בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חפץ חשוד גולש במדרון

תגובות

כמו נהג המשכנע את המשטרה לבטל את דו"ח התנועה שנתחב בין המגב לשמשה במכוניתו, תימרן השבוע אריאל שרון את מפלגת העבודה לגנוז את הדו"ח של ועדת כהן לפרשת הטבח בסברה ושתילה. המחוקק חשש שמא שר הביטחון, במיוחד בהיותו איש צבא בכיר בדימוס, ינסה לפעול כרמטכ"ל-על; הוא לא חזה מצב שבו יהיה ראש הממשלה שר-על לביטחון בפועל אם גם לא בתואר, בתוקף עברו כאיש צבא ושר ביטחון גם יחד, שבממשלתו נמסר תיק הביטחון, כברירת מחדל, לפוליטיקאי זוטר ממנו בעליל. את התיק, שכדי להחזיק בו באין מפריע הפך בן-גוריון עולמות, הפכה העבודה לחפץ חשוד בגלישתה במדרון. אפילו היה שרון מנדב לה את ראשות הממשלה, היתה העבודה מוותרת עליה, פן יזכה מי מהטוענים לכתר ביתרון על מתחריו.

מהתנזים ועד לעבודה, מיאסר ערפאת לשמעון פרס - זו עת התפוררות ההנהגות הלאומיות והתנועתיות. המודיעין האמריקאי קונן בחודש שעבר על התחזקות הרחוב הערבי, לא רק הפלשתיני, במגמה לוחמנית המכבידה על מנהיגים לכפות פשרות מדיניות. תהליך דומה מזעזע את הפוליטיקה הישראלית; הדמוקרטיה משתוללת. עידן הבחירה הישירה התפורר לחוסר האונים של המתיימרים לייצג לנוכח מרד המצביעים.

התוצאה הישירה של טלטלה זו היא שביחסי הכוחות שבין שרון לבין מי שתבחר העבודה להחזיק מטעמה בתיק הביטחון, יצליח ראש הממשלה למחוק את פסילתו לתיק זה ב-1983. אז המליצה ועדת כהן - וממשלת מנחם בגין הסכימה - שבגין יעשה שימוש בסמכותו להעביר את שרון מכהונתו, ככל הנראה בהנחה שבכך גם תיפסק חברותו בממשלה. אבל בגין נרתע מלהרחיק לכת עד כדי כך והסתפק בשלילת תיק הביטחון. אפשר לטעון שפעולה זו היתה יפה רק לשעתה, וכי עילתה עברה מן העולם עם ממשלת בגין, לאחר חצי שנה, או כחלוף שנה נוספת, עם הבחירות לכנסת. אבל בציבור השתרשה ההנחה ששרון נפסל לביטחון - ואכן ממשלות הליכוד, בראשות יצחק שמיר ובנימין נתניהו, נמנעו מהחזרתו לגן העדן שממנו גורש.

במסעו לראשות הממשלה טרח שרון לחסום במו פיו את דרכו-הוא לתיק הביטחון: עוד לפני שתצוף האפשרות שיבקש לנהוג כיצחק רבין וכאהוד ברק, נקב בשמות מועמדיו לתיק ובראשם יריבו ברק. בכך שיכך את חששותיהם של מצביעים שזכרו לו את דו"ח ועדת כהן; אמנם הממשלה כולה היא המפקדת העליונה של צה"ל, ומי שעומד בראשה גם יושב בראש ועדת השרים לביטחון ובכוחו לפטר את שר הביטחון, אך כביכול, אם יכהן רק כראש הממשלה, תהיה מעורבותו הביטחונית דלה ואוורירית מזו של שר הביטחון.

מרגע שברק נמלך בדעתו, בשנית או בשלישית, בעניין הצטרפותו לממשלת שרון, נעלמו הנסיבות שהצדיקו את כניסת העבודה לממשלה. ברק נועד לתפקד כקצין המבחן של שרון; בלעדיו עלולים נציגי העבודה להיות עובדי הרס"ר ביחידה 101 - מאה שרים, סגני שרים וחברי כנסת, וקודקוד אחד.

המאגר האנושי של מפא"י ובנותיה, שהציב בכל עת יותר ממועמד טבעי אחד לתיק הביטחון - אם לא דיין, פרס או אלון; אם לא רבין, בר-לב, וכעתודה גם גור - יבש פתאום. שמעון פרס נימנם ונכשל במשרד הביטחון כבר ב-1996. קודמו של ברק כרמטכ"ל ויורשו, דן שומרון ואמנון ליפקין-שחק, אינם חברי המפלגה. אורי אור, שהיה יו"ר ועדת החוץ והביטחון בתקופת ממשלת רבין וסגן שר הביטחון בממשלת פרס, יורט כחבר כנסת ושר בכוח והוטס לתעשייה האווירית. נשארו המתמודדים עכשיו - מתן וילנאי, אפרים סנה ובנימין בן-אליעזר.

באמצע השבוע השתדלו אנשי ברק למען בן-אליעזר. אם רק החזירו לו טובה, על תמיכתו בברק, היה זה שכר אנושי ופוליטי נאה, אך אם באמת משקפת פעולה זו את העדפתו המהותית של ברק, שיקול הדעת של שר הביטחון היוצא תמוה. הרקע הצבאי של בן-אליעזר אינו בהכרח ממין העניין - בהצבעה חשאית (ואולי אף גלויה) במטכ"ל ייבחר האזרח דן מרידור ברוב גדול כמועמד האלופים לשר הביטחון - אבל ככל שהוא מנופף בו ובדרגת התת-אלוף שבסופו, לא עליו תהיה תפארתו בקרב מפקדי צה"ל. אלה מחשיבים בעיקר את מי שטיפס במסלול המרכזי של פיקוד על העוצבות הסדירות. עוד הטלפון מצלצל מצד עוזרי ברק למען בן-אליעזר, ובקו השני מפקדים לשעבר ופקידים בכירים, הממליצים על וילנאי.

בן-אליעזר היה השליש של בה"ד 1, סגן מפקד סיירת "שקד" ואחר כך מפקד היחידה, בתקופה פרועה, אך קצת לפני מבצעי השיא של "שקד" בתעלת סואץ ובעזה; חודשיים הספיק לשרת תחת אלוף פיקוד הדרום שרון, הנערץ עליו. אם אותו "פואד" של להט הקיץ במשמר הנגב, בהטיחו מאפרה במשפט צבאי בראש חייל כתחליף למחבוש, יכול לכהן כשר הביטחון של מדינת ישראל, משמע שקיום המדינה מובטח מכל סכנה. הוא גם היה מפקד חטיבת המיעוטים שבגבול לבנון ומושל אזור יהודה ושומרון, בשירות צבאי שהסתיים לפני 20 שנה. מאז, כפוליטיקאי, עבד אדונים רבים - אהרן אבו-חצירא בתמ"י, עזר ויצמן ב"יחד" (שאותה ניסה לדחוף לכיוון הליכוד, אך כרע תחת הלחץ הנגדי של אברהם טמיר, ואולי גם זה של הנדיב הידוע אדוארד סרוסי), פרס, רבין וברק בעבודה. עכשיו יעבוד את שרון, במקום להשגיח עליו.

סנה, צנחן שהיה לרופא, שהיה למפקד יחידת החילוץ 669, שהיה למפקד אזור דרום לבנון (ומראשוני המתריעים נגד הזנחת השיעים לטובת הנוצרים) ולראש המינהל האזרחי בגדה המערבית - מנוסה בפעילות מדינית בגזרות הבעייתיות, השטחים והצפון (ובכלל זה סוריה ואיראן). בעינה תעמוד שאלת סמכותו המקצועית, לא מתוקף התפקיד וכפיפות הצבא לדרג הנבחר, מול הרמטכ"ל והאלופים. בזמנים רגילים יכול פוליטיקאי להשליט את מרותו על קצונה גאוותנית וסוררת - כך עשה, למשל, ריצ'רד צ'ייני בממשל בוש האב - אך אלה אינם זמנים רגילים.

וילנאי הוא מסדרת האלופים שלא היו לרמטכ"ל ומבקשים להתנחם בתיק הביטחון - סדרה שתחילתה ביגאל אלון, שלא זכה גם בתיק, והמשכה בוויצמן, שרון ומרדכי. בראשית חודשיו בממשלת ברק סלד מפוליטיקה והירהר בפרישה מוקדמת, אך במהרה התעשת והסתגל לתחום זה, שאינו תמיד מכבד את העוסק בו. אף שבאחרונה זיכתה אותו פעילותו בקרב ערביי ישראל בשבחים, עלתה לו השתקעותו החרוצה בתיק השולי שקיבל באובדן דימויו המתבקש, פרי קצונתו בצנחנים, בפיקוד הדרום - באינתיפאדה וביישום הסכם אוסלו בעזה - ובסגנות הרמטכ"ל, ככדור הבא במחסנית של העבודה. בכך החמיץ הזדמנות להיבנות כיורש העצר לתיק הביטחון, בהישמטו מידי ברק; אבל אילו העדיף את העיסוק הפומבי בביטחון על ענייני משרדו, כפי שנטען כלפי סנה בהיותו שר הבריאות בממשלת רבין, היה סופג ביקורת מכיוון אחר.

התעקשותו זה שנתיים וחצי, שלא להכיר בקיומו של שאול מופז עלי אדמות, מספקת פגזי אורניום מדולל ליריביו הפוליטיים מבית. הם אינם מייצגים את מופז: הרמטכ"ל, איש תכליתי המשתוקק לשנה רביעית, הזדרז לפני שבוע, בתשובה לשאלה, לנבא יחסים תקינים בעבודתם המשותפת. סוף-סוף יכול וילנאי - שסירב להצעת נתניהו שיהיה שר הביטחון שלו, לאחר הדחת מרדכי - להודות למי שעולל לו אותו "מעשה נבלה" הצורב בבשרו. בכעסו על הרמטכ"ל שחק, הוריש שר הביטחון המיועד מרדכי תקדים לצמד וילנאי-מופז; ואם דרושה לחברי מרכז העבודה הפשרת הקרח בין השניים, בדמות שיחת טלפון או הידברות קצרה במסדרון ממשלתי, לא ייפלא אם יקבלו אותה לפני ההצבעה הבוקר.

משלוש שנותיו כסגן הרמטכ"ל יצא וילנאי בהפסד אישיותי: דבק בו תו של נחמדות רכה וגמישה מדי כלפי הממונים עליו. בממשלת ברק דהה תו זה במקצת, כאשר ידע להישאר במיעוט ולעתים, כמו בהתנגדותו הקולנית להכבדת נטל המילואים, לסכל את השלמת הרוב. זו אמת המידה העיקרית לבחינת שר הביטחון של ראש הממשלה שרון: האם יצליח לעמוד מולו, מלוא קומתו, או יגרור ליחסיהם את יראת הכבוד של מג"ד כלפי אלוף ומפקד עוצבה כלפי שר ביטחון.

שתי המשימות המיידיות של שר הביטחון הבא יהיו השגת תוספת לתקציב הביטחון - צה"ל משווע לשני מיליארדי שקלים, מחציתם למימון הלחימה בשטחים ומחציתם להכנת המלחמה המתרחבת - והכרת התוכניות המבצעיות. הוא יהיה מעורב בתהליך המדיני, ויתמודד עם המתנחלים, ויטפל בתעשיות הביטחוניות, אבל עוד לפני שיתרווח בכיסאו יידרש לפנות להצערת הפיקוד הצבאי ולקידום רובד מנוסה ומעודכן של תת אלופים ואלופי משנה, ביניהם מי שהחלו שלשום חודש שישי רצוף של פעילות קרבית.

צה"ל 2001 זקוק לתיקון יסודי, אבל יש בתוכו גרעין חשוב של יכולת להוביל מאמץ כזה. במאבק בין "קתולים" לבין "פרוטסטנטים", בין חסידי מידרג נוקשה של אפיפיור וחשמנים ובישופים ותכתיב עליון של פרשנות לכתבי הקודש של התורה הצבאית, לבין המצדדים בשיח חופשי ופתוח בתוך הקהילות וביניהן, מנצחים האחרונים. בעקבות פיקוד המרכז, בשנות ההתכוננות לעימות בשטחים, הפיצוץ שמועדו היה צפוי למדי, לומד צה"ל לטפח חיפוש משותף ושוויוני אחר ידע. זו גישה מבורכת, שסכנותיה בהשתבחות העלולה לסנוור את המהפכנים, עד שלא יבחינו כי אכן הצליחו לקעקע את הממסד הישן כדי כך שהתמסדו בעצמם ודבקו באנטי-דוגמה שהיתה לדוגמה החדשה. זה הרי מה שקרה, בצד המדיני, למחוללי תהליך אוסלו.

יותר מכל, בונים שפה משותפת, בין הדרגים השונים ובין השטח למטכ"ל. בביקור בחברון לפני שבועות מעטים שמע מופז על מנהג חדש ומסוכן: הרכב כל-רוסי, בג'יפ או בחוליה, של כוחות שחייליהם שאינם מבינים כל צורכם עברית וצה"לית ועלולים להתעלם מפקודה גורלית לחדול מירי. בראש מגדל בבל הצה"לי חייבים לוודא שלמרגלותיו מתפענחים המונחים ומובנים בדיוק לפי כוונת האומר.

קבוצת החשיבה המובילה תהליך זה, "פורום בכירים", מתכנסת בראשות סגן הרמטכ"ל, האלוף משה (בוגי) יעלון, וכוללת את ראשי האגפים שהוכפפו לו - תכנון, מבצעים, מחקר והפיתוח - בדרגת אלוף ואתם גם ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה ועוד כחצי-תריסר תת אלופים וביניהם קצין מילואים אחד, שמעון נווה מ"המכון לחקר תורת המערכה" בגלילות. אחד המבחנים הראשונים לתקפות החשיבה המתחדשת ולהסתגלות מוצב הפיקוד העליון למלחמה בחזיתות רבות, יהיה תרגיל המפקדות "אבני אש 6", בסוף החודש - במקרה, משום שהתרגיל תוכנן מכבר, במקביל לכינוס ועידת הפסגה בעמאן, האמורה לבשר לאן פני הערבים.

השבוע, בסדנה סגורה שהתארחה באוניברסיטת תל אביב, ליבן "המכון לחקר תורת המערכה", על תריסר חניכיו, מאלוף ועד למפקד היוצא של סיירת מטכ"ל, את הסוגיה הבאה של העימות עם הפלשתינאים, ואולי גם של מלחמה בגזרות נוספות: מערכות אורבניות, לשעבר "לחימה בשטח בנוי". בין הדוברים: יעלון, אלוף פיקוד המרכז יצחק איתן, קצין המודיעין שלו - ובקרוב ראש חטיבת המחקר באמ"ן - אל"מ יוסף קופרווסר, מפקד אוגדת יהודה ושומרון בני גנץ ושניים מקציני המפתח בדרג מפקד החטיבה המרחבית, "מפקד מגמה מערכתית" או "מ-3" בלשון נווה וחבריו - אלופי המשנה נועם תיבון וגל הירש.

כל הצבאות המעודכנים מייחדים תשומת לב רבה למערכות האורבניות; בין המובילים חיל הנחתים האמריקאי, בתוכנית "מטרופוליס" לפיתוח תורה ולאימון. מנגד, אפשר לומר שהפיגועים בלב ערי ישראל הם מימוש פלשתיני לרצון להעביר את המלחמה לשטחו העירוני של האויב.

מנכ"ל משרד הביטחון, האלוף במילואים עמוס ירון, הביא לסדנה את ניסיונו בשני קרבות עירוניים - ירושלים 1967 וביירות 1982; בראשון היה קצין אג"ם של חטיבת הצנחנים, בשני - מפקד אוגדה. לדברי ירון, הגורם המכריע, ולכן גם ההבדל בין שני הקרבות, היה הזמן, השווה במקרה זה לא כסף, אלא דם. בירושלים הביא החשש להתערבות המעצמות ולהקפאת הלחימה להחלטה על תקיפה חזיתית, רבת נפגעים. סביב ביירות היו די שבועות למצור בבליסטראות של ימינו, פגזים ופצצות, להכנעת ערפאת בלא להטיל את צה"ל לקרבות יקרים מרחוב לרחוב, מבית לבית, מקומה לקומה, כפי שהתאמנו אז גם חיילי מילואים מתנשפים בני כ-40.

ירון, גם הוא מנפגעי דו"ח ועדת כהן (צה"ל התחכם והעלה אותו לדרגת אלוף לאחר שנה), מנה שלושה גורמים עיקריים להגבלת פעולות צה"ל בעימות הנוכחי עם הפלשתינאים: ערכי מדינת ישראל וצבאה, החשש מתגובה - ובעקבותיה מעורבות - עולמית, השאיפה ללכידות פנימית. אלה ימשיכו להנחות את הפעילות הצבאית גם, ואולי ביתר שאת, בתקופת שרון, שבהכרח יושם תחת זכוכית מגדלת. ואם זמן שווה דם, וזמן מדיני נקנה בתיאום עם הממשל האמריקאי, ברור שאיש לא ישתטה להתגרות בוואשינגטון, כפי ששרון של ביירות התגרה בממשל רייגן, עד להיתקלות המגוחכת בכוח השריון של קפטן המארינס ג'ונסון. למען הסר ספק צריך לחצוץ בין שרון לבין המטכ"ל שר ביטחון ספקן, תקיף ועצמאי.

מדברים שאמר לקראת העברת הפיקוד, דומה שברק יעניק לשרון תמיכה פומבית, כל עוד ימשיך - ואף במידה מסוימת של התקפיות נוספת - את קו התגובה המבוקרת. ללא תפקיד, יהיה ברק לשרון 2001 מה שרבין היה לשרון 1982 בהשקיפם על ביירות. מה שאירע בקיץ ההוא סביב בירת לבנון הוא שיעור חשוב למי שהוגה, בלא חשק, בסכנות הלחימה בעזה, בשכם ובעוד כרך או שניים במזרח התיכון. אלא שהמורה נעל את הספר בארונו ומסרב להראותו לתלמידים: 120 עמודי מחקר של מוטי גולני על הדרך לביירות, ממבצע ליטני ועד ליציאת אש"ף מהעיר לאחר בחירת בשיר ג'ומאייל לנשיאות לבנון, גנוזים באמתלות שונות במחלקת היסטוריה של צה"ל ואסורים בקריאת המפקדים שישלחו לוחמים להסתכן במערכה האורבנית הבאה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו