שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
האם התרבות חשובה

צקצקני עולם האמנות מתבקשים להירגע

המוזיאון לתולדות האמנות של פלאטו־שרון במגדל האשפוז של בית החולים ביליניסון כולל רפרודוקציות של יצירות מופת ואין בו מיומרת ההתחזות, מה שאי אפשר לומר על הרבה מוזיאונים המציגים יצירות "מקור"

אורי הולנדר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי הולנדר

כל הצועד בלובי של מגדל האשפוז הראשי בבית החולים בילינסון לא יוכל להתעלם מעובדת כניסתו לחלל תצוגה גדול. אם יעצור ויתבונן בציורים התלויים על הקירות אפשר שיזהה אחדים מהם. ואם יגלה שרבים מהם מוכרים לו ויתהה על פשר הצגתם במקום מסוים זה, ימצא שהוא מהלך בין כותלי "המוזיאון לתולדות האמנות" שהקים שמואל פלאטו־שרון, ובו עשרות רפרודוקציות של יצירות מופת; מבחר להיטים (יד שנייה, מאמן מומחה) של האמנות המערבית מהמאה ה-16 עד המאה ה-20.

חלל תצוגה זה מציף ומעלה שאלות לא מעטות המעסיקות זה שנים ארוכות את יוצרי האמנות, חוקריה ואחדים מאלה הנושאים בגאון את הכינוי "צרכני אמנות". לכאורה, די בעצם קיומו של חלל זה כדי להחריד מרבצם את צקצקניו של עולם האמנות המבטלים באחת כל מעשה שאינו מעשה ידיהם, שהרי מגדל האשפוז, מצד אחד, אינו נשגב כהיכל שאליו עולים לרגל כדי לקיים בו את מצוות הבהייה, ומצד אחר, הוא גם לא חתרני, מחתרתי או אותנטי דיו ("נשגב" ו"חתרני", לא כל שכן "אותנטי", הם תארים שהצקצקן נועץ תדיר בדשי מעילו ומתהדר בהם).

וכך נכתב באתר האינטרנט של מוזיאון זה, שאפשר גם לסייר בו סיור מקוון בין מיני הרפרודוקציות: "תמונות אלה צוירו ביד מיומנת ואוהבת ובטכניקה המקורית על ידי אמנים מוכרים מן השורה הראשונה, וכל יצירה עברה בדיקה ואישור מקצועי על ידי מומחי אמנות ואוצרי מוזיאון ברמה הגבוהה ביותר (...) כאשר קרא מר פלאטו־שרון מאמר פסיכולוגי הטוען כי התבוננות ביצירות אמנות יכולה לזרז את תהליך החלמתם של חולים, גמלה בלבו ההחלטה לעשות מעשה, כדרכו — בשביל המדינה — ולהעמיד לרשות בית החולים את האוסף שלו, להנאת המאושפזים, בני משפחותיהם וידידיהם הבאים לבקרם, וכן להנאת צוות בית החולים, וכמו כן, לחינוכם האמנותי של ילדי ישראל הבאים לבקר במוזיאון".

שמואל פלאטו־שרון
שמואל פלאטו־שרון. "בדיקה ואישור מקצועי של מומחים" צילום: מוטי קמחי

מי שיבחר לסייר בגירסתו הווירטואלית של המוזיאון ייתקל בעבודת אמנות נוספת — תצלומו של פלאטו־שרון עצמו, לבוש בחליפת סופרמן (על חזהו האות S הסופרמנית־שרונית) ועטוי גלימה, וסביבו מסגרת נאה. אל תצלום זה מתנקזות שתיים מן השאלות הרבות שמתעוררות, כאמור, בשעת ביקור במוזיאון בלתי שגרתי זה.

השאלה הראשונה קשורה בתפקידי המוזיאון בכלל ומוזיאון זה בפרט. אם נלחץ על כפתור ההפעלה של אותו צקצקן אמנות גנרי ונשאל מה מטרת הקיום הראשונה במעלה של המוסד המוזיאלי, נקבל את התשובה המוכנית הבאה: שימור, הצגה ומחקר של יצירות אמנות ותרבות. לכאורה, "המוזיאון לתולדות האמנות", שמהלכים בו צרכני אמנות רבים יותר מאלה המהלכים בכל מוזיאון בארץ, איננו מוזיאון, שהרי התנאים האמורים אינם מתקיימים בו.

יתר על כן, גלימתו בת 400 השנים של אותו סופרמן המרחף מעל לעבודות כולן (ובתצלום שבאתר אחדות מן העבודות זרוקות על הרצפה), תוכל להצטייר בקלות כהתגלמותו של מעשה הניכוס הגס ביותר שבנמצא; והרי שמו של בעל המוזיאון חולש על פני כל הרפרודוקציות, המספרות כביכול את סיפורו שלו. אלא שסיפור זה חף מיומרה. אכן מוצגות כאן עבודות שאין חולק על חשיבותן — בניגוד לכל נרטיב מוזיאלי ששיקולי השתקותיו, התעלמויותיו ואף אלימותו נשארים תמיד מאחורי הקלעים, כלומר מאחורי מעשה הצגתן של עבודות מסוימות, שהוא תמיד גם מעשה אי הצגתן של עבודות אחרות. ואם בניכוס עסקינן, הרי שמוזיאון זה הוא כנראה אחד המוזיאונים הבודדים בעולם שפריטי תצוגתו לא נעקרו מסביבתם הטבעית. כל עבודה המוצגת בכל מוזיאון היא מעשה של ניכוס, ובמקרים רבים אף של מעשי גזילה ועושק (זו הברבריות של בן התרבות, המניח שמקומו של האובליסק בכיכר הקונקורד שבפאריס ולא בלוקסור). לא כן במוזיאון זה, שבו המונה ליזה מחייכת בשלווה לחלילן של מאנה ולאריה של רוסו, ואינה חומדת במסתרים את עגיל הפנינה של הנערה הוורמירית.

השאלה השנייה המתעוררת לנוכח מפעל זה קשורה בטבען של יצירות האמנות המוצגות במוזיאון זה לתולדות האמנות. מצד אחד, הן עברו "בדיקה ואישור מקצועי" של מומחים חשובים; מצד אחר, ברור לכל שאין אלה יצירות מקור. אלא שאלה אכן יצירות מקור, שצוירו "ביד אוהבת ובטכניקה המקורית" של עבודות המקור, ואפשר לקבלן כהומאז' לאותן יצירות. אין בהן דבר מיומרת ההתחזות, שהרי איש לא טען שעבודות אלה עברו תחת מכחוליהם של דה וינצ'י, רמברנדט וואן גוך. ולעומת זאת, דווקא ביצירות "מקור" שתימצאנה בכל מוזיאון יש הרבה מיומרה זו, משום שכלי הרסטורטורים שעברו עליהן לאורך השנים ותוצאותיהן של עבודות שימור אלה עשויים להתפרש במידה רבה כעיוות ואפילו כזיוף של העבודות עצמן. העבודות המוצגות במוזיאון לתולדות האמנות של פלאטו־שרון אינן זיוף וגם הצגתן האקלקטית תואמת את רוח החופש של בעל הגלימה, המרחף כרצונו בין זמנים, מבעים וסגנונות.

ומה על אותו מושג חמקמק, חשאי, קמאי, שהוא בסיסו של כל דיון במקור ובשעתוק, דהיינו אותה "אאורה" נעלמה של יצירת האמנות? ייתכן שדווקא הצבתן של היצירות בחלל בלתי שגרתי, שהעין תרה בו אחר שלטי הכוונה והמחשבה מתרוצצת בו אנה ואנה, תעניק להן את תשומת הלב שהן אינן זוכות לה מעיניו העייפות של המהלך במוזיאונים אחרים לתולדות האמנות. אפשר שדווקא מוזיאון פתוח ובלתי מעונב מעין זה, המוותר מראש על כללי הטקס ועל דרישות הפולחן המוזיאליות, יפעל את פעולתו באופן מיטבי. וכמובן, לא מן הנמנע שאותו סופרמן, שדמותו שלו תחומה במסגרת הדורה, הוא הוא גלגולה העכשווי והבלעדי של האאורה המוזיאלית. אם חיפשתם את הילת היצירה במוזיאון, זו נחלתכם.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ