות עם הסורים, בכלל זה מהשמדת הטק"א, אך עמדה זו אינה מובאת לידיעת הממשלה וראשה].

תחנה חמישית: בדרך לביירות

הצלחת חיל האוויר להשמיד את מערך הטק"א הסורי חילצה משרון אמירות מפורשות, לפחות באוזני הדרג הצבאי הבכיר, בדבר כוונותיו המקוריות שעד אז עימעם אותן. בדיון בחפ"ק פיקוד צפון, בשעות הערב של 9 ביוני, הוא מזכיר מקומות באזור ביירות כיעדים שיש להגיע אליהם: שדה התעופה חלדה וגבעת משרד ההגנה (391). הוא מתקשר לבגין, מדווח לו על הישגי המבצע האווירי ומודה לו על נחישותו. בד בבד הוא מגייס את תמיכתו של ראש הממשלה במהלך הבא שהוא מתכנן — האצת התקדמות צה"ל אל עבר ביירות, כשהוא אומר שזה מהלך שכבר הוצג לממשלה (392).

בשיחה עם סגן אלוף הפיקוד, אלוף אורי שמחוני, אמר שרון כי לישראל יש עניין שהמלחמה לא תיגמר "כאן" (גולן מעיר: נראה שכוונתו בקו ה–40 ק"מ) אלא מעבר לו, בלא לעבור את הגבול לסוריה (394). בין המשימות שקבע אלוף הפיקוד לכוחות ל–10 ביוני היתה הקצאת כוח להצבה בתוך ביירות (399).

שרון והשליח האמריקאי פיליפ חביב בקריה, אוגוסט 1982. שרון שאף לדחות פגישה בין בגין וחביב כדי לאפשר לצה"ל להתקדם בשטח
שרון והשליח האמריקאי פיליפ חביב בקריה, אוגוסט 1982. שרון שאף לדחות פגישה בין בגין וחביב כדי לאפשר לצה"ל להתקדם בשטחצילום: AP

בדיון שמקיים שרון בפיקוד צפון בשעה 22:00 הוא מבהיר שלמרות הבטחתו של ראש הממשלה לרמטכ"ל שעומד לרשות צה"ל כל הזמן הדרוש, יש להתכוונן לסיום המבצע עד 11 ביוני. היעד למחר, 10 ביוני, הוא הגעה לכביש ביירות־דמשק. בבקאע יש ללחוץ ללא הרף להשתלטות מלאה על השטח בטווח 40 ק"מ. במזרח יש להדוף את הסורים עד מעבר לגבול. הרמטכ"ל מבקש משרון לאשר לו להורות לנוצרים לפתוח באש בקו העירוני בביירות כדי להטריד את חטיבה 85 הסורית שבעיר (409).

פעילות פיקוד צפון במחצית השנייה של הלילה שבין 9 ל–10 ביוני מושפעת מהחשש שתוכרז במהרה הפסקת אש. שרון מגיע לחמ"ל ומנחה את הפיקוד "ליצור מצבים בלתי נסבלים". מהדיווחים בקשר עולה שהנוצרים קיבלו הוראה לפתוח באש בתוך ביירות לכל אורך הקו. לפני ששרון עוזב את החמ"ל הוא שב ומנחה ליצור מצבים שהם (הכוונה, כנראה, לסורים) "לא יוכלו להסכים להפסקת אש ושהכוחות ידחפו קדימה בכל העוצמה וחיל האוויר ישמיד כל מטרה שבגדר האפשר". לאחר צאתו ציננו אלוף הפיקוד וסגנו את הנחיותיו של השר והורו למפקד אוגדה 162 ולמפקד הגיס הצפוני "לפעול בהתאם ליכולות, לא לחרוג מהכללים ולא לעשות מה שלא צריך" (414).

השכם בבוקר 10 ביוני מתכנסת הממשלה ושומעת מבגין דיווח על מכתב שקיבל מהבית הלבן שעתיים קודם לכן: הנשיא רייגן מפציר בישראל להסכים להפסקת האש המוצעת ומזהיר כי דחיית ההצעה עלולה לפגוע בקשרי שתי המדינות וכן ליצור מתיחות ביחסי ארצות הברית וברית המועצות. ההצעה האמריקאית באה נוכח המידע המתקבל והרושם המצטבר, שתנועות ישראל על אדמת לבנון חורגות מעבר לקו ה–40 ק"מ, ונוכח השיחות שקיים פיליפ חביב עם הנשיא אסד. בגין ממליץ לשרים לדחות את דרישת רייגן.

שרון סקר את המצב באוזני השרים: לאחר ששמע מראש הממשלה על מכתבו של הנשיא רייגן, נתן הוראות לפיקוד צפון לנוע צפונה בכל הכוח ולפעול גם בחשיכה חרף סיכון חיי אדם הכרוך בכך. צה"ל זקוק לעוד כמה שעות לחימה כדי להשיג בכוחות עצמו את היעד ולהרחיק את המחבלים והסורים לקו 40 הק"מ. השר הביע התנגדות תקיפה ביותר לתנאים שהוצבו לישראל, ונימק אותה בין השאר בתיאור תנועות מוגברות של הצבא הסורי אל עבר לבנון "המעידות על כוונתו להיאחז בה מחדש במתכונת הקודמת". אם ישראל תיעתר לפניית הנשיא רייגן, אמר, הרי שתוך שעתיים־שלוש שוב יהיו מוצבות 25 סוללות טק"א בבקאע. לשאלות שרים אם מדובר בביירות, השיב שרון שלא בביירות אלא בציר המוביל מדאמור צפונה ועוקף את ביירות. "אסור להסכים להפסקת אש לפני שהושגו היעדים", קבע. הוא הציע לנסח את התשובה לנשיא רייגן בהבעת נכונות עקרונית להפסקת אש אך בכריכתה בתנאים שלא יאפשרו את כניסתה לתוקף בשעה 06:00. הממשלה אישרה את הצעת התשובה של בגין לנשיא האמריקאי (415–421).

בעוד שבישיבת הממשלה הבהיר שרון כי אין כוונה לפעול בביירות עצמה, בחמ"ל של פיקוד צפון נגולה תמונת מצב סותרת לחלוטין: הרמטכ"ל קיבל שם דיווח שהנוצרים הצפוניים פתחו באש לאורך כל הקו העירוני בביירות. הוא משיב כי כבר בלילה ביקש להורות להם לעשות זאת. הוא מאשר להם להיכנס לתוך שטח המחבלים בביירות. בישיבה נדונות דרכים לערב את הנוצרים במלחמה ודרכי הנחתת כוחות צה"ל באזור ביירות לפני הפסקת האש. בשעה 08:30 מעודכן הרמטכ"ל שאוגדה 96 נמצאת במבואות הדרומיים של ביירות ואוגדה 36 עוקפת את ביירות מדרום־מזרח (424).

כעבור חמש שעות מתכנסת הממשלה לישיבה נוספת שבה מפרט בגין באוזני השרים את נוסח תשובתו לנשיא רייגן. שרון מדווח שהנחה את צה"ל להמשיך את הלחץ צפונה כדי להגיע לקו 40 הק"מ מכל נקודה בגבול הצפון, באופן שלא יישאר בשטח זה שום כוח סורי או כוח של המחבלים. הוא מספר על התייצבות כוחות צה"ל מצפון לבקאע ומנמק זאת בצורך לקבוע עובדות בשטח לרגע שבו תוכרז הפסקת אש. הוא מוסיף כי החתירה לכביש ביירות־דמשק נעשית הן בציר הקשה שבו פועלת אוגדה 162 והן בדרך המובילה לעאליי. הוא מזכיר כי הממשלה אישרה את התנועה הזאת. ציר התנועה לעאליי אמנם קרוב מאוד לביירות, אך ניתנה הוראה מפורשת לא להיכנס לעיר.

שרון נדרש לעניין "המטריד את כולם" — עובדת הימצאותו של צה"ל בטווח של 70 ק"מ, לא 40 ק"מ, מהגבול. קו היעד, אמר, לא השתנה, והוא "40–45 ק"מ מהגבול", אך כדי להשיגו היה צורך לבצע את מהלך האיגוף, והממשלה אישרה זאת (427).

בתשובה לשאלות שרים הבהיר בגין כי כוחות צה"ל אינם עולים על ביירות ואינם כובשים אותה וכי לא ידוע לו על מגמה לחבור לנוצרים שם. ניסוחיו של שרון בישיבה אינם חופפים במלואם לאלה של בגין: הוא אומר לשרים כי "הנחה מפורשות את מפקד האוגדה ומפקדים נוספים שאין לגעת בארמון הנשיאות", כי צה"ל "לא ייזום" התחברות לנוצרים וכי "כוחות צה"ל מנהלים קרב קשה עם המחבלים המגינים על פתחת חלדה (במבואות ביירות) וקרב זה מלווה בהפגזות והפצצות מהאוויר ומהים" (428–429).

בדיונים בחפ"ק פיקוד צפון שנערכו בזה אחר זה בשעות אחרי הצהריים של 10 ביוני, מדווח שרון לרמטכ"ל באופן מדויק על ישיבת הממשלה אך נותן הנחיות שמשמעותן המעשית היא חריגה מהלך הרוח ששרר בישיבה בכל הנוגע לביירות. הוא אמנם מדגיש כי הממשלה אינה מעוניינת בכיבוש ביירות, אבל מסמן תוואי להתקדמות צה"ל אל שולי העיר באופן שיוצר נוכחות ישראלית ברורה בתחומה. הוא גם מודיע כי עומדת לרשות צה"ל יממה נוספת עד להכרזה המשוערת על הפסקת אש. מדיווחי הרמטכ"ל עולה שאף על פי שהעמדה הרשמית היא שישראל אינה מתכוונת לכבוש את ביירות, צה"ל מפגיז ומפציץ את העיר ללא הרף כדי לאלץ את הסורים והמחבלים הנמצאים בה לסגת (433).

כוחות צה"ל בנמל התעופה של ביירות, ספטמבר 1982. בגין הבהיר לשרים כי צה"ל אינו עולה על ביירות ואינו כובש אותה
כוחות צה"ל בנמל התעופה של ביירות, ספטמבר 1982. בגין הבהיר לשרים כי צה"ל אינו עולה על ביירות ואינו כובש אותהצילום: הספרייה הלאומית/ארכיון דן הדני [בוריס בלנקין]

[בלוליינות הלשונית של שרון, המושג הגיאוגרפי המוגדר "ביירות" מקבל משמעות גמישה; לעומת דבריו לממשלה, בהנחיותיו לצה"ל גבולות העיר אינם זהים וכך גם מידת הנוכחות של צה"ל בתחומה].

בלילה שבין 10 ל–11 ביוני מעדכן שרון את הפיקוד העליון במצב המדיני שהתפתח בשעות האחרונות ונותן הנחיות חדשות שתואמות את החלטות הממשלה ועמדתה המוצהרת. הוא מודיע לקצינים שב–12:00 בצהריים תודיע ישראל על הפסקת אש לאחר שהושגו יעדי המבצע. כן תכריז ישראל שאם כוחות צה"ל יותקפו לאחר שעה זו הם ישיבו מלחמה. הוא אומר לנוכחים כי כוחות צה"ל שיהיו בהסתערות בשעה 12:00 לא יפסיקו את האש אלא יחלישו את תנופתם, ויחכו לתגובת האויב. ההערכה בדיון היא שהסורים מרכזים את מאמציהם ביצירת קו הגנה לאורך כביש ביירות־דמשק כדי למנוע את היאחזות צה"ל בכביש. בסקירות שהושמעו מתח שרון ביקורת על נוסח הכרוזים שהומטרו על הכוחות הסוריים באזור ביירות. נאמר בהם: "צאו כי אנו נכבוש את ביירות", בעוד שצריך היה להיכתב: "צאו כי נפוצץ אתכם". שרון הזכיר כי כיבוש ביירות לא הוגדר במטרות המבצע ואזכור היעד הזה הזיק לישראל מדינית והסברתית. הוא דרש להביא לאישורו נוסח כל כרוז שיופץ להבא (443).

השר מעריך כי חרף הודעת ישראל על הפסקת אש יתנהל קרב שריון בשריון בבקאע ולקראתו יש להיערך. על אוגדה 162 לנסות להמשיך לנוע, אבל בזהירות וללא אבידות רבות, אל עבר כביש ביירות־דמשק. עוד אמר השר שאין שום כוונה לכבוש את ביירות אבל יש עניין להרוס את מפקדות המחבלים בעיר. הוא הופתע לראות במפות חצים המסמנים כוונה לחצות את ביירות לכיוון הנמל. אין בסיס לתוכניות הללו והן בניגוד לכוונת הממשלה (458).

מבצע שלום הגליל נכנס למירוץ נגד הזמן. ב–11 ביוני ב–7:30 בבוקר, משקרב המועד להכרזה על הפסקת אש, קיים שרון דיון בפיקוד צפון, ובו נתן אישור לתקוף ישירות סוללות טק"א סוריות בעודן בשטחי סוריה, כדי לאפשר לחיל האוויר לסייע לכוחות קרקעיים של צה"ל הנתקלים בקשיים באזור בקאע (472). שרון חוזר על ההוראות להתמקד בשליטה מלאה על השטח שבטווח ה–40–45 ק"מ ולא לעשות מאמצים מיותרים להתקדם מעבר לכך. במהלך הדיון התקבלה שיחה מראש הממשלה לשר הביטחון ובסיומה אמר שרון, בין השאר, כי מוסכם שניתן לתקוף סוללות בשטח סוריה כדי לגונן על צה"ל (476). בהמשך נתן שרון אישור לחיל האוויר לתקוף כוחות שריון סוריים הנעים מסוריה לכיוון לבנון וסמוכים לגבול שבין שתי המדינות. עוד הנחה שלא לתקוף מפקדות מחבלים בלתי פעילות בביירות, אך נתן היתר לתקוף מפקדות פעילות (477).

כעבור שעתיים מתכנסת הממשלה בירושלים. בגין מדווח על הודעתו לנשיא רייגן כי החל מ–12:00 תפסיק ישראל את האש באופן חד־צדדי. ההחלטה התקבלה בשיחות שקיים עם שר הביטחון ושר החוץ לאחר שהתברר שצה"ל השיג את יעדיו במערכה — קו ה–40 ק"מ — והיא תלווה בהודעה שאם צבא סוריה יוסיף לתקוף את צה"ל, המערכה תימשך. צה"ל גם לא יתיר לסוריה להציב סוללות טק"א חדשות בלבנון.

שרון סקר את המתרחש בשטח כשהוא מדגיש את חשיבות השמדת טילי הטק"א כמפתח להחלשת האחיזה הסורית בלבנון ואת ההוראה הקפדנית שנתן לכוחות לא לחרוג מעבר לקו ה–40 ק"מ. כן דיווח כי חיל האוויר תקף בתוך שטח סוריה את תגבורות הטק"א והשריון הסוריות הנעות אל עבר הגבול. "גם בהתקפה הראשונה על מערך הטק"א הסורי בבקאע, זו שאישרה הממשלה, היו חלק מהסוללות מוצבות בתוך שטחה של סוריה", מגלה השר. הוא המליץ לא להתקדם מעבר ל–40 הק"מ בגזרה המזרחית כדי לקבע את הרושם שזה היה היעד של צה"ל, ומשהושג אין לישראל כוונות התקפיות כלפי סוריה (486).

בפועל, הפסקת האש נכנסה לכאורה לתוקף אבל הלחימה נמשכה בעצימות נמוכה, בכמה נקודות, כששר הביטחון מורה לצה"ל למנוע מהסורים להתקדם, אם הם מנסים לעשות זאת, ולחסל סוללות טק"א אם הם מנסים להציבן. כן התקבלה בפיקוד צפון הנחיה להתכונן לביצוע "פרי הדר" (הנחתת כוחות צה"ל בג'וניה, מצפון לביירות) (486–495).

בערב אומר שר הביטחון לקצינים שאם המחבלים לא יכבדו את הפסקת האש יש לנתק את כביש ביירות־דמשק ולגרום לכך שלא יישאר מחבל אחד בביירות. הוא מדווח על שיחותיו עם נציגים אמריקאים שבהן אמר כי כדי להבטיח את שלטונם בלבנון הסורים צריכים להחזיק כוחות בביירות ואילו האינטרס של ישראל הוא להוציא את סוריה מלבנון (496). שרון מוסיף כי אפשר לנצל את העובדה שהפסקת האש מופרת, לרכז כוחות ולהשלים את המלאכה עד 13 ביוני. כוחותינו הנמצאים תחת אש, כמו בעאליי, רשאים להמשיך להתקדם (500).

[בדיון בחמ"ל הפיקוד שולף שרון, מבלי משים, את המרצע מהשק: הוא מספר שהבהיר לנציגי הממשל האמריקאי שמטרת ישראל היא לסלק כליל את הנוכחות הסורית מאדמת לבנון. זה יעד ששרון הסתיר עד כה: חתירתו לכביש ביירות־דמשק נועדה לשם כך, אך הוא נימק אותה באיגוף טקטי שנועד לשפר את יכולתו של צה"ל להתמודד עם הכוח הסורי בבקאע. הוא משתף את שומעיו בכוונתו לנצל את הפרות הפסקת אש מצד הסורים והמחבלים כדי לנסות להשיג את היעד הזה].

בנימוק שהמחבלים אינם מכבדים את הפסקת האש הורה שרון להתקרב לביירות, להתייצב על כביש ביירות־דמשק (דרך עאליי) ועמד בעצמו בראש משלחת שנפגשה עם ראשי "הכוחות הלבנוניים" (בראשם בשיר ג'ומייל). בבוקר 13 ביוני חברו כוחות חטיבה 35, בדרך יבשתית (כיבוש עאליי), עם הכוחות הנוצריים.

בישיבת הממשלה שנערכה באותו יום נשאל שרון על פעילות צה"ל באזור ביירות והשיב כי ישראל רצתה תמיד לפגוע במחבלים בביירות אולם היתה בעיה להגיע לשם. עתה משצה"ל נמצא במקומות ששולטים על העיר ניתן לטפל במחבלים הנמצאים בה. אמנם היתה החלטת ממשלה מפורשת לא לכבוש את ביירות, "אולם מעולם לא הוחלט שלא לכבוש את הציר המוביל אליה". עם זאת, ייתכן שכדאי לקיים דיון בשאלה אם טוב להשאיר מחבלים או לא (506).

האופן שבו התנהל שרון מראשית המבצע צף בצורה מרוכזת גם בשלב האחרון — במהלכיו סביב ביירות, כפי שהם נגולים בחלק המסיים את ספרו של גולן. חרף הסתייגותה הברורה של הממשלה מכיבוש ביירות, פעל שר הביטחון כדי להשיג נוכחות ישראלית בתוך העיר וסביבה. לשם כך הוא הורה לצה"ל לקבוע עובדות בשטח (בקטע זה של המערכה, בשיטת "הזחילות") ונימק את תזוזת כוחות צה"ל כמענה ל"הפרות הפסקת אש" מצד הסורים והמחבלים. הוא טען בממשלה שהוראותיו לצה"ל נסמכות על החלטותיה ולא היסס להטעות את השרים ולהתעלם מעמדתם. הוא שיתף את הקצינים הבכירים בפיקוד צפון בהבחנותיו על כישוריהם המוגבלים של חברי הממשלה לקרוא מפות ולהתמצא במתרחש בשטח, ותיאר באוזניהם כיצד תימרן את ראש הממשלה לאשר לצה"ל להשתלט על ביירות כולה לאחר רצח ג'ומייל ("היה צריך לנהוג באופן שמצד אחד יביא את ראש הממשלה להסכים למהלכים ולתמוך בהם, ומצד שני יספיקו כוחות צה"ל להשתלט על שטח גדול ככל האפשר עד שהדרג המדיני יגיע למסקנה שאי אפשר להתקדם עוד"). בגין אכן קיבל על עצמו את האחריות על מהלכי צה"ל בביירות ב–14 בספטמבר 1982 — היום שבו התנפצה לרסיסים תוכנית אורנים הגדולה בעקבות הרצח, שאחת מתוצאותיו המיידיות היתה הטבח שביצעו הפלנגות הנוצריות בפלסטינים תושבי מחנות הפליטים סברה ושתילה.

שמעון גולן כותב בסיכומו כי שר הביטחון היה זה שקבע את מהלכי המלחמה (הוא, וכן הרמטכ"ל, נכחו מדי יום במפקדת פיקוד צפון) וכי שרון דבק בארבעת היעדים שהציב: הסגת המחבלים מעבר לטווח המאפשר להם ירי על ישראל; הסגת הכוחות הסוריים מדרום בקאע, מביירות ומכביש ביירות־דמשק; חיסול מפקדות המחבלים בביירות וסילוק המחבלים מלבנון; וכינון ממשלה חדשה בלבנון שיש לה אינטרס לשתף פעולה עם ישראל.

התיעוד שמביא גולן מלמד שבגין, ועמו הממשלה, לא היו שותפים לכוונותיו של שרון אלא נגררו לאשר את מהלכיו משום שהצליח לתמרן אותם לכך כשהוא אינו מהסס להטעות אותם ולהציג להם מצגי שווא. עם זאת, בשלב האחרון של המערכה נתן בגין יד להוראתו של שרון לצה"ל להיכנס לביירות ולפעול בכל דרך לסילוק המחבלים מהעיר. גולן מעיר כי ייתכן שזו היתה כוונת בגין מלכתחילה, כפי שמרמז אולי נוסח החלטת הממשלה ("הם, מפקדותיהם ובסיסיהם") אך על ידי הפעלת הנוצרים ולא על ידי כיבושה של העיר בפועל בידי צה"ל. עם זאת, אפשר גם, וכך אני סבור, שבגין הצטרף לדעתו של שרון בעניין זה בדיעבד, נוכח ההתפתחויות בשטח — ההזדמנות שסיפקו הנסיבות להיפטר אחת ולתמיד מנוכחותם של המחבלים וראשיהם בביירות. אין חולק על כך שלאחר רצח בשיר ג'ומייל השתנה המצב באופן קיצוני, ובגין גיבה באופן מלא את החלטתו של שרון להורות לצה"ל להשתלט על העיר.

ההבדל בין מלכתחילה לבדיעבד חיוני להבנת התנהלותו של בגין לאורך המבצע כולו. בגין היה חלק מהממשלה שאותה משך שרון באף. היו מעמדים במהלך המלחמה שבהם נראה ראש הממשלה כשהוא נותן גיבוי לשרון — כך בעימותים עם השליח האמריקאי, פיליפ חביב, כך באישור תנועת האיגוף, כך ערב ההחלטה על תקיפת הטק"א וכך בהידוק המצור על ביירות והזחילות אל עבר כביש ביירות־דמשק. ראש הממשלה נתן גיבוי לשרון משום שהוא האמין לגרסאותיו על המצב שנוצר בשטח שחייב לכאורה לאשר את ההצעות המבצעיות שהוא העלה בפניו ובפני הממשלה. ההתנהלות הזאת אינה מעידה בשום פנים שבגין נתן לה יד מלכתחילה, אלא שלא היה לו מנוס מלאשר אותה בדיעבד כתוצאה מתמונת המצב שהציג לו שרון. אחת הראיות הניצחות לכך היא החלטת הממשלה, בראשות בגין, ב–12 באוגוסט, להפקיע מידי שר הביטחון את הסמכות להפעיל את חיל האוויר לאחר שהתבררו ממדי ההפצצות בביירות.

לפני שנים, כאשר נשאלו האנשים המקורבים ביותר למנחם בגין כיצד ייתכן שלא הבחין בנכלוליו של שרון, ואם סביר להאמין שלא ידע לאן הוא מוביל אותו, השיבו: הוא נהג כך משום שלא העלה על דעתו, ששר הביטחון של מדינת ישראל יוליך שולל את ראש הממשלה שלה. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ