פרידה מהמוח האנליטי שייזכר כהוגה המדינה האחת - פוליטי - הארץ
משה ארנס: 1925–2019

פרידה מהמוח האנליטי שייזכר כהוגה המדינה האחת

הוא סבר שיהיה קשה למצוא לנתניהו מחליף וגם מתח ביקורת על התנהגותו. הוא כפה על צה"ל שינויים מרחיקי לכת כשר ביטחון והוא רצה לתת לפלסטינים אזרחות ישראלית. לאורך חייו אהב ארנס להיות מקורי, וגם להשמיע קול ייחודי עיקש

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ארנס כשר ביטחון עונה לשאלות מאזינים בגלי צה"ל
ארנס כשר ביטחון עונה לשאלות מאזינים בגלי צה"לצילום: דובר צה"ל
אלוף בן
אלוף בן

בסתיו הלפני אחרון נפגש משה ארנס עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהתחיל את הקריירה שלו כבן טיפוחיו הפוליטי. ארנס סיפר למארחו בהתרגשות על נהג המונית שהסיעו לפגישה, ואמר לו ש"יש לנו אחלה מדינה". נתניהו שיבץ את דברי הנהג ב"נאום החמוצים" שנשא כמה ימים אחר כך, בפתח מושב הכנסת, והביא אותו כדוגמה לתמיכה של רוב הציבור במנהיגותו. ארנס יצא פחות נלהב מהפגישה עם מי שהיה סגנו בשגרירות בוושינגטון ובמשרד החוץ. הוא התרשם שנתניהו מכהן יותר מדי זמן בתפקיד, והדבר ניכר בו.

לכל המאמרים של ארנס ב"הארץ"

 ארנס ב-1983. את האזרחים הערבים ביקש לראות כישראלים שווי זכויות, ולכן התנגד לחוק הלאום
ארנס ב-1983. את האזרחים הערבים ביקש לראות כישראלים שווי זכויות, ולכן התנגד לחוק הלאום צילום: נתי הרניק / לע"מ

ארנס מתח בשנה האחרונה ביקורת על התנהגות נתניהו בחקירותיו, אמר שקבלת המתנות (שנחקרה בתיק 1000) לא היתה ראויה לאיש ציבור, ויעץ לו שלא לתקוף את אנשי החוק "למרות הפיתוי שבדבר". נתניהו, שכינה את שר הביטחון ושר החוץ לשעבר "מורי וידידי האהוב", לא שעה לעצותיו בענייני החקירות והצניעות. אבל למרות הסתייגותו מהתנהלות ראש הממשלה, והערכתו שכהונתו התמשכה מדי, ארנס העריך מאוד את כישוריו של נתניהו כדיפלומט ונואם, והזהיר מהדחתו בגלל החקירות. במאמר בכותרת "נתניהו בארץ הגמדים", במארס האחרון, כתב שאם ראש הממשלה יאלץ להתפטר מתפקידו, "יהיה קשה למצוא מחליף בשיעור קומתו".

הדואליות ביחסו לנתניהו אופיינית לארנס, שאהב יותר מכל להיות מקורי ומפתיע, ושנא להיות צפוי ומתויג במגירות. בצבא העריכו אותו כשר ביטחון אזרחי, שהיטיב לאתגר את הגנרלים ולהטיל עליהם מרות. הוא נהנה לספר על התדרוך הראשון שקיבל מאגף המודיעין על סוריה, כשנכנס ללשכת השר ב–1983. הקצינים הציגו לו, כדרכם, נתונים מפחידים על עוצמת הצבא שמעבר ל"מסך הבזלת" בגולן. ארנס חתך אותם: "אתם יודעים מהו תקציב הביטחון הסורי?" בני שיחו המבוישים הודו שאין להם מושג. הוא שלח אותם להכין שיעורי בית, שהראו עד כמה סוריה היתה חלשה מישראל — אפילו בתקופה שהמשק הישראלי סבל מהיפר־אינפלציה.

ארנס עם נתניהו, בשנה שעברה. קולו לא תאם את דפי המסרים של ראש הממשלה והליכוד
ארנס עם נתניהו, בשנה שעברה. קולו לא תאם את דפי המסרים של ראש הממשלה והליכודצילום: חיים צח / לע"מ

ארנס לא שכב במארבים ולא השתתף במבצעים כמו יריביו הוותיקים, אריאל שרון ויצחק רבין. הוא לא אכל מהמסטינג של אלופי המטכ"ל ולא ידע להציג שאלות מיקרו־טקטיות למפקדי שדה, אבל כמנהל־אזרח של מערכת הביטחון, כפה על צה"ל את השינויים הארגוניים העמוקים בתולדותיו: הקמת מפקדת חילות השדה (כיום זרוע היבשה), מערך ההגנה מטילים, פיקוד העורף וחטיבת האמצעים המיוחדים. את הירידה לפרטים שמר לדיונים טכניים על מטוסים וטילים, שבהם התמצא. הוא העריך במיוחד את האלוף במילואים ישראל טל, יזם טנק המרכבה, ששילב הבנה צבאית, חיבה לטכנולוגיה וחשדנות כלפי חיל האוויר. אחרי מלחמת המפרץ ב–1991, שבה הותקפה ישראל בעשרות סקאדים, הגו "טליק" וארנס את הקמתו של חיל טילים התקפיים, שישמש כמענה לאיום הבליסטי שאז נבע מעיראק וכיום מחיזבאללה וחמאס. אבל ארנס לא הצליח להתגבר על התנגדות צה"ל, שהעדיף להישען על חיל האוויר. גם הניסיון האחרון להחייאת פיקוד הטילים, שיזם שר הביטחון הקודם אביגדור ליברמן, נידון כנראה לגניזה.

אחרי פרישתו מהפוליטיקה הפעילה, הצטרף ארנס ל"הארץ" כבעל טור שבועי בעמוד הדעות. הוא כתב את מאמריו בשבתות, תמיד באנגלית, והם הופיעו בימי שלישי. היו לו נושאים קבועים: הכורח בשילוב האזרחים הערבים בישראל, אכזבה מביטול פרויקט הלביא, חשיפת תפקידם של הלוחמים הרוויזיוניסטים במרד גטו ורשה, אזהרה מאיום הטילים של חיזבאללה. בכל העניינים האלה הוא השמיע קול ייחודי ועיקש, שלא תאם את דפי המסרים של ראש הממשלה והליכוד. ודאי שלא ביחס לאזרחים הערבים, אותם ביקש לראות כישראלים שווי זכויות, ולכן התנגד לחוק הלאום.

ארנס כשר הביטחון עם הרמטכ"ל אהוד ברק ב-92'. ארנס לא שכב במארבים ולא השתתף במבצעים כמו יריביו הוותיקים, שרון ורבין
ארנס כשר הביטחון עם הרמטכ"ל אהוד ברק ב-92'. ארנס לא שכב במארבים ולא השתתף במבצעים כמו יריביו הוותיקים, שרון ורביןצילום: דובר צה"ל

העמדה הליברלית של ארנס הצדיקה בעיניו גם את עמדתו המדינית, ששללה לחלוטין את חלוקת הארץ בין ישראל למדינה פלסטינית. מורשתו הפוליטית של ארנס, חוץ מהזנקת הקריירה של נתניהו, תהיה כהוגה המדינה האחת בין הירדן והים. במאמרו החשוב ביותר, "אזרחות ישראלית לפלסטינים" מיוני 2010, קרא ארנס להחיל את ריבונות ישראל על "יהודה ושומרון" ולהעניק אזרחות ישראלית לתושבים הפלסטינים. "מי שרואים בכיבוש מצב אכזרי ובלתי נסבל יחושו הקלה בוודאי, שכן ישראל תשתחרר מנטל הכיבוש. הפלסטינים יקבלו זכות להצביע בבחירות בישראל, וישראל לא תחדל להיות דמוקרטיה וגם לא תחדל להתקיים אף על פי שהמבנה הדמוגרפי שלה ישתנה מאוד", כתב ארנס. הוא הציב את השאלה איך תתמודד ישראל עם האתגר של שילוב "מיליון וחצי מוסלמים" (ארנס אימץ ללא פקפוק את ההערכה הממעיטה של מספר הפלסטינים בגדה המערבית, שמציגים דמוגרפים מהימין). "בניגוד לתחזיות הקודרות, החלת הריבונות הישראלית על יו"ש לא תביא לסופה של מדינת ישראל וגם לא לחיסול הדמוקרטיה שלה", כתב. "היא תציב אתגר גדול לחברה הישראלית. גם האופציה הזאת ראויה לשיקול".

הדיון הציבורי בהצעת ארנס טרם התקיים; המערכת הפוליטית הדחיקה בשנים האחרונות את הסכסוך עם הפלסטינים ואימצה ברובה את גישת הסטטוס־קוו של נתניהו. אבל בשקט בשקט נוספו למחנה המדינה האחת הרבה תומכים שקטים, שמציעים להעביר את הדיון הפוליטי מהשדה "המדיני" לשדה "החברתי". במקום לדבר על מאחזים ומתנחלים, על הר הבית ופליטים, הם מציבים במרכז השיח את פקקי התנועה, התורים במחלקות הפנימיות ומערכת החינוך הכושלת. אין להם עניין בהצבת גבול עם הפלסטינים, הרעיון הזה משעמם אותם ונראה להם חסר סיכוי וערך. רובם כנראה עוד לא מודעים לזה, אבל ככל שעמדתם תתחזק, הם יאמצו את צוואתו הפוליטית של הבית"רי האחרון: השוויון קודם לשלום.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ