מנחם קורמן, האיש מאחורי הג'אמפ שוט הראשון בישראל - כדורסל - הארץ

מנחם קורמן, האיש מאחורי הג'אמפ שוט הראשון בישראל

התארים עם מכבי ת"א בשנות ה-40 וה-50, היריבות העירונית שנולדה מול הפועל, על מגרש ומחוצה לו ("הפוליטיקה היתה בזמנו חזקה מאוד בתוך הספורט"), הביקור במוסקבה כשהיתה מאחורי מסך הברזל, הדרישה של דוד בן גוריון, וההסבר מדוע הפסיק להגיע למגרשים לאחר שפרש ("כששמעון מזרחי נכנס למכבי הפסקתי לקבל כרטיסים"). זהו סיפורו של מנחם קורמן, מי שהציג לראשונה בישראל את הקליעה המפורסמת

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
"מנחם היה שחקן הגנה מצוין, והיתה לו יד טובה מהפינות - הוא זרק ממרחקים קצרים כי ממילא לא היו שלשות", מספר נח קליגר
"מנחם היה שחקן הגנה מצוין, והיתה לו יד טובה מהפינות - הוא זרק ממרחקים קצרים כי ממילא לא היו אז שלשות", מספר נח קליגרצילום: מתוך אלבומו האישי
אריה ליבנת
אריה ליבנת

יש שלוש גרסאות למקור ממנו למד מנחם קורמן, שחקנה של מכבי תל אביב בשנות הארבעים והחמישים, את קליעת הניתור, הג'אמפ-שוט בלעז. "נסענו פעם ליוון לקיים משחקים ידידותיים כי אז עוד לא היה גביע אירופה", מספר היו"ר המיתולוגי נח קליגר. "מנחם ראה שם שני שחקנים שזורקים לסל תוך כדי שהם קופצים לאוויר. בארץ בתקופה ההיא שחקנים זרקו בעמידה. הוא תירגל את זה והפך לראשון בארץ שזורק ג'אמפ-שוט", כך לפי הגרסה הראשונה.

אחד מיריביו בליגה באותה תקופה, וחברו לנבחרת, מוסא דניאל טוען: "מכבי, בניגוד לקבוצות אחרות בארץ נסעה הרבה לחו"ל. באחת הנסיעות קורמן ראה קבוצה יוגוסלבית וממנה הוא למד את הג'אמפ-שוט. הזריקה לא נקראת על שמו, אבל הוא הראשון שהשתמש בה בארץ. בהתחלה זה הצחיק אותנו, קראנו לזה קליעת צפרדע. כמו קרפד קפוץ עם רגליים מקופלות, אבל אחר כך שחקנים למדו ממנו. ארז לוסטיג עשה את זה, משה בוקשפן אחריו. באותה תקופה לא היו מאמנים עם מערכי אימון, אז שחקנים חיקו האחד את השני".

ואילו קורמן סיפר השבוע מביתו בתל אביב: "באו לארץ קבוצות ממצרים, כמו מכבי קהיר, ולמדנו מהם לעשות דברים. גם הגיעו לארץ סרטים של הארלם גלובטרוטרס, צפיתי בהם כמו כולם, התחלתי לקלוט מה שהם עושים, והזריקה הזו מצאה חן בעיניי. היה לי ניתור מאוד גבוה והתחלתי לזרוק ג'אמפ-שוטים מהפינה השמאלית". על המשחק הראשון בו ניסה את הזריקה הוא סיפר בכתבה של קליגר ב"ידיעות אחרונות" בשנת 1998: "אברהם זייף (שהלך לעולמו בחודש שעבר, א.ל.) ששפט במשחק בו ניסיתי את הזריקה הזו לראשונה שרק לצעדים. אחרי שהסברתי לו כי באוויר אין צעדים, הוא קיבל את דבריי".

קורמן, שמעולם לא התחתן ואף לא הביא ילדים לעולם, חגג בקיץ שעבר עם קרוביו ומקורביו יום הולדת 90. קליגר מתעקש שב-18 בחודש הזה הוא יהיה בן 92. "תאמין לי שהוא בילף. איך אני יודע את זה? כי הייתי בעל הבית שלו הרבה שנים ואני יודע שהוא צעיר ממני בשנה. אני נולדתי ב-1925, הוא ב-1926 ואברהם שניאור ב-1927".

הוא נולד בתל אביב לאב שעלה מפולין ואם שמצד אמה היא דור רביעי בארץ. הם התגוררו בשכונת שפירא שכבר אז לא בדיוק נחשבה לשכונת יוקרה. "החיים לא היו דבש, לא היה יותר מדי כסף בבית. האבא עבד עם הסבא בבניין". דודו, בן ציון אפשטיין היה שחקן הרכב במכבי ת"א כדורגל בסוף שנות השלושים, אבל קורמן בחר בכדורסל.

קורמן: "היינו מתאמנים פעמיים בשבוע, בשלישי ובחמישי בערב, לעיני ארבעה פנסים של 1,000 ואט ברחוב מכבי 4".
קורמן: "היינו מתאמנים פעמיים בשבוע, בשלישי ובחמישי בערב, לעיני ארבעה פנסים של 1,000 ואט ברחוב מכבי 4"צילום: מתוך אלבומו האישי

לימים הוא יגיע ל-1.80 מ' שנחשב לגבוה בתקופתו. בגיל 10 הצטרף למכבי הצעיר, תנועת נוער שהשתלבה עם קבוצת הנוער של מכבי ת"א. כעבור מספר שנים, כשעלה לקבוצה הבוגרת, השתייך לאחת מנציגותיה של מכבי ת"א שנקראה גדוד אהרון. קורמן מספר כי הספיק לשתף פעולה עם יהושע רוזין לפני שזה הפך למאמנו. החודש ימלאו 100 שנה להולדתו של מר כדורסל. "היינו מתאמנים פעמיים בשבוע, בשלישי ובחמישי בערב, לעיני ארבעה פנסים של 1,000 ואט ברחוב מכבי 4".

עד שנת ייסוד הליגה הארצית ב-1953 קיימו מכבי והפועל ליגות נפרדות, אולם מכבי ת"א והפועל ת"א נפגשו מדי פעם למשחקים ידידותיים. "הפועל היתה קבוצה טובה, אבל הם לא זכו לנצח אותנו", אומר קורמן. "היתה יריבות חזקה בין המועדונים, אבל יותר מלמעלה בין העסקנים ופחות בין השחקנים. אנחנו היינו חברים האחד של השני למרות שהם בילו בבתי הקפה בצפון תל אביב ואנחנו בדרום. גם לעיתונאים היתה דעה. ישראל פז ואורי זמרי היו אנשי הפועל מובהקים. פז, בעיניים שלו, ראית את השנאה למכבי.

"באותה תקופה יותר, מבכל זמן אחר, הפוליטיקה היתה מאוד חזקה בתוך הספורט. כל קבוצות הפועל חיו על חשבון מרכז הפועל. במכבי המרכז לא היה חזק, כל קבוצה התקיימה באופן אינדיווידואלי, כאשר לחלק היו ספונסרים שהחזיקו את הקבוצה, אבל רוב הכסף הגיע מדמי חבר ששילמנו. אני התחלתי לעבוד כבר בגיל 16 בבית חרושת למשאבות מים סיניבר ברחוב סלמה. כך יכולתי לשלם כדי לשחק במכבי, וגם לצאת למסעות בחו"ל. כל נסיעה כזו עלתה 1,000 לירות וזה היה על חשבוננו. גם נעליים לא קיבלנו. הדבר היחידי שאני זוכר זה שכל שנה נסענו לדרך יפו. היה שם חייט שתפר לנו על החולצות את הסמל של מכבי ת"א".

בעוד נבחרת הכדורגל של ארץ ישראל החלה להופיע במסגרת בינלאומית כבר ב-1934, הנבחרת הלאומית בכדורסל נכנסה למעגל התחרויות רק ב-1952. אולם שנה לפני קום המדינה הוקמה נבחרת חד פעמית. בעקבות הזמנה שקיבלה הפועל להופיע בפסטיבל הנוער הדמוקרטי בפראג, הצליחה מכבי לשכנע את קברניטי הענף לשלוח נבחרת ייצוגית שהורכבה כמובן בשיטת הפיפטי-פיפטי - שבעה מהפועל ושבעה ממכבי. קורמן היה אחד מששה נציגים של מכבי ת"א.

"הפסטיבל היה של קומוניסטים, ובזמן שהפועל שיחקו שם בטורניר, אנחנו קיימנו משחקים נגד קבוצות כמו רויאל הבלגית וראסינג פאריז. היו לנו גם משחקים כנבחרת ארץ ישראלית (שלושה ניצחונות, שלושה הפסדים, א.ל.). היינו שם חבורה מגובשת שהלכה ביחד לבתי כנסת וביקרה בבתי קברות יהודיים. התגוררנו בבית ספר, המיטות התפרקו לנו".

עם החזרה לארץ, החליפו שחקני הנבחרת את מדיהם לחאקי כדי להגן על המדינה. קורמן שירת במלחמת השחרור בגדנ"ע. שניים מחבריו לנבחרת, אליעזר שבט ויהושע וייסמן, כמו גם שחקן הנבחרת המורחבת רפי מלץ, נפלו בקרבות.

ב-1952 הקימה ההתאחדות לספורט נבחרת כדורסל לטובת המשחקים האולימפיים בהלסינקי. מאמן אמריקאי, טאבי רסקין, הובא לצורך המשימה. הנבחרת, שכללה 13 שחקנים התאמנה במשך חודשיים. לפני היציאה למשחקי הכנה בסקנדינביה קיבלה הנבחרת את ברכת הדרך של ראש הממשלה דוד בן גוריון. "הוא דרש מאיתנו לשנות את השמות שלנו לשמות עבריים. השם שלי קורמן היה פולני, אז שיניתי לדגני".

"היינו חבורה מגובשת שהלכה ביחד בבתי כנסת וביקרה בבתי קברות יהודיים. התגוררנו בבית ספר, המיטות התפרקו לנו", מספר קורמן על ההשתתפות בפסטיבל הנוער בפראג
"היינו חבורה מגובשת שהלכה ביחד בבתי כנסת וביקרה בבתי קברות יהודיים. התגוררנו בבית ספר, המיטות התפרקו לנו", מספר קורמן על ההשתתפות של נבחרת ארץ ישראל בפסטיבל הנוער בפראגצילום: מתוך אלבומו האישי

הנבחרת, שהוגרלה בטורניר המוקדמות לבית 3 פישלה, והפסדים לפיליפינים וליוון מנעו ממנה בעצם את ההופעה במשחקים האולימפיים. "לא שיחקנו כמו קבוצה, כל אחד עשה לפי היכולת שלו. הפיליפינים (48-57) היו נמוכים אבל קפיציים והיה לנו קשה להתמודד מולם. יוון היתה ברמה שלנו (52-54)". נבחרת הכדורסל זכתה בכל זאת להשתתף בטקס הפתיחה, ושניאור אף נשא את דגל ישראל. "האיצטדיון בהלסינקי היה מאוד גדול והיה מרגש להיות שם. זה היה עולם אחר בשבילנו", מתאר קורמן.

שנה מאוחר יותר הנבחרת הפתיעה כשסיימה במקום החמישי באליפות אירופה במוסקבה. "עד כמה שאני זוכר, המשחקים התקיימו במגרש בחוץ. נלחמנו, רצנו, קפצנו. צריך להבין שגם אירופה לא היתה אז בשמיים". על החוויה לשחק במדינה שהיתה מאחורי מסך הברזל הוא מספר: "גרנו מול הקרמלין, אני הייתי בחדר עם זכריה עופרי שהיה חניך שלי בחשמונאי. במדרגות תמיד ישבה אשה זקנה שאחראית על הקומה. לא ידענו מה היא עושה. תמיד היתה ביקורת עלינו, הרגשנו כאילו הולכים אחרינו. באו המון יהודים למשחקים שלנו, הם לא יכלו להגיע הנה, אבל אז עוד לא היה את המאבק לעלייה לארץ. הרוח הגדולה עוד לא התחילה. הם ניסו להעביר לנו מכתבים עבור הקרובים שלהם בארץ, אבל היתה לנו הוראה ברורה לא לקחת מהם. היינו ילדים טובים, זה לא הממזרים של היום".

למרות שהיה בין השחקנים המובילים בארץ, לא יצא קורמן לאליפות העולם בברזיל ב-1954. "דב פרוסק ויעקב שאלתיאל זימנו שבעה שחקנים מהפועל וחמישה ממכבי. ישראל טואיל יצא בגלל דרישה של מכבי ירושלים. כעסתי על מכבי כי הייתי יותר טוב ממנו, אבל לא אמרתי מילה. הייתי ילד טוב ירושלים, מאוד סגור, ביישן. כל אחד שהיה אומר לי משהו הייתי סוגר את הפה".

במשחק הפתיחה של הליגה, באפריל 1953, קורמן היה הקלעי השני בטיבו של מכבי ת"א (12 נקודות) בניצחון על קבוצת הבית מכבי צפון, אבל הוא לא היה סקורר גדול. בשלוש עונות בליגה קלע 6.7 נקודות בממוצע. "מנחם היה שחקן הגנה מצוין, ובאותה תקופה, בזמן ששלושה שחקנים עלו להתקפה, שניים נשארו מאחור כדי להגן. זה לא אומר שהוא לא עלה מדי פעם להתקפה. היתה לו יד טובה מהפינות, הוא זרק ממרחקים קצרים כי ממילא לא היו אז שלשות", מספר קליגר. קורמן: "הרבה פעמים שהייתי צריך לזרוק לא עשיתי את זה. שניאור ששיחק כפיבוט היה צועק עליי באמצע המשחק 'אל תזרוק'. הוא ביקש ממני למסור לו פנימה, אבל זה לא היה קל כי להפועל היו הרבה שחקנים גבוהים".

קורמן זכה עם מכבי ת"א בכל התארים האפשריים - שלוש אליפויות וגביע אחד. משחקו האחרון היה באפריל 1957 כשהוא בן 29. "מנחם היה בחור נהדר, כיף היה להיות חבר שלו. הוא זכה להיות בשני אירועים ספורטיביים מדרגה ראשונה. הוא אמנם היה שייך למכבי, אבל אני זוכר שהוא שיחק פעם אחת במדי הפועל במגרש שלווה, אני שמרתי עליו", מספר דניאל.

קליגר: "מנחם היה כדורסלן מצוין, שחקן מאוד מסור. הוא זכה להיות בחמישייה המיתולוגית של מכבי עם רלף קליין, יהודה וינר, זכריה עופרי ואברהם שניאור, שלטעמי הוא השחקן הכי טוב בכל הזמנים. פיבוט בגובה 1.83 מ' שאם היו סופרים אסיסטים, הוא היה מגיע למספרים מדהימים. שחקן שהיה יושב על העיגול במרכז המגרש וקולע 9 מ-10. לא היו שחקנים כאלו לפניו ואחריו".

לאחר פרישתו ממשחק, שימש קורמן תקופה מסוימת כשופט. "אהבתי לשפוט בכל מקום חוץ מחולון. תמיד היו שם קללות. היה אוהד צולע שירק לי בפנים. אם הייתי יכול היום, הייתי מחזיר לו".

אולם עיקר עיסוקו היה כמורה לחינוך גופני. "אחרי שסיימתי מדרשה של מורים לחינוך גופני נכנסתי לעבוד בבית ספר, בהתחלה בשד' החיל ביד אליהו, אחר כך בבלפור ואחר כך בעירוני ט'". קליגר: "מנחם הקים את מגרש האתלטיקה הראשון בבתי ספר בארץ. הוא שיכנע את הנהלת בית הספר שם".

מהחינוך הגופני הוא הגיע לאתלטיקה והפך למאמן נבחרת הנשים, ועוזר מאמן במכבי ת"א. בין האתלטים הבולטים שעברו אצלו נמנים: לוי פבסקין, רינה ויינריך, משה אליצור, חיים מונהייט, ציפי בן דב, דני שרעבי, מאיר קופלר, עדנה גורני, מרית ולטמן, צביה וייספלד, שרונה פיקסלר ודורון שיטרוק. "לא היה לי נח לאמן כדורסל בגלל בית הספר. צריך להבין שכולנו כשחקני כדורסל עסקנו בעוד ענפי ספורט. הייתי קופץ לרוחק לא רע. התוצאה הכי טובה שלי היתה 6.30 מ'". קורמן זכה לערב הוקרה על פועלו באיגוד האתלטיקה וזכה להפוך ליקיר מכבי ישראל.

קורמן ביקר במעט משחקי כדורסל מאז שהפסיק לשחק. "ברגע ששמעון מזרחי נכנס למכבי, הפסקתי לקבל כרטיסים. לא הייתי מהנערים שלו כמו זכריה עופרי ואברהם שניאור. לא היה לי קשר אליו ובמשך שנים כלל לא דיברנו. כל עוד שמלוק (מחרובסקי) היה שם, אז קיבלתי מדי פעם כרטיס, אבל לא היה לי נעים לרוץ ולבקש". כיום הוא צופה פה ושם במשחקים בטלוויזיה. "אני רואה את מכבי ת"א, הפועל ת"א והפועל ירושלים שפתאום עלתה".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ