שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

לא כל יום קם פה בניין ציבורי שלא נראה כאילו ההפרטה בעטה לו בראש

הפרטה רומסת את איכותם של בניינים ציבוריים בישראל מזה שנים, ולכן מרשים לראות שבית החולים הציבורי למהדרין הראשון זה 40 שנה מצליח להיות גם יעיל וגם איכותי מבחינה אדריכלית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בית חולים אסותא אשדוד
בית החולים האוניברסיטאי אסותא אשדוד. ימות המשיחצילום: דור קדמי
דן הנדל

גורלם האדריכלי של רוב הבניינים הציבוריים החדשים בישראל נידון מראש להיות עגום. השילוב בין ריבוי בלתי אפשרי של תקנות, בירוקרטיה מוניציפלית ומגזר ציבורי מדולל שסובל מחוסר כרוני בתקציבים מובילים בתשעה מתוך עשרה בניינים כאלו לאדריכלות של פשרה מתמשכת. מאחורי הקלעים, היציאה של המדינה מהבניה הציבורית הובילה לעלייתן של חברות ניהול פרויקטים גדולות שנוטות לרוב לשים דגש על האספקטים הכלכליים של הפרויקט, מה שתורם בתורו לירידה בחשיבות של האיכות האדריכלית בפרויקט, שניכרת היטב בחיי היומיום של כולנו. בקיצור, לא שזה מפתיע מישהו, אבל ההפרטה לא היטיבה גם במקרה הזה - לא עם הציבור ולא עם הסביבה הבנויה הישראלית. על הרקע הזה מרשים לראות בנין ציבורי שבכל זאת מצליח להרים את הראש מעל המים ולהיות גם יעיל וגם בהיר מבחינה אדריכלית. כזה הוא בית החולים אסותא אשדוד בתכנון דוידה מאקולו ומרסלו ברסטובסקי, בשיתוף סטודיו ראדאלי ושות'.

לא שזה היה קל. אשדוד, עיר של חצי מליון תושבים, התקיימה בלי חדר מיון במשך כמעט חמישים שנה. יוזמות שונות להקמת בית חולים לא צלחו והשאירו מאחוריהם מבנים נטושים והרבה מרירות, ואפילו חוק ייעודי מ-2002 מוסמס על ידי האוצר ועל ידי מנהלי בתי החולים הקיימים שפעלו כמעין קרטל וניסו למנוע הקמת בית חולים חדש בתואנות שונות ומשונות. במכרז המורכב שפורסם לבסוף והתקדם באיטיות רבה זכתה אסותא, ובתהליך מעניין ויתרה על זכויותיה הראשוניות להפעיל 25 אחוז רפואה פרטית בבית החולים תמורת מענקים של מאות מליונים מהמדינה, מה שהפך את הפרויקט לבית חולים ציבורי לחלוטין, הראשון שנבנה מאפס בארץ מזה ארבעים שנה.

אסותא אשדוד מפה
צילום:

הדף החלק הזה - אתר ריק באזור הדרום-מזרחי של אשדוד, ליד דיונות שמעניקות לבית החולים נופך חלוצי משהו - איפשר לפרויקט לצמוח כנפח מתוכנן אחד. כדי להבין כמה זה חריג צריך לזכור שבתי החולים הגדולים בארץ הם בדיוק ההיפך מזה: הם נבנו ברובם בעשורים הראשונים למדינה וגם אם היו בתחילת הדרך בניינים עם איזשהו הגיון ניווטי, הם יותר מזכירים היום מבוכים מגובבים של מבנים שנוספו עם השנים כתוצאה מהתפתחויות והתמחויות רפואיות ואגו של תורמים ומנהלי בתי חולים, שאוהבים בניינים חדשים יותר מכל תוספת לבנין קיים. חישבו על הפעם ההיא שניסיתם להגיע מהחניה למרפאות חוץ או למחלקת יולדות ועל מגוון המעליות, החללים חסרי השימוש והגשרים שנתקלתם בהם בדרך, כולל הטעות הקלאסית אי שם בפניה עלומה שהוסיפה חמש דקות לפחות לטיול. במובן הזה, אסותא אשדוד דומה יותר לבתי חולים קטנים יותר כמו בית חולים כרמל בחיפה, בנין מרשים של משרד רכטר-זרחי-פרי שהצליח איכשהו לשמור על צורתו הייחודית לאורך ארבעים שנה.

חדר מיון אסותא אשדוד
אזור חדר המיון. אדריכל שוויצריצילום: אילן אסייג

הניחוש האישי שלי הוא שהסיבה השניה לנפח הבהיר של הבנין היא האדריכל השוויצרי שלו. מאקולו, שמשרדו שוכן בלוגאנו, הגדיר יחד עם ברסטובסקי, שמתמחה בתכנון מבנים רפואיים מורכבים ועבד עם אסותא גם בבית החולים הפרטי שלהם בקרית עתידים בתל אביב, את מבנה בית החולים באשדוד כמורכב משני בניינים, האחד בעיקרו בנין מרפאות חוץ ומכונים והשני, הגדול יותר, מאכלס את מחלקות האישפוז השונות. הכניסה הראשית היא דרך חלל כניסה מואר (ודי ריק) בן ארבע קומות בין הבניינים, ממנו אפשר לפנות לשני החלקים. המבנים עצמם מעוצבים כמנסרות עם פינות חדות, ומצדו האחורי של הפרויקט הן נדמות כשלוש זרועות מחופות אבן בהירה. עד כאן נשמע פשוט, רק שבקונטקסט הישראלי לשמור על פשטות כזו היא משימה לא פשוטה כלל ועיקר. בשוויץ, שניתן להגדיר כמולדת בנייני הקופסאות האדריכליות המהוקצעות, נתנו על השאלה הזו את הדעת אינספור פעמים ונראה שמשהו מהדיון הזה חילחל לפרטים האדריכליים של הבנין באשדוד, בו כל הפינות נראות מחושבות, כולל מפגשים לא פשוטים שמבוצעים בצורה אלגנטית בין אבן לרפפות אלומיניום בגוון אפור חולי שמחפות חזיתות שלמות בבניין האישפוז. במקום אחר בבנין, האדריכלות מלהטטת בוריאציות מרהיבות על תמת המנסרה, עם קטימה של חלק מהחזית בקומת הקרקע כדי לאפשר חלון מוצלל מתחת לפינה חדה. אפילו אלמנט הכניסה לפרויקט, לרוב הקורבן הראשון של מטפורות אדריכלות של שערים וסתם טעם רע, מבוצע פה מבטון בקלילות מאוזנת שמרחיבה את הלב כאילו קפצנו לטיול באירופה ולא לבית חולים בעיר השישית בגודלה בישראל.

אשדוד בי"ח אסותא מכבי
עיצוב פנים בבית החולים. הקומות מקודדות לפי פרחי ארצנוצילום: אייל טואג

פנים המחלקות, שעמוס בדרישות טכניות הנובעות מצרכי בית החולים, מצליח להחזיק ברוב המקרים את הדרישות האלו בחללים לא מבוכיים, כשההשקעה הלא שכיחה באיכות ניכרת. התקרות למשל: במקום להיות גיבוב של פנלים אקוסטיים זולים, כל המערכות - תאורה, מיזוג, גלאי עשן ומה לא - מסודרות למשעי על רקע תקרה שחורה. מישהו אשכרה תכנן את זה ודאג שזה ייראה כמו בתכנון. ימות המשיח. הקומות מקודדות צבעונית לפי פרחי ארצנו. קצת פחות לטעמי, אבל טענו באוזני שזה מתחבר היטב לנוף שבחוץ.

בית חולים אסותא אשדוד
שקיעה באסותא אשדוד. רצון להתנסות עם רעיונות חדשיםצילום: אילן אסייג

ופה המקום להגיד מלה על תכנון הנוף של משרד ברקן-אלחייני: למרות שהגיאומטריה המעוגלת שלו שונה באופן מובהק מזו שמאפיינת את הבניינים, התכנון משכיל לשלב באופן מרענן פונקציונליות והסוואה של החלקים הטכניים של בית החולים עם אווירה משוחררת יותר ומלאת צמחיה בחלקו האחורי. מעבר לכך, למרות שפה ושם יש אלמנטים סטנדרטיים שקצת מורידים מהרושם, נראה שיש מאחורי התכנון חדוות עבודה ורצון להתנסות עם רעיונות חדשים - שני דברים נדירים במיוחד במקומותינו שמקבלים משנה חשיבות דווקא כי מדובר בבית חולים ולא באיזה נמל תל אביב. אז מה היה לנו? בניין ציבורי, לא בתל אביב, שלמרות הפרוגרמה המסובכת ולמרות חברות הניהול מצליח להציג איכות אדריכלית לצד מקצוענות בביצוע. אז כנראה שזה אפשרי. כולנו רק צריכים להתעקש על אנשים שיכולים לגרום לזה לקרות. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ