המברק מוכיח שישראל קיבלה התרעה מדויקת על מלחמת יום כיפור, אך לא פעלה - מדיני ביטחוני - הארץ
פרשנות

המברק מוכיח שישראל קיבלה התרעה מדויקת על מלחמת יום כיפור, אך לא פעלה

המסמך המרתק שפורסם מספק תשובה חותכת לשאלה שאינה מרפה אם מרואן היה סוכן כפול. למרות החידושים שבו, הוא פותח שאלות אחרות - מדוע לא נעשה שימוש במידע המדויק שכלל

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
צבי זמיר בכנס לציון 40 שנה למלחמת יום כיפור, ב-2013
צבי זמיר בכנס לציון 40 שנה למלחמת יום כיפור, ב-2013צילום: יהונתן סבן

המברק שנשלח מלונדון בבוקר ה-6 באוקטובר למטה המוסד בתל אביב ובו פירוט הדברים שנרשמו על ידי מפעילו של אשרף מרואן, דובי, בפגישה שקיים ראש המוסד צבי זמיר עם בכיר מקורותיו הוא מסמך חשוב ומרתק. המפגש התחיל בשעה 11:45 בליל ה-5 באוקטובר והסתיים קרוב לשעתיים וחצי מאוחר יותר. הוא אמור היה להתחיל בעשר אבל מרואן התעכב, וכשהגיע הסביר כי ניהל עד הרגע האחרון שיחות עם חבריו בקהיר כדי להביא את מלוא הפרטים העדכניים על המלחמה שעומדת לפרוץ.

זמיר נזקק לשעה כדי להגיע עם ליווי לדירתו של רפי מידן, ראש שלוחת המוסד בלונדון, לנסח את עיקר המסר ההתרעתי להודעה תמציתית עם מלות קוד, לצלצל לראש לשכתו, פרדי עייני שהיה בביתו, ולהעביר אותה. נוסח ההודעה, שבמרכזה המסר "מלחמה היום" מופיע בספרו של זמיר "בעיניים פקוחות". עייני, שקיבל את ההודעה, פתח מיד במרתון דיווחים לראש אמ"ן, לעוזריהם האישיים של גולדה מאיר ומשה דיין ולאחרים. כך, בערך שמונה שעות לפני פרוץ המלחמה, נודע למקבלי ההחלטות בישראל על אשר עתיד לקרות באותו יום.

אשרף מרואן
אשרף מרואןצילום: AFP

המברק ששוחרר עתה לפרסום חשוב מכמה בחינות. אמנם את עיני העיתונאים צדו בעיקר שני הסעיפים האחרונים בו, שלפיהם מרואן העריך שאולי ניתן למנוע את המלחמה באמצעות פרסום ידיעות שיבהירו כי ישראל מודעת לכוונת מצרים וסוריה והצעתו של זמיר לשקול צעד כזה. אבל הסעיפים האלה אינם מחדשים הרבה. יש התייחסויות אליהם, בעיקר של השר ללא תיק ויועצה של ראשת הממשלה ישראל גלילי, בפרוטוקולים של הדיונים בבוקר יום המלחמה ואשר שוחררו כבר לפרסום.

העמוד במברק שבו הציע זמיר לפרסם את ההתרעה
העמוד במברק שבו הציע זמיר לפרסם את ההתרעהצילום: ארכיון המדינה

ככל שניתן לשפוט, דבריו של מרואן כי ניתן למנוע את המלחמה על ידי פרסום נאמרו בתשובה לשאלתו של זמיר. הצעתו של זמיר לשקול צעד כזה היתה מנקודת ראותו של ראש מוסד שאינו בטוח לחלוטין שהמלחמה אכן תפרוץ ומודע לכך שצה"ל לא נערך אליה. בנסיבות כאלה אכן היה מקום להציע מהלך שאולי יוכל למנוע אותה. אבל ברור שראשת הממשלה ושר הביטחון לא שקלו זאת ברצינות. ובכל מקרה העובדה שהמלחמה פרצה ארבע שעות מוקדם ממה שציפו הפכה את העניין לבלתי מעשי לגמרי.

חשיבותו של המברק היא בראש ובראשונה בפירוט הניתן בו אודות תוכניות המלחמה של המצרים והסורים ופירוט המהלכים שנעשו במצרים בימים שקדמו למלחמה. שאלה גדולה אחת היא עד כמה המידע שהופיע במברק היה נכון. התשובה ברורה: כפי שהתברר, מרגע פרוץ המלחמה כמעט כולו היה נכון ושיקף את כל אשר נודע למרואן עד המפגש. היו טעויות פה ושם, אבל גם המרגל הטוב בעולם לא יכול להיות חף מהן לחלוטין.

מאיר בפנייה לציבור לאחר מלחמת יום הכיפורים, נובמבר 1973
מאיר בפנייה לציבור לאחר מלחמת יום הכיפורים, נובמבר 1973צילום: AFP

שאלה חשובה שנייה היא איזה שימוש עשה צה"ל במידע העדכני שקיבל על תוכניות המלחמה המצריות? התשובה גם כאן ברורה: לא הרבה, אם בכלל. רבע שעה לפני פרוץ המלחמה הפיצה חטיבת המחקר באמ"ן לקט דחוף שקבע, על בסיס המברק שהגיע מלונדון, כי תוכנית המלחמה המצרית מוגבלת בשלב ראשון להתקדמות של עד עשרה קילומטר בעומק סיני. לכך היתה חשיבות רבה כיוון שבתנאים שנוצרו, כאשר צה"ל נמצא בלתי מוכן לחלוטין למלחמה, היה חשוב לדעת מה מידת הסיכון הנשקפת לישראל עד שצבא המילואים יגויס ויגיע לחזית.

למרבה הצער, מרגע שהחלה המלחמה קציני אמ"ן שכחו לחלוטין את המידע הזה ותחת זאת חזרו והתריעו כי דיוויזיות השריון 4 ו-21 צולחות את התעלה או עומדות לעשות זאת במטרה להתקדם לעבר מיצרי הגידי והמיתלה. להתרעות האלה לא היה בסיס בחומר המודיעיני. אבל חטיבת המחקר באמ"ן הכירה את תוכנית המלחמה הקודמת, שבמרכזה עמד גם שלב פריצת השריון לעומק סיני. על התוכנית הזו אבד הכלח כבר קרוב לשנה לפני שפרצה המלחמה.

אבל מכיוון שבשנה שלפני המלחמה קציני אמ"ן התעלמו מהמידע הנכון והעדכני שמסר המוסד, הם דבקו תחת הלם פרוץ המלחמה במה שהכירו טוב יותר. כאן חשוב לציין כי על בסיס החומר שהעביר מרואן במשך חודשים לפני המלחמה, היה ברור שכוונת המצרים אינה להתקדם לעומק סיני, בגלל חוסר יכולתם להתמודד עם תקיפות חיל האוויר כאשר הטנקים שלהם יצאו מהאזור שהוגן על ידי מערך הנ"מ ממערב לתעלה. אמ"ן התעלם מהמידע המצוין שקיבל ועל כך שילמנו מחיר יקר בימים הראשונים של המלחמה.

המחיר הבולט ביותר ששולם היה בהחלטה לצאת למתקפת הנגד שכשלה ב-8 באוקטובר. ההחלטה הזו נשענה על ההנחה שיש לבצע את המתקפה מהר ככל האפשר, לפני שעיקר כוח הטנקים המצרי, דיוויזיות 4 ו-21, יחצו את התעלה. זאת, כיוון שלאחר שמערך החי"ר המצרי יעובה במאות טנקים יהיה קשה יותר להדוף את המצרים מהשטח שכבשו.

אם קציני אמ"ן היו מודעים טוב יותר לתוכנית המלחמה המצרית שאת פרטיה העביר להם המוסד, הם היו יודעים שהמצרים אינם מתכוונים להעביר את שתי הדיוויזיות לסיני בשלב הראשון של המלחמה. אם היו מדווחים זאת לרמטכ"ל הוא היה מבין שאפשר לצאת למתקפת הנגד הגדולה יום אחד מאוחר יותר. סביר להניח שתכנון טוב יותר של המתקפה, פיקוח הדוק יותר של הרמטכ"ל על ניהולה על ידי אלוף הפיקוד, ומוכנות טובה יותר של אוגדות המילואים של אדן ושרון שרוב הטנקים שלהן הגיעו מהימ"חים לחזית על שרשראות וברגע האחרון, היו משפרים מהותית את סיכויי המתקפה להצליח.

מסקנה נוספת שעולה מהמברק נוגעת לשאלה שאינה מרפה: האם מרואן היה סוכן כפול או לא? דומה שהמברק מספק תשובה חותכת: בהתחשב בעובדה שכמעט כל המידע המבצעי שהופיע בו התברר בתוך זמן קצר כנכון, נראה שניתן להוריד מעל הפרק את השאלה הזו. לא צריך להיות גאון או איש מודיעין מנוסה כדי להבין שאם המקור מוסר מידע אמת בעל ערך מבצעי עצום עוד לפני שהמלחמה החלה, הוא לא כפול. שהרי אם הוא כפול הוא צריך להעביר מידע הונאתי, בראש ובראשונה שאין בכוונת מצרים לצאת למלחמה. ודאי שהוא לא צריך להעביר פרטים על התוכניות המבצעיות, על כך שהמצרים לא מתכוונים לפרוץ עם פתיחת המלחמה לעומק סיני, על כך שחטיבת שריון אחת בלבד נותרה להגן על קהיר, על כך שמטוסי טו-16 נושאי טילי "קלט" מוכנים לשגר טילים על ישראל (מה שבוצע עם פתיחת המלחמה), או שטילי ה"סקאד" שהגיעו למצרים עדיין אינם מבצעיים ואניות חיל הים המצרי מצאו מקלט בטוברוק.

מסעיפי המברק שפרטו את תנועות מטוסי חברת התעופה המצרית איג'יפט אייר בלונדון עולה גם שהטענה לפיה נודע למרואן רק בבוקר יום שישי שהמלחמה תפרוץ למחרת אכן נכונה. על פי מה שמסר מוחמד נוצייר, בכיר מצרי וידיד של מרואן בראיון לתקשורת המצרית לפני כעשר שנים, הוא פגש במקרה את מנהל משרד איג'פט איר בלונדון באותו בוקר, וזה שאל אותו אם ידוע לו מדוע התקבלה הוראה להטיס את מטוסי החברה ללוב במקום לקהיר. נוצייר לא ידע את התשובה אבל ידע שמרואן בלונדון ולכן הוא מיהר למלונו ושאל אותו על כך.

מרואן ידע שהטסת מטוסי הנוסעים ללוב היא חלק מתוכנית המלחמה ולכן מיהר לצלצל לקהיר. משיחות אלה נודע לו שהמלחמה תתחיל מחר. האפיזודה הזו, שמאשש גם המברק ששוחרר עתה לפרסום, משמיטה את הקרקע מתחת לטיעון שמרואן לא דיווח בכוונה למפעילו, דובי, בשיחת הטלפון שקיים אתו ביום חמישי בערב, כי המלחמה תתחיל בשבת. עכשיו ברור שהוא לא אמר זאת לא מכיוון שהיה סוכן כפול, אלא מכיוון שרק ביום ששי בבוקר נודע לו שהמלחמה תתחיל מחר.

המברק ששוחרר לפרסום שופך אור חדש ומעניין על מה שקרה בשעות שלפני פרוץ המלחמה. הוא עונה על שאלות מסוימות אבל פותח אחרות, בראש ובראשונה מדוע לא נעשה שימוש ראוי במידע שמסר המברק. על כך ועל שאלות רבות אחרות יצטרכו לענות חוקרי העתיד.

הכותב הוא פרופסור (אמריטוס) אורי בר־יוסף, מחבר הספר "המלאך: אשרף מרואן, המוסד והפתעת מלחמת יום כיפור"

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ