שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אילון גלעד
אילון גלעד
ערמת דיסקטים
צילום: Shutterstock.com
אילון גלעד
אילון גלעד

"הרמטכ"ל שלנו איננו רק מפקד צבא מצליח וארכיאולוג בעל השכלה רחבה. נוסף לשתי תכונות אלה התגלה עתה רב־אלוף ידין גם כבלשן עברי מעמיק" — כך פתח את טורו ב"ידיעות אחרונות" זאב אלתגר ב–30 במאי 1952. "במסמכים הצבאיים התחילו באחרונה להשתמש במונח עברי חדש, שתגליתו נעשתה על ידי הרמטכ"ל עצמו. אכן, עתה מותר לגלות שהמונח החדש — 'גיבוי' — הוא פרי אמצאתו של הרמטכ"ל. מושג זה, פירושו באנגלית — Backing".

ידין, שקרא את הדברים, כתב באותו ערב ל"ידיעות אחרונות" מכתב שככל הנראה מעולם לא פורסם: "אני מעריך ביותר את כוונתו הטובה של סופרכם בעניין חידוש המילה 'גיבוי', אולם ברצוני להעיר: המשמעות האמיתית של ה'גיבוי' (backing) בצבא היא כי על המפקד לקבל על עצמו אחריות לכישלונות פקודיו שפעלו לפי הוראותיו, ולא לייחס לעצמו את הצלחותיהם. בקיצור, ה'גיבוי' חודש על־ידי אלוף חיים לסקוב ולא על־ידי. אני מקווה שמר אלתגר לא יראה במכתבי קריאת תיגר, ושרצון המערכת לתת 'גיבוי' לסופרה לא יקשה עליה לפרסם את מכתבי".

אלוף חיים לסקוב, לימים הרמטכ"ל, לקח את הפיקוד על ועדת המינוח של צה"ל ב–1950, ומדי פעם היה הרמטכ"ל ידין פונה אליו בשאלות מינוח. באוגוסט 1951 ביקש ידין לברר את המונחים העבריים המתאימים למונחים Probability ו–Possibility. כעבור ימים אחדים, אחרי שנועץ בפקודיו, השיב לסקוב: "אג"ם מה"ד/5 ועדת מונחי צבא מציע להלן: Possibility — אפשרות. Probability — הסתברות".

אחרי שגִּבּוּי חילחלה מתוך שורות הצבא, היא התקבלה במהרה והחלה לשמש את הציבור בעל פה ובכתב. לא כולם קיבלו אותה בזרועות פתוחות. אחרי קצת יותר משנה הוקמה האקדמיה ללשון העברית, וכשחבריה דנו במונח במסגרת הוועדה למונחי המינהל הציבורי, הם החליטו לדחות את המילה ולקבוע במקומה מילה חדשה. אהרן דותן, מזכיר הוועדה, הציג את הדברים במליאת האקדמיה ביולי 1960: "לא באנו לתרגם את המילה backing לכל הוראותיה. באים אנו לפסול את החידוש גיבוי ולעקרו מן השימוש. הוועדה הציעה לכך תחילה — שֶׁכֶם, נתן שֶׁכֶם, יש לו שֶׁכֶם. חברים רבים לא נחה דעתם מהצעה זו, והציעו הצעות אחרות כגון: סִמוּךְ, תֶּמֶךְ, תִּמוּךְ, חִזוּק, גַב, גִוּוּי ועוד. הוועדה דנה בכולן והציעה סימוך. אולם גם על כך באו ערעורים בכתב ובעל פה מחברים רבים, ולכן קיבלה הוועדה את הצעתו של פרופ' טור־סיני: תימוכין, על משקל סימוכין, וכדי להתרחק מן הצורה הפועלית". אחרי דיון קצר התקבלה הצעתו של טור־סיני ברוב של 19 בעד, בלי מתנגדים.

הציבור לא התלהב מ"תימוכין" והמשיך להשתמש ב"גיבוי", על אף הפצרות מצד אנשי הלשון. מדוע התנגדה האקדמיה לגיבוי? אנשיה התנגדו להיסחפות אחר האנגלית בתרגומי־שאילה. באנגלית המונח נגזר מהמילה back, ואין הדבר אומר שגם המונח המקביל בעברית צריך להיגזר מהמילה "גב". ההתנגדות נבעה גם מטעמי תחביר. על פניו נראה גִּבּוּי כעוד שם פעולה, כמו נִסּוּי, גִּנּוּי, שִׁנּוּי וְגִלּוּי. אלא שמילים אלה גזורות מהשורשים נס"י, גנ"י, שנ"י, גל"י — שורשי ל"י, שזה משקל שם הפעולה שלהם, ואילו גִּבּוּי גזורה מהמילה גַּב, ששורשה גב"ב (כלומר מגזרת ע"ע). שמות הפעולה של שורשי גזרת ע"ע, כמו סב"ב או צפ"פ, הם סִיבוּב או צִיפוּף. אם היינו רוצים לגזור מילה מהשורש גב"ב, היינו משתמשים במילה גִּיבוּב.

מטעמים אלה פסלה האקדמיה מילים דומות נוספות שנוצרו באופן עממי, כמו מִסּוּי וְעִתּוּי. את התחושה הציבורית בעניין זה הביע תושב חיפה בשם חיים אהרונוביץ במכתב למערכת "דבר" ב–1972: "ב'פינת הלשון' הדו־שבועית ששודרה לאחרונה בעריכת י. איתן, שמענו שוב את ההערה: אל תאמר גיבוי, מיסוי, עיתוי, כי האקדמיה ללשון העברית החליטה שצריך לומר 'תימוכין' ולא 'גיבוי' וכו'. ואף על פי כן אנו עדים לכך, שהלכה היא ואין מורין כן, ודומה שכל השדרנים והפרשנים, שרים ופקידים והדיוטות, קשרו קשר לומר ולכתוב, להכעיס: גיבוי, מיסוי, עיתוי. ברי שאי־אפשר לגזור תיקוני לשון על פי צו מגבוה... אנחנו רואים בעליל, שבמקרה זה ניצחו אנשי מעשה את מורי ההלכה, ואין ספק שמורת רוחם של אלה האחרונים כלפי הביטויים התת־תקניים הללו סופה לביטול במרוצת הזמן".

אהרונוביץ צדק. ב–1992 קיבלה האקדמיה את המילה גיבוי כחלופה עברית למונח הלועזי Backup, שכבר התקבל בשימוש בציבור. שמונה שנים אחר כך אישרה האקדמיה גם את המילים מִסּוּי וְעִתּוּי, וב–2003 אישרה את המילה גיבוי, במשמעותה המקורית כפי שחודשה בצבא 51 שנים לפני כן, לצד תימוכין של טור־סיני כמובן.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ