שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

האם לה קורבוזיה היה מאשר את מגדל עזריאלי שרונה?

מגדל עזריאלי שרונה מייצג ומבצר את השפעות ההון על סביבתו, כולל כל תופעות הלוואי של קרטלים. ולמרות זאת הוא מצליח לבטא את האדריכלות במיטבה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דן הנדל

כשלה קורבוזיה, האדריכל השווייצרי המודרניסטי הידוע שהיה השראה לדורות של אדריכלים ישראלים, כתב שאדריכלות היא "המשחק החכם, המדויק והמופלא של נפחים תחת האור", הוא כנראה לא ראה לנגד עיניו את מגדלי הזכוכית המוקצנים של הקפיטליזם הפראי של ימינו. אך דווקא בקצה המושבה שרונה, מכל המקומות, צמח פרויקט כזה – מגדל עזריאלי שרונה בתכנון משה צור אדריכלים – שמלהטט באופן מרשים בין מקסום קיצוני של האינטרס הכלכלי של היזם ובין נוכחות אדריכלית החורגת מתחום השכל אל תחום החוויה האסתטית.

הבניין, 53 קומות מחופות זכוכית, נצמד מדרום לבניין הממשלה העגום בדרך בגין בתל אביב, שלא יוצא טוב מהקרבה הזאת, ומרחיב את השליטה הטריטוריאלית והסימבולית של קבוצת עזריאלי באזור, שבמרכזה קניון עזריאלי ושלושת מגדליו ובצפונה המגדל הנוסף שיקום על הריסות בית "ידיעות אחרונות" ברחוב מוזס, גם הוא בתכנונו של צור. הנפח המתפתל של הפרויקט, שנראה למרחוק, נוצר על ידי סיבוב של מעטפת הבניין סביב הגרעין האנכי הקבוע שלו – המכיל את המעליות, המדרגות, המרחבים המוגנים והשירותים – ליצירת קומות שכל אחת מהן מסובבת בכמה מעלות ביחס לזו שתחתיה. הסיבוב הזה גם מאפשר קומות עליונות מרווחות יותר לדיירי הפרימיום המאכלסים אותן. גריעות בצד הדרומי והצפוני מייצרות יותר פאות בבניין ועל כן אפשרות ליותר משרדים פינתיים מניבי רווח. הנוף מהחלון בבניין הזה, שהוא כרגע הגבוה בישראל, מוסיף כמובן עוד יוקרה ועוד שקלים למטר רבוע. מדובר אם כך במכשיר יעיל ביותר לרווחים ולנחת רוח לבעלי המניות.

מגדל עזריאלי שרונה
עזריאלי שרונה. עבודת אמנות אבסטרקטית כמעט מכל זווית צילום: דור קדמי

כל זה עטוף במעטפת זכוכית המייצגת שיא בחיפוש של צור ושותפיו־לתכנון אחר קיר המסך המושלם, אותו קיר מסך שראה רגעים מעניינים יותר או פחות בפרויקטים קודמים אך מייצג את נקודות החוזק (ונראה גם שאת האובססיה האדריכלית המרכזית) של המשרד. קירות המסך בעזריאלי שרונה נדמים כאילו נמשחו בשמן ומייצרים איכות אור אלפינית גם ביום שמשי סתמי של סתיו ישראלי. האפקט הזה נוצר על ידי המעטפת הכפולה, שבשכבתה הפנימית היא קירות עשויים חלונות מלבניים שמסגרותיהם צבועות לבן, ובשכבתה החיצונית גריד מתכת שחור אלכסוני המחפה את הגיאומטריה הלא שגרתית של הבניין. יש כמה רגעים חלשים בפתרון הזה, דוגמת חלונות צרים יותר ליד הפינות בשכבה הפנימית, אך התוצאה מענגת כל כך שהתעכבות על הרגעים האלו תהיה בגדר היטפלות לקטנות. מגדלים בגובה כזה נוטים להיות מאיימים ונוכחים מדי, אך בעזריאלי שרונה האור המשתקף כמו מחליק מעדנות על המעטפת והנפח כולו הופך לעבודת אמנות אבסטרקטית כמעט מכל זווית שמסתכלים עליו.

אך כמו כל אדריכלות טובה זו לא חוויה אליטיסטית בשום צורה: כמעט לכל אדם שתשאלו תהיה דעה על הבניין הזה, תחושות שהוא עורר אצלו או אצלה וכנראה גם צילום שלו שהועלה לרשת חברתית כלשהי. קצת כמו מגדלי עזריאלי, גרסת המקור, שהפציעו בחיינו לפני עשרים שנה והציגו בעזרת הנוכחות והמעטפת האבסטרקטית על גבול הבנאליה שלהם משהו אחר לחלוטין לנוף של המטרופולין תל אביב, גם המגדל החדש הפך במהרה לנקודת ציון עירונית, רק שזה קרה דרך אסטרטגיה אדריכלית הפוכה: אם מגדלי "מרכז השלום" (כפי שנקראו המשולש, המרובע והעיגול בתחילת דרכם) התאפיינו במסיביות ובאטימות שחיזקו את הנפח שלהם, פרויקט ההמשך משמש כמראה מחוכמת המשתנה תמיד עם שעות היום ועונות השנה.

גם בקומת הקרקע נעשתה עבודה טובה: הבניין נדרש לחזיתות מסחריות הן לדרך בגין והן לכיוון המושבה שרונה, בליווי כניסות מרובות לאזורי המשרדים, והן כולן מטופלות בתשומת לב רבה, בלי שאריות חומר, ובלי תופעות "צד אחורי" במקומות שהיזם ניסה לחסוך בהם. גם הנטייה התמוהה של אנשי התכנון בעיריות בישראל – לדרוש בכל מגדל, גבוה ככל שיהיה, בסיס בן ארבע או חמש קומות כדי לשמור על "רצף אורבני" או "קנה מידה אנושי" מדומיינים – מקבלת מענה ראוי על ידי חיפוי הבסיס הזה בלוחות זכוכית שיוצרים רצף ויזואלי עם הקומות העליונות. הרצף הזה עובד כך שגם במקומות הפחות טובים של בסיס הבניין, דוגמת הכניסה למרכז המסחרי, שמעליה הוצב משום מה גג זכוכית מצולע ו"קניוני" מדי ביחס לשאר הפרויקט, התוצאה נסלחת.

מגדל עזריאלי שרונה
מגדל עזריאלי שרונה. שיא בחיפוש של צור ושותפיו־לתכנון אחר קיר המסך המושלםצילום: דור קדמי

הלובי לא זוהר בעיצובו המצוין, ומאופק יחסית לפרופיל של הפרויקט: חלל רחב ידיים עד כמעט הגשמה, לבן ברובו, המכיל דוכן קפה לעובדים ההלומים מעוד יום ראשון וספות עמוקות לממתינים הנצחיים, שמעבירים דקות ארוכות בהמתנה לפגישה, ומוביל למעין מנהרה מחופה עץ שממנה ממריאים במעליות המהירות אל המשרדים. הייתי מוותר בשמחה על האמנות המוצגת שם: תִפלצי קרמיקה בחלקו האחורי של החלל מחד גיסא, וחלל שלם ליד הכניסה הראשית המוקדש למיצב משונה של כדורי זכוכית וסירה על מים מאידך גיסא. אם האמנות הזאת עושה משהו, הרי זה להדגיש את היכולת של הבניין שמכיל אותה להעביר תחושות וליצור חוויה בלי להזדקק לסיפור מורכב ובלי להאכיל בכפית. מצד אחד, מובן מאליו שבניין כגון זה מייצג ומבצר את ההשפעה הכלכלית והמרחבית של ההון על סביבתו, כולל כל תופעות הלוואי של קרטלים, ריסוק עסקים קטנים, קניוניזציה של העיר ועוד ועוד. מצד שני, אפשר לטעון שהפרויקט שצור רקח מחזיר לסביבתו יותר מעשרה פרויקטי מעורבות בקהילה: אם תושבי העיר ועוברי האורח יכולים להרים את הראש ולשגר את עצמם לרגע לעולמות של צבע, אור וצורה שנמצאים מעבר למלים, אז לפחות האדריכלות עשתה פה משהו שהיא אמורה לעשות. אולי אפילו לה קורבוזיה היה מאשר.

עזריאלי שרונה
משרד: משה צור אדריכלים
מיקום: תל אביב
שטח: 120,000 מ"ר
שנה: 2017
ייעוד: מסחר, מלון ומשרדים

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ