מה הסוד שהפך את מרדכי זעירא לאחד מגדולי המלחינים של תקופת היישוב? - שמיעה סלקטיבית - הארץ

מה הסוד שהפך את מרדכי זעירא לאחד מגדולי המלחינים של תקופת היישוב?

במלוא 50 למותו של מרדכי זעירא, אפשר לבחון את תרומתו לחזון האוטופי של גישור מוזיקלי בין מזרח למערב, ואת הדרך בה המגע הייחודי שלו הפך את החזון הזה לנגיש ואהוב ואת שיריו לנכס צאן ברזל

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
המלחין מרדכי זעירא
מרדכי זעירא (במרכז), עם שרה יערי, 1952. לא התפרנס ממוזיקהצילום: מאלבומו הפרטי של �
בן שלו
בן שלו

זמן קצר אחר סיום מלחמת העצמאות בא אל ביתם של מרדכי ושרה זעירא בתל אביב פרופסור לחקלאות בשם חיים הלפרין. הלפרין חטא בכתיבת שירים ורצה שזעירא, אחד מגדולי המלחינים של היישוב העברי והמדינה הצעירה, מחברם של שירים כמו "היו לילות", "לילה לילה", "שני שושנים", "מה אומרות עינייך", "על גבעות שייח אברק" ורבים אחרים, ילחין שניים מהם. עם כניסתו לבית, הלפרין נדהם להיווכח שבדירתו של זעירא אין פסנתר. "כיצד זה ייתכן? איך אתה מלחין?" הוא שאל את זעירא. המלחין השיב שלפעמים הוא שורק, ולפעמים דופק על השולחן, וכשאין ברירה והוא חייב להיעזר בפסנתר הוא הולך בלילות לגן הילדים של שרה אשתו ועובד על הפסנתר שנמצא שם.

זעירא רצה כמובן שיהיה פסנתר בביתו, אבל לא היה לו סכום הכסף הדרוש. הוא קנה פסנתר בתשלומים, אבל לא הצליח לעמוד בהם והפסנתר נלקח ממנו. ושוב קנה פסנתר בתשלומים, וגם הפעם איחר בהחזרתם והפסנתר נלקח. פרופ' הלפרין הנרעש פנה לרשויות, דרש שיימצא הסדר שיאפשר לזעירא לקבל פסנתר, וכך היה. הפעם זעירא לא נדרש לשלם במזומן, אלא החזיר את הכסף בנגינה. הוא היה נוסע בסופי שבוע לקיבוצים ומושבים ועורך בהם ערבי שירה בציבור.

פסנתר לא היה המשאב היחיד שחסר לזעירא בעבודתו כמלחין. גם זמן פנוי לא היה לו. הוא לא התפרנס ממוזיקה. במשך עשרות שנים עבד בחברת חשמל, תחילה כקורא מונים ולאחר מכן כפקיד. זה לא היה מקרה יוצא דופן. גדולי המלחינים של התקופה עבדו בעבודות יום ויצרו בערבים. דוד זהבי היה חשמלאי בקיבוצו נען. סשה ארגוב עבד בבנק ואחר כך בחנות ספרים. האם חרה לזעירא שהוא נאלץ לכלות את רוב שעותיו בעבודה שאינה קשורה למוזיקה? "אני לא חושב", אומר חוקר הזמר העברי נחומי הרציון. "זה היה אורח החיים. אני לא חושב שהוא אמר לעצמו 'אוי, אני מוזיקאי כל כך טוב, מה פתאום אני צריך לעבוד ולרשום שעוני חשמל בבתים'. הוא ראה בזה חלק מהעניין. הוא התפרנס מיגיע כפיו".

ב-1 באוגוסט מלאו 50 שנה למותו של זעירא, וביום חמישי הבא, בפסטיבל הפסנתר, תעלה הזמרת תמר גלעדי את המופע "היו לילות", שבו תבצע את שיריו הבולטים של המלחין. ביחד אתה יופיעו הפסנתרן רמי הראל, המקישן ז'וקה פרפיניאן וספי עספורי שמנגן בעוד, ג'ומבוש וכינור שמוחזק על הרגל – כלי נגינה מהמסורת הערבית והמזרחית. זאת תהיה סגירת מעגל מעניינת. אחד מתווי ההיכר של מנגינות זעירא היה השילוב של מוטיבים מזרחיים ומערביים. העיבודים של השירים, לעומת זאת, התבססו במשך עשרות שנים על כלים מערביים בלבד. אבל ב-2018, כשהמצלול המזרחי והכלים שמפיקים אותו הם חלק בלתי נפרד מהמוזיקה הישראלית, טבעי ומתבקש לנגן את זעירא עם עוד וג'ומבוש. "זה בעצם המשך של משהו שזעירא התחיל", אומרת תמר גלעדי.

פלייליסט - שירי מרדכי זעירא

הוא לא התחיל לבדו, אלא היה חלק מקבוצה של מלחינים, שפעלה החל מסוף שנת העשרים של המאה הקודמת וכללה בין השאר את ידידיה אדמון, נחום נרדי, מתתיהו שלם, דוד זהבי, דניאל סמבורסקי ועמנואל עמירן. המלחינים האלה, כמעט כולם עולים ממזרח אירופה (זעירא עלה מאוקראינה ב-1924, בן 18), ביקשו לכונן בארץ החדשה-ישנה שאליה באו זמר עברי חדש, שיתנער מכל סממן אירופי-גלותי כשם שהאנשים עצמם ביקשו להשיל מעליהם את מנהגי וסממני הגלות. הזמר החדש הזה שאף להתבסס על הצלילים המהדהדים בארץ – צליליהם של הבדואים, הערבים והעולים מתימן. במסורות המוזיקליות האלה, כך האמינו חוקרי ומלחיני התקופה, השתמרו יסודות של המוזיקה שקדמה לגלות ישראל, שורשים בני אלפיים שנה. "האמונה הזאת לא היתה כל כך מבוססת מבחינה מדעית, אבל היא נגעה חזק מאוד ברגשותיהם של אותם מלחינים חלוצים", אומרת המוזיקולוגית אפרת ברט, שחקרה בעבודת הדוקטורט שלה את השילוב בין מערב ומזרח ביצירתם של מלחיני הזמר העברי המוקדם.

המלחינים, ובהם זעירא, שתו בצמא את הצלילים המזרחיים-ערביים שנשמעו בשווקים, בדרכים ובניגוני העדות וניסו לשלב אותם בלחניהם. זה היה אתגר לא פשוט, הן בשל הריחוק התרבותי של המלחינים מהמסורות המוזיקליות שמהן ביקשו לינוק אף שהיו זרות להם, והן בשל אי היכולת לממש רכיבים ערביים-מזרחיים מסוימים בכלים המערביים שבהם השתמשו המלחינים. אי אפשר לנגן רבע טון בפסנתר, למשל. לזעירא ועמיתיו היה פתרון יצירתי, גם אם חלקי מאוד, לבעיה הזאת, אומרת ד"ר ברט. היא מביאה כדוגמה את "שיר החליל", אחד הלחנים הראשונים של זעירא, ומסבירה שהמלחין יצר בו תנודה בלתי יציבה במכוון בין שני צלילים שיש ביניהם מרווח של חצי טון, וזאת על מנת להשרות תחושה של רבע טון.

במימושו של חזון הזמר החדש, מבוסס המצלול המזרחי-ערבי, על ידי מלחינים שבאו זה מקרוב מרוסיה ופולין, היה ללא ספק ממד מלאכותי. כשספי עספורי, שינגן בכלים מזרחיים בהופעה של תמר גלעדי בפסטיבל הפסנתר, התכונן לחזרה ביום ראשון השבוע, הוא אמר: "בעיני זה היה מהלך מגוחך. הם באו מתוך האירופיות שלהם, ביססו את השירים על מודוס פריגי (סולם בעל מצלול מזרחי, ב"ש) וחשבו שהם נוגעים בדבר האמיתי. אבל הם היו רחוקים שנות אור מהדבר האמיתי".

נועם שריף
נועם שריף. זעירא ירד עד לאטום של השירצילום: דניאל צ'צ'יק

"הוא בוודאי צודק", אומרת ד"ר ברט על הביקורת של עספורי, "שהרי גם אם רצו – לא היו להם הכלים או הידע להתמודד עם המוזיקה הערבית האותנטית. אבל אסור לשכוח שהם עשו כברת דרך ארוכה מרוסיה ופולין היישר אל הלבנט. הבשורה שנשאו בפיהם היתה פורצת דרך, והאידיאולוגיה שהאירה את דרכם סללה את הדרך לגשר בינינו ובין שכנינו בצורה הכי אמיתית וכנה שאפשר. האמירה שהם עשו מעשה שטחי חוטאת לעיקר ומחמיצה את המהפכה הגדולה שהם עשו במוזיקה הישראלית".

יעקב אורלנד
יעקב אורלנד. שותפו המובהקצילום: שריה שפירא / האחים

זעירא השתייך לאסכולה הזאת ואימץ את החזון הקולקטיבי שלה, אבל במישור עמוק ומכריע יותר, כמו כל אמן גדול, הוא היה בראש ובראשונה אינדיבידואל. "לפחות אצלי הכתיבה כמותה כתהליך תת-הכרתי ואין היא קשורה לכל מגמה הכרתית הקובעת עוד טרם הכתיבה עצמה את התבנית, הסולם או הדמות של השיר העתיד להיווצר", הוא כתב, והדגיש כי "אי אפשר ליצור שום מוזיקה על פי החלטה מראש, גם לא מוזיקה ישראלית. ראשית כל קיימים כוחו וטעמו של היוצר".

כוחו של זעירא היה טמון במידה רבה באיכות המזוקקת של הלחנים שלו. "הוא יצר מתאים קטנים, תימצת את נושאיו. שיריו הובאו עד האטום של החומר", אמר עליו נועם שריף בתוכנית הטלוויזיה "כל המנגינות", ששודרה בשנות השבעים (וניתנת לצפייה ביוטיוב). את החומר היסודי והעמוק הזה זעירא פיתח ללחנים רחבים, מזדמרים ומלאי מעוף. "היו הרבה מלחינים שבשירים שלהם היו אותן תכונות מוזיקליות מזרחיות, אפילו בשיעור גבוה יותר מאשר אצל זעירא", אומרת אפרת ברט, "אבל יש בזעירא משהו כל כך מלודי, כל כך שירתי, כל כך ערב וזורם, ובזכות התכונה הזאת הוא הצליח לחבב על האוזן הישראלית את החיבור הזה בין מזרח למערב".

להיות סנטימנטלי נתן אלתרמן
נתן אלתרמן. זעירא הלחין משיריוצילום: הערוץ הראשון

"היתה לו התכונה הנפלאה ליצור שירי עם. ליצור דבר שהעם יזכור אותו לתמיד. הוא כתב בעצם שיר עם אחד גדול, שיש בו כל כך הרבה פנים, צורות ומצבי רוח", אמר נועם שריף. בשיר "היה או לא היה", שזעירא הלחין למלותיו של אלכסנדר פן, מופיעות המלים "לחן גורלות בלב העלילה". כאלה היו לחניו של זעירא. היה בהם יסוד בלתי ניתן לשינוי, כמו גורל, והם היו חלק בלתי נפרד מ"העלילה", מסיפור ההתיישבות והקמת המדינה. רבים מלחניו של זעירא ליוו אירועים ספציפיים בחיי היישוב והמדינה הצעירה. לעתים השירים נכתבו לפי דרישה מגבוה. יעקב אורלנד, שותפו המובהק ביותר של זעירא, סיפר ש"שיר שמח" ("אם גם ראשנו שח ועצב סובבנו") נכתב כשמשה שרת סגר אותו ואת זעירא בחדר ואמר: "מצב הרוח קשה, יש צורך בשיר שילהיב את האנשים. קחו קוניאק ונקניק, ואל תצאו מהחדר עד שיהיה לכם שיר". אבל זאת אנקדוטה לא מייצגת. ברוב המקרים לא נדרש עידוד ובוודאי שלא כפייה. "לא אמרו לנו לכתוב, אבל אי אפשר היה שלא לכתוב", אמר אורלנד.

רוב לחניו של זעירא נכתבו למלותיהם של משוררים – אורלנד, אלתרמן, פן ואחרים – אבל לא פעם אחז בו הצורך לכתוב בעצמו. למשל את "שיר ההודיה". זעירא התנדב לבריגדה היהודית, ולקראת סוף מלחמת העולם השנייה שירת במצרים. כשחזר לקהיר מחופשת מולדת, והרכבת שבה נסע חלפה על פני נופי הארץ, הוא כתב (ואולי גם הלחין) תוך כדי נסיעה: "ליווית אותי ארצי בלובן שקדייה / בזוהר חמתך ומרחבי שדותייך / ושיר נתת בפי, הוא שיר ההודיה / להשמיעו הרחק, הרחק מגבולותייך". "מה שהוא ראה, מה שהוא נשם לתוכו, יצא בשיר", אומר נחומי הרציון. זעירא מת ב-1968, בן 63. כמה מלים מתוך "שיר ההודיה" – "ושיר נתת בפי, להשמיעו הרחק מגבולותייך" – נחקקו על מצבתו. ואורלנד ספד לו: "רע היה לי, נוגן והוגן וחביב... עד שנתבקש למקהלה של מעלה. עתה משאיננו עוד עמי, נותרתי לבדי עם המלים". 

תגיות:

תגובות