לכל איש יש רחוב - ספרים - הארץ

לכל איש יש רחוב

ספרו של בני מר על רחוב סמוצ'ה הוא הזדמנות להזכיר את האתר הדיגיטלי החשוב "עיתונות יהודית היסטורית"

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

את סקירתו המרתקת על ספרו של בני מר "סמוצ'ה, ביוגרפיה של רחוב יהודי בוורשה" ("תרבות וספרות", 15.2) סיים דוד זונשטיין בחידוש לשוני, בהציעו לכנות ביוגרפיה של עיר "ממו־עיר". החידוש מבוסס על המונח הצרפתי "ממואר", שציין במשך מאות בשנים סוגה שבה שוטחת אישיות כלשהי את חייה לפני הקורא. תחילה היו אלה בעיקר ראשי השלטון והצבא שנזקקו לסוגה ספרותית זו, אחר כך גם יוצרים ואינטלקטואלים שונים, כך היה עד למאה ה-20. במאה זו עברה הסוגה תהליך דמוקרטיזציה והיום דומה שאין בישראל סבתא שאינה מחברת לצאצאיה ממואר קצר, לזיכרון הדורות. אשת חיקי, שהיא מומחית לממוארים ממאות קודמות, מרימה ברגע זה קול זעקה בטענה שסבתות מן השורה אינן מחברות ממוארים אלא, אם כבר, אוטוביוגרפיות. היא צודקת מן הסתם, והואיל ורחובות אינם שולחים עדיין את ידם בכתיבת סיפור חייהם, ספרו של מר היה ונשאר ביוגרפיה של רחוב בוורשה.

אך דומה שאפשר לכרוך בהופעתו של הספר חידוש חשוב אחר: הוא מגלם ומסמל את האפשרות כי בשנים הבאות נחזה בכמות חסרת תקדים של ביוגרפיות של רחובות, ערים ונקודות יישוב אחרות. יותר מזה: היסטוריות של משפחות, סיפורן של שכונות של פשוטי עם — לא רק של פושעים נועזים — ביוגרפיות של אישים מדרגה ז' ולא רק מדרגה א' או ב', ושל שלל נושאים אחרים, שונים ומגווונים, שחלקם לא מוכר לנו היום והם מחכים להמצאתם.

בני מר
בני מר. מסמן חידוש חשובצילום: דודו בכר

הספר על סמוצ'ה הוא אחת הסנוניות הראשונות בספרות העברית שהופעתן היא פרי העמקת תהליך הדמוקרטיזיה של הידע. התהליך התחיל בתיעוש ובהתפשטות הדפוס והאוריינות, ובא לידי ביטוי, בין היתר, בסבתות ובסבים הכותבים ממוארים. היום, הודות למהפכה הדיגיטלית, הוא מאפשר בקלות "בלתי נסבלת", יאמרו אנינים מאנשי האליטות הישנות, לצבור את המידע הדרוש לכתיבת ביוגרפיה של רחוב, עיר או אדם כלשהו. וזאת בתנאי שהיו סיבות לכך שידיעות עליו יתפרסמו איכשהו בדפוס.

בנגישות לידיעות אלה חלה מהפכה, ובפתח ספרו מתייחס אליה מר בעקיפין. הוא מציין את חובתו לארכיון הדיגיטלי שעליו נשען: "עיתונות יהודית היסטורית", מפעלן המשותף של הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל אביב (www.jpress.org.il). באתר הפרויקט די אם תרשמו "סמוצ'ה", או בצורת השם ביידיש בנוסחים שונים (אל תחמיצו "סמאטשע"), ותקבלו מאות ידיעות וכתבות עיתונאיות על אותו רחוב בוורשה.

מעניין שראשית הפרויקט נעוצה בדלות המידע הטרום־דיגיטלי הנגיש על עיירה ישראלית דווקא, קריית שמונה. לפני כעשרים שנה ביקשה אחת מתלמידותי לכתוב את תולדותיה של העיירה, וכשחיפשה מקורות נגישים העלתה חרס בידיה. כשעמדתי על מצוקתה נזכרתי שעמיתי פרופ' רון צוויג עוסק במה שהיה אז אחד מחידושי העולם הממוחשב: סריקה של עיתון והמרת התמונה הדיגיטלית בטקסט בר חיפוש. "איזו מהפכה בנגישות למידע רלבנטי לסטודנטים ולחוקרים בלימודי ישראל יכולה להתרחש תוך שנים ספורות", אמרתי בלבי, "אם כמה עיתונים, כמו הארץ, מעריב וידיעות, יעברו דיגיטציה". פרופ' יורם צפריר, נשמתו עדן, שהיה אז מנהל הספרייה הלאומית חשב כמוני. הוא אף שוכנע שבתחום ההכשרה לעידן הדיגיטלי מה שטוב ליישוב הציוני ולמדינת ישראל טוב גם לקהילות הפזורה היהודית. מכאן היידיש.

האתר, פרי מאמציהם של אנשי האוניברסיטה והספרייה, ובראשה המנכ"ל הנוכחי שלה אורן ויינברג המוביל אותה לעידן הדיגיטלי ביד איתנה, וכן אנשיו המסורים: אורלי סימון, ישראל וייזר, ואייל מילר — כולל היום (פברואר 2019) כ-200 עיתונים וכתבי עת ביידיש ובעברית, מלבד כ-150 עיתונים בשפות אחרות, בסה"כ קרוב ל-3 מיליון עמודי עיתון ב-16 לשונות ששימשו יהודים בתקופה המודרנית; והגישה לכל הטוב הזה חינמית. לכל אדם יש רחוב הקרוב ללבו. צאו להכיר לעומק את זה שלכם.

פרופ' ירון צור הוא מייסד הפרויקט "עיתונות יהודית היסטורית" ומנהלו האקדמי.

אוהבים/ות ספרים? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של מוסף "ספרים" של "הארץ"

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ