שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
המגפה שמכה בנשים

ילדות ונשים בנפאל מותקפות ונרצחות. התגובה של הממשלה: איסור על פורנו

אונס ורצח של ילדה בת 13 הצית גל מחאות בנפאל ששם זרקור על האלימות הנפוצה כלפי נשים. אל מול הרפורמות הכוללות ענישה מחמירה לאנסים ואיסור פורנוגרפיה, נשים במדינה עדיין נחשבות כיום רכוש של גברים. פשיעה אלימה בעולם: כתבה רביעית בסדרה

ניו יורק טיימס, רויטרס והארץ
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צילום: DIPEN SHRESTHA / AFP
ניו יורק טיימס, רויטרס והארץ

באחד מערבי חודש אוגוסט האחרון יצאה נירמלה פנטה, בת 13, מביתה בקנצ'נפור שבמערב נפאל להיפגש עם חברה. השתיים תכננו ללמוד יחדיו ולהכין שיעורי בית. אולם פנטה מעולם לא הגיעה ליעד. גופתה נמצאה מוטלת בשדה קני סוכר, באמצע הדרך שבין שני הבתים. עד מהרה התברר כי הילדה נרצחה, ועוד קודם לכן נאנסה.

המקרה הזה, ובעיקר מאפייניו, זעזעו את המדינה. אך בצד הזעם שהמקרה עורר, נדמה כי הפתעה רבה לא היתה שם. בנפאל כבר הורגלו בסיפורים שכאלה, גם אם הקורבנות אינן בהכרח תלמידות בית ספר. רק ב–2017 דווחו לא פחות מ–1,480 מקרי אונס במדינה (פי שניים מבשנה הקודמת). וגם זה כנראה רק אומדן חלקי. על פי הערכות המספר האמיתי של המקרים גדול בהרבה.

משגשוג כנופיות ועד תקריות ירי המוני: הפשיעה האלימה בקנדה בעלייה | כתבה ראשונה בסדרה ■ "הציבור סובל, והוא יסבול יותר": סכינאות, רציחות וצמצום השיטור מכים בבריטניה |כתבה שנייה בסדרה ■ שיקגו הפכה לעיר הבירה של האלימות האמריקאית | כתבה שלישית בסדרה

נדמה כי מבחינת הרשויות במדינה היחס למקרה של פנטה היה כאל עוד מקרה בסטטיסטיקה — לא הרבה מעבר. מלבד תחקור שתי נשים שהילדה ביקרה בביתן באותו הערב, המשטרה עצרה חשוד אחד במעשה — גבר בן 41 שהורשע בעבר ברצח, והוכרז כלא יציב בנפשו. למשמע דבר המעצר החל הזעם הציבורי להתפשט, התושבים לא האמינו שהוא האשם, והחלו לעלות טענות לטיוח החקירה, לקונספירציה. עד מהרה אלה פשטו והוציאו המונים לרחובות להפגנות מחאה נגד הממשלה והמשטרה — שהפכו אלימות וגבו מחיר: נער בן 17 נורה למוות, 24 אחרים נפצעו מירי, וצבא נפאל הטיל עוצר על כמה מחוזות.

זה לא גרם להפסקת המחאות ואלה הגיעו עד הבירה קטמנדו. לבסוף גם זומנו אנשים נוספים לחדרי החקירות, ועד השבוע שעבר הגיע מספרם לכדי 250.

כיצד יסתיים מקרה זה עדיין לא ברור, אך מה שכן ידוע לכל הוא שבנוסף לכל החוליים מהם סובלת המדינה (עוני, שחיתות, אי־יציבות שלטונית) גם מגפת אלימות כלפי נשים פוקדת אותה, ולא מעט מהקורבנות הן כאלה שמתקשות להתנגד לתוקפיהן.

פשיעה נגד נשים בנפאל

פחות מחצי שנה לפני שהשם נירמלה פנטה הפך ידוע ברבים, עצרה המשטרה חמישה צעירים בשנות ה–20 לחייהם. בהמשך הואשמו בכך שבמשך עשרה ימים החזיקו נערה בעלת נכות בת 15 בניגוד לרצונה, ואנסו אותה פעם אחר פעם. דינם עוד לא הוכרע ובחודש שעבר פורסם מקרה אחר: נער בן 16 נעצר על אונס קרובת משפחה שלו, בת שש בלבד.

למספרים ההולכים ומאמירים של פשיעה אלימה יש שורה של השלכות במדינה, שחורגות מהפגיעה המתמדת בתחושת הביטחון של הנשים המקומיות. כלכלתה של נפאל תלויה רבות בתעשיית התיירות שלה, וזו ניצבת עתה בפני איום. לא מדובר רק בתקיפות נשים, באזהרות של משרד החוץ האמריקאי מוזכרים מקרים של תקיפת תיירים ורציחתם ובעיקר פשיעת רחוב. "האופי מסביר הפנים והנדיב של הנפאלים עלול להעניק תחושה כוזבת של ביטחון", נכתב, "שאותה עלולים לנצל בעלי מניעים חסרי מצפון".

צילום: Narayan Maharjan / NurPhoto / AF

ויש גם אלימות פוליטית. על פי דו"ח של "אסיה פאונדיישן" (עמותת פיתוח בינלאומית), המדינה מאופיינת בממשל חלש שהוביל לאי יציבות פוליטית מתמשך. סיום מלחמת האזרחים, ביטול המלוכה וכתיבת חוקה חדשה ב–2015 סייעו לשיפור המצב, אולם "מפלגות ואליטות מתמקדות בהגנה על האינטרסים שלהן, ולכן המתח הפוליטי גבוה, והתוצאה לעתים היא התפרצות אלימה".

וכן, גם כאן מאוזכרות הנשים בהקשר פחות חיובי. "אלימות מבוססת מגדר ואלימות בתוך המשפחה היא אנדמית לנפאל", נכתב בדו"ח. "נשים ונערות סובלות מאלימות במשפחה, עינויים פיזיים ופסיכולוגיים, אונס, עבדות, אלימות הקשורה לתשלום נדוניה, ונישואי ילדות".

ברקע לכך החברה המסורתית החיה במדינה הנחשלת והנשענת על ספר חוקים המפלה לא אחת את הנשים. כך למשל, מה שמכונה במדינה "חוק האזרחות", קובע כי זהותן של הנשים נגזרת מזהותם של אבותיהם. הן גם נחשבות רכושן של גברים. הן גם תלויות בהם כלכלית — גברים יורשים את הרכוש ושולטים ברובו.

חרף זאת, נתוני המשטרה מראים כי מספר הפשעים המדווחים נגד נשים וילדים במגמת עלייה. בשנת 2014 למשל, עמד הנתון על 6,385, זאת לעומת פחות מ–2,000 ארבע שנים קודם לכן.

אין ראיות לאונס

אך דיווח הוא לא ערובה לעשיית צדק, יודעת ודאי לספר פוג'ה בוהרה. לפני כחמש שנים התחוור לה כי שני הגברים שגררו אותה לתא שירותים ואנסו אותה בזה אחר זה, יצאו לחופשי. תקציר הפרקים הקודמים: השניים הורשעו במעשה, נדונו ל–13 שנות מאסר ונשלחו אל מאחורי הסורגים. אלא שבעקבות ערעור שהגישו שוחררו בנימוק שלא היו די ראיות להרשעתם. היא היתה רק בת 15 כשהמקרה אירע, ולא נפגעה רק מהפשע נגדה, אלא גם מהתגובות סביבה. "החברה וגם כמה בני משפחה האשימו אותי", סיפרה בשעתו. "הדוד שלי אפילו הציע לשרוף אותי למוות". אך בוהרה החליטה להמשיך להילחם, גם במישור המשפטי: "זה לא אשמתנו שאנסו אותנו. על הקורבנות לספר את שעברו ולנסות להשיג צדק".

גם אם ההתייחסות אינה ישירות למקרה שלה, או בכלל למקרי אונס, נדמה שבכל האמור במדיניות, חלים בנפאל שינויים. בשנים שחלפו מאז תום מלחמת האזרחים במדינה נעשו מהלכים לקידום מעמד הנשים במדינה. כך למשל, כיום שליש מהמושבים בשני בתי הפרלמנט משוריינים לנשים, וכך גם החברות במפלגות. יתר על כן, בראש המדינה עומדת היום נשיאה — בידהיה דווי בהנדארי — שכבר נבחרה על ידי מגזין "פורבס" לאחת הנשים החזקות בעולם ב–2016. גם בחקיקה כבר היו תמורות אלו ואחרות, כך למשל העונש על אונס הוחמר ל–20 שנות מאסר ובנוסף הוצא למחוץ לחוק מנהג נידוין של נשים בתקופת המחזור החודשי לבקתות מרוחקות.

אולם החברה הפטריארכלית והפאודלית של נפאל לא ממהרת להיפרד מדיכוי הנשים; נידוי בתקופת המחזור עודנו מתקיים מתחת לרדאר, ולא רק הוא. לפי מדד הפער המגדרי של הפורום הכלכלי העולמי, בשנה שעברה היתה המדינה במקום ה–111 (מתוך 144). אומדן אחר ניתן ב–2014, אז התברר כי 45% מהנשים בנפאל היו אנאלפביתיות, כפול ממספר הגברים.

"טקטיקת הסחה"

תהליכים לוקחים זמן, יגידו בוודאי בקטמנדו, אבל העיקר שעושים ומנסים לשנות. ואחד המהלכים האחרונים שננקטו בבירת נפאל הוא הכרזת מלחמת חורמה על הפורנוגרפיה. למעשה, זה לא צעד חדש לחלוטין, כבר לפני שנים מספר נחקק חוק שאוסר להפיץ תכנים מסוג זה (שמחקרים ההולכים ומתרבים מראים קשר בין צריכתם לאלימות מינית). אולם עתה, בעקבות התעצמות הביקורת על האלימות כלפי נשים, הוחלט ללחוץ עוד על הדוושה ולהחמיר את האכיפה והענישה. עד כמה להחמיר? "חובה לסגור אתרים שכאלה המופעלים בתוך נפאל", נכתב בהודעה הרשמית של הממשלה. לא זו אף זו, הוחלט גם להטיל קנסות כבדים ואף עונשי מאסר של עד חמש שנים על ספקי אינטרנט סוררים.

אך לא כולם סבורים כי זה הפתרון שיפתור את הבעיה. מיד עם פרסום ההוראה החדשה הגיבו העיתונים במדינה במאמרי מערכת נוקבים, שבהם היא תוארה כ"טקטיקה להסחת דעת שמטרתה להסתיר את אוזלת ידה של הממשלה בהבאה לדין של האנסים" ו"ניסיון לא מוצלח לגנות מין ולהטיל בו דופי".

מעבר לכך, בנוסף לאלה שבכלל תהו אם יש קשר בין פורנוגרפיה לבין שכיחות האלימות המינית בנפאל, יש ששאלו דבר מה אחר: האם בימינו ניתן למנוע מהציבור גישה לאתרים המדוברים. לבינאי בוהרה, מנהל ספקית אינטרנט מובילה במדינה יש תשובה חד־משמעית: זו משימה בלתי אפשרית. הוא אמנם פועל על פי ההנחיות וכבר חסם כ–20 אלף אתרים, אך לדבריו "נותרו עוד מיליונים". ואכן, נתונים שפורסמו בתחילת חודש זה הראו כי אחד מאתרי הפורנוגרפיה הפופולאריים שהפכו מוקצים תחת ההוראה החדשה כבר נהנה מהתאוששות בתעבורת הגולשים.

עתה גם בממשלה נשמעים קולות ספקניים. מהנדרה מאן גורונג, שר התקשורת וטכנולוגיית המידע, שהכריז על האיסור החדש, הודה שייתכן כי הצעד "לא יפתור את כל הבעיות". יחד עם זאת, הוסיף, מדובר רק באחד מבין שורת צעדים שנועדו להפחית את מספר פשעי המין - כמו למשל הקמתו בתחילת השנה של המשרד הממשלתי לענייני בטיחות נשים, שאחראי לזרז הליכי משפט במקרי אונס ולפקח על חקירת תקיפות מיניות.

בכל האמור באלימות כלפי נשים, ובמיוחד כאשר מדובר באלימות מינית, פעמים רבות מופנים מבטים מנפאל להודו השכנה, שבשנים האחרונות התרבו בה הסיפורים והפרשיות בנושא זה. אולי אין זה מפתיע שגם המהלכים נגד הפורנוגרפיה ראו אור קודם לכן בהודו - גם המחאות נגדם.

כשהממשלה בדלהי הורתה ב–2015 לספקי אינטרנט לחסום יותר מ–800 אתרי פורנוגרפיה, היא ספגה ביקורת מפעילי חופש הביטוי. חלקם טענו שההוראה אף מפרה את החוקה. ימים ספורים אחר כך הם כבר שבו למנהגיהם - ממשלת הודו הודיעה על ריכוך האיסור.

בינתיים ממשלת נפאל בשלה, והוויכוח נותר ברחובות. סוניטה גימירה, מוכרת בדוכן אוכל בקטמנדו, חושבת שהאיסור הוא מהלך טוב, כי ילדים מתמכרים ל"טינופת", כדבריה. בצד השני של המתרס עומד ברלם שרסתה, בעלים של קפה־אינטרנט. לדבריו, האיסור הוא צעד פופוליסטי של ממשלה מושחתת שמקווה להרוויח מקנסות ושוחד.

ויש גם דעה שלישית. אמריטה למסל, פעילת זכויות נשים בקטמנדו, סבורה כי האיסור לא פותר את הבעיה התרבותית - הנשים שמתלוננות נתקלות באדישות, חשדות או עוינות. לדבריה, האיסור על פורנוגרפיה הוא יותר הסחת דעת מפתרון.

זה מזכיר לה את המקרה של פנטה בת ה–13 שנאנסה ונרצחה. אחרי המקרה, אומרת למסל, הרשויות טשטשו ראיות, שילמו למשפחה כ–2,500 דולר – והאשם עדיין לא נתפס.

"משטרה. הבעיה היא עם המשטרה", היא אמרה. "חצי ממקרי האונס היו נמנעים אם המשטרה היתה פועלת ביושר".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ